לדף ראשי



מפיבשת - בן יהונתן בן שאול (ש"ב ט' ה'), והוא מריב-בעל (דהי"א ח' ל"ד), ונקרא כן מפני שעשה מריבה עם בעל (שבת נ"ו). שני השמות הנרדפים "בעל" "בשת" נמצאו גם באיש בשת=איש בעל, וכן ירובעל=ירובשת.
כאשר נפלו שאול ובניו חללים לפני הפלשתים, היה מפיבשת בן חמש שנים. אומנתו נחפזה לנוס, והוא נפל והיה נכה רגלים (ש"ב ד' ד'). כאשר מלך דוד על ישראל זכר את אהבתו ליהונתן אבי מפיבשת, השיב לו את שדה שאול אבי אביו והאכילהו על שולחנו כאחד מבני המלך (ש"ב מ' א'-י"ג).
דוד מסר למפיבושת את ציבא עבד שאול, ולו ט"ו בנים ועשרים עבדים. ציבא הלשין על מפיבשת לפני דוד: כאשר יצא דוד מירושלים עקב מרד אבשלום, יצא ציבא לקראתו עם מנחה. כאשר שאל דוד "ואיה בן אדניך?" שיקר ואמר "הנה יושב בירושלם כי אמר היום ישיבו לי בית ישראל את ממלכות אבי. ויאמר המלך לציבא הנה לך כל אשר למפיבשת" (ש"ב ט"ז ג'-ד).
כאשר שב דוד לירושלם התנצל מפיבשת לפניו שלא יכל לירד עמו ברגליו כי הוא נכה רגלים, ועבדו ציבא רמהו ולא רצה לחבוש את חמורו.
תגובת דוד הייתה קשה: ויאמר לו המלך למה תדבר עוד דבריך אמרתי אתה וציבא תחלקו השדה (ש"ב י"ט ל').

חז"ל מאשימים את דוד המלך שלא החזיר השדה למפיבשת וקיבל לשון הרע.
למפיבשת היה בן קטן, מיכה (דהי"א ח' ל"ד).
דוד חמל על מפיבשת כאשר דרשו הגבעונים שבעה אנשים מבני שאול להוקיעם לה' בגבעת שאול על אשר הפר הברית עמהם (שם כ"א ז').


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן