פרק שלישי: הסמכות לקבוע את הלוח

1. הבעיה

הלוח העברי הוא המאחד את עם ישראל בכל ארצות העולם. החגים חלים באותו יום בכל מקום בעולם, ויהודי הנוסע ממדינה למדינה יכול למצוא מיד את מקומו בקהילה החדשה שהגיע אליה.

מה יקרה אם כל קהילה תקבע לוח משלה? מה היה קורה, אילו הייתה קהילה אחת מחליטה לעבר את שנת תשס"א, וקהילה שנייה הייתה מעברת את שנת תשס"ב? מתי היו היהודים חוגגים את חג הפסח? מתי היו מתכנסים בבית הכנסת כדי להתפלל את תפילות ראש השנה?

בלי לוח אחיד תתפורר אחדותו של עם ישראל. האחד ישמור על איסור חמץ, והשני יאכל באותה שעה לחם; האחד יתענה בתענית יום הכיפורים, והאחר יפתח באותו זמן את חנותו. במקום שעם ישראל יהיה עם אחד, הוא יתחלק לעמים רבים.

2. הסמכות לקדש את החודש

כדי למנוע התפוררות כזאת נקבעו חוקים מדויקים בקשר לסמכות לקדש את החודש ולקבוע את הלוח. וכך כותב הרמב"ם הלכות קידוש החודש:

רמב"ם, הלכות קידוש החודש, פרק א

הלכה ה. אין ראיית הירח מסורה לכל אדם כמו שבת בראשית, שכל אחד מונה ששה ושובת בשביעי, אלא לבית דין הדבר מסור, עד שיקדשוהו בית דין ויקבעו אותו היום ראש חודש - הוא שיהיה ראש חודש. שנאמר "החודש הזה לכם" - עדות זו תהיה מסורה לכם.

הלכה ח. אין מחשבין וקובעין חודשים ומעברין שנים אלא בארץ ישראל, שנאמר "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם". ואם היה אדם גדול בחכמה, ונסמך בארץ ישראל, ויצא לחוצה לארץ, ולא הניח בארץ ישראל כמותו - הרי זה מחשב וקובע חודשים ומעבר שנים בחוצה לארץ.

ואם נודע לו שנעשה בארץ ישראל אדם גדול כמותו, ואין צריך לומר גדול ממנו, הרי זה אסור לקבוע ולעבר בחוצה לארץ, ואם עבר וקבע ועיבר לא עשה כלום.

2.1 כיצד גורם דין זה שהעם לא יתחלק לקבוצות שונות בנוגע ללוח היהודי?

2.2 מה אתה למד מהקטע שהבאנו מהרמב"ם על מקומה של ארץ ישראל בהנהגת העם?

אם הסמכות לקדש את החודש היא בידי בית הדין שבארץ ישראל, איזהו בית הדין העורך את החשבונות היום? ובכלל, בשביל מה למדנו כיצד לחשב את חשבונות הלוח, אם בין כך ובין כך אין להם ערך, שהרי בית הדין שבארץ ישראל צריך לחשב את החשבונות? תשובה לשאלה זו נקרא בדברי הרמב"ם:

ספר המצוות לרמב"ם, מצות עשה קנג

ודע, שחשבון זה, שנמנה אותו היום ונדע בו ראשי החודשים והמועדים, אי אפשר לעשותו אלא בארץ ישראל לבד. ובעת הצורך, ובהעדר החכמים מארץ ישראל - אז אפשר לבית דין הסמוך בארץ ישראל שיעבר השנים ויקבע חודשים בחוצה לארץ, כמו שעשה רבי עקיבא, כמו שהתבאר בתלמוד (ברכות סג א)...

ובכאן שורש גדול מאוד משורשי האמונה, לא ידעהו ולא יתבונן במקומו אלא מי שדעתו עמוקה. וזה, שהיותנו היום בחוצה לארץ מונים במלאכת העיבור שבידינו, ואומרים שזה היום ראש חודש, וזה היום יום טוב, לא מפני חשבוננו נקבעהו יום טוב, בשום פנים! אבל מפני שבית דין הגדול שבארץ ישראל כבר קבעוהו זה היום ראש חודש או יום טוב. ומפני אומרם שזה היום ראש חודש או יום טוב, יהיה ראש חודש או יום טוב, בין שהייתה פעולתם זאת בחשבון או בראיה.

כמו שבא בפירוש (ספרא אמור פ"י) "אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם - אין לי מועדות אלא אלו", כלומר שיאמרו הם שהם מועדות, אפילו שוגגין אפילו אנוסין אפילו מוטעין, כמו שבאתנו הקבלה.

ואנחנו אמנם נחשב היום, כדי שנדע היום שקבעו הם - רצוני לומר בני ארץ ישראל - בו ר"ח. כי במלאכה הזאת בעצמה מונין וקובעין היום, לא בראיה. ועל קביעתם נסמוך, לא על חשבוננו. אבל חשבוננו הוא לגלויי מילתא. והבין זה מאוד.

ואני אוסיף לך ביאור. אילו אפשר, דרך משל, שבני ארץ ישראל יעדרו מארץ ישראל - חלילה לאל מעשות זאת, כי הוא הבטיח שלא ימחה אותה האומה מכל וכל - ולא יהיה שם בית דין, ולא יהיה בחוצה לארץ בית דין שנסמך בארץ, הנה חשבוננו זה לא יועילנו אז כלום בשום פנים. לפי שאין לנו רשות שנחשב בחוצה לארץ ונעבר שנים ונקבע חודשים אלא בתנאים הנזכרים כמו שבארנו. "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" (מיכה ד).

הלל השני חישב את חשבונות הלוח לכל השנים שאחריו, החל משנת ד' קי"ט (4119) לבריאה. כל חשבונות הלוח נעשים כדי למצוא, מה חישב הלל השני, וכיצד קבע את מה שקבע. כאשר אנו מחשבים מתי יהיה ראש השנה תשס"ג, אנו בעצם מנסים לגלות מהו החשבון שחישב הלל. את ראש השנה תשס"ג כבר קידש הלל!

3. מחלוקות בדבר הלוח

במשנה, במסכת ראש השנה, מסופר על ויכוח שהיה בין רבן גמליאל לרבי יהושע בקשר לשאלה אם לקבל את העדים שבאו להעיד על קידוש החודש. רבן גמליאל קיבל את עדותם, ואילו רבי יהושע חשב שהם מרמים, ואין לקבל את דבריהם. בין רבן גמליאל לרבי יהושע נוצר הבדל של יום אחד בלוח: רבן גמליאל קיבל את עדותם של העדים ולכן קבע אלול חסר, ועל פיו את ראש חודש תשרי ואת ראש השנה, את יום הכיפורים ואת חג הסוכות. רבי יהושע לא קיבל את עדותם; בחשבונו היה אלול חודש מלא, וראש חודש תשרי, וממילא גם ראש השנה ויום הכיפורים, היו מאוחרים ביום אחד. (המשנה הובאה בפרק א', סעיף 4, אחרי שאלה 4.10).

מובן שמחלוקת כזו עלולה הייתה להביא לפירוד בעם: עלולות היו לקום שתי קבוצות, שכל אחת מהן הייתה שומרת את יום הכיפורים בתאריך אחר.

איך הגיב רבן גמליאל, ומה עשה רבי יהושע? את זאת מתארת המשנה:

משנה מסכת ראש השנה פרק ב,ט

שלח לו רבן גמליאל: גוזרני עליך שתבוא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונך.

הלך ומצאו רבי עקיבא מיצר. אמר לו: יש לי ללמוד, שכל מה שעשה רבן גמליאל עשוי, שנאמר (ויקרא כג,ד) "אלה מועדי ה' מקראי קודש אשר תקראו אתם" - בין בזמנן בין שלא בזמנן, אין לי מועדות אלא אלו.

בא לו אצל רבי דוסא בן הרכינס, אמר לו: אם באין אנו לדון אחר בית דינו של רבן גמליאל, צריכין אנו לדון אחר כל בית דין ובית דין שעמד מימות משה ועד עכשיו, שנאמר (שמות כד,ט) "ויעל משה ואהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל". ולמה לא נתפרשו שמותן של זקנים? אלא ללמד, שכל שלושה ושלושה שעמדו בית דין על ישראל, הרי הוא כבית דינו של משה.

נטל מקלו ומעותיו בידו, והלך ליבנה אצל רבן גמליאל, ביום שחל יום הכיפורים להיות בחשבונו.

עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו. אמר לו: בוא בשלום רבי ותלמידי. רבי בחכמה, ותלמידי שקבלת דברי.

4. בבל או ארץ ישראל?

ראינו כי הסמכות לקבוע את הלוח היא בידי חכמי ארץ ישראל. בכל זאת, כאשר נחלש כוחה של ארץ ישראל, היו ניסיונות לקבוע את הלוח בחוץ לארץ. על ניסיון כזה מסופר בתלמוד הבבלי, במסכת ברכות:

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף סג עמוד א

כשירד חנינא בן אחי רבי יהושע לגולה
היה מעבר שנים וקובע חודשים בחוצה לארץ.
שיגרו אחריו שני תלמידי חכמים:	שיגרו אחריו: שלחו אחריו מן הארץ.
רבי יוסי בן כיפר, ובן בנו של זכריה בן קבוטל.
כיון שראה אותם, אמר להם: למה באתם?
אמרו ליה: ללמוד תורה באנו.	ליה: לו.
הכריז [עליהם]:
אנשים הללו גדולי הדור הם, ואבותיהם שימשו בבית המקדש,
כאותה ששנינו: זכריה בן קבוטל אומר:
הרבה פעמים קריתי לפניו בספר דניאל.
התחיל הוא מטמא, והם מטהרים, הוא אוסר והם מתירים.
הכריז עליהם: אנשים הללו של שוא הם, של תוהו הם.
אמרו לו: כבר בנית – ואי אתה יכול לסתור; כבר גדרת, ואי אתה יכול לפרוץ.	=אמרו לו: כבר הגדלת את שמנו והכרזת שאנו תלמידי חכמים, ואינך יכול לחזור בך.

אמר להם: מפני מה אני מטמא ואתם מטהרים, אני אוסר ואתם מתירים?
אמרו לו: מפני שאתה מעבר שנים וקובע חודשים בחוץ לארץ.
אמר להם: והלא עקיבא בן יוסף היה מעבר שנים וקובע חודשים בחוץ לארץ?
אמרו לו: הנח רבי עקיבא, שלא הניח כמותו בארץ ישראל. אמר להם: אף אני לא הנחתי כמותי בארץ ישראל. אמרו לו: גדיים שהנחת נעשו תיישים בעלי קרניים, והם שיגרונו אצלך, וכן אמרו לנו: לכו ואמרו לו בשמנו: אם שומע – מוטב, ואם לאו - יהא בנידוי.	גדיים = התלמידים שהיו צעירים כשעזבת את הארץ גדלו, ועכשיו הם מורי הוראה. והם שיגרונו: שלחו אותנו אליך. אם שומע = אם ישמע בקולנו ויפסיק לעבר שנים בחו"ל.
ואמרו לאחינו שבגולה: אם שומעין - מוטב, ואם לאו - יעלו להר, אחיה יבנה מזבח, חנניה ינגן בכינור, ויכפרו כולם ויאמרו: אין להם חלק באלוהי ישראל. מיד געו כל העם בבכיה ואמרו: חס ושלום! יש לנו חלק באלוהי ישראל. וכל כך למה? משום שנאמר (ישעיהו ב,ג) כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים.	אמרו לאחינו…=שלא ישמעו לחנינא. יעלו להר וכו' = השליחים אמרו ליהודים שבבבל, שאם הם רוצים להמשיך ולעבר שנים שלא ברשות הדין שבארץ ישראל, מוטב שיכפרו מיד בכל התורה.

מסיפור זה אנו לומדים על מעמדה החשוב של ארץ ישראל בהכנת הלוח היהודי ועל התגובה שהגיבו חכמי ארץ ישראל, כאשר ראו שבבבל מתחילים להכין לוח בלי להתחשב בהם.

4.1 קרא את דברי הרמב"ם שהבאנו בתחילת הפרק, ובדוק, במה דבריו מתאימים לדברים המובאים בגמרא זו.

4.2 בספר יהושע כב, ט-לד יש סיפור דומה לסיפור שבגמרא, השווה את שני הסיפורים. על איזו סכנה מדבר כל אחד משני הסיפורים?

פרקי דרבי אליעזר, פרק חמישי

…שנים וחודשים, ימים ולילות, שעות וקיצים ותקופות ומחזורות ועיבורים היו לפני הקב"ה, והיה מעבר את השנה. ואחר כך מסרן לאדם הראשון בגן עדן… אדם מסר לחנוך, ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה… וחנוך מסר לנח סוד העיבור, ועיבר את השנה, ואמר "עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחורף". "זרע" זו תקופת תשרי; "קציר" זו תקופת ניסן; "קור" זו תקופת טבת; ו"חום" זו תקופת תמוז, ו"קיץ" בעתו ו"חרף" בעתו; מניין החמה ביום ומניין הלבנה בלילה "לא ישבותו".

נח מסר לשם ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה… ושם מסר לאברהם… אברהם מסר ליצחק, ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה לאחר מותו של אברהם… יצחק מסר ליעקב…

יצא יעקב לחוצה לארץ וביקש לעבר את השנה בחוץ לארץ. אמר לו הקב"ה: יעקב, אין לך רשות לעבר את השנה בחוץ לארץ. הרי יצחק אביך הוא יעבר את השנה בארץ… כשבא לארץ, אמר לו הקב"ה: "קום עבר את השנה"… מכאן אמרו: אפילו צדיקים וחכמים בחוץ לארץ, ורועי צאן ובקר בארץ, אין מעברים את השנה אלא על ידי רועי צאן ובקר. ואפילו נביאים בחוץ לארץ והדיוטים (=אנשים פשוטים) בארץ ישראל, אין מעברים את השנה אלא על ידי הדיוטים שבארץ.

גלו לבבל, היו מעברים את השנה על ידי הנשאר בארץ. לא נשאר אחד בארץ, היו מעברים את השנה בבבל.

עלה עזרא וכל הקהל עמו, ורצה יחזקאל לעבר את השנה בחוץ לארץ, בבבל, אמר לו הקדוש ברוך הוא: יחזקאל, אין לך רשות לעבר את השנה בחוץ לארץ. הרי ישראל אחיכם, והם יעברו את השנה…

4.3 מהו הקשר בין הפסוק "זרע וקציר וקר וחם וקיץ וחורף" ובין עיבור השנה?

4.4 מה הייתה טעותו של יעקב, כשרצה לעבר את השנה בחוץ לארץ? מה הייתה טעותו של יחזקאל הנביא?

5. המאבקים עם הצדוקים

הצדוקים לא קיבלו את מסורת חכמים בתורה שבעל פה. הם ניסו לפרש את התורה בדרך שונה ולהכריח את הציבור לקבל את דעותיהם.

אחד הוויכוחים שהיו לצדוקים עם חכמים היה בקשר לפירוש הפסוק "וספרתם לכם ממחרת השבת… שבע שבתות תמימות תהיינה" (ויקרא כג,טז). חכמים פירשו: "ממחרת השבת" – ממחרת הפסח. ולכן ספירת העומר מתחילה ביום ב' של פסח (א' דחול המועד בארץ ישראל, שני של פסח בחוץ לארץ). הצדוקים פירשו "ממחרת השבת" ביום ראשון בשבוע.

בגמרא ובתוספתא מסופר, כיצד ניסו הצדוקים לרמות את בית הדין: באותה שנה חל כ"ט באדר ביום שישי. הצדוקים ידעו, שאם יהיה אדר חסר, יהיה ראש חודש ניסן ביום שבת, וגם פסח יתחיל ביום שבת, ו"ממחרת השבת" יהיה ביום ראשון בשבוע. אך אם יהיה אדר חודש מלא, יהיה ראש חודש ניסן ביום א', וראשון של פסח יהיה גם כן ביום א', וספירת העומר תתחיל ביום ב', בניגוד לדעתם. הם רצו בכל מחיר שיימצאו עדים שיעידו, שהירח של ניסן נראה כבר בשבת, ואז יהיה ראש חודש ניסן בשבת ולא ביום ראשון. וזה סיפור המעשה:

תלמוד בבלי מסכת ראש השנה כב,ב

בראשונה היו מקבלין עדות החודש מכל אדם.
תנו רבנן: מה קלקול קלקלו הבייתוסין?
פעם אחת בקשו בייתוסין להטעות את חכמים,	בייתוסין=צדוקים
[לפי שאין בייתוסים מודין שתהא עצרת
אלא אחר שבת].
שכרו שני בני אדם בארבע מאות זוז,
אחד משלנו ואחד משלהם.
שלהם העיד עדותו ויצא.
שלנו, אמרו לו: אמור כיצד ראית הלבנה?
אמר להם: עולה הייתי במעלה אדומים,	מעלה אדומים=מקום ליד ירושלים.
וראיתיו שהוא רבוץ בין שני סלעים,
ראשו דומה לעגל, אוזניו דומין לגדי,
קרניו דומות לצבי, וזנבו מונחת לו בין ירכותיו.	ירכותיו=הירכיים, הרגליים שלו.
והצצתי בו, ונרתעתי ונפלתי לאחורי.	נרתעתי=נבהלתי.
ואם אין אתם מאמינים לי –
הרי מאתים זוז צרורים לי בסדיני.	צרורים - קשורים
אמרו לו: מי הזקיקך לכך?	חכמים הבינו שהוא רוצה לרמז להם משהו.
אמר להם: שמעתי שביקשו בייתוסים
להטעות את חכמים,
אמרתי: אלך אני ואודיע להם,
שמא יבואו בני אדם שאינם מהוגנין,
ויטעו את חכמים.
אמרו לו: מאתים זוז נתונין לך במתנה,
והשוכרך ימתח על העמוד.	=זה שנתן לך 200 זוז כדי שתשקר, יקבל מלקות.
באותה שעה התקינו שלא יהו מקבלין	מקבלים=את עדות החודש.
אלא מן המכירין.	מן המכירין=המוכרים כאנשים נאמנים.

5.1 איך רמז העד השני לחכמים, שהוא מעיד עדות שקר?

5.2 לפני שהתחיל המנהג לשלוח שליחים להעיד שהחודש התקדש, נהגו להשיא משואות (=מדורות) עד לבבל. הזוכר אתה, מה עשו הצדוקים כדי לרמות את הציבור?

6. המאבקים עם הרומאים

לא רק הצדוקים ניסו להתערב בתכנון הלוח. הרומאים התערבו גם הם בעניין ואסרו לעבר את השנה ולהוסיף אדר שני. (יש הסוברים, כי איסור זה היה כדי שלא להפסיד… מסים! תשלום המסים היה תשלום שנתי, וכשהייתה השנה ארוכה יותר, של 13 חודש, היה זמן התשלום מתאחר).

כאשר עיברו את השנה, היו שולחים את הידיעה במכתב מלא רמזים, כדי שלא יוכלו הרומאים להבינו. מכתב כזה מצוי במסכת סנהדרין, דף יב. בשורות הבאות נביא את המכתב בשפת הסתרים ואת פירושו:

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף יב עמוד א

המכתב	הפרוש
זוג בא מרקת,	זוג – שני תלמידי חכמים בא מרקת= בא מהעיר טבריה.
ותפשו נשר,	נשר=סמל הצבא הרומאי.
ובידם דברים הנעשה בלוז, ומאי ניהו – תכלת,	=ושני תלמידי החכמים מעבירים תכלת לציצית (בעיר לוז הכינו תכלת לציצית – סוטה מו, ב)
בזכות הרחמים ובזכותם יצאו בשלום.	=שני החכמים ניצלו מן הרומאים בזכות רחמי הקב"ה ובזכותם הם.
ועמוסי יריכי נחשון	=מצאצאי נחשון, נשיאה של ארץ ישראל (נחשון בן עמינדב היה נשיא שבט יהודה).
בקשו לקבוע נציב אחד,	=רצו לקבוע חודש אחד נוסף.
ולא הניחן אדומי הלז.	=והאדומי (=הרומאי) לא הרשה להם לעבר את השנה.
אבל בעלי אסופות נאספו,	בעלי אסופות=תלמידי חכמים.
וקבעו לו נציב אחד	=וקבעו חודש אחד נוסף.
בירח שמת בו אהרן הכהן!	בחודש אב, הוא החודש שמת בו אהרן הכוהן.

6.1 איזה דבר משונה היה בעיבור השנה המתואר במכתב סתרים זה?

7. המחלוקת בין רב סעדיה גאון ובין בן מאיר

בשנת ד' תרפ"ב (922) פרצה מחלוקת שהסעירה את כל עם ישראל. כדי להבין את המחלוקת נשים לב תחילה לסדר קביעות השנים ד' אלפים תרפ"ב-תרפ"ד:

השנה	המולד			פרטים
ד' תרפ"ב	4	11	932	מעוברת, 8 למחזור
ד' תרפ"ג	3	9	441	פשוטה, 9 למחזור
ד' תרפ"ד	7	18	237	פשוטה, 10 למחזור

7.1 מתי היה ראש השנה בשנת ד' תרפ"ב? היעזר בפרק 2, סעיף 16.

7.2 מתי היה ראש השנה בשנת ד' תרפ"ג? היעזר בפרק 2, סעיף 18.

7.3 מתי היה ראש השנה בשנת ד' תרפ"ד? היעזר בפרק 2, סעיף 17.

אנו יודעים, כי שתי דחיות קשורות זו בזו: ג"ט ר"ד נדחה בגלל העובדה שמולד השנה שאחריה יהיה "מולד זקן", וראש השנה יידחה. כל זה הוסבר כבר בפרק 2, סעיפים 18-17.

וזה יהיה סדר קביעת השנים:

שנת תרפ"ב: ראש השנה ביום ה'. שנת תרפ"ג: ראש השנה ביום ה' (ג"ט ר"ד!); שנת תרפ"ד: ראש השנה ביום ב' ("מולד זקן"). זהו סדר השנים שקיבלנו בתרגילים 7.1 – 7.3, וכך באמת הורה רב סעדיה גאון בבל.

כנגד הוראה זו טען בן מאיר, שהיה ראש ישיבה בארץ ישראל, כי מסורת בידו מאבותיו, ש"מולד זקן" אינו מתחיל בדיוק בשעה 18, אלא בשעה 18 ועוד תרמ"ב (642) חלקים, שהם כ- 35 דקות אחרי חצות היום (וכן בשאר הדחיות, יש הוסיף להן תרמ"ב חלקים). כיוון שכך, לא היה מולד תרפ"ד "מולד זקן", ואפשר היה לקבוע את ראש השנה ביום שבת, וממילא גם לא היה צריך לדחות את ראש השנה של שנת תרפ"ג בגלל ג"ט ר"ד, וגם את ראש השנה תרפ"ג קבע בן מאיר ביום המולד, הוא יום שלישי.

וכך נוצרו שני לוחות:

השנה	המולד	שיטת בן מאיר	שיטת רבי סעדיה גאון
תרפ"ב	932/11/4	ראש השנה ביום ה' (לא אד"ו), השנה חסרה, פסח ביום א'.	ראש השנה ביום ה', השנה שלמה, פסח ביום ג'.
תרפ"ג	441/9/3	ראש השנה ביום ג', השנה כסדרה, פסח ביום ה'.	ראש השנה ביום ה', השנה כסדרה, פסח בשבת.
תרפ"ד	237/18/7	ראש השנה בשבת, השנה שלמה, פסח ביום ג'.	ראש השנה ביום ב', השנה חסרה, פסח ביום ג'.

בן מאיר עצמו לא ידע להסביר את התוספת שהוסיף ל"מולד זקן", וטען שמסורת בידו כי יש להוסיף ל"מולד זקן" 642 חלקים. המחלוקת נמשכה עד סוף שנת תרפ"ד. לאחר שנה זו חזרו שני החשבונות והתלכדו, ושוב לא היה הבדל ביניהם. עם זאת, המחלוקת העקרונית נסתיימה בניצחונו של רב סעדיה גאון, שהצליח להביא את כל ישראל לקבל את חשבון העיבור המסור בידנו.

אברהם עפשטיין בספר קדמוניות (ח"ב ע', ת"כ) מסביר כי ע"י התוספת הזאת גרם בן מאיר שהחגים בשלוש השנים של המחלוקת יחולו ביום המולד ולא יידחו ממנו. הוא ראה חשיבות בכך שהחגים חלים בזמניהם (ביום המולד). הסיבות לדעתו של בן מאיר לא הובררו עד תומן עד היום, ועדיין רבים ההסברים המתחדשים למחלוקת זו.

8. מחלוקת סביב טעות בלוח של הטור*

בפרק 2, סעיף 24 הבאנו את הלוח שהכין רבי יעקב, בעל ה"טורים", לפי האפשרויות השונות של השנים.

רבי יעקב הכין לוח נוסף, שאפשר למצוא בעזרתו את סימן השנה. לוח זה בנוי על עקרון פשוט ומעניין: כל מחזור של 19 שנים הוא יחידה שלמה, שיש בה תוספת של שנים מעוברות, ויש בה שוויון בין שנות חמה לשנות לבנה. אילו היה המולד של תחילת מחזור חל באותו יום ובאותה שעה, היה קל מאוד להכין לוח: כל שנה הייתה דומה בדיוק לשנה המקבילה לה במחזור. למשל: כל שנה חמישית במחזור הייתה מתחילה תמיד באותו יום, ובכל שנה חמישית במחזור היו חלים החגים באותם ימים. למרבה הצער מחזור של 19 שנים אינו בנוי משבועות שלמים; כל מחזור מתחיל ביום אחר, ולא די בהכנת לוח ל- 19 שנים בלבד.

אבל תיתכן דרך אחרת: האם כמה מחזורים יוצרים מספר שלם של שבועות? אולי אפשר למצוא כמה מחזורים, שיצטרפו למספר שלם של שבועות? אם כל קבוצת מחזורים תסתיים בדיוק באותו זמן, אפשר יהיה להכין לוח למחזורים אלה, והלוחות יחזרו שוב ושוב, כמו בעיגול.

ואכן נמצא המספר הזה של מחזורים! נתברר ש- 13 מחזורים של 19 שנים הם מספר שלם של שבועות. זאת אומרת, שמולד כל שנה יחזור באותו זמן בדיוק אחרי 247 שנים (247=19X13), ושוב אחרי 494 שנים, ופעם נוספת אחרי 741 שנים, וכן הלאה, למחזור כזה של 247 שנים קוראים "עיגול", והוא קרוי "עיגול דרב נחשון", על שם רב נחשון גאון שהכין אותו. מכאן מסקנה פשוטה: די להכין לוח ל- 247 שנים, והלוח יתאים לכל השנים שיהיו בעתיד.

הלוח הזה אכן הוכן. רבי יעקב בעל הטורים כלל ב"טור" לוח כזה, ובו סימני השנים של 247 שנים, וכן מפתח שאפשר למצוא בעזרתו את השנים המתאימות לכל סימן. לוח זה בנוי בעיגול של 19X13 שנים.

לפי לוח זה סימן שנת ה' תרס"ב הוא ז"ש, והסימן של שנת תרס"ג - ז"ח.

רבי חזקיה די סילואה, מחבר הספר "פרי חדש", כותב דברים אלה: "ראיתי שמה ושערורייה לקצת מעברים, שסבורים לומר שיש י"ג מחזורים שקביעותם חוזרים חלילה… ולמען ה' על תסמוך ואל תישען עליהם; חלילה לך מעשות כדבר הזה, שיגרמו חס וחלילה לבטל צום הקדוש והנורא ולאכול חמץ בפסח ולחלל את המועדות…"

ה"פרי חדש" חולק על "בעל הטורים"*, ואומר, כי סימן שנת ה'תרס"ב הוא "ז"ח", וסימן שנת תרס"ג – ה"ש.

לכאורה מחלוקת זו דומה למחלוקת שהיתה בין רב סעדיה גאון לבין בן מאיר. למעשה נהגו כל ישראל לפי תיקון ה"פרי חדש", ולא לפי הלוחות שהכין רבי יעקב ב"טור אורח חיים".

מה מסתתר מאחרי מחלוקת זו? אילו היו 13 המחזורים שבועות שלמים בלי שארית, היה הכול מדויק: כל 13 מחזורים היו יחידה שלמה, ללא שינוי.

הבעיה היא ש- 13 מחזורים הם קצת פחות ממספר שלם של שבועות. הבה נבדוק:

יתרה של 10 מחזורים (מפרק 2, סעיף 13): 5 21 550

יתרה של 3 מחזורים (מפרק 2, סעיף 13): 1 1 705

סך הכול: 6 22 1255

סך הכול לאחר העברת עודפים: 6 23 175

זאת אומרת ש- 13 מחזורים אינם בדיוק שבועות שלמים; כדי שיהיו שבועות שלמים חסרים עוד 905 חלקים, שהם 50 דקות ו- 16 שניות. מכאן שהלוח התמידי "מפגר" ב- 905 חלקים בכל 247 שנים.

ושוב, פיגור זה של פחות משעה אינו משפיע על קביעת השנה. אבל הבדל קטן כזה הוא חשוב מאוד כאשר השעה הזאת היא סמוכה לשעה 18, שהיא "מולד זקן"; נזכור את מחלוקת רס"ג ובן מאיר!

נראה איך משפיעים 905 החלקים על קביעת השנה.

נשווה את ה"עיגולים" רע"ג, רפ"ו, רצ"ט, שי"ב (ראה בטבלה של הטור!). לפי טבלת הטור, השנים ה'קס"ט, תי"ו (=תט"ז), תרס"ג, תתק"י דומות זו לזו, וקביעת כל השנים האלה היא ז"ח (שנה ראשונה למחזור שנה פשוטה). לפי סימן זה אפשר למצוא בפרק 2, סעיף 24 את כל פרטי השנה.

ועכשיו נחשב את המולד של ראש השנה של כל אחת מהשנים האלה:

מולד שנת קס"ט 5 19 44 ("מולד זקן"; ראש השנה נדחה לשבת).

מולד שנת תט"ז 5 18 219 ("מולד זקן"; ראש השנה נדחה לשבת).

(יש להפחית 905 חלקים):

מולד שנת תרס"ג 5 17 394 (ראש השנה ביום המולד ביום חמישי).

(יש להפחית 905 חלקים):

מולד שנת תתק"י 5 16 596 (ראש השנה ביום חמישי).

(יש להפחית 905 חלקים):

ההבדל הקטן שבין ה"עיגולים" הוא לפעמים חשוב מאוד, כי הוא יכול לשנות את סימן השנה, מפני שהוא מציין את ההבדל בין "מולד זקן" למולד רגיל.

צילום לוח ה"עיגולים"

צילום לוח למחזור רפ"ז מתוך תכלל תימני עמ' 82

9. סיכום

למדנו בפרק זה על תפקידו החשוב של הלוח היהודי באיחוד עם ישראל בכל מקום. בגלל חשיבותו של הלוח יש רק לחכמי ארץ ישראל רשות לקדש חודשים ולעבר שנים. וכל כך חשובה ארץ ישראל לעניין זה, עד כי המדרש שלמדנו אומר, שאפילו רועי בקר שבארץ ישראל עדיפים על חכמים בחוץ לארץ.

עד כמה חשוב לוח קבוע ואחיד לכל עם ישראל אפשר ללמוד גם מן העובדה, כי גם ברוסיה הסובייטית אסור היה ליהודים להדפיס לוח שנה, כדי לנתק אותם מעם ישראל. יהודים היו מעתיקים זה מזה את הלוח ואת תאריכי החגים, כדי שיוכלו לחגוג את החגים עם כל אחיהם שבכל העולם.

9.1 "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים". כיצד?

9.2 "על קביעתם נסמוך; לא על חשבוננו". מה קבעו הם. ומה חישבנו אנחנו?

9.3 פרש את המושגים האלה: "סוד העיבור", "בית דין מוסמך לקבוע את עיבור השנה", "תקופות ומחזורות", "עיבור החודש", "צדוקים", "בעלי אספות" "עיגול דרבי נחשון".

* עוד ראה בנושא זה: הרב חנוך ארנטרוי, עיונים בדברי חז"ל ובלשונם, ירושלים תשל"ח, ע' רנ"ו. וכן צבי יפה, קורות חשבון העיבור, ירושלים תרצ"א, פרק כג.

* צ"ה יפה, "קורות חשבון העיבור", כותב, כי בכתבי יד של הטור מצא כי השגיאה נבעה מטעות מעתיקים.