לדף ראשי




מבול - שטף מי תהום ומטר שכילו את כל הברואים בתבל. רק נח ומשפחתו והחיות שלקח עמו לתיבה שרדו. הנביא מכנה את המבול בשם "מי נח" (ישעיה נ"ד ט').

חטא דור המבול
ר' יוסי אמר: דור המבול לא נתגאו אלא בשביל גלגל העין שדומה למים, שנאמר ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו - לפיכך דן אותם במים (סנהדרין ק"ח.).

נח נטצוה לעשות תיבה, למלט מן המבול את בני ביתו וחיות, זכר ונקבה מכל מין, ומן הטהורים שבעה שבעה מכל מין.

התיבה הייתה כעין ספינה גדולה. נבנתה מעצי גופר בחדרים מיוחדים תחתיים שנים ושלישיים, שלוש מאות אמה ארכה, חמישים אמה רחבה ושלושים אמה קומתה, והכסוי היה משופע ועולה עד רוחב אמה. פתח התיבה היה מן הצד וחלון מלמעלה.

נח הוכיח את בני דורו בעת שבנה את התיבה כדי שיחזרו בתשובה, אך הם היו מבזים אותו.

אמרו לו: זקן, תיבה זה למה?
אמר להם, הקב"ה מביא עליכם את המבול.
אמרו: מבול של מה?
אם מבול של אש, יש לנו דבר אחד ועליתה שמה;
ואם מים הוא מביא,
אם מן הארץ - יש לנו עששיות של ברזל שאנו מחפין בהם את הארץ;
ואם מן השמים - יש לנו דבר ועקב שמו... (סנהדרין ק"ח).

חז"ל אמרו על אנשי דור המבול שאין להם חלק לעוה"ב (סנהדרין ק"ח).

זמן המבול
המבול התחיל ב- 17 לחדש השני (מרחשון) לשש מאות חיי נח (1656 ליצירה = 2104 לפה"ס), ולאחר 150 יום נחה התיבה על הרי אררט, ב- 17 לחודש השביעי. באחד לחודש העשירי נראו ראשי ההרים. ביום 27 לחדש השני (מרחשון) בשנה השניה יבשה הארץ (בראשית ח' י"ד). נמצא שהמבול נמשך שנה ו- 11 ימים. 11 ימים אלה הם ימי החמה (365) העודפים על ימי הלבנה (354). נמצא כי משפט דור המבול 12 חודש שלמים (ב"ר פל"ג י').

מקום המבול
הדעות חלוקות אם המבול היה בכל הארץ או רק בבבל. לדעת ר' יוחנן לא היה המבול בארץ ישראל, שנאמר לא גושמה ביום זעם (יחזקאל ב"ב). ולמה נקראת בבל ארץ שנער? שכל מתי מבול ננערו שם (זבחים קי"ג). גם מה שנאמר "ויסכרו מעינות תהום" לא נאמר על ארץ ישראל, כי מעיני טבריה ואבלונים ומערת פמייס נשתיירו (ב"ר פל"ג ה').

אגדות המבול בתרבויות עמים
סיפור המבול קיים באגדות העמים הקדמונים. החוקרים קושרים את עלילות גלגמש, המזכירות את סיפור המבול, עם הסיפור שבתורה. וזה תוכן הסיפור בעלילת גלגמש.

לפנים ישב אדם בשם אותנפישתים בעיר שורופק שעל יד הנהר פרת וישבו שם גם האלים הראשיים שביום אחד נתאספו והחליטו להביא רוח-סערה. הלך האל בשם איאה וגילה את ההחלטה לאותנפישתים והזהיר אותו להרוס את ביתו ולבנות ספינה כדי להציל את חייו וחיי משפחתו וחיי בעלי-חיים ביתיים ומדבריים.
הבין אותונפישתים את מה שלפניו, בנה את הספינה במשך ששה ימים, הוריד אותה לתוך הים, והכניס לתוכה את רכושו ומשפחתו ביחד עם כמה בעלי-מלאכה וקברניטה של הספינה. ביום השביעי הביא האל שמש את "המבול" וכל מראה הטבע הפך לזוועה.
אל אחד השמיע את רעמיו בעננים ואלים אחרים האירו את התבל בברקיהם ואחר-כך הביאו חושך על העולם, ואלים נוספים הסירו את כל עמודי הארץ.
האלים בעצמם נתמלאו פחד מפני החורבן ונמלטו אל שמי האל העליון ושם "רבצו ככלבים עם זנביהם בין רגליהם". על פני האדמה השתוללו כל מיני רוחות של סער וסופה.
ראתה אישתר, גברת האלים, את ההרס הגדול, קוננה כיולדת, והתלוננה נגד עצמה באמרה: איך יכולתי להשתתף בהחלטת האלים להביא רוח-סערה שבעקבותיה ניספו בני-אדם שאני ילדתים וכעת הם צפים כבני-דגים על פני הים? נצטרפו אליה גם אלים אחרים ונתנו את קולם ביללה.
אחרי ששה ימים של חורבן כזה נשתתקו הרוחות ודממה שררה מסביב. הביט אותנפישתים החוצה וראה שכל האנושות חזרה לעפרה. פתח האיש את החלון והשמש זרחה על פניו. הספינה זזה אל ארץ ניציר ושם נתעכבה על-יד הרי ניציר במשך ששה ימים. ביום השביעי הוציא את היונה ושילחה וזו הלכה וחזרה משום שלא היה מקום לעמוד עליו. אחר-כך הוציא את הסנונית ושילחה וזו הלכה וחזרה משום שלא היה מקום לעמוד עליו. הוציא אז את העורב והלה הלך וראה פגרים על המים ואכל וצרח ועף ולא חזר. הוציא אותנפישתים את הכל לארבע הרוחות והסיך נסך והקריב קרבן של שבעה-שבעה צמחים ומעל לשריפתם נתקבצו האלים "כמו זבובים". באה אישתר גברת האלים ואמרה שהאל אנליל לא יבוא לקרבן משום שהביא את הכיליון מתוך קלות-דעת.
אולם האל אנליל הגיע וכשראה שמישהו מבני-האדם ניצול מהכליון נתמלא כולו חימה עד שהרגיע אותו האל איאה. ניגש אנליל אל הספינה ואחרי שהוציא מתוכה את אותנפישתים ואישתו נתן להם ברכתו, העלה אותם לדרגת אלים והעבירם לחיי נצח.

במאמר הבא דיון בשאלה אם זה אמנם סיפור המבול:
בראשית ו-ט: הגיע הזמן להחזיר את עטרת סיפור המבול בתורה ליושנה / יצחק רפפורט

יוסיפוס (קדמוניות א' ג') מביא אגדה ידועה בזמנו, שעל הרי קארדו (אררט) בארמניה נמצאו שרידי קרשים מתבת נח, ויושבי ההרים עושים מהם סגולות להנצל מפגעים רעים.
על המטבעות של עם הפריגים בעיר אפמיא, מראשית המאה השניה, חרוטים תיבה צפה על פני המים, ועל גג התיבה יושבת צפור. עוף אחד מעופף אל התיבה ובפיו ענף עץ, בקרבת התיבה עומדים איש ואשה וכפיהם פרושות לשמים, ועל התיבה חרות השם נו=נח (שטיינברג, משפט האורים 418).

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
בראשית ו: תיבת נח - דוגמא ללשון בניה בתורה / מ. בן אורי


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן