לדף ראשי




מי הוא מראדך בלאדן?
מראדך בלאדן הוא נסיך כשדי בן המחצית השנייה של המאה השמינית. הוא היה נסיך של יחידה מדינית, שהמקורות האשוריים קוראים לה בית יכין. בית יכין הוא שטח במפרץ הפרסי לא הרחק משפך הנהרות אל המפרץ. שם היה מראדך שולט על אחד משבטי הכשדים.
אשר לדמות ההיסטורית בכללותה אפשר להסכים להיסטוריונים האומרים, שהוא היה מעין חלוץ המאורעות הגדולים שארעו מאה שנים אחריו. כמאה שנים אחריו מוטטו נבוכדנאצר ואביו את המעצמה האשורית, והממלכה הכשדית המאוחדת תפסה את מקומה של אשור. דבר זה ניסה לעשות מראדך בלאדן 100 שנה קודם. החלוץ הוא לעתים דמות טרגית, הוא אינו מצליח במעשיו אלא אך מבשר תקופה חדשה. זה היה אדם בעל שיעור קומה מבחינת כשרונותיו המדיניים והצבאיים. הוא היה מבשר מאורע גדול שלא הגיעה שעתו. הוא איחד את השבטים הכשדיים וניסה ליצור כוח כנגד אשור. זה היה בימיו של תגלת פלאסר השלישי, שמלך בשנים 727-745. (אינני רוצה להיכנס לדקדוקי כרונולוגיה. יש בתוכנו חברים נכבדים החולקים אולי על דיוק המספרים. אני נוקט את המספרים המקובלים.)

בימי תגלת פלאסר השלישי לא האירה לו ההצלחה פנים והוא נאלץ להעלות מנחה לתגלת פלאסר וזה קרא לו "מלך מדינת הים". אבל אחרי מות שלמנאסר החמישי (722), ראה מראדך בלאדן שהגיעה שעתו. הוא קשר קשרים עם גורמים מדיניים שונים, עם עילם, עם שבטים ערביים, והגיע עד קצות סוריה וארץ ישראל בקשריו. הוא ליכד את השבטים הכשדיים והמליך את עצמו על עם כשד. אז כבש את בבל, וסרגון השני לא עצר כוח לעמוד בפניו והכיר במלכותו של מראדך בלאדן (בערך 722). תקופת גדולתו של מראדך ארכה עד 711 כנראה. בשלהי התקופה הזאת התחיל לקשור קשרים עם כל מלכי האזור, על מנת להרוס כליל את השלטון האשורי. סרגון הרגיש בתכונה זו. יש חוקרים שרוצים לומר, שהמסופר במל"ב כ הוא חלק מן התוכנית הזאת (712). אבל רוב החוקרים אינם סוברים כך, אלא מאחרים את המאורע הזה. סרגון עמד על המתרחש והקדים תרופה למכה. הוא נלחם בבעלי בריתו של מראדך ומראדך עצמו, כנראה, נפל בשבי. אחרי שמראדך נוצח, מצא חן בעיני האשורים.

סרגון השלישי החזיר אותו למקומו הראשון. את מלכות בבל נטל ממנו, אבל השאיר אותו על כנו בנסיכות בית יכין. הוא שמר אמונים לסרגון עד יום מותו. אבל כשמת סרגון ובמקומו עלה בנו סנחריב, סבר מראדך שהגיעה שעתו שוב. הוא לא יכול היה לחזות כי דווקא סנחריב עתיד להיות אחד השליטים האשוריים האכזרים והמוכשרים ביותר, לפיכך אזר עוז וחזר וכבש את בבל.
בשנת 703 היכה סנחריב את מראדך בלאדן וכבש מידו את בבל. לא נודעה אחריתו של מראדך בלאדן.

היו עוד כמה מסעי מלחמה של האשורים לבית יכין. הם עשו שפטים בכל השבטים הכשדיים. מראדך בלאדן, כנראה, ברח לעילם ובמלחמות הבאות שוב לא נזכר, או שנפל חלל ומת או שירד בדרך אחרת מעל במת ההיסטוריה.

מלכים ב פרק כ
על רקע זה נעיין כעת בפרשת מראדך בלאדן בפרק כ במלכים ב. שם אומר הכתוב:

"בעת ההיא שלח בראדך בלאדן בן בלאדן מלך בבל ספרים ומנחה אל חזקיהו, כי שמע כי חלה חזקיהו. וישמע עליהם חזקיהו. ויראם את כל בית נכתה את הכסף ואת הזהב ואת הבשמים ואת שמן הטוב ואת בית כליו ואת כל אשר נמצא באוצרתיו. לא היה דבר אשר לא הראם חזקיהו בביתו ובכל ממשלתו" (פס' יב-יג).

כדאי לשים לב לדמיון הבולט בין תצוגה זו ובין מה שהראה שלמה למלכת שבא.

"ויבא ישעיהו הנביא אל המלך חזקיהו
ויאמר אליו: מה אמרו האנשים האלה ומאין יבאו אליך?
ויאמר חזקיהו: מארץ רחוקה באו מבבל.
ויאמר: מה ראו בביתך?
ויאמר חזקיהו: את כל אשר בביתי ראו, לא היה דבר אשר לא הראיתם באצרתי.
ויאמר ישעיהו אל חזקיהו: שמע דבר ה'. הנה ימים באים ונשא כל אשר בביתך ואשר אצרו אבתיך עד היום הזה בבלה, לא יותר דבר אמר ה'. ומבניך אשר יצאו ממך, אשר תוליד, יקחו והיו סריסים בהיכל מלך בבל.
ויאמר חזקיהו אל ישעיהו: טוב דבר ה' אשר דברת;
ויאמר: הלוא אם שלום ואמת יהיה בימי" (פס' יד-יט).

שאלות
מתעוררות כאן כמה שאלות:
א. מה סיבת התנגדותו של ישעיהו הנביא למגע דיפלומטי זה בין גורם חשוב כמו מראדך בלאדן ובין חזקיהו מלך יהודה?
ב. האם זה בונה אב שהנביאים - לפחות נביאי הכתב - מתנגדים להתקשרויות?
ג. אם לאו - מה נשתנה מקרה זה?

רש"י אומר: "התחיל [חזקיהו] מתגאה ואומר 'מארץ רחוקה באו' אלי, לכך נענש, ועל ששמח עליהם והאכילם."
רלב"ג פירש כי "היה רע בעיני ה' אשר עשה, כי גבה לבו על ה' יתברך... אבל היה ראוי שיתן הגדולה והכבוד לה'", ובדומה לכך פירש גם רד"ק.
אברבנאל אומר, שיש כאן מעין "כוחי ועוצם ידי". וקשה לפירושים אלה, וכי באיזה מקום נאמר, שאסור למלך להראות אוצרותיו? לא שמענו שאסור להאכיל ולהשקות אורחים שבאו למלך. אין לזה אחיזה במקורות. זה פירוש לא ענייני כי אם מילולי. הכתוב אומר כאן "הנה ימים באים ונשא כל אשר בביתך", אחרי שהראית כל אשר בביתך. מכאן שזוהי הסיבה. כמו כן סומכת פרשנות זו על האמור בדה"ב לב, כה. שם אומר הכתוב:

"ולא כגמל עליו השיב יחזקיהו כי גבה לבו, ויהי עליו קצף ועל יהודה וירושלים. ויכנע יחזקיהו בגבה לבו הוא ויושבי ירושלים ולא בא עליהם קצף ה' בימי חזקיהו".

הכתוב אומר שגבה לבו של חזקיהו. אחר כך נכנע ולא בא הקצף בימיו. זה מקביל לאמור "אך שלום ואמת יהיה בימי". בעל דברי הימים פירש שיש כאן גובה לב, ובעקבות הדברים האלה יצאה הפרשנות הקלאסית שלנו ואמרה מה שאמרה. אבל זה אינו תואם את הדברים שיש במקומות אחרים. הרי גם שלמה הראה את אוצרותיו למלכת שבא.

מרודך שולח אל חזקיהו כדי למוטט את אשור
רוב החוקרים חושבים, שמה שמסופר במלכים ב הוא הניסיון האחרון של מראדך. כלומר, עם עליית סנחריב על כס המלכות של אשור (705), כאשר מראדך מנסה את מזלו עוד פעם, אז הוא שולח אל חזקיהו. בתוך כל עמי האזור שקשר אתם - כדי למוטט את הממלכה האשורית התקשר גם עם חזקיהו.

נעלם מעיני הפרשנות שלנו, שאין כאן סתם ביקור חולים, כפי האמתלה הרשמית, כיון שכל הדוקומנטציה ההיסטורית שלפנינו טרם הייתה גלויה וידועה בימי הפרשנות הקלאסית שלנו. מעניין שליוסף בן מתתיהו הייתה מסורת היסטורית. בקדמוניות הוא כותב שמראדך הציע לחזקיהו ברית. אם כן הייתה זאת התקשרות פוליטית. זאת הכתוב אומר בין לפי נוסח ספר מלכים "וישמע עליהם" ובין לפי הנוסח שבספר ישעיה "וישמח עליהם". אין הבדל, שתי הלשונות רומזות להסכם. יש כאן הסכמה לכריתת ברית. וקרוב לוודאי שכל אותה שרשרת מאורעות, שאנו מצרפים על פי הדוקומנט האשורי, פלישתו של חזקיהו לארץ פלשתים, השתתפותו במרד נגד אשור וכו' - היו תוצאות של התקשרותו עם מראדך. יש כאן אפוא אקט מדיני מובהק, דיפלומטיה. חזקיהו מדגיש: מראדך בא מארץ רחוקה, הוא גורם מדיני חשוב "מקצה הארץ", והנה הוא מתקשר אתי. זה הישג דיפלומטי מובהק.

מדוע התנגד ישעיהו לברית?
והנה להתקשרות זו התנגד ישעיהו התנגדות חריפה. ישעיהו התנגד לברית כרותה נגד אשור. שמא תאמר: ישעיהו הוא מדינאי פרו-אשורי - אם אתה סובר שהוא מדינאי, הרי בפרקים ז-ח, כשישעיהו מדבר על עניין פקח ורצין ואפילו על ירושלים, הוא אומר לאחז בפרק ז, פס' ד:

"השמר והשקט, אל תירא ולבבך אל ירך משני זנבות האודים העשנים האלה".

הווה אומר: ישעיהו מתנגד לאותו מעשה של אחז שקשר עם אשור נגד רצין ונגד פקח. למה מתנגד כאן ישעיהו? לכריתת ברית עם אשור, ואילו בפרקים ל, לא, לט - לכריתת ברית נגד אשור. החוט המקשר את שתי העמדות המנוגדות של ישעיהו - אחת אנטי-אשורית לכאורה, (לא לכרות ברית עם אשור) ואחת פרו-אשורית - (אל תכרות ברית נגד אשור) הוא הכלל: בשובה ונחת, השמר והשקט.
נמצאנו למדים כי אין כאן עמדה מדינית מובהקת של "פרו" או "אנטי" אלא משהו אחר, והוא מתפרש בדבר הנביא על משלחת מראדך בלאדן: אתה מתקשר עם בבל נגד אשור; הבבלים עתידים לעשות לך רעות גדולות ממה שעלולים לעשות לך האשורים. נראה לי שהנביא מורה: זו תקופה של מעצמות המושלות בכיפה, מעצמה עולה ומעצמה יורדת. זה מנהגו של העולם שאתה חי בו. אתה, חזקיהו מלך יהודה, מלכותך אינה מעצמה, אתה מולך על מדינה קטנה. אל תתמוך לא בזה ולא בזה. אם תתפתה ותתמוך בבבלים נגד האשורים. סופך שתקריב קורבנות הרבה, (כפי שקרה אחר כך) תעשה מאמצים, תאבד אבידות הרבה ואם נניח שתצליח מה יקרה? במקום "שבט אף" זה של ה', אשור, יקום עליך "שבט אף" אחר. הואיל ומלכותך אינה אלא מדינה קטנה, אי אתה צריך לשים ראשך בין שתי המעצמות האלה. זהו פשר ההצמדה בין אשור ובבל.

תשובת הנביא: אך לקדוש ישראל תשא עיניך
תשובת הנביא היא: קדוש ישראל, אך אליו תשא עיניך, אין ביכולתך ולא בכוחך בתקופה זו של מעצמות להבטיח עצמך ולחסל את הסכנה כליל, עליך לבטוח בה'. כיוצא בו באחז. המלך שואל, אם לא אפנה לעזרת אשור, הכוח הממשי העולה, כיצד אנצל מידי פקח ורצין? התשובה היא שוב, אין לך ברירה אלא לשאת עיניך אל קדוש ישראל: "שאל לך אות מעם ה'" (יש' ז, יא).

יהודה אליצור, ישעיהו מול חזקיהו ומראדך בלאדן – המאמר השלם


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן