קווים, כיוונים וכוונות מאברהם אבינו ועד דוד המלך

עדן(?) - גלעד(?) - קבורת רחל(?) - הר המוריה - קבר רחל - מערת המכפלה - סיני(?)

מחבר: אורן מס

 קו אזימות מדהים קיים בעולמנו, והוא מכיל את שבעה האתרים הנזכרים בכותרת המשנה למאמר זה: עדן(?) - גלעד(?) - קבורת רחל(?) - הר המוריה - קבר רחל - מערת המכפלה - סיני(?). כל האתרים האלו נמצאים על קו ישר אחד. אין ליחס מקריות לעובדה מדהימה זאת, והבה ננסה להציע הסברים. 

גם אם אין דיוק מדעי מלא, והרי יש גם להתחשב בכך שכדור הארץ עגול, ואין יכולת מדידה מדויקת על ידי העברת קו ישר על פני כדור המתבטא במפה דו-ממדית, בכל-זאת יש לראות חשיבות בכוונה של אבותינו על-ידי הכיוונים הכלליים המותווים במאמר זה. 

קובור בני ישראיל

נתחיל באתר הנקרא קובור בני ישראיל, הנמצא בחבל בנימין מצפון לירושלים, בין חיזמא ליישוב אדם, בצמוד וממזרח לכביש "עוקף רמאללה", כביש מס' 60. 

לפי שמואל הנביא בדבריו אל שאול (שמואל א', י' 2), הבא אליו מביתו בגבעה (היא תל אל-פול, או "הווילה של חוסיין") לרמה (היא הכפר של היום א-רם), בשליחות אביו לחפש את האתונות האבודות. שמואל מכוון אותו ל"קבורת רחל בגבול בנימין", הנמצא באזור שבדרך מרמה לביתו בגבעה. האתר המכונה "קובור בני ישראיל" מתאים מאוד למקום זה. המקום בנוי מכמה מבני-אבן גדולים, מלבניים ומאורכים (רוחב כ- 4 מטר  גובה כ-2 אורך בין 28 מ',  מ' ל- 120 מ'). 

לפחות 2המבנים הסמוכים לכביש 60 מכוונים לכיוון ירושלים, ובו זמנית גם לחברון. יעקב קובר את רחל בדרך, דרך אפרת, היא הדרך לאפרת (כמו "דרך חברון" היא הדרך לחברון,  "דרך שכם" היא הדרך לשכם). לפי התנצלותו ליוסף (בראשית, מ"ח, 10) הייתה עוד "כברת- ארץ" לבא (לעיר הגדולה הסמוכה) אפרתה, ולפי רמב"ן (בראשית ל"ה, 16) מפרש מנחם  בן-סרוק הביטוי "כברת ארץ" כ'דרך רבה', "כברת" מלשון 'כביר', הרבה. 

המקום מתאים להיות מקום קבורת רחל גם מהטעם ששם עשויים לעבור בני ישראל בדרך לגלות בבל, ושם "רחל מבכה על בניה". "קול ברמה נשמע" - "רמה" הוא שם עירו של שמואל, הסמוך למקום, לפי עדותו של שמואל. 

אם נרצה למצוא דרך מירושלים לגולה דרך "קבר רחל" אשר בסמוך לבית-לחם של היום לא נמצא, כי אין דרך היורדת משם למעברות הירדן. יעקב מיקם את הקבר וכיוון אותו לכיוון הר המוריה, כפי שעשה אברהם אבינו בקוברו את שרה במערת המכפלה (כך מדד וצילם והעיד הרב יעקב משה שירד לקומת הקבורה שבמערת המכפלה). הר המוריה כבר היה מקום ידוע בקדושתו מאז עקידת יצחק, שהרי ה' כיוון את אברהם אל "המקום אשר אראך", כלומר המקום  כבר נודע בקדושתו. יעקב כיוון את הקבר גם לכיוון חברון, שהרי היה ברצונו להביאה לקבורה לקבורה במערת המכפלה, כפי שהבנו מהתנצלותו ליוסף.

מכאן הבנו מדוע שלש הנקודות האלה הן על קו ישר אחד: קבר רחל, הר המוריה ומערת המכפלה. 

ונשאלת השאלה, איך קרה שהמסורת קובעת כי קבר רחל נמצא מדרום לירושלים, ליד בית-לחם?

ידידי, חגי בן-ארצי, מציע הסבר מעניין: בימי התפלגות המלוכה, בימי ירבעם ורחבעם, היה אזור קבורת רחל אזור ספר ולחימה, והעיר רמה עברה מיד ליד כמה פעמים בתקופת המלוכה אולי חל איסור על תושבי יהודה להשתטח על קברה של רחל, הן מצד ירבעם, שרצה למנוע עבודת ה', והן מצד אמצעי הביטחון של מלכות יהודה. 

סביר שאף נעבדה במקום עבודה זרה, כפי שעשה ירבעם בבית-אל. ולכן הקים אחד ממלכי יהודה, אולי כבר רחבעם, ציון לקבר רחל ליד בית לחם, ומיקם אותו גם הוא מצד אחד בכיוון ירושלים, ומצד שני לכיוון חברון, כפי שעשה יעקב.

וכך מצטרף גם קבר רחל (בהבדל מ"קבורת רחל" לפי דברי שמואל הנביא) לקו הישר הנזכר. 

גם אחרי ביטול מלכות ישראל ושיבת יהודה בימי כורש לא חודשה התפילה במקום קבורת רחל, כיוון שכנראה נעבדה שם עבודה זרה, ומגמת עזרא ונחמיה הייתה להשכיח מקומות אלה. לכן גם לא חודש היישוב בבית-אל, שם נעבדה עבודה זרה, ולכן נשתכחה העובדה הזאת שקבורת רחל הייתה מצפון לירושלים ולא מדרומה. מכאן שזו מסורת כה עתיקת יומין ומושרשת. 

מן הזוהר משתמע (לא ידוע לי מקור), כי דוד המלך גם הוא קבור בקו ירושלים-חברון, שהרי עירו הייתה חברון ובה מלך 7)33 שנים), ולכן קברו שנים, ועיקר מלכותו הייתה בירושלים  מוקם בקו זה. מכאן יוצא שמקום קבורתו הסביר הוא דווקא בהר-ציון, ולא בעיר-דוד או ליד "מגדל דוד", שאינם נמצאים בקו האמור. 

ועוד אעיר, שאולי מכאן נוכל לפתח שיטה לזיהוי ערים או קברים. אם השיטה היא לקבור את המת בקו ירושלים ועירו של הנפטר, הרי שאם ידוע קברו של מי הוא, נוכל לזהות את עירו, או אם ידועה עירו של הנקבר נוכל לזהות של מי הוא הקבר הדורש זיהוי. 

יש בארצנו הקטנה אתר אחד בלבד נוסף, המכונה בשם "קובור בני ישראיל". האתר נמצא ברמת הגולן, כ- 500 מטר ממערב ליישוב נוב, במורדות לכיוון תחילת האפיק של נחל אל-על. לא ידוע מי קבור שם, ולא ניכר מן המקום שהיה שם אתר קבורה. אני מציע לזהות מקום זה כ"גלעד", אשר לבן קרא לו "יגר שהדותא". 

אם נתבונן בכתובים (בראשית, ל"א 25) הרי לבן "תקע את אחיו בהר הגלעד" (הנמצא מדרום לירמוך) ואילו יעקב "תקע את אהלו בהר", אולי בהר המכונה היום תל פרס, שהוא הבולט בשטח שמצפון לירמוך. לבן בא לאוהליו של יעקב לחפש את תרפיו, ושם נערך "הסכם השלום" ביניהם. יעקב מזכיר בדבריו ללבן פעמיים את המושג "פחד יצחק" ומקים מצבה. יעקב מזכיר את אביו, כי ממנו הוא שואב את הכוחות להתמודד עם לבן, והוא נשבע "בפחד אביו יצחק", כלומר הוא מכוון את מחשבותיו אליו לחברון, וגם מכוון את מיקום האבן אשר הרים למצבה בכיוון חברון, ועם זאת גם לכיוון הר המוריה, המקום הקדוש לעם ישראל. 

מדוע נקרא המקום, אם כן, 'קובור בני ישראיל' ולא 'גלעד'? שהרי יעקב ולבן לא הסכימו על שם המקום. זה קרא לו כך וזה קרא לו אחרת. נותר המקום ללא שם מוסכם. בדורות שלאחר מכן קיבל המקום את הכינוי אשר קיבל מקום קבורת רחל, "קובור בני ישראיל", על-שם האתר שבנה יעקב בחבל בנימין, כפי שהאתר שבגולן נבנה על ידי יעקב.

מן האמור לעיל, גם קובור בני ישראיל אשר בגולן מצטרף להיות על האזימות הנזכר. 

אזכיר עוד שיעקב עשה לו כשיטה קבועה לקנות ולבנות אתרים בארץ ולכוון את מיקומם לפי אתרי הקדושה של עם ישראל. יעקב בא לשכם וקנה בה שדה במאה קשיטה (בראשית, ל"ג,יט), ועל שדה זה נקבר אחר-כך יוסף הצדיק. מיקומו של השדה נבחר על-ידי יעקב משום שהוא נמצא בקו ישר עם בית-אל (המזוהה עם בורג' בייתין בכפר בייתין), שם נגלו לו אלוקים, ועם הר המוריה. גם שלוש נקודות אלה נמצאות על קו ישר אחד: קבר יוסף, בית-אל, הר המוריה. מכאן אנו למדים על שיטתיות במעשיו של יעקב: הגלעד, השדה בשכם וקבורת רחל. 

למרבה העניין, אם נמשיך את קו הר המוריה - מערת המכפלה הרבה דרומה, נגיע לג'בל מוסה, או מנזר סנטה קתרינה, הידוע בכינויו "הר סיני". משה ועם ישראל קבלו את התורה במדבר בחוץ-לארץ, ודווקא על הר זה, אשר אינו הגבוה מכל ההרים אשר סביבותיו. לכן אולי מכוון ה' את מיקום ההר בקו הקדושה של ארץ-ישראל, הלא הוא קו ירושלים-חברון, ובכך כביכול התגברה קדושת ארץ-ישראל על טומאת חוצה לארץ. וכך נקבע המקום בחוץ-לארץ שראוי לקבל בו את התורה, בטרם כניסתם לארץ-ישראל. 

ועוד הפתעה נכונה לנו: אם נמשיך את הקו האמור הרחק צפונה, נגיע לאזור אגם קבן במזרח תורכיה. מן האגם הזה יוצא נהר פרת. במרחק כשעה נסיעה ממנו יש אגם אחר שממנו יוצא נהר החדקל. כלומר כאן המקום האפשרי של עדן, אשר ממנו יוצא נהר אשר ייפרד לארבעה ראשים, פישון, גיחון, חדקל ופרת (בראשית, ב' 10). 

אולי הרעיון של יעקב אבינו לבנות ולקנות לפי קווים וכיוונים, נולד ממה שלמד מאברהם, שהצטווה (בראשית, י"ג, 17) ל"התהלך בארץ לארכה ולרחבה". ומשמעות הדבר שאברהם מיפה את הארץ בקווי אורך ורוחב, מדד אותה היטב ובמדויק, כדי למצוא את המקום בו פוגע קו עדן - הר המוריה בעיר חברון, שכבר אז הייתה ידועה בגודלה ובחשיבותה: עיר בעלת כמה שמות, "קרית ארבע היא חברון", אשר נבנתה שבע שנים לפני צען מצרים, ועוד. אברהם התעקש לקנות דווקא את מערת המכפלה אשר בקצה השדה אשר לעפרון החתי, כי בו, לפי המסורת, נמצא פתחו של גן עדן, ובו קבורים אדם וחוה. כך מצא אברהם את המקום הקושר בין גן עדן לארץ-ישראל, ובו קבר את שרה אשתו. הוא כרה את קיברה לכיוון הר המוריה, ובעצם גם לכיוון גן עדן. 

מכאן, הקו הישר המיוחד הקושר את האתרים הקדושים לעם-ישראל: עדן, גלעד, קבורת רחל, הר המוריה, קבר רחל, מערת המכפלה והר סיני, הנמצאים כולם על קו ישר אחד. וקו הקדושה הנוסף שנזכר: קבר יוסף, בית-אל, הר המוריה. 

קווים אלה מביאים אותנו למסקנה בדבר קדושתה המיוחדת של ירושלים, שבה נפגשים שני הקווים האמורים, שאליה כוונו כל התפילות, הכוונות והכיוונים של גדולי האומה.