מרח-שון ולא מר-חשון
מחבר: רחמים שר שלום
שם החודש מרחשון מורכב משתי מילים: "מֶרַח" ו"שְוָן" מובנן של שתי מילים אלה בשפות שמיות-מזרחיות הוא "ירח שמיני". במסורת יהודי תימן נקרא החודש "מֶרַח שְוָן".
שמות החודשים בתורה
בתורה אין שמות לחודשים. ערב היציאה ממצרים נקבע ניסן לשמש כראש לחודשים
"החדש הזה לכם ראש חדשים, ראשון הוא לכם לחדשי השנה" (שמות י"ב 2).
מכאן ואילך נמנים החודשים לניסן והם נקראים בדרך כלל במספרם הסידורי: ניסן נקרא החודש הראשון; אייר - החודש השני; סיון - החודש השלישי; תשרי - החודש השביעי . מרחשון הוא אפוא החודש השמיני. חודש ניסן קיבל בתורה את הכינוי "חודש האביב".
"היום אתם יוצאים בחודש האביב" (דברים שמות י"ג 4).
"שמור את חודש האביב ועשית פסח" (דברים ט"ז 1).
שמות החודשים בספרי נביאים וכתובים
גם ביתר ספרי המקרא נקראים החודשים בדרך כלל לפי מספרם הסידורי כנ"ל. עם זאת אנו מוצאים בספר מלכים שמות עבריים לחודשים תשרי (ירח האיתנים); מרחשון (ירח בול); אייר (חודש זיו).
בספרי המקרא המאוחרים (מימי ראשית השיבה לציון מגלות בבל) מוצאים את שמות החודשים: טבת, שבט, אדר, ניסן, אלול, שמות שהעלו עמם השבים מגלות בבל.
בירושלמי (ראש השנה א' הלכה ב') מובאים דבריו של רבי חנינה בנידון:
שמות חדשים עלו בידם מבבל. בראשונה "בירח האיתנים"(מלכים א',ח' 2) שבו נולדו אבות מתו אבות נפקדו אימהות; בראשונה "בירח בול" (שם, ו' 38) שבו העלה נובל והארץ עשויה בולות בולות. שבו בוללים לבהמה מתוך הבית; בראשונה "בירח זיו"(שם 37) שבו זיוו של עולם הצמחים ניכרין והאילנות ניכרין. מיכן והילך "ויהי בחדש ניסן שנת עשרים" (נחמיה ב'1). "ויהי בחדש כסליו שנת עשרים" (שם א'1). "בחדש העשירי הוא חדש טבת" (אסתר ב' 16).
מרחשון - ירח בול
"בול" כשם של חודש מרחשון מופיע כנ"ל בתנ"ך רק פעם אחת:
"ובשנה האחת עשרה בירח בול הוא החדש השמיני כלה הבית לכל דבריו"(מלכים א, ו' 38).
לשמו זה של החודש הביאו בירושלמי הנ"ל שלשה פירושים:
בול מלשון נובל- משום שבחודש זה העלים נובלים ומתחילה השלכת .
בול מלשון בולות – הארץ עשויה בולות בולות (=גושי עפר מפוררים).
בול מלשון בלל – שבו בוללים לבהמה מתוך הבית כי אין מרעה בשדות.
יש הסברים נוספים:
בול מלשון יבול- כי בחודש זה גומרים לאסוף את יבול השנה החולפת;
ולפי פירוש אחר: החודש בו מתחילה החרישה לקבלת היבול הבא.
בול זכר למבול – בחודש זה התחיל המבול ובו גם מתחילים לרדת באזורנו גשמי היורה.
יונתן מתרגם את "ירח בול" שבפסוק הנ"ל: ירח מיסף איבביא - חודש כלות הפירות.
"המצאת" פירושים שונים ושגויים למרחשון
פירושים שונים ומשונים ניתנו לשם החודש מרחשון. היו שהעלו את ההסבר ששם החודש מרחשוון מורכב משתי מיליםמרחש-וון, מרחשמלשוןרחשכלומרמבוע מים, ואילו וןבפרסיתמשמעומים.
היו שהעלו השערה שמרחשוון הוא מלשון חשרת מים בשינוי מקום האותיות.
אחרים חילקו אותו לשתי מילים "מר" ו"חשון" ופירשוהו בכל מיני אופנים:
"מר" טיפת מים (עפ"י הפסוק "הן גויים כמר מדלי" (ישעיה מ' 15)
ואילו בעל "ספר התודעה" מביא את הדעה לפיה שם החודש היה "חשון" והוסיפו לו את "מר" משני טעמים:
"טעם אחד מפני שבחודש זה אין שום יום טוב ואין בו שמחה אבל היו בו כמה צרות רעות ומרות לישראל...לכן קוראים את חודש זה מר-חשון חודש שהיה רע ומר. טעם שני ועיקר, לפיכך קוראים את החודש מרחשון על שם המים, כלומר הגשם שהעולם צמא לו ומצפה אליו בחודש זה. מר פירושו טיפת מים כמו 'הן גויים כמר מדלי' (ישעיה מ' 15)".
הפירוש הנ"ל שמביא בעל ספר התודעה לפיו שם החודש הוא חשון ונוסף לו "מר" בשל היותו חודש רע ומר אינו יכול להתקבל משתי סיבות:
1. בכל המקורות הקדומים כמו במשנה, בתלמוד במדרשים ובספרות הגאונים תמיד מופיע השם מרחשון. לעולם לא תמצא שם את שם החודש המקוצר חשון. אין ספק שחלוקת המילה ל"מר" ו"חשון" והשמטת "מר" היא מתקופה מאוחרת.
2. באשר לקביעה שבחודש זה אין יום טוב, גם זה לא נכון. במגילת תענית מונים בחודש זה שני ימים טובים (שאנו לא חוגגים אותם היום כי ברבות הזמן איבדו את משמעותם) ואם כן במה חטא חודש זה שהדביקו לו "מר" בראשו. אם יש חודש בלוח העברי שיש להוסיף לו את הכינוי "מר" היה זה מתאים לחודש אב שידוע כחודש של צרות רבות ומרות לעם ישראל עד שקבעו "משנכנס אב ממעטים בשמחה".
פירוש זה ש"מר" נוסף לחשון בגלל הצרות והדברים הרעים שאירעו בחודש זה השפיע על כמה קהילות להימנע מלערוך נישואים בחודש זה שמזלו רע... והרי לנו עוד מנהג מוטעה שנוצר מהבנה לא נכונה של שם החודש. מעניין הדבר שבמסורת יהודי תימן לא רק שלא שמעו על מנהג זה אלא אדרבא עודדו נישואים בחודש זה (כמו בכל חודשי החורף האחרים) ואף נתנו סימן לחודשים שראוי להתחתן בהם: "הא מכשטא - הא מצלחא". מכשט"א הוא ראשי תיבות של החודשים מרחשון, כסלו, שבט, טבת, אדר. והרמז ברור: נישואים בחודשים אלה הם סגולה להצלחת הזיווג.
התרגום של "תשכיל" (יהושע א 8) הוא "תכשט"– ר' גם בספר הערוך באות "כשט".
הפירושים המוטעים למרחשון יכולים לשמש דוגמא לדרך התפשטותם של אמונות תפלות בעקבות קריאה והבנה לא נכונה של מילה אחת.
גם מפיהם של תינוקות של בית רבן ניתן לשמוע שחודש מרחשון הוא חודש מר כי אין בו אפילו יום אחד של פגרה מלימודים...
כאמור לעיל שמות חודשי השנה הנהוגים היום הם שמות החודשים שהביאו עמם הגולים ששבו מגלות בבל ערב הקמת הבית השני ולפיכך יש לחפש את מובנו של מרחשון באוצר המילים הקדום של השפות השמיות המזרחיות (אכדית/שומרית/בבלית וכו').
חוקרי לשוננו מצאו דמיון בין המילים בשפות השמיות השונות עם שימת לב מיוחדת לחילופי אותיות במילים. כגון: ילד – ולד. וכן מוצאים חילופי אותיות בתחום אותם העיצורים . לדוגמא:
האותיות בומ"ף מתחלפות זו בזו. ברזל - פרזלא; ארגמן - ארגוון
באכדית שמו של החודש השמיני הוא וַרַח שַׁמְנֻ שמובנו "יֶרַח שְמִינִי". בשפה העברית התחלפה האות ו שבמילה "ורח" לאות מ ואילו האות מ שבמילה "שמנ" לאות ו וכך נתקבל שם החודש מֶרַחשְוָן.
מכאן ברור שאין "מר" תוספת ל"חשון" אלא מגופו של שם החודש. ואם רוצים לחלק את המילה מרחשון נכון לחלקה ל מֶרַח ו שְוָן.
ניתן למצוא סיוע להסבר זה משמות החודשים שנתגלו בבית הכנסת העתיק בעין גדי. מי שיבקר בחורבות בית הכנסת העתיק בעין גדי ויתבונן בכיתוב של שם החודש מרחשון ברצפת הפסיפס, יראה שיש רווח בין מרח לשון. ברור שאין זה מקרה ונראה מכאן שאלה אשר הבינו את משמעות השם כתבו מילה זו כשתי מילים כי ידעו את מקורה ומובנה הנכון.
עם זאת צריך להיות ברור שאין לשלול את קיצורו של מרחשון ל"חשון". כי יתכן שאין חשון אלא קיצור של ח(דש)שון או (יר)ח שון, כדרך שנהגו לקצר בימי הביניים שמות כמו אבן גבירול ואבן עזרא וכתבו (אב)ן' גבירול , (אב)ן' עזרא. לכן אין לפסול את קיצור השם מרחשון לחשון. אך אם כותבים את שמו המלא של החודש מן הראוי לקרוא את שם החודש בהגייה נכונה: מֶרַחְשְוָן כדרך שהגו מילה זו יהודי תימן.
מן הראוי היה שהאקדמיה ללשון העברית תאמץ את ההגייה התימנית של מרחשון כפי שהיא מנוקדת ונהגית כנ"ל בפי יהודי תימן מדורי דורות ובזה יוסר הלעז על חודש זה שהוא חודש רע ומר , שכן הקדמונים לא זיהו בחודש זה שום דבר רע. אומנם הסיכויים לתיקון קלושים כי "שבשתא כיון דעל - על". אך יהיה זה הוגן אם האקדמיה תמליץ לאמץ את ההגייה התימנית והמלצה כזו תתרום להסיר את "המרירות" מהחודש.
וכמה יפים הם חרוזי המשורר יהודה אלחריזי ב"תחכמוני" (ה 67) בשבחו של חודש זה:
חודש מרחשון יפה וטוב
והוא במיני מעדנים דשן ורטוב
בשורות הבאות נרכז מידע ומסורת על מרחשון בלוח השנה:
מספר הימים במרחשון בלוח הקבוע אינו קבוע:
בשנה כסדרה ובשנה חסרה (כ-55.1% של השנים) - 29 ימים;
בשנה שלמה (כ-44.9% של השנים) - 30 "
השבת בה מברכים את מרחשון
השבת האחרונה בחודש תשרי בה "מברכים" את מרחשון היא תמיד שבת "בראשית";
השבת הראשונה במרחשון היא פרשת "נח"
פרשת "נח" נקראת תמיד בשבת הראשונה של מרחשון ובה מברכים את המתענים בשני-חמישי-שני (תעניות בה"ב שאחרי חגי תשרי). .
ראש חודש מרחשון בלוח השמשי
בימינו יכול א' במרחשון לחול לכל המוקדם ב-5 באוקטובר (בשנה ה-17 במחזור) ולכל המאוחר ב- 4 בנובמבר (בשנה ה-9 במחזור).
ראש חודש מרחשון -יומיים
בכל השנים תשרי הוא חודש מלא ובו 30 יום . לכן ראש חודש מרחשון הוא תמיד בן יומיים: א' דר"ח - ל' בתשרי ; ב' דר"ח - א' במרחשון.
א' במרחשון יכול לחול באחד מימי ב', ד', ה', ז'.
ב-32% של השנים בקירוב, חל א' במרחשון (ב' דר"ח) בשבת בו קוראים את פרשת נח ומפטירים "השמים כסאי"
אין עושים למרחשון "יום כיפור קטן" ולעולם לא יחול ערב ר"ח מרחשון בשבת .
"ותן טל ומטר"
מליל ז' במרחשון מתחילים בארץ ישראל לשאול (=לבקש) בברכת השנים (בתפילת שמונה-עשרה) על הגשמים. לפי הלוח השמשי יחול תאריך זה בימינו בין 11 באוקטובר ל-10 בנובמבר.
ימי זיכרון במרחשון
י"א בו - יום פטירתה של רחל אמנו.
הימים כ"ג, כ"ה, כ"ז במרחשון נזכרים במסכת תענית כימים שאין להספיד ולהתענות בהם בשל אירועים מיוחדים שאירעו בהם (ראה עוד בערך "מגילת תענית" שהובא באנציקלופדיה של אתר דעת).