לדף ראשי




מיכה - נביא ה' בימי יותם אחז חזקיהו, שניבא על יהודה ושומרון. נולד במרשה (יהושע ט"ו) או מורשת גת (מיכה א' י"ד) שהייתה בשפלת יהודה.
ארבעה נביאים נתנבאו באותו הפרק: הושע ישעיה עמוס ומיכה (פסחים פ"ז. ב"ב י"ד).

ירמיה הנביא אומר:

"מיכה המורשתי היה נבא בימי חזקיהו מלך יהודה וגו'
ציון שדה תחרש וירושלם עיים תהיה והר הבית לבמות יער" (ירמיה כ"ו י"ח),

נבואותיו כוללות גם את מלכי ישראל, אבל אינו מזכיר אותם כמו הושע. אינו מזכיר את סנחריב שניבא עליו ישעיה, אולי שנבואתו היתה לפני המאורע ההוא.
אם ניבא מזמן יותם (נ"א קס"ז =693 לפה"ס) עד זמן חזקיהו (נ"א קצ"ט= 561) נמצא שהיה נביא ל"ב שנה.

ספר מיכה
ספר מיכה הוא הששי מספרי תרי עשר. הספר כולל תוכחות מוסר, אזהרות ועונשים על הגזל החמס והנבלות שעשו בני דורו בימי המלכים יותם ואחז, ונחמות לאחרית הימים שהתחילו בימי חזקיהו.

בספר שבעה פרקים, המתחלקים לשלושה חלקים. כל חלק פותח ב"שמעו" - קריאה להאזין ולהקשיב. בפתיחת כל חלק מונה מספר החטאים ועונשם, וחותם ביעוד תקווה טובה לאחרית הימים.
החלק הראשון: כולל 2 פרקים ראשונים, בהן פשע שומרון, אבל על חורבנה, קצף על פסילי ישראל ובמות יהודה, עושק וגזל של ראשי המדינה ונביאי השקר המתעים את העם. מזהיר על עונשים קשים, ומסיים בשוב העם מהגולה, ה' לפניהם ומלכם בראשם.

החלק השני: כולל פרקים ג' - ה', פותח ג"כ בדבור "שמעו", מוכיח על עושק במשפט, ריב לו עם נביאי השקר וחולמי חלומות, מזהיר מן הפורעניות, ומסיים בנחמות ומועדים טובים. הנבואה "והיה באחרית הימים" דומה לנבואת ישעיה (ב.).

החלק השלישי מתחיל בפרק ו' עד סוף הספר. החלק פותח בביטוי "שמעו". מתוכח עם בני ישראל, בהזכירו חסדי ה' והגמול שהשיבו לו, אף כי בקש רק עשות חסד ומשפט. מזהיר מפני העונש, מעורר את העם על השחתת מידותם, ומסיים בנבואת עתיד וסליחת עון ישראל.

מליצות מיכה
הנביא משתמש לפעמים בלשון נופל על לשון: בבית לעפרה עפר התפלשי (א' י') בתי אכזיב לאכזב (א' י"ד), עתה תתגודדי בת גדוד (ד' י"ד).
על נביאי השקר מדבר בלעג: לוּ אִיש הֹלֵךְ רוּחַ וָשקֶר כִּזֵּב אַטִּף לְךָ לַיַּיִן וְלַשּכָר וְהָיָה מַטִּיף הָעָם הַזֶּה: (ב' י"א). פירוש: אם נוכל למצוא נביא מתעה ושקרן, אשר כל נבואתו הטפה איך לזלול ולהשתכר, הוא יהיה מקובל לעם הזה (ב' י"א), כי בנביא אמת מאסו. נביאי שקר המרוצים לקהל הם אלה "הנושכים בשיניהם (בשר בהמות פטומות). ואשר לא יתן אל פיהם - וקדשו עליו מלחמה" (ג' ה'), כי מגמתם להנות מעולם הזה.

מיכה מזהיר כי הקב"ה מעניש את החוטאים, "הנה ה' יוצא ממקומו (מכסא הרחמים לכסא הדין) וירד ודרך על במתי ארץ, ונמסו הרים תחתיו" (א' ד'). מדבר קשות לקציני ישראל ואומר: "הלא לכם לדעת את המשפט!". הם "שונאי טוב ואוהבי רעה וגו' אשר אכלו שאר עמי, ועורם מעליהם הפשיטו, ואת עצמותיהם פצחו... (ג' ב'-נ'); אוצרות רשע ואיפת רזון זעומה..., אשר עשיריה מלאו חמס, יושביה דברו שקר... (ו' י'-י"ב).

ה' מתוכח עם ישראל: "עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך? ענה בי!" הנביא מחשב את כל הטובות שעשה ה' עם ישראל מיציאת מצרים ואילך, אשר הפך עצת בלעם הרשע. אין הקב"ה חפץ בקרבנות, גם לא ב"אלפי אלים ורבבות נחלי שמן", ובפרט לא בקרבן אדם. "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך? כי אם עשות חסד והצנע לכת עם ה' אלהיך" (ו' ח'). אמנם ה' הוא סולח ומוחל לחוטאים השבים אליו, כי "מי אל כמוך נושא עון ועבר על פשע" וגו' (ז' י"ח).

הנביא מדבר על הגאולה העתידה: "ואתה בית לחם אפרתה" וגו' (ה' א') המשיח היוצא מבית דוד בן ישי בית הלחמי, ובית לחם היא אפרת (בראשית מ"ח). מזכיר "שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם" (עי' סוכה נ"ב:), "והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כטל מאת ה'... אשר לא יקוה לאיש ולא ייחל לבני אדם (ה' ו'). כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" (ז' ט"ו).

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
מאמרים על ספר מיכה


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן