פרק ב', משנה א'

מי שישן בסוכה תחת המיטה

 

 הקדמה

כדי להבין את המשנה צריך להכיר דין מיוחד בעניין מצוות עשה שמקיימים אותן רק בזמנים מיוחדים, כמו למשל מצוות הסוכה, שצריך לקיים אותה רק בחג הסוכות. ממצוות כאלה נשים פטורות, ורק גברים חייבים בהן. גם עבד כנעני פטור ממצוות כאלה.

 

המשנה

הישן תחת המיטה בסוכה, לא יצא ידי חובתו.

אמר רבי יהודה: נוהגים היינו שהיינו ישנים תחת המיטה 

בפני הזקנים, ולא אמרו לנו דבר.

אמר רבי שמעון: מעשה בטבי, עבדו של רבן גמליאל,

שהיה ישן תחת המיטה, ואמר להם רבן גמליאל, לזקנים:

ראיתם טבי עבדי, שהוא תלמיד חכם, ויודע שעבדים פטורין

מן הסוכה, לפיכך ישן הוא תחת המיטה.

ולפי דרכנו למדנו שהישן תחת המיטה לא יצא ידי חובתו.

 

ביאור

הישן... לא יצא ידי חובתו: ידי חובת שינה בסוכה.

"ועיקר ישיבת סוכה אכילה, שתייה ושינה" (רש"י).

 

 

הישן תחת המיטה

 

 1. במשנתנו נחלקו התנאים (=חכמי המשנה) בדין הישן תחת המיטה בסוכה,

אך לא צוינו טעמיהם. עיין במקורות הבאים, ורשום במחברתך את הטעמים:

 

הרי"ף (רבי יצחק אלפסי)

דכיוון דגבוהה עשרה (=כיוון שהמיטה גבוהה 10 טפחים), שהוא שיעור סוכה,

נעשית (המיטה) כסוכה בתוך סוכה, ולפיכך לא יצא ידי חובתו.

 

גמרא, סוכה דף כ"א, עמוד ב'

רבי יהודה לטעמיה, דאמר: "סוכה" - דירת קבע בעינן (=הסוכה צריכה להיות

בניין יציב, ולא זמני), והווה ליה "מיטה", דירת עראי, ו"סוכה" דירת קבע, ולא

אתי (=בא) אוהל עראי, ומבטל אוהל קבע.

 

שו"ע או"ח סימן תרכ"ז, סעיף א'

(אם) ישן תחת המיטה בסוכה, אם היא גבוהה י' טפחים, לא יצא.

 2. השלם את הטבלה:

 

 

 

גמרא, סוכה דף כ"א, עמוד ב'

תניא: אמר רבי שמעון:

משיחתו של רבן גמליאל למדנו שני דברים:

למדנו שעבדים פטורים מן הסוכה,

ולמדנו שהישן תחת המיטה לא יצא ידי חובתו.

... אמר רב: מניין שאפילו שיחת תלמידי חכמים צריכה לימוד?

שנאמר (-תהלים א', ג') "ועלהו לא יבול" (פירוש: אפילו דבר קל כמו עלה, היוצא

מפי תלמיד חכם, הוא יקר ורב תועלת).

 

 

פרק ב', משנה ב'

מיטה שהיא גם סוכה

 

 

המשנה

הסומך סוכתו בכרעי המיטה, כשרה.

רבי יהודה אומר:

אם אינה יכולה לעמוד בפני עצמה, פסולה.

סוכה המדובללת ושצלתה מרובה מחמתה, כשרה.

המעובה כמין בית,

אף על פי שאין הכוכבים נראים מתוכה, כשרה.

 

ביאור

הסומך: המשעין.

כרעי המיטה: רגלי המיטה ודפנותיה.

סוכה המדובללת: ראה באור המושג בהמשך.

המעובה: מלשון "עבה", שהסכך של הסוכה צפוף מאוד.

כמין בית: כמו תקרה של בית, מרוב צפיפותו.

 

 

 

שו"ע או"ח סימן תר"ל, סעיף י"ג

הסומך סוכתו על כרעי המיטה, והכרעיים הם המחיצות,

אם יש בה גובה עשרה טפחים מן המיטה לסכך, כשרה, ואם לאו, פסולה.

 

ואם סמך הסכך על עמודים, והכרעיים הם הדפנות,

אפילו אין גבוה י' טפחים מהמיטה עד הסכך, כשרה,

כיוון שיש עשרה טפחים מהארץ עד הסכך.

 

 

1. כדעתו של מי נפסקה ההלכה בשו"ע: כדעת תנא קמא או כדעת רבי יהודה ?

2. כתוב בלשונך את ההבחנה שעושה בעל ה"שולחן ערוך" בין הסומך על כרעי

_ המיטה לבין הסומך על עמודים: מהיכן נמדד גובה עשרה טפחים בכל מקרה?

 

 

סוכה מדובללת

גמרא, סוכה דף כ"ב, עמוד א'

מאי "מדובללת"?

אמר רב: סוכה ענייה ("שיש בסככה קנים מעט ואוויר הרבה" - רש"י),

 

 

שו"ע או"ח סימן תרל"א, סעיפים ד'-ה'

ד. אם היה כיסוי דק מאוד, שיש אוויר הרבה, אלא שאין שלושה  טפחים (ריקים מסכך) במקום אחד, ובין הכול "צלתה מרובה

מחמתה", כשרה. 

ה. אם היה הסיכוך מדובלל... מקצתו למעלה ומקצתו למטה, כשר.

 

3. השלם את הטבלה הבאה בעזרת משנה א' שבפרק א' ובעזרת משנתנו:

 

 

 

 

ממשנה א' שבפרק א' עולה, שבמצב של שוויון הסוכה כשרה, שהרי פסלו רק כשיש רוב חמה.

ממשנתנו עולה ההפך: במצב שוויון הסוכה פסולה, שהרי הכשירו רק כאשר יש רוב של צל.

מה יהיה הדין?

הגמרא משיבה על כך במקור שלפניך:

 

גמרא, סוכה דף כ"ב, עמוד א'

לא קשיא: כאן מלמעלה (=כאשר השוויון בסכך עצמו למעלה, היא פסולה), 

וכאן מלמטה (=כאשר השוויון הוא ברצפת הסוכה, בהשתקפות האור והצל

בה, הרי הסוכה כשרה), ... היינו דאמרי אינשי (=כך נוהגים האנשים לומר):

כזוזא מלעיל - כאיסתרא מלתחת.

 

(פירוש: "זוזא" = זוז = מטבע קטן, לעומת "איסתרא" שהוא מטבע הגדול במידותיו 

ממנו. וזה פירוש המשפט: כאשר יש בסכך נקב בגודל "זוז", הוא משתקף ברצפה

בגודל "איסתרא", כי זו דרך התפשטות קרני השמש.)

 

 

 

סכך מעובה

 

גמרא, סוכה דף כ"ב, עמוד ב'

תנו רבנן (=שנו חכמינו בברייתא):

"כמין בית": אף על פי שאין הכוכבים נראין מתוכה, כשרה.

 

שו"ע או"ח סימן תרל"א, סעיף א'

דרך הסיכוך להיות קל, כדי שייראו ממנו הכוכבים הגדולים.

(אם) הייתה מעובה כמין בית, אף על פי שאין הכוכבים נראים

מתוכה, כשרה.

 

4. לפי המקורות שלמעלה, האם נעדיף לכתחילה סיכוך קל או מעובה?

נמק את תשובתך.

 

 

5. עיין בקצוש"ע פרק קל"ד, סעיף ה', או ב"מקור חיים" פרק ק"ח, סעיף ה',

וכתוב, מה דין סוכה שסככה מעובה כל כך עד שאפילו טיפות הגשם

אינן חודרות לתוכה

 

 

פרק ב', משנה ג'

 

סוכה על עגלה או על עץ

המשנה

העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה, כשרה,

ועולין לה ביום טוב.

בראש האילן או על גבי גמל, כשרה,

ואין עולין לה ביום טוב.

שתיים באילן ואחת בידי אדם,

או שתיים בידי אדם ואחת באילן, כשרה,

ואין עולין לה ביום טוב.

שלוש בידי אדם ואחת באילן, כשרה,

ועולין לה ביום טוב.

זה הכלל: כל שניטל האילן ויכולה לעמוד בפני עצמה, כשרה,

ועולין לה ביום טוב.

 

 

ביאור

ועולין לה: ומותר לעלות ולהיכנס לתוכה.

ביום טוב: ביום הראשון של החג, ב-ט"ו בתשרי.

אין עולין: אסור לעלות אל הסוכה הנמצאת על עץ או על גמל.

ביום טוב: אך בחול המועד מותר (פרט לשבת בחול המועד).

שתיים: שתי דפנות מתוך שלוש הדפנות של הסוכה.

באילן: נסמכות על האילן.

 

 

 

              שתיים בידי אדם                                         שלוש בידי אדם

                ואחת באילן                                                ואחת באילן

 

 

רמב"ם, הלכות יום טוב פרק א', הלכה א'

ששת ימים האלו שאסרן הכתוב בעשיית מלאכה, שהן

ראשון ושביעי של פסח וראשון ושמיני של חג הסוכות

וביום חג השבועות ובאחד לחודש השביעי (=ראש השנה),

הם הנקראים "ימים טובים",

שהן אסורין בכל מלאכת עבודה, חוץ ממלאכה שהיא לצורך אכילה.

 

 

האיסור לעלות בשבת לסוכה הבנויה על עץ

 

שו"ע או"ח סימן של"ו, סעיף א' וסימן ש"ה, סעיף י"ח

אין עולין (בשבת או ביום טוב) באילן... שמא יעלה ויתלוש (עלים או ענפים

או פירות... ויבוא לידי איסור תורה).

 

אין רוכבין (בשבת או ביום טוב) על גבי בהמה (גזרה שמא יחתוך זמורה מן

ה"מחובר" כדי להנהיגה, שחייב על זה מהתורה משום "תולש" שהוא תולדה

של "קוצר" - מ"ב).

 

1. האיסורים שלמעלה הם מדרבנן, ונועדו להרחיק אותנו מלעבור על איסורי תורה.

האם מוכרות לך דוגמאות נוספות? חקור וכתוב.

 

* עיין גם במסכת אבות, פרק א', משנה א', וגלה בה הוראה לפעול ברוח גזרות חכמינו כאן, כדי להרחיק את האדם מן העברה.

 

שו"ע או"ח סימן תרכ"ח, סעיפים ב'-ג'

ב. העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה,

_ אם אינה יכולה לעמוד ברוח מצויה ..., פסולה,

_ אבל אם יכולה, כשרה.

ג. עשאה בראש הגמל או בראש האילן, כשרה, ואין עולין לה ביום טוב.

_ מקצתה על האילן ומקצתה בדבר אחר,

_ אם הוא בעניין שאם יינטל האילן תישאר היא עומדת ולא תיפול, עולין לה

_ ביום טוב, ואם לאו, אין עולין לה ביום טוב.

2. איזה תנאי התחדש לנו בסעיף ב' שלמעלה כדי להכשיר סוכה על גבי גמל או

בראש ספינה?

 

3. "... שאם יינטל האילן". א) באר תנאי זה בלשונך. ב) מצא את התנאי במשנתנו.

 

 

 

פרק ב', משנה ד': (תחילת המשנה)

 

סוכה שהדפנות שלה הם עצים

 

המשנה

העושה סוכתו בין האילנות, והאילנות דפנות לה, כשרה.

 

 

גמרא, סוכה דף כ"ג, עמוד ב'

אמר רב אחא בר יעקב:

כל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה (=שהרוח מוליכה

ומביאה אותה), אינה מחיצה (ודופן זו פסולה).

 

שו"ע או"ח סימן תר"ל, סעיף י'

אם היו (האילנות) חזקים, או שקשר אותם... עד שלא תהא רוח

מצויה מנידה אותם תמיד, ומילא בין האווירים בתבן... וקשר אותם,

הרי זו כשרה.

 

1. לאור המקורות שלמעלה, האם דפנות מסדינים כשרות?

היעזר בקיצור שולחן ערוך פרק קל"ד, סעיף ב' או במקור חיים פרק

ק"ח, סעיף י"ב.

 

2. האם מותר להיכנס ביום טוב לסוכה שהאילנות דפנות לה?

היעזר בתשובתך בפירוש רש"י למשנתנו (בגמרא דף כ"ד, עמוד ב').

 

 

סיכום דיני הסוכה, מתחילת המסכת עד כאן

  

במשנתנו, ב"רישא", מסתיים חלק אחד מן המסכת שלנו, שעיסוקו פרטי המצוות להכשרת סוכה למצוותה (צדדים אחרים במצוות הסוכה יושלמו עד סוף הפרק השני).

ערוך חזרה כוללת על כל המשניות שלמדנו מתחילת המסכת, והשלם בעזרתן את

הטבלה:

 

 

 

פרק ב', משנה ד': (המשך)

 

מי פטור ממצוות סוכה?

 

המשנה

שלוחי מצווה פטורין מן הסוכה.

חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה.

 

ביאור

שלוחי מצווה: "הולכי בדרך מצווה, כגון ללמוד תורה או להקביל פני רבו  או לפדות שבויים" (רש"י).

ומשמשיהן: המטפלים בחולים.

 

 

העוסק במצווה פטור מן המצווה

 

גמרא, סוכה דף כ"ה, עמוד א'

העוסק במצווה פטור מן המצווה.

מנא הני מילי (=מנין בתורה למדנו פטור זה)?

דתנו רבנן (=נאמר במצוות "קריאת שמע"): "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך."

... לימא קרא (=שיאמר הפסוק) "בשבת" ו"בלכת" (=שאז משמעו בכל צורות

הישיבה או ההליכה)!

מאי "בשבתך" ו"בלכתך"? (ללמד ש...) ב"לכת" שלך הוא שהינך חייב לקרוא

"קריאת שמע" (=כלומר בהליכה של רשות), הא ב"לכת " דמצווה אתה פטור.

 

1. לפי הכלל "העוסק במצווה פטור מן המצווה", האם מי שמעוטר בתפילין פטור

מלתת צדקה לעני, שהרי הוא עסוק במצווה?

 

לתשובתך היעזר במקורות האלה:

שו"ע או"ח סימן ל"ח, סעיף ח'

הגה: העוסק במצווה פטור ממצווה אחרת, אם צריך לטרוח אחר

האחרת,

אבל אם יכול לעשות שתיהן כאחת בלא טורח, יעשה שתיהן.

 

"משנה ברורה" שם, סעיף קטן כ"ח

דווקא עוסק במצווה, כגון בשעה שהוא לובש תפילין וכדומה, אבל

בשעה שהוא מקיים המצווה, כגון שהוא כבר לבוש תפילין וכדומה,

אף על פי שהוא מקיים מצווה, איננו עסוק במצווה, ואינו פטור

ממצווה אחרת על ידי זה.

 

 

חולים והולכי דרכים פטורים ממצוות סוכה

 

גמרא, סוכה דף כ"ו, עמוד א'

תנו רבנן:

"חולה" שאמרו, לא חולה שיש בו סכנה (בלבד, פטור מן הסוכה),

אלא אפילו חולה שאין בו סכנה.

...אמר רבן שמעון בן גמליאל:

פעם אחת חשתי (כאבים) בעיניי, בקיסרי, והתיר רבי יוסי ברבי לישן,

אני ומשמשיי, חוץ לסוכה.

...(גם) מצטער (אף שאינו חולה) פטור מן הסוכה (שיש לו צער מן

השהייה בסוכה, כגון שיש בה ריח רע וכדומה).

מצטער הוא דפטור, (אך) משמשיו לא.

 

2. עיין בקצור שולחן ערוך פרק קל"ה, סעיפים ט"ז-י"ז, או במקור חיים פרק ק"ט,

סעיפים י"ג-י"ד, וסכם במחברתך את ההלכות שבהם.

גמרא, סוכה דף כ"ו עמוד א' (המשך)        

תנו רבנן: הולכי דרכים (הנמצאים בנסיעה מחוץ לעירם) ביום פטורים

מן הסוכה ביום (בלבד), והולכי דרכים בלילה פטורים מן הסוכה בלילה

(בלבד). (אך) ההולכים לדבר מצווה פטורים מן הסוכה בין ביום ובין

בלילה.

רש"י: משום שטרודים במחשבת המצווה.

 

  3. השלם את הטבלה:

 

רבנו עובדיה מברטנורא בפירושו למשנתנו

וזה שמותר לבטל מצוות "עשה" של תורה מפני חולי קל, וכן

ל"מצטער" מפני ריח רע או מפני פשפשים ופרעושים, וכן להולכי

דרכים ולשומרי גנות ופרדסים, הטעם הוא משום שכתוב "בסכות

תשבו" ודרשו חכמים: "תשבו": כעין תדורו; יכול גם לצאת מסוכתו,

אבל העושה סוכתו מתחילה במקום הראוי להצטער באכילה או

בשינה, לא יצא ידי חובה באותה סוכה.

 

פרק ב' משנה ד': (סיפא) ומשנה ה'

 

אכילת ארעי מחוץ לסוכה

המשנה

אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה.

מעשה והביאו לו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את התבשיל,

ולרבן גמליאל שני כותבות ודלי של מים,

ואמרו: "העלום לסוכה",

וכשנתנו לו לרבי צדוק אוכל פחות מכביצה,

נטלו במפה, ואכלו חוץ לסוכה, ולא בירך אחריו.

 

ביאור

אוכלין ושותין: מותר לאכול ולשתות

עראי: זמני, שאינו קבוע. ראה במקורות הבאים.

שני כותבות: שני תמרים.

אוכל פחות מכביצה: מאכל ששיעורו פחות משיעור "כביצה" (=58 גרם).

 

גמרא "סוכה" דף כ"ו עמוד א'

כמה (-מהו שיעור של) אכילת "עראי"?

אמר אביי: כדטעים בר בי רב ועייל לכלה (-כשיעור שטועם תלמיד

לפני לכתו לבית המדרש, מלא פיו = כ ב י צ ה = כ- 58 גרם).

 

גמרא "יומא" דף פ' עמוד א'

שיערו חכמים; אין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת.

 

1. עיין בביאור למשנה שבפרקנו, וכתוב מהו "עיקר ישיבת סוכה".

2. משנתנו הזכירה היתר אכילה ושתייה מחוץ לסוכה, ולא התייחסה

לשינה. האם הסיבה היא, לדעתך, מפני ששינה מותרת גם ב"קבע" מחוץ

לסוכה, או אולי מפני שהיא אסורה אפילו ב"עראי"? היעזר במקור הבא.

 

גמרא "סוכה" שם

תנו רבנן: אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה,

ואין ישנים שינת עראי חוץ לסוכה.

מאי טעמא? - אין קבע לשינה (-שאין אדם קובע עצמו לשינה,

כי לפעמים בנמנום קל די לו, והרי הוא כמו "קבע", ולכן אסור תמיד).

 

3. חכמינו למדונו שיעור "עראי" באכילה, ואיסור שינה בכל כמות.

- ומה לגבי "שתייה"? מהו ה"עראי" שלה? ענה בעזרת המקור הבא.

 

 

רמב"ם , הלכות סוכה פרק ו', הלכה ו'

אוכלים ושותים וישנים בסוכה כל שבעה (=שבעת ימי החג), בין ביום

ובין בלילה, ואסור לאכול סעודה חוץ לסוכה כל שבעה, אלא אם אוכל

אכילת "עראי" כביצה.

...ואין ישנים חוץ לסוכה אפילו שינת עראי.

ומותר לשתות מים ולאכול פירות חוץ לסוכה (ללא הגבלת שיעור),

ומי שמחמיר על עצמו, ולא ישתה חוץ לסוכה אפילו מים, הרי זה

משובח.

 

4. השלם את הטבלה:

 

 

5. האם סירובו של רבן יוחנן בן זכאי לטעום מן התבשיל מחוץ לסוכה

מתאים להיתר שלמדנו או סותר אותו? ענה בעזרת המקור הזה:

 

גמרא, סוכה דף כ"ו, עמוד ב'

מעשה לסתור (=וכי הובא הסיפור כדי לסתור הלכה שנאמרה לפניו)?

חסורי מחסרא והכי קתני (=במשנתנו חסר קטע, וכך יש לשנותה):

"אם בא להחמיר על עצמו, מחמיר (=ואין בזה יוהרה התנשאות),

ומעשה והביאו... " (וכעת הסיפור הולם את הנאמר לפניו, אודות מי

שמבקש להחמיר על עצמו, כי זהו מעשה של מי שהחמיר על עצמו).

 

6. האם מעשהו של רבי צדוק, שאכל פחות מכביצה מחוץ לסוכה, תואם את ההלכה שבמשנתנו? לתשובתך היעזר במקור הראשון שהבאנו למשנה זו (מסוכה כ"ו, א') ובדברי הרמב"ם שלמעלה (מהלכות סוכה ו', ו').

 

7. ממעשי רבן יוחנן בן זכאי ורבן גמליאל למדנו, שהמבקש להחמיר מבורך, ואין במעשיו משום יוהרה, התנשאות. אך צריך לברר לשם מה הובא מעשהו של רבי צדוק.

גלה במקור את התשובה, וכתוב אותה בלשונך.

 

 

ר"ן, בד"ה (בדיבור המתחיל) "מעשה"

...לומר, שאם תלמיד חכם רוצה שלא להחמיר על עצמו בכך, רשאי, ולא הווי (=ואינו נחשב) כמי שאינו מדקדק במצוות.

 

 

פרק ב', משנה ו'

 

סעודות החג בסוכה

 

הקדמה

משנה ו' עוסקת בחובה לאכול בחג הסוכות בסוכה. בחג הפסח חובה

לאכול מצה רק בליל הסדר, ובשאר הימים אפשר לאכול דברים אחרים,

ואין חובה לאכול מצה. השאלה שלנו היא אם סוכות דומה לפסח, ומותר

בסוכות לאכול רק פירות מחוץ לסוכה.

 

המשנה

רבי אליעזר אומר:

ארבע עשרה סעודות חייב אדם לאכול בסוכה,

אחת ביום ואחת בלילה.

וחכמים אומרים:

אין לדבר קצבה, חוץ מלילי יום טוב ראשון של חג בלבד.

ועוד אמר רבי אליעזר:

מי שלא אכל ליל יום טוב הראשון, ישלים בליל יום טוב האחרון.

וחכמים אומרים:

אין לדבר תשלומין.

על זה נאמר: "מעוות לא יוכל לתקון, וחסרון לא יוכל להימנות".

 

ביאור

ארבע עשרה וכו': שתי סעודות ליום  7 x  סעודות. ימי החג, ובסך הכל 14 סעודות.

אין לדבר קצבה: אין כמות סעודות מחייבת, ואדם רשאי שלא לאכול בסוכה, כל עוד הוא אוכל דברים ושיעורים המותרים מחוץ לסוכה.

ישלים: יתקן את החיסרון על ידי אכילת סעודה נוספת (של פרפראות ומעדנים וכדומה - רש"י).

יום טוב אחרון: שמיני עצרת (אף שאז כבר אוכלים בבית, ולא בסוכה).

 

 1. מה מותר לנו לאכול מחוץ לסוכה?

 

 

טעמו של רבי אליעזר

 

גמרא, סוכה דף כ"ז, עמוד א'

מאי טעמיה דרבי אליעזר?

"תשבו": כעין תדורו:     מה דירה אחת ביום ואחת בלילה,

אף סוכה אחת ביום ואחת בלילה.

ורבנן (=ומהו נימוקם של חכמים)?

כדירה: מה דירה, אם רוצה, אוכל, ואם רוצה, אינו אוכל,

אף סוכה, אם רוצה, אוכל, ואם רוצה, אינו אוכל.

... נאמר כאן "חמישה עשר" (בויקרא כ"ג, ל"ד),

ונאמר "חמישה עשר" בחג המצות (בויקרא כ"ג, ו');

מה להלן לילה ראשון חובה, מכאן ואילך רשות,

אף כאן לילה ראשון חובה, מכאן ואילך רשות.

 

2. באר את טעמם של חכמים בעזרת תשובותיך לשאלות 1 ו- 5

3. כמה סעודות היה רבי אליעזר מחייב, לדעתך, לאכול, אילו דיבר אל

אנשי דורנו? נמק.

 

גזרה שווה

גזרה שווה היא מידה מן המידות שהתורה נדרשת בהן.

אם יש פסוק שיש בו ביטוי, כמו "חמישה עשר" ויש פסוק אחר שיש בו אותו ביטוי -

יכולים חכמים להשוות את שני הפסוקים, ולומר שדין שיש בפסוק אחד יהיה גם בפסוק השני. בפסח - לילה ראשון חובה לאכול מצה,

וגם בסוכות, לילה ראשון חובה לשבת בסוכה.

 

 

שו"ע או"ח סימן תרל"ט, סעיף ג'

אכילה בסוכה בליל יום טוב הראשון חובה, אפילו אכל כזית פת; מכאן ואילך רשות: (אם) רצה לאכול סעודה, סועד בסוכה, (ואם)

רצה, אינו אוכל כל שבעה אלא פירות וקליות חוץ לסוכה, כדין אכילת מצה בפסח.

 

 4. באר את השורה האחרונה שבמקור שלמעלה.

 

 

למתקדמים:

משנה, חגיגה פרק א', משנה ז'

מי שלא חג (=שלא הביא קרבן "חגיגה) ביום טוב ראשון של חג (סוכות), חוגג (=יכול להביאו) כל ה"רגל" (כל שבעת הימים) ויום טוב אחרון של חג (שמיני עצרת). (אך אם) עבר הרגל ולא חג... על זה נאמר: "מעוות לא יוכל לתקון וחיסרון לא יוכל להימנות" (קהלת א', ט"ו).

 

5. מצא תמיכה לדעת רבי אליעזר במקור שלמעלה.

6. מדוע, לדעתך, פסקו חכמים ש"אין לדבר תשלומין"?

 

 

המאירי

הלכה כחכמים, שאמרו "אין לדבר תשלומין".

 

 

פרק ב', משנה ז'

 

סוכה קטנה, והשלחן בבית

 

המשנה

מי שהיה ראשו ורובו בסוכה, ושולחנו בתוך הבית -

בית שמאי פוסלין, ובית הלל מכשירין.

 

אמרו להן בית הלל לבית שמאי : לא כך היה מעשה,

שהלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לבקר את רבי יוחנן בן החורני,

ומצאוהו יושב ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית,

ולא אמרו לו דבר?!

אמרו להן בית שמאי: משם ראיה?!

אף הם אמרו לו: אם כן היית נוהג,

לא קיימת מצוות סוכה מימיך.

 

ביאור

ראשו ורובו וכו': ראה בציור:   

 

 

 

 

 

פרק ב' משנה ח'

 

מי פטור ממצוות סוכה

 

המשנה

נשים ועבדים וקטנים פטורים מן הסוכה.

קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה.

מעשה וילדה כלתו של שמאי הזקן,

ופיחת את המעזיבה, וסיכך על גבי המיטה בשביל הקטן.

 

ביאור

עבדים: עבדים כנענים שנימולו וטבלו לשם עבדות.

קטנים: ילדים שטרם הגיעו לגיל 13 ויום אחד.

פטורים: מן התורה (*אך מדרבנן ...ראה להלן דין קטנים)

ופיחת את המעזיבה: הסיר חלק מן התקרה.

וסיכך ...בשביל הקטן: ראה בציור:

 

 

 

נשים היושבות בסוכה

 

כף החיים, או"ח סימן תר"מ, סעיף א', סק"ה

...ומיהו (=אך אף שנשים וקטנים פטורים)

מצווה על כל איש ישראל להושיב אשתו ובני ביתו בסוכה, להיותם מצטופפים בצל האמונה, לטהר את נפשותם

ולהודיע להם את חסדי ה'. ... יש שכר לנשים כשמקיימות מצוות עשה שהזמן גרמא.

 

1. מהו נוסח הברכה למצוות הישיבה בסוכה? העתק אותו מן המחזור

של חג הסוכות.

 

 

האם נשים מברכות "לישב בסוכה"?

 

2. האם אישה המבקשת לאכול בסוכה רשאית לברך על מצווה זו?

היעזר לתשובתך במקור שלפניך:

 

שו"ע או"ח סימן תקפ"ט, סעיף ו'

אין מברכות (כך נוהגות נשות ספרד, כי איך תאמרנה "וציוונו" בעוד שהן לא צוו?).

הגה: והמנהג (באשכנז) שהנשים מברכות.

 

 

קטן שאינו צריך לאמו

 

גמרא, סוכה דף כ"ח, עמוד ב'

היכי דמי "קטן שאינו צריך לאמו"?

כל ש(כאשר) ניעור משנתו ואינו קורא "אימא", "אימא!" (ללא הפסק,עד שאמו ניגשת אליו).

 

שו"ע או"ח סימן תר"מ, סעיף ב'

"קטן שאינו צריך לאמו", שהוא כבן חמש, כבן שש (תלוי בחריפותו),

חייב בסוכה מדברי סופרים (=מדרבנן), כדי לחנכו במצוות.

 

3. לפניך ילדים בגילאים שונים. ציין ליד כל אחד מהם, אם הוא חייב

בסוכה, ואם כן, אם חיובו הוא מהתורה או מדרבנן:

 

א. ילד בן 3. ב. ילדה בת 12 ג. ילד בן. ד. ילד בן.

 

תוספתא, חגיגה פרק א', הלכה ג'

קטן שאינו צריך לאמו חייב בסוכה.

... יודע לנענע, חייב בלולב.

יודע להתעטף, חייב בציצית.

יודע לדבר, אביו מלמדו "שמע" ותורה ולשון הקודש.

יודע לשמור תפילין, אביו לוקח (=קונה) לו תפילין.

 

 

פרק ב', משנה ט'

 

מצווה לשבת בסוכה

 

המשנה

כל שבעת הימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי.

ירדו גשמים; מאימתי מותר לפנות? משתסרח המקפה.

משלו משל: למה הדבר דומה?

לעבד שבא למזוג כוס לרבו, ושפך לו קיתון על פניו.

 

ביאור

קבע: ראה בברייתא שלמעלה.

עראי: זמני, שאינו קבוע.

ירדו גשמים: אם ירדו גשמים לתוך הסוכה.

לפנות : לצאת מהסוכה ולאכול בבית.

משתסרח: משיתקלקל

המקפה: התבשיל (מטיפות הגשם).

 

גמרא, סוכה דף כ"ח, עמוד ב'

מנא הני מילי (=מנין שיש לעשות את הסוכה קבע)?

דתנו רבנן: "תשבו" - כעין תדורו.

מכאן אמרו: כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי.

כיצד? היו לו כלים נאים, מעלן לסוכה;

          מצעות נאות, מעלן לסוכה;

אוכל ושותה ומטייל בסוכה, ומשנן בסוכה.

 

 

מתי פטורים מן הסוכה?

 

ירושלמי, סוכה פרק שני, הלכה י'

כשם שמפנים (=יוצאים מהסוכה) מפני הגשמים,

כך (יוצאים) מפני השרב ומפני היתושין.

 

 

או"ח סימן תרל"ט, סעיף ז', רמ"א

וכשיוצא מן הסוכה מכוח (=בגלל) הגשמים,

אל יבעט (=אל יזלזל) ויצא, אלא יצא כנכנע,

כעבד שמוזג כוס לרבו, ורבו שפכו על פניו.