לדף ראשי




ר' מאיר בן גדליה מלובלין - המהר"ם - רב ופוסק; נולד בלובלין בשנת 1558 ומת שם ט"ז אייר שע"ו (1616). בנעוריו למד תורה בישיבת ר' יצחק ב"ר דוד הכהן שפירא אב"ד ור"מ בקראקא, ונשא את בתו אסתר לאשה. מהר"ם התייחס בכבוד לחותנו, וחתם תשובותיו "חתן המלך הגאון מהר"ץ כ"ץ ז"ל.
בשנת 1582 עזב את בית חותנו, יסד ישיבה בלובלין ועמד בראשה חמש שנים.
בשנת 1587, בטרם מלאו לו שלושים, נקרא לקראקא למלאות מקום חותנו בתור אב"ד ור"מ, ושרת שם שמונה שנים.
בשנת 1595 נתמנה לרב ור"מ בלבוב, שם ישב 18 שנה.
בשנת 1613 שב ללובלין בתור רב וראש הישיבה והיה שם עד יום מותו.
מהר"ם יצא ממשפחה רמה (עי' שו"ת מהר"ם סי' א' אדות אביו, וסי' פ"ג אדות אביו זקנו), ומבניו ובנותיו השתלשלה שלשלת ארוכה של רבנים גדולים. הוא הרביץ תורה בישראל. תלמידיו הנודעים הם:
ר' ישעיה הורוויץ בעל השל"ה,
ר' מאיר כ"ץ רב באמסטיבאוזי אבי הש"ך,
ר' יהושע ר"מ בקראקא בעל "פני יהושע",
ר' אפרים זלמן שור בעל "תבואות שור", ועוד.

דרכו בהלכה
מהר"ם לימד את תלמידיו בדרך הפלפול: "לחדודי" (מהר"ם שבת מ"ח, ע"ז ב"ב. חולין ב': נדה ב':), בתשובותיו אהב לפעמים את האריכות "לרווחא דמילתא". סגנונו והרצאת דבריו קלים להבנה. בפירושיו ובחידושיו בחר דרך קצרה והגיון ישר (עי' חולין ט': פ"א). הצטיין בכוח היתר, ובפרט בדיני אישות בתקנת עגונה, ואמר "דמילתא דפשיטא היא דכל טצדיקי דמצינן למיעבד בהתרת עגונה עבדינן" (שו"ת סי' פ"ט).

עמד לימין הנשים והגן עליהן לעניין כתובה או הוצאת לעז על האשה להפרידה מבעלה. בשאלות אסור והיתר, היה מצדד להיתר במקום שיש הפסד מרובה, או במקום שנהג ההמון היתר כנגד הדין.
לדוגמה: בדבר הכישות שהתליעו, הורה -

"והנלע"ד משום הפסד מרובה כתבתי, ומשום שהוא מעוות שלא יוכל לתקן, ואי אפשר למנוע שתית המשקין מההמון וכו' ומוטב שיהיו שוגגין וכו' ע"כ יש לסמוך על מה שכתבתי" (שם סי' כ"ז).

רבני זמנו פנו אליו בשאלות, והיה נכון להשיב דבר, "כיד ה' הטובה עלי" (שם סי' ק"ג), וכותב לשואליו:

"אם יתחדשו אצלכם עוד שאלות בדינים והוראות, הנני מוכן להשיב לכל שואלי, כי באלה חפצתי" (שם סי' י"ח).

היה מבקר חריף, ולפעמים לא נשא פנים גם לראשונים אם מצא כי טעות בידם, או לבעלי התוספות אם דבריהם אינם מובנים (מהר"ם ביצה ז', סוכה י'). לפעמים התנגד לפירושי המהרש"ל והמהרש"א, וחשש שמא יטעו בהם התלמידים (שבת נ"ח: חולין כ"ח. ועוד). סמך על הפוסקים הראשונים ועל ראשוני האחרונים, כריב"ש מהרי"ל ומהרי"ו, ולא חשש לפוסקי דורו – ר' יוסף קארו ורמ"א. פעמים רבות הוא כותב שאין לסמוך על דבריהם (שו"ת סי' קכ"ח).
עם זאת כיבד את המהרש"ל, וכתב בתשובה:

"ומה שאמרו לכ"ת בשם הגאון מהרש"ל בהפך ממה שכתבתי, רחוק להאמין שיצא זה מפי פה קדוש כמוהו, ואם יצא אין משיבין את הארי אחר מותו" (שם סי' קי"ג).

מעשה ובא לפניו דין של חבורה שהתחייבו בקנס לקום בהשכמה לקרוא בספר תהלים. אחד מהם לא יכל למלא את התחייבותו, מפני שהוא התנהג עפ"י הזהר, ונהג לצאת מביתו לבוש ציצית ותפילין. בימות החורף השכימו בני החבורה לבית הכנסת לפני שהגיע זמן הנחת תפילין. מהר"ם פסק שאדם זה פטור מהקנס, אף כי הפר שבועה ונדר, כי הזהר פוסק שצריך לצאת מן הבית מעוטף בטלית ותפילין (שם סי' ל"ד).

בדין הנונין ההפוכין של פרשת "ויהי בנסוע הארון", נשען על הזהר (שם סי' ע"ה), ובקריאת שם אדני בשוא האלף ולא בחטף-פתח כפי הדקדוק, נשען על ספר "עסק הברכה" של זקנו (שם סי' פ"ג). ידיעהו בדקדוק הייתה מעטה, כנראה מהגהתו לרש"י בסנהדרין ד'. ד"ה "יכול בחלב אמו", שכבר תמהו עליו האחרונים (שו"ת מהר"י הכהן שער העניינים סי' ט"ז). לא החשיב את חכמת הדקדוק, ואת חכמי הדקדוק כינה "כת", באמרו "וגם שלא יחזיקו אותי הכת הזאת לטועה ח"ו" (שם סי' פ"ג).
האמין בשדים כפי שנראה מתשובתו ע"ד אשה שנבעלה לשד (שו"ת סי' קט"ז).

מחלוקתו
רב אחד בוינה סידר גט לאשה שהיה בעלה חולה, ואחרי שהבעל החלים לא החזירוה לבעלה. המהר"ם ערער על הגט וביטלו למפרע (שם סי' קכ"ב). לימינו עמדו ר' מרדכי יפה בעל הלבושים, ועוד רבנים מפורסמים. ר' יהושע העשיל בעל הסמ"ע והמהרש"א התנגדו לו, והדבר גרם כי ר' אברהם כ"ץ רפאפורט שרענצילס בעל שו"ת "איתן האזרחי", שהיה עשיר ומנהיג הקהילה בלבוב ותלמיד הסמ"ע, רדף את המהר"ם והכריח אותו לעזוב את לבוב (1613).
מהר"ם התקבל אח"כ לרב ומ"מ בלובלין.

ספריו
ספריו הנדפסים:
א) שו"ת בשם "מנהיר עיני חכמים" שהוציא לאור בנו ר' גדליהו רב בעיר לומבלא (ויניציא 1619);
ב) "מאיר עיני חכמים" ע"י הנ"ל (שם). חידושים על הש"ס ועתה נספחו לכל הוצאות הש"ס.

ספרים בכתב יד:
ג) "המאור הגדול" על ארבעה טורים ומזכירו בתשובותיו סי' צ"ב;
ד) "המאור הקטן" על שערי דורא;
ה) "נר מצוה" על הסמ"ג;
ו) "תורה אור" דרושים לשבתות ועוד;
ז) "אור שבעת הימים" חבור גדול על תורה שבע"פ. לא גמר אותו, כי לקח אותו אלוהים (הקדמת בנו לשו"ת).

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
קהילת לובלין / בצלאל לנדוי



הערות לערך:
שם המעיר: אבי רלבג
הערה: חותנו של המהר"ם מלובלין היה ר' יצחק ב"ר שמשון כ"ץ
אשר חיבר פירוש על מדרש "שוחר טוב" על תהילים .

וכך כתוב בתחילת הספר ...מאת הגאון הגדול רב רבנן מופלא בדורו הנודע בכל קצוי ארץ , כמהור"ר יצחק ב"ר שמשון ז"ל כ"ץ , חתן רבינו מהר"ל מפראג ז"ל וחותנו של רבינו מהר"ם לובלין ז"ל , ...
מקור ההערה: מדרש שוחר טוב הוצאת "מפעלי ספרים ליצוא בע"מ

שם המעיר: אבי כ"ץ
הערה: הערתו של רלב"ג, שמקורה אמנם בכתוב בשער ספר מדרש תהילים, יסודה בטעות נפוצה שנבעה מ'שני יוסף בן שמעון': ר"י כ"ץ מפרש המדרש תהילים היה אמנם חתנו של המהר"ל מפראג אך אין לו כל קשר לר"י הכהן שפירא שהיה חותנו של מהר"ם מלובלין.
מקור ההערה: הרב מאיר וונדר, אלף מרגליות מספרים 529, 531.

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן