לדף ראשי



דונא גרסיא - מינדיסיא גרציא - מממשפחת בנבנשתי מספרד. נולדה בערך בשנת 1510 בפורטוגאל ומתה בקושטא בשנת 1569.
הייתה אנוסה (מאראנו) ונשאת לאנוס פראנציסקו מינדיס-נשיא, שהיה עשיר מפורסם, והיה לו בית מסחר גדול בליסבון. ילדה בת ושמה ריינא. בעלה מת שנים מועטות אחרי חתונתה. היא עברה לגור עם בני ביתה באנטוורפן, שם גר גיסה (בעל אחותה הצעירה) דיוגו מינדיס, שהיה גם שותפה בכל עסקיה.

גרסיא הפצירה בגיסה לצאת מארצות הנוצרים לטורקיה, מקום שיוכלו לחיות בגלוי כיהודים. גיסה הסכים, ובעודו מתכונן לדרכו מת פתאום (1545). לפני מותו מינה את גרסיא לאפוטרופסית על כל ביתו וגם על בתו היחידה.

בשנת 1549, כאשר גרה בוונציה, קנאה בה אחותה אשת דיוגו המת, והלשינה עליה כי בדעתה לברוח עם רכושה לטורקיה לשמור שם את דת היהודית. גרסיא נאסרה, והממשלה רצתה להחרים את כל הרכוש לאוצרה. דון יוסף נשיא (המכונה יוהן מיגויז) בן אחי בעלה, ועמו שארו אברהם בנבנשתי, פנו אל השולטן סוליימאן, וע"י רופאו ואיש עצתו השר ר' משה המון בקשו את עזרתו. השולטן שלח שליח לממשלת ונציה ודרש לשחרר את גרסיא לחופשי. הדבר הזה היה סיבה למלחמה בין ויניציא וטורקיה.

בשנת 1550 עברה לפירארא, שם נתן לה והדוכס די אסטי רשות לשוב לאמונת אבותיה בגלוי. משם יצאה לקושטא בשנת 1553, והשיאה את בתה ריינא לאחיינה דון יוסף נשיא.

היא ניהלה עסקה מסחר כה מסועפים, עד שנזקקה לצי אניות משלה. הוא הרבתה לעשות צדקה וחסד ביד נדיבה, יסדה ישיבה ובית כנסת שנקרא על שמה עד היום. הוציאה כסף רב נגד האינקוויזיציה בפורטוגאל, ותמכה באנוסים לבוא לטורקיה ולשוב לדת ישראל בגלוי.

בשנת 1556 ארגנה חרם על נמל אנקונה, נקמה על שריפת אנוסים בעיר. היא גם הבטיחה את התערבותו של השולטן למען הנאשמים האחרים. חלק מן האנוסים נמלטו לפיזארו, והדוכס קיבלם ברצון. כדי להכיר לו טובה בקשה גרסיא מהרבנים להכריז חרם שלא יבואו יהודים לסחור באנקונא כ"א בפיזארו, ורבים נענו לה ויעשו את חפצה.

חכמי ישראל בזמנה הכירו את ערכה, והמשורר שמואל אושקא הקדיש לה את ספרו בלשון פורטוגיזית Consolacam as Tribulacoes de Israel (נחמות לצרות ישראל) אשר הדפיס בשנת 1553 ותאר אותה בתואר "לב עמה"), גם גדולי הרבנים הפליגו בשבחה.

ר' יהושע צונצין אומר עליה:

הגבירה המעטירה, עטרת צבי צבאות ישראל וכו' חכמת נשים בנתה בית ישראל בקדושה וטהרה, בחילה ואוצרותיה החזיקה יד עני ואביון להושיעם ולהרגיעם בעוה"ז ובעוה"ב וכו', עוד חשבה עמודיה בעשותה בתים לתושיה וכו' (שו"ת נחלה ליהושע סי' י"ב).

ראש ישיבתה היה הרב ר' יוסף ן' לב, הקדיש לכבודה ולכבוד חתנה דון יוסף את ספרי תשובותיו (עי' הקדמתו לח"א). בהקדמת חידושיו למסכת שבועות כתב: והיה לומדים עמדי בישיבת הגברת המעטירה ירום מעלתה חברים מקשיבים לקולי, מעיינים מובהקים וכו'.

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
ד"ר יעקב הרוזן / דון יוסף נשיא בונה טבריה


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן