בגלות אפריקה
אליעזר פיקל
(אוקטובר 1944)
בִכְבָלִים לְפִינָה נִדַחַת
שְטופַת שֶמֶש גַם קַדַחַת
עֲלֵי צִפּור פְלָדָה
אַחַר חֲצות בַחַשֵכָה
בּדְמִי חֲלום מִתְגַשֵם
עֵת מְרִידָה גָעֲשָה
בִּידֵי צַר וְעויֵן
לְאֶרֶץ גְזֵרָה רְחוקָה.
שָאַפְנוּ אֶרֶץ לָרֶשֶת
וּמַה גְדולָה הַחֶרְפָה
אַחִים עִם בּולֶשֶת
שִתְפוּ פְּעוּלָה
אַך רְאוּ זֶה הַפֶּלֶא
לָהֶם טִינָה לא נִשְמור
הֵן שָנִים נָמַקְנוּ בַּכֶלֶא
לִבָּם לא זָע בִּימֵי גַרְדום
מָה שְחורָה זו יַבֶּשֶת
עַצְבוּת בְּלִבֵנוּ נַסְכָה
אַך מְזִימַת בֵּן-נַצֶרֶת
לְרוּחֵנוּ לא יַכְלׂה
בְּהִתְגַשֵם רֵאשִית חָזון
כִּסוּפֵי דורות לא עוד חֲלום
לָעַד נִזְכּור לְדֵרָאון עולָם
הַהַפְלָיָה בֵּין דָם לְדָם
|
ג ע ג ו ע
אליעזר פיקל
(מחנה המעצר באריתראה 1946)
עת שמש שוקעת
רוח קרירה נושבת
מבעד ערפל עוד זוכרת
היקרה האותו עוד אוהבת
האם אותו עוד זוכרת
מטריד ומכרסם הספק שבלב
והוא הן אותה כה אוהב
זוכר איך שרטט העתיד
עבורה עבורו לתמיד
איך רטט גופה לכל מגע וקרבה
וצמודה לחשה לעולם רק אתך
צפים ועולים זכרונות יקרים
עת שכב בחיקה מאושר מאמין
לפתע קריאה למלא החובה
אשוב ויהי מה אליך אהובה
חרש בוכיה בדמעות מבטיחה
אחכה יקירי כל דקה לשובך
צורבות שפתיו מנשיקות הפרידה
ובעיניים לחות נמוג באפילה
|
