לדף ראשי



שיטות חישוב השנים עד חתימת התלמוד
התורה מונה את סדר המאורעות לפי הזמן שעבר מיציאת מצרים.

ועל זה אמרו:

מנין שמונים ליציאת מצרים?
שנאמר בחדש השלישי לצאת וגו' (שמות י"ט א'),
אין לי לאותו הזמן, לאחריו מנין?
ת"ל בשנת הארבעים לצאת וגו' (במדבר ל"ג ל"ה).
אין לי אלא לשעה, לדורות מנין?
ת"ל ויהי בת"פ שנה לצאת וגו' (מ"א ו' א').

לאחר בניין הבית, החלו מונין לבניינו, שנאמר ויהי מקץ עשרים שנה אשר בנה שלמה וגו' (דהי"ב ח' א').

לאחר החורבן, התחילו למנות לחורבנו, שנאמר בכ"ה שנה לגלותינו בר"ה וגו' (יחזקאל מ' א').

לאחר מכן החלו למנות למלכות המלכים ששלטו. שנאמר בשנת שתים לדריוש (חגי א' א'), בשנת שלוש לכורש (דניאל ז' א') וכו' (ירוש' ר"ה פ"א, ספרי פ' בהעלותך).

המניין לשטרות
במשנה אמרו:

באחד בניסן ר"ה למלכים (ר"ה פ"א א') ואיתמר עלה למאי נפקא מינה, לשטרות וכו'.

מנין השטרות הוא למלכות יוון, והתחיל בשנת ג"א תמ"ח ליצירה, 312 לפני ספירת הנוצרים, ארבעים שנה אחר בנין הבית, ושש שנים למלכות אלכסנדר מקדון בהכניעו את דריוש.

אמר רב נחמן: בגולה אין מונים אלא למלכי יוונים בלבד (עבודה זרה י').

אחרי חתימת התלמוד התחילו היושבים מחוץ לבבל למנות לפי שנות היצירה.
בני בבל המשיכו למנות למניין שטרות כל זמן הגאונים וקצת אחר כך.
איגרת רב שרירא גאון מסודרת למניין שטרות, והוא מסדר כמה דורות עד שנת אלף רצ"ח לשטרות "למניין יון דרגילנא ביה".

בגיטין היו רגילים לכתוב לשנת המלכות באותו המדינה משום שלום מלכות.

אמרו במשנה,

כתב לשם מלכות שאינה הוגנת (ומפרש הרמב"ם בהל' גרושיו סוף פ"א שאינה מולכת על מקום כתיבת הגט), או לשם מלכות מדי או מלכות יוון (והוא בבבל) או לבנין הבית, או לחורבנו, או ליציאת מצרים - הגט פסול לדברי ר"מ (גטין ע"ט).

ואע"ג שדקדק שם הר"ן לומר: "אבל למנין היצירה כשר דלכבוד שמים כל מלך ימחול על כבודו", נראה מזה שלא היה מנהגם לכתוב ליצירה.

כתב ר"ת:

אם דלג הסופר "לבריאת עולם", או סך האלפים, אין לחוש, שהרי בימיהם היו כותבים למלכות יונים וכו' (תוס' עבודה זרה י'. ד"ה ספרא).

בגט שנמצא בגניזה בקיירא כתוב בו: "שנת אלפא וארבע מאה שנין למניינא דרגילינא ביה בפסטאט מצרים" שהיא מנין שטרות (ד"א תתמ"ח ליצירה=1088 למספר הנהוג).

מזה נראה כי היו רגילים במניין ממלכת יוון גם לאחר מאות שנים אחרי שפרקו עול היוונים.

ואלה אשר התחילו לשנות המניין היווני למנין היצירה הוכרחו להשתמש בשני המניינים כאחד, כדי שלא לבוא לידי טעות. ולכן כתב הרמב"ם שלושה מנינים שונים (קדוש החודש פי"א ושמיטה פ"י):

"שנה זו שהיא אלף ק"ז לחורבן
שהיא אלף תפ"ז למנין שטרות
שהיא ד"א תתקל"ו ליצירה".

המניין הרגיל = המניין האזרחי =הספירה הנוצרית
מספר השנים הנהוג בין הנוצרים, שהוא הספירה המקובלת בעולם, מיחסים אותו למניין השנים מאז לידתו של ישו הנוצרי.

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
לוחות כרונולוגיים לתקופת המקרא (4 תקופות)


מניין השנים בעם ישראל בעבר ובהווה – רחמים שר שלום





יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן