לדף ראשי




אברהם מאפו - סופר; נולד בחודש שבט שנת תקס"ח (1808) בסלבודקה ליד קובנה, ומת ביוה"כ שנת תרכ"ח (1868) בקעניגסבערג בפרוסיה.
אביו ר' יקותיאל היה מלמד, וחנך את בנו בדרך התלמוד. למד בישיבה בעיר מולדתו, ולמד בעצמו עברית, רוסית, גרמנית, צרפתית ורומית. התפרנס בדוחק ממלמדות.
בשנת 1848 נתמנה למורה תנ"ך ולשון עברית בבית הספר שיסדה הממשלה בקובנה, עד אשר חלה, נסע לקענינסבערג לצרכי ריפוי, ומת שם.

ספריו
מאפו היה ראשון סופרי הספרות היפה בספרותינו, שקרא להם "ספרי חזיון". הספרים מתארים את תכונת בני אדם, מעשיהם ונטיותיהם. סגנונו השיב למליצה העברית את היופי שהיו לה בימי קדם. היה הראשון שחבר ספורים בלשון עברית.
ספרו "אהבת ציון" הוא ספור על ציון בהיות יהודה על אדמתו (ווילנא 1853);
"עיט צבוע", ספור על מלחמת הצבועים עם הכשרים והתמימים. (ווילנא 1863-1851);
"אשמת שומרון", על בני יהודה וישראל בימי מלכי ישראל (ווארשא 1870).
"חנוך לנער" ו"אמון פדגוג" (ווילנא 1859, קעניגסבערג 1868),
"ראשית הלמוד בשפת עבר" (וילנא 1851).


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן