מדריך למורה להוראת החוברת - "פרקי משנה-סוכה"

מחבר: דוד בן דהן

משרד החינוך והתרבות, המינהל הפדגוגי, האגף לתוכניות לימודים אוניברסיטת בר אילן, פרויקט תושבע"פ מ"ד

 חג הסוכות תעשה לך... והיית אך שמח

חג הסוכות, בססגוניותו ובמגוון מצוותיו, חביב מאוד על כלל ישראל, ועל ילדינו בכללם ובייתר שאת.

עובדה מרנינה זו תקל עלינו, ללא ספק, לצקת תכנים הלכתיים, העולים ממשניותינו, תוך דאגה מתמדת לשמר את היחס החם, הקיים אצל ילדינו לחג.

הזמן המתאים ביותר להוראת המסכת הזו הוא תחילת שנה"ל, כאשר חג הסוכות סמוך ונראה, וזאת למרות עומס הנושאים האחרים הקשורים לימים אלו, עומס שראוי להביאו בחשבון בעת תכנון הוראת החומר.

אם אמנם נלמד את המסכת בחודש אלול, הרי שהיא תהיה המסכת הראשונה שהילדים פוגשים, והדבר מחייב אותנו לנקוט באמצעים, ההולמים התוודעות ראשונה עם חומר ספרותי זה.

שיקול דעת בבחירת הנושאים, שבהם נעמיק יותר, ואחרים שאותם נלמד ברפרוף, שימוש בעזרי הוראה, פינה בכיתה לנושא ואף הקמת סוכה כהלכה ועוד - כל אלה יתרמו בוודאי להבטחת תשתית של חיבה עמוקה לשיעורי המשנה בתודעתו של ובליבו של התלמיד.

חיבורנו מכוון להעשרת החומר ולקידום מטרות בתחום היידע, הכשרים והמיומנויות, האמונה והרגש באמצעים כדלהלן:

א. מקבילות והשלמות למשנה מן הברייתא, התוספתא והמדרשים.

ב. קישור בין התושב"כ לבין התושבע"פ.

ג. בירור ההלכה למעשה.

ד. הכנה ללימוד הגמרא.

ה. התוודעות את התנאים ואל תקופתם.

ו. לימוד בשיטת הגילוי העצמי.

מן הראוי, שיהיו דרך קבע בכיתה ספרי המקורות היסודיים, כגון: תורה, ש"ס, הרמב"ם ושו"ע.

תוכן המסכת:

פרק א: הגדרת "סוכה": גודלה, צורתה, חומריה, עשייתה ומיקומה.

פרק ב: מפות הישיבה בסוכה.

פרק ג: ארבעת המינים.

פרק ד: סיום נושא ארבעת המינים, והלכות ערבה של מזבח וניסוך המים.

פרק ה: שמחת בית השואבה וקרבנות החג.

יתר פירוט ניתן למצוא בהקדמותיהם של מפרשי המסכת, כגון: המאירי, אלבק, קהתי ועוד.

פרקים א-ב:

"ענייני הלכות סוכה בשלמות" (המאירי)

בפרקים אלה נעסוק בהלכות מעשה הסוכה ובמצוות הישיבה בה.

הקמת סוכה להמחשת ההלכות הנלמדות תתרום בוודאי רבות להבנת החומר ולחיבובו.

משנה א'

במשנתנו ארבעה סעיפים:

א: גובה הסוכה. ב: מספר דפנותיה. ג: צילתה. ד: סוכה ישנה.

לסעיפים אלה קשורים הנושאים הבאים:

1. גובה הסוכה:

א. "עראי" או "קבע" (דף ב עמוד א) ; "בסוכות ...שבעת ימים".

הנחת היסוד: דפנות, שהן גבוהות מ- 20 אמה, נבנות בהכרח בגדר "קבע" מפאת גובהן. זה סותר את רצון התורה לקיים אפשרות של "עראי". דפנות שהן נמוכות מ- 20 אמה, אפשר שיתקיימו בגדר עראי, ולכן אף אם יבנה אותן בגדר קבע, כשרה.

ב. סוכה שהיא נמוכה מ- 10 טפחים, היא סוכה "סרוחה" (דף ד עמ' א).

דשטח הסוכה (7 x 7 טפחים לפחות) לא צויין במשנה, והבאנו אותו במקורות הנלווים.

2. מספר הדפנות:

להלכה זו קשורים המושגים "אם למסורת" ו"הלכה למשה מסיני".

* הטיפול בהלכות הדופן השלישי נחוץ פחות בזמננו, כשהכל מציבים 4 דפנות, (-וראה דברי "ערוך השלחן" בנדון).

3. כמות הצל:

יודגש, שמדובר בצל מחמת הסכך ולא מחמת הדפנות, תוך ציון זיקת המילה "סוכה" למילה "סכך", וראה בתוספתא א, ב.

כמו כן נשווה את ההלכה שבמשנתנו עם זו שבפרק ב משנה ב, ונתמודד עם הסתירה העולה מן הדיוקים, כמובא במשימה שבספר.

4. סוכה ישנה:

נבחין בין סיכוך לשם סכך, לשם צל ולשם תכלית אחרת, וכן נקשור בין דברי חז"ל, ש"שואלין ודורשין בהלכות חג וחג שלושים יום קודם לחג", לבין ההלכה המוסמכת לכו"ע, המכשירה סוכה, שהוקמה בפחות מ- 30 יום, לחג הסוכות.

משנה ב'

שתי ההלכות שבמשנתנו מבוססות על "אם למסורת": "בסוכות תשבו", ולא...בגמ' ט, ב). בשו"ע או"ח תרכו, א מוצע פתרון לסוכה שתחת האילן (-ועיין שם במ"ב ס"ק ז); השפלת הענפים, פתרון זה קושר אותנו עם "הדלת עליה" שבמשנה ד (-עם החילוק שהגמ' מציינת בדף ט, ב).

לגבי דין "סוכה על גבי סוכה", אפשר להשתמש בדברי ר' ירמיה שבגמ' בדף ט עמ' ב, כחידה, שדרך פיענוחה מתקיימת חזרה על חלק נאה מן התנאים לכשרותה של סוכה.

משניות ג'-ד'

הכלל שבסוף משנה ד מתייחס יותר למשנה ג (-ודין "הדלה" חוצץ ביניהם), ע"כ כדאי ללמד את שתי המשניות יחד.

מושגים במשניותינו:

א: מקבל טומאה. ב: אוהל. ג: זה א-לי ואנווהו. ד: תעשה, ולא מן העשוי.

אפשר לקרב את המושג הראשון אל הילדים על ידי קישורו עם מצוות נטילת ידיים ו"דבר שטיבולו במשקה".

אוהל מהווה "הפסק" בין היושב תחתיו לבין סכך הסוכה, רק כשרוחב גגו ספח אחד לפחות (ומכאן ההבחנה ההלכית שבין "נקליטין" לבין "קינוף" ולבין מיטה, שבמשנה א בפרק ב), כדין אוהל שבדיני שבת (או"ח שט"ו, ח).

מומלץ להרחיב מעט בנושא נוי הסוכה תוך קישור לקישוט הלולב שבפרק ג משנה ח, ול"הדר" שבפרק ג משנה א.

אגב הוראת המושג "תעשה ולא מן העשוי", ראוי להדגיש את השגיאה הרווחת של הנחת הסכך לפני ייצוב הדפנות.

דין "מחובר" חוצץ בין "פירס סדין" לבין "זה הכלל", וראה ב"תפארת ישאל" ס"ק כ"ח התייחסות לזה.

משנה ה'

מושגים במשנתנו:

א: גזרת אוצר. ב: תעשה ולא מן העשוי.

"גזרת אוצר" הוא איסור מדרבנן, וטעמו "...פעמיים שאדם...ולא מן העשוי" (סוכה יב, א),

ואילו איסור "תעשה ולא מן העשוי" הוא מדאורייתא.

ההוכחה לכך, שמשנתנו דנה באיסור דרבנן (-שהעלה את החבילות לשם צל, ולא לשם ייבוש וכדומה) נלמדת מלשון המשנה "אין מסככין בהן" (-ולא קתני "אינה סוכה", משמע מדאוריתא סוכה היא, גמ' יב, א ורשיי שם).

כדאי להעמיד את התלמידים על הבחנה זו לחידוד ההתבוננות שלהם בדברי חכמינו, והרי דוגמאות נוספות:

א. במשנה ב; "כאילו עשאה בתוך הבית" (-דיוקו של רבא בדף ט, ב).

ב. במשנה ג; "מפני החמה...הנשר" (-דיוק ותעשה ולא מן העשוי של רב חסדא בדף י,א).

הנושא השני שבמשנתנו, כשרות הדפנות, מובע במשפט קצר אחד בסיפא, וראוי שיורחב

מעט בעזרת ספר ההלכה, וראה גם להלן בפרק ב משנה ד, ברישא.

פרק ב'

משנה א'

דין הישן תחת המיטה דומה לדין קינוף שבפרק א משנה ג, אך הוא קל ממנו בכך,

שבמיטה שגבוהה פחות מ- 10 טפחים-הישן תחתיה יוצא ידי חובת סוכה, משא"כ בקינוף.

טעם הקולא: "אינה עשוייה לישן תחתיה" (משנה ברורה תרכז ס"ק ח).

מעמדו של טיב, עבדו של ר"ג, יוכל להתבאר יותר בעזרת משנה ח שבפרקנו, בדין נשים ועבדים (-ובביאור ל"עבדים" שם) ובהשוואה ההלכתית שבין השניים שב"חגיגה" ד, א.

מומלץ לקרוא את דברי "כף החיים" המצורף למשנה ח, למיתון עגמת נפש אפשרית בקרב תלמידות מהיותן פטורות ממצוות סוכה.

דוגמא נוספת לחידוד ההתבוננות בלשון חכמינו מצוייה במשנתנו, בלימוד הלכות אף משיחתם ה"סתמית" לכאורה.

משנה ב'

דעתו של רבי יהודה (-שאגב, אינה להלכה) שהסוכה צריכה להיות "דירת קבע", היא הטעם לפסיקתו במשנתנו. גם היא הטעם בהכשרת סוכה, שהיא למעלה מ- 20 אמה, ובהיתר שינה מתחת למיטה בסוכה.

משנה ג'

מושגים במשנתנו:

א: שבות. ב: יום טוב.

ראוי להרחיב מעט בעניין גזרותיהם של חכמים, השואבות את סמכותן מן הפסוק "ושמרתם את משמרתי", וראה ב"תורה מסיני" בפרק "דינים דרבנן", התייחסות לכך. ראוי להפנות את תשומת הלב לכך שהמשפט שב"רישא", "ועולין לה ביו"ט" אינו מחדש דבר, והוא הובא רק משום ה"סיפא", דבר המלמדנו משהו על האספקט הספרותי של המשניות (וראה ב"תפארת ישראל" אות יב, המציע חידוש גם ברישא).

משנה ד': ה"רישא"

הלכה זו שברישא חותמת את החלק של פרטי המצוות להכשרת הסוכה, והוא ראי שבעקבותיו ייעשה רענון כללי, כמוצע בטבלה שבספר. במשנתנו קיימת הזדמנות להעמיד את התלמידים על קיומה של השיטה האסוציאסיבית בסידור ההלכות במשנה;

לכאורה, עניין הדפנות מאילנות היה צריך לבוא במשנה ה שבפרק א, כהמשך טבעי לדין הדפנות ששם, אך הוא כאן משום הקשרו לענייני האילן שבמשנה ג. כך ניתן להסביר גם את הקשר שבין הרישא לבין המציעתא, כלשון ה"מלאכת שלמה":

"הווה אמניא דהולכי דרכים, אפילו של מצוה, אם יזדמן להם בדרך... אילנות שיש מהם לעשות... סוכה, קמ"ל בסמיכת המשניות דאפילו הכי פטורין, והיינו דסמך ותנא "שלוחי מצוה פטורין, והיינו דסמך ותנא "שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה".

משנה ד': ה"מציעתא"

מושגים במשנתנו:

א: העוסק במצוה פטור מן המצוה. ב: תשבו כעין תדורו.

הלימוד "כעין תדורו" שבמשנתנו נועד, באופן מפתיע מעט, להקל ולשחרר מחובת סוכת אף את החולה הקל ואף את המצטער (-ראה בפירוש הר"ב שהבאנו). ראוי לאזן את התמונה על ידי איזכור משנה ט שבפרקנו, המנומקת באותו הטעם, ב"סוכה" כח, ב. טעם זה, אגב, משמש בסיס גם להלכה שברישא של משנה ו.

משנה ד' (-ה"סיפא") ומשנה ה'

מושגים במשנתנו:

א: עראי. ב: יוהרא. ג: כביצה. ד: חסורי מחסרא.

אגב לימוד החומרה שבה נהגו ריב"ז ור"ג, והקולא שבה נהג רבי צדוק, אנו מתוודעים אל נקודות אחדות הראויות לציון:

א. החומרה: יש והנוהג בחומרה מסויימת חוטא ביוהרא, ואף מכונה "הדיוט" (-ראה בהרמ"א לאו"ח תרל"ט, ז, ועיין ב"כף החיים" שם פט-צב), ולכן סופרה החומרה במשנתנו, ללמדנו, שבמקרה זה היא חיובית.

ב. הקולא: לרוב קיימת ציפייה מתלמידי חכמים שלא יקלו, אף אם מותר הדבר, כדי שלא ייחשבו כמי שאינו מדקדק במצוות, אך במקרה במשנתנו אין הדבר כן, ועל כן הובא מעשהו של רבי צדוק.

על ה"חסודי מחסרא" כמיישב את "מעשה לסתור?!" שב"סוכה" כו, ב, ראה נא בדברינו למשנה ב.

כדאי להשוות את הנהגותיו של רבי צדוק בעניין הברכות עם אלו שבהלכה למעשה בעזרת קצוש"ע מ,א, יד ו-מד, ה או ממקו"ח כז" ד, כה ו-לז,ו.

משנה ו'

מושגים במשנתנו:

 א: תשבו כעין תדורו. ב: תשלומין. ג: גזרה שווה. ד: מעוות לא יוכל לתקון.

מן ה"גזרה שווה" המובאת להנמקת דעת חכמים, ומן המידה "וכל דבר שהיה בכלל..."

שהבאנו בשאלות ההכנה, ניתן לפתוח אשנב אל י"ג המידות (וראה ב"תורה מסיני" בפרק "מידות שהתורה נדרשת בהן" ביאורים והדגמות).

אל ה"תשלומין"" ניתן לגשת דרך "תשלומי" התפילות (ראה קצוש"ע כא ומקו"ח כא) שאולי מוכרים יותר לתלמידים.

ראוי לענ"ד להרחיב מעט במשמעותו של הפסוק "מעוות לא..." בעזרת דוגמאות נוספות מהמשנה ב"חגיגה" א, ז או מ"קהלת רבה" על הפסוק.

משנה ז'

מושגים במשנתנו:

א: סוכה גדולה וסוכה קטנה. ב: חסורי מחסרא. ג: בית שמאי ובית הלל.

במשנתנו הזדמנות נוספת לחידוד ההתבוננות בלשון חז"ל; בקביעה שבמשנתנו יש מחלוקת בשני עניינים, בסוכה גדולה ובסוכה קטנה.

כן אנו נדרשים לתופעת "חסורי מחסרא" שכבר למדנו במשנה ה.

ראוי לעמוד מעט על הפסיקה החריגה: כ-ב"ש, תוך קישור ל"עירובין" יג, א שהבאנו במשנה א שבפרק א.

משנה ח'

מושגים במשנתנו:

א: מ"ע שהזמן גרמא. ב: עבד כנעני. ג: קטן. ד: חסורי מחסרא. ה: הלכה למשה מסיני.

בעזרת המקורות שהבאנו למשנה א שבפרקנו, נוכל לבאר ולנמק את הפטור לנשים ולעבדים. באשר לקטנים, נעמוד רק על ההבחנה שבין "צריך לאימו" ל"שאינו צריך", ורצוי תוך קבלת הצעות מן התלמידים לביאור הבחנה זו, לפני הבאת המקורות (מסוכה כח ומו"ח תר"מ) לפניהם.

המחלוקת שבין הפוסקים והמנהגים השונים אודות יכולתה של אישה לברך על מ"ע שהז"ג יבוארו היטב, תוך שימת לב מיוחדת לעובדה, שלגבי נשות ספרד זו ברכה לבטלה(!) במשנה א שבפרק א כבר פגשנו את המושג "הלכה למשה מסיני", וכדאי להזכיר את ההלכה שבאותה משנה, הקשורה למושג זה.

משנה ט'

מושגים במשנתנו:

א: קבע. ב: תשבו כעין תדורו.

כדאי להביא את דברי ה"משנה ברורה" בסימן תרל"ט, א ס"ק ב', אודות איכות ה"קבע" בצל קדושת הסוכה.

עד כאן "ענייני הלכות הסוכה בשלמות" (המאירי).

פרק ג'

רוב "ענייני הלכות לולב ושלושת מיניו" (המאירי) כלולים בפרקנו, וקצתם בפרקים ד ו-ה.

משניות א'-ה'

משניות אלו דנות בכשרות ארבעת המינים. נושא זה חביב על הילדים, אך פרטי הלכותיו רבים ולא כל כך קלים, לכן נעשה את

האפשר על ידי עזרי הוראה שונים, ע"מ להקל עליהם את החומר.  

יש מקום לשקול לימוד סימולטאני של המשניות א-ג ו-ה לליקוט מקרי הפסול הזהים, ואח"כ לעבור אל מקרי הפסול המיוחדים לכל אחד מן המינים.

משנה ד "חוצצת" בין א-ג לבין ה בטיפולה בכמות הנדרשת מכל מין, ואפשר שכדאילפתוח דווקא בה את מקבץ המשניות א-ה.

משנה א'

מושגים במשנתנו:

א: ארבעת המינים. ב: "לכם" - משלכם. ג: מצווה הבאה בעברה. ד: הדר. ה: היקש.

ה"הדר" הנדרש במינים קושר אותנו לקישוטי הסוכה (א,ג) והלולב (ג,ח), וראוי להתייחס לפן היפה הזה שבמצוות בכלל, ובמצוות חג הסוכות בפרט (-ועיין ב"משנה ברורה" תרמ"ט ס"ק ג).

ה"היקש" מצטרף לרשימת ה"מידות שהתורה נדרשת בהם" שכבר למדנו, ראה ב-ב, ומידות אחרות והפנייה ל"תורה מסיני".

משניות ב'-ג', ה'

נושא משניותינו, כולל של משנה א, הוא כשרות המינים. ראה את המלצותינו בהקדמה למשניות א-ה.

לאתרוג, בהיותו פרי, יש סעיפי פסול נוספים, כערלה, מעשר שני ועוד.

כמו כן מצוות "הדר" מקורה בו, וזה משפיע על ההקפדות היתרות להידורו (ראה משנה ו, ושו"ע או"ח תרמ"ח).

משנה ד'

מושגים במשנתנו:

א: בל תוסיף. ב: אגד. ג: משום שינוי. ד: גזרה שווה.

נזכיר את הגזרה שווה שלמדנו (-ראה שאלות 6-7) וממנה נרחיב מעט בנושא י"ג המידות, כן נזכיר את עניין הנוי של הסוכה (א,ג) וה"הדר" של המינים (ג; א-ה), להעמקת תודעת הנוי במצוות.

איסור "בל תוסיף" נושא גרעין ערכי חשוב, וראוי לעורר דיון בטעמו (-ועיין ב"בתורה תמימה" ל"דברים" ד,ב, אות א בד"ה "אם אמנם").

משנה ט'

מושגים במשנתנו:

א: נענוע. ב: הלל.

לימוד משנה זו ילווה בעיון ב"הלל" שבמחזור החג (-או שבסידור התפילה הרגיל) תוך התייחסות למקורו בתהילים (קיג-קיח). חשוב שהנענועים יבוצעו בכיתה בארבעת המינים ממש.  

במשנתנו הוקדמו דברי ב"ה לדברי ב"ש, שלא כבמשניות הקודמות שלמדנו (ושלא כמסופר ב"עירובין" יג, א).

ב"תוספות יו"ט" נמצא טעם לדבר בד"ה "וב"ש אומרים".

הפניית תשומת הלב לענין זה תסייע בהמשך פעולותינו לחידוד ההתבוננות בנוסח משנה (כמו במשניות א, ב-ג, ה ב, א, ג-ה, ז-ח).  

משנה י"ב

מושגים במשנתנו:

א: זכר למקד. ב: חדש.

התקנות "זכר למקדש" נועדו לנחם ולהפיח תקווה. ראוי לעמוד על כך ועל פעולתו של

ריב"ז בתקופה קריטית זו של המעבר מירושלים החרבה ליבנה, עיינו במשניות א-ד

שבמסכת "ר"ה" פרק ד (ראה "פרקי משנה" עמ' 90-97).

בנושא "חדש", כדאי לבקש מהילדים להביא אריזות של דברי מזון חתומים בחותמת "ללא

חשש חדש" לחיזוק המודעות לקיומו של איסור זה.

משנה י"ג

מושגים במשנתנו:

א: הוצאה. ב:"לכס" - משלכם.

למשנתנו יש מקבילה דומה מאוד להלן בפרק ד משנה ד. אפשר ללמוד אותן יחד תוך הדגשת ההבחנות הקיימות, כמובן, בין ה"גבולין" לבין "המקדש" ובין תקופת הבית לבין אחרי חורבנו.

משנה ט"ו

מושגים במשנתנו:

א: מוקצה. ב: השקאה. ג: דין חינוך.

במשנתנו, כמו במשנה ח שבפרק ב, אנו עוסקים בהלכה הקשורה לילדי הכיתה (הבנים שבהם) ממש: חובת הקטן, ויותר נכון חובת אביו במצוות לולב מדין חינוך מדרבנן. מומלץ לקיים רב שיח עירני בקיום "דין חינוך" במצוות השונות על ידי התלמידים (כולל התלמידות במצוות שהנשים חייבות בהן).

להלן, במצוה ז שבפרק ד, עדות לקיום מצוות "ארבעת המינים" על ידי ילדים קטנים.

פרק ד'

בפרק זה אנו מסיימים את העיסוק במצוות ארבעת המינים ועוברים למצוות ערבה של מזבח, ל"הלל", לשלמי השמחה ולניסוך המים.

פרקנו (גם פרק ה) קל יותר מבחינת הפרטים של הלכות מעשיות, ומכיל תיאורי חג מרתקים.

משנה א'

משנתנו משמשת ככותרת למשניות הפרק (כולל משנה א שבפרק ה), וכוללת את שבע המצוות שבחג.

משניות ב' ו'-ד'

מושגים במשנתנו:

א: גזרה. ב: הוצאה. ג: "לכם".

משנתנו, כמו המשניות יב ו-יג שבפרק ג ומשנה ד שלהלן, מתייחסת לתקופת הבית, כשמצוות לולב דחתה את השבת.

הגזרה שבמשנתנו מאפשרת התייחסות לכוחם וסמכותם של חכמינו, ועיין ב"תוספות יו"ט" ד"ה "ושאר" וכן ב"תורה מסיני" בפרק "סמכות בית הדין".

משנה ד מהווה המשך הנושא שבמשנה ב, ולכן אפשר לשקול אם למידתן יחד, או כפי שהצענו במשנה יג שבפרק ג'.

משניות ג', ה'-ז'

מושגים במשנתנו:

א: הלכה למשה מסיני. ב: גזרה. ג: הושענה רבא. ד: הקפות. ה: צדוקים. ו: מנהג נביאים.

מצוות זקיפת הערבה בצידי המזבח במשך שבעה ימים אינה מדאורייתא, אלא הלכה למשה מסיני. הצדוקים התנגדו לה, וכנגדם חכמינו חיזקוה, בכך שנמנעו משימוש בגזרת "שמא יטלנה..."

מאידך, אנו עושים לגביה "זכר למקדש" רק יום אחד, שלא כבארבעת המינים; יום "הושענה רבא", כיוון שאינה בפירוש בתורה (ראה בהרמב"ם לולב ז, כ-כב), וזהו "מנהג נביאים".

ראוי לעמוד על אופיו של יום "הושענא רבא" ולסקור את תפילותיו.

משנה ח'

במשנתנו מצטרף חג חדש להלכות חג הסוכות: "שמיני עצרת", ומצוות ההלל והשמחה כוללות גם אותו.

ראוי לנצל הזדמנות זו להתייחסות למהותו של יום זה, שהוא מחד חג בפני עצמו, ומאידך, הוא "יום טוב אחרון של חג" (ראה תוספתא ד, י או סוכה מד,א).

אל ההלל התוודענו במשנה ט שבפרק ג', ואפשר לקשר את שיעורנו למשנה זו. מצוות השמחה בחג, קיימת גם בשאר המועדים, אך מודגשת היא יותר בסוכות, "זמן שמחתנו", שכל מצוות החג, ובכללן "שמחת בית השואבה" מרוממות את רוחנו ומסייעות

בידנו להגשימה.

משנה ט'

הצדוקים כפרו במצוות "ניסוך המים", כפי שכפרו במצוות הערבה שבמשנה ג', וחז"ל נאבקו בכפירתם בתושבע"פ על ידי מתן יתר תוקף ופרסום למצוות אלו (וראה פעולתם גם ב"ממחרת השבת" בקצירת העומר "בעסק גדול").

פרק ה'

משניות א'-ד'

רצוי לסיים את לימוד המסכת במעשה השמחה הגדול של החג: "שמחת בית השואבה",

וראוי לדבר בערכים החשובים העולים מקובץ משניות זה, כגון:

א. השמחה כתנאי הכרחי בעבודת ה' (ראה דברים כח, מז או תהלים ק,ב).

ב. המופת האישי דוגמת כרכוריו של דוד המלך סביב ארון ה', וכחסידים שבמשנתנו.

ג. גדרי צניעות (התיקון הגדול שעשו בעזרה).

ד. המקדש בתפארתו: העמקת הכיסופים לבניין הבית השלישי בב"א!