ארץ ישראל במשנתה של החסידות
מחבר: צ"מ רבינוביץ
שלוחות, המדור הדתי לענייני הנוער והחלוץ גיליון נ"ה, מרחשון תשי"ח
רעיון הגאולה בחסידות
היחס לארץ ישראל בספרות החסידות הוא פועל-יוצא מן השקפתה על הגלות והגאולה בכללן. גאולת הארץ קשורה בגאולת העם.
ברם, ברצותנו לדון בסוגיא זו, אנו נכנסים לתחום המסתורין, לפי שאת השקפותיה בתחום זה ינקה החסידות מדעות הקבלה, "הזוהר" וקבלת ר' יצחק לוריא על הצימצום ועל גלות השכינה. הצימצום מהו? נשאלה השאלה אם הבורא יתברך "מלא כל הארץ כבודו", מנין מקום לעולם הגשמי? וכבר השיבה על כך קבלת האר"י, שהוא יתברך צימצם את עצמו ואת יכולתו כדי ליתן מקום לגילוי ולבריאת העולם הגשמי. האלוקות הגבילה את מידת הרחמים שבה, ויצרה כלים לגלות על ידם את מידת הדין והנהגת העולם הבלתי רוחני. לתוך ה"כלים" זרמו אורות רוחניים מאת הבורא אין סוף. אולם כלים אלה לא יכלו להכיל את האור הרוחני הרב ונשברו. הוא המושג של "שבירת הכלים". ניצוצות הקדושה, או שברי האורות נתפזרו בין הקליפות - דהיינו בין הכוחות הרעים המסתירים את כוחות הטוב. הקדושה נפלה לטומאה. ניצוצות הקודש שרויים בגלות ובשבי בעמקי הקליפות. תפקידם של בני האדם להעלות ניצוצות אלה ולהוציאם מתוך הקליפות והרע ואז תבוא הגאולה לאדם, לישראל ולעולם. ר' נחום מטשרנוביל בספרו "מאור עינים" אומר: "המשיח מצפה שנברר הניצוצות". ור' חיים טשרנוביץ בספרו "באר מים חיים" מבטא רעיון זה:
"מאחר שיצאו כל הדינים והסיגים וימתקו כולם, והרע יכנע ויתבטל, והטוב והקדושה יתגברו למעלה למעלה ויתבררו כל הניצוצות וכל הנשמות העשוקות בקליפות אז בוא יבוא משיח צדקנו"... גם הגופים יצאו ויגאלו בגאולה שלימה שאין אחריה עוד גלות.
גלות השכינה
זהו גם רעיון גלות השכינה - "שכינתא בגלותא" בלשונם של מקובלים. כי
"צמצום החיות הקדושה שבתוך כל מתגשמים נקרא גלות השכינה, כי הצמצום הוא גלות להשוכן בתוכם, ולהיות שישראל עלה במחשבה תחילה והכל נברא בשבילם... יש לאל ידם להעלות השכינה מעלה מעלה או להורידה ח"ו מטה מטה ע"י עסקיהם, שכל מקום שגלה ישראל שכינה עמהם" (ר' מנחם מויטבסק פרי הארץ דף י"ד).
זהו התפקיד העיקרי של הצדיקים
"לדאוג ולהתאונן על גלות השכינה ולא לחשוב כלל על צרות אחרות, כ"א על צער גלות השכינה, ואילו היו מגמותינו וצערנו רק על צער השכינה ולא על צערנו בוודאי היינו נגאלים מיד... ואילו היה צדיק אחד כזה היה מציל את כל העולם כלו מן הגלות" (ר' אלימלך מליזנסק "נועם אלימלך" שמות).
גאולת השכינה מגלותה אינה שייכת לצדיקים בלבד, אלא
"כל אדם בשעת תפילה ותורה הוא בחינת משיח... כמאמר הבעש"ט שצריך כל אדם מישראל לתקן ולהכין חלק מקומת המשיח "השייך לנשמתו" (ר' נחום מטשרנוביל "מאור עינים" פ' פנחס).
כי אין השם שלם לדעת ר' אהרן מקארלין דומה המשיח לאור גדול הנוצר על ידי רבבות אורות קטנים. אורו של משיח מצטרף מאורות פרטיים של כל אחד מישראל,
"וצריך כל אדם לראות להניח איזו פתילה למשיח ולראות שיהיה לו ג"כ חלק באורו של משיח ולקרב ביאתו על ידו וכשיעשה כל אדם כך, בודאי תהיה הגאולה שלימה" (ר' אהרן מקארלין "בית אהרן" קרח).
גאולת הניצוצות הקדושים, גאולת השכינה מגלותה, גאולת עם ישראל וגאולת כל אחד מישראל מצטרפות - לגאולה אחת כללית הקשורה קשר אמיץ בארץ ישראל.
קדושת הארץ וערכה
קדושה ואצילה ארץ ישראל בספרות החסידות. כל השאיפות המוסריות והאנושיות הנעלות קשורות בארץ זו. זהו החזון האחרון שכל העולם נכסף אליו. "ציון הוא עיקרו של העולם והיא החיות של כל העולם "וכל מדינה ומדינה מקבלת חיות ויונקת מאותו חלק שיש לה בציון" ("אור תורה" ר' דב בר ממזריטש פ' וארא). "א"י היא השכינה בעצמה" (ר"מ ויטבסקר פרי הארץ במכתבים) הקדושה הזאת נובעת לא רק מצד עצמה ואקלימה אלא גם מסיבה היסטורית, בגלל עברה המפואר
"אוירה של ארץ ישראל מלבד מה שיש בה קדושה גדולה מצד עצמו... נזדכך גם ונתקדש מאד ע"י הדבורים הקדושים של כלל ישראל.... בפרט של הצדיקים והנביאים והתנאים והאמוראים והגאונים... שהיו בה מדורות עולם, מימות אברהם אבינו ע"ה הנשימה שם... מאויר הגדוש שלה זוכים לקבל הארת הדעת הקדושה ומחשבות קדושות" (זמרת הארץ י"ז).
"ציון הוא הלב לכל העולם שממנה יונקים את השפע" (ר"פ מקוריץ נפת צופים קלב) וממנה משפיעה ארץ ישראל לעולם שפע רוחני וגשמי כאחד. מארץ ישראל "נמשכת רצועה לכל אקלים ואקלים ... והיא דוגמת לבו של אדם השולח דם לכל האיברים, כך א"י נותנת חיות לכל מדינה ומדינה" (רי"ל מפולנאה תשואות חן לקוטים לפ' משפטים). א"י היא מעין החכמה האנושית כולה. "בא"י עיקר הארת השכל" (ר"נ ברסלב "זמרת הארץ" ס' ח'). "ועכשיו אפשר להשיג השגות עליונות בא"י יותר אפילו מה שהשיגו צדיקים כמותם בזמן הבית" (רש"ז מלאדי תורה אור ויצא). "עיקר המוח והחכמה היא בא"י וכ"א מישראל יש לו חלק בא"י. כ"א כפי חלקו שיש לו בא"י כן הוא מקבל ויונק מהמוחין של א"י (לקוטי מהר"ן)".
געגועים ועליה לארץ ישראל
ואם כי א"י וציון הם סמלים של רוחניות והתעלות מוסרית, הרי החסידות התכוונה גם לארץ ישראל ממש. ר' נחמן מברסלב מדבר על "ארץ ישראל הפשוטה הגשמית עם הבתים והחצרות" (ליקוטי מהר"ן ס"י ס'). שהרי גם הגאולה היא בשתי דרכים "אחת בדרך הטבע ואחת למעלה מהטבע" (בן פורת יוסף עי' 109). והחסידות התגעגעה על ארץ ישראל ממש ושאפה לעליה והתישבות ממשית בארץ.
"יש לעורר - כותב רבי שניאור זלמן מלאדי - את האהבה הישנה וחיבת הארץ הקדושה להיות בוערת כרשפי אש מקרב איש ולב עמוק, כאילו היום נתן ה' רוחו עלינו" (אגה"ק י"ד).
לחסידי ברסלב היתה תפילה מיוחדת שיזכו לעליה לארץ:
"ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת, זכני ברחמיך הרבים שיהי לי ולכל ישראל כיסופים וגעגועים והשתוקקות וחשק אמתי לבוא לא"י חיש קל מהרה, כי אתה יודע גודל ההכרח שלי כמה אני צריך ומוכרח להיות בא"י... אנא ה' היטיבה ברצונך עמי ותן לי ברחמים ובחסד ובמתנת חנם שאזכה מהרה לבוא לא"י לאה"ק, הארץ אשר ירשו אבותינו, הארץ אשר כל הצדיקם האמתיים נכספה וגם כלתה נפשם להיות שם... חוס ורחם עלינו והביאנו לשלום מהרה לא"י וחזק ואמץ דעתי ולבבי שאזכה לעבור על כל המניעות והבלבולים.. ואזכה לפעול שם בארץ כל צרכי ולהתקרב אליך ע"י קדושת א"י" (ליקוטי תפילות ח"א סי' פ"ד).
לדעת ר' נחמן מברסלב "יש שנדמה להם שרוצים מאד לבוא לא"י אם היו יכולים ליסע לשם בהרחבה אבל לא בצער ובדוחק ובאמת אין זה רצון שלם כי מי שרוצה לבוא באמת לא"י צריך לילך גם רגלי". (חיי מוהר"ן). והחסידות לא היתה רק נאה דורשת אלא גם נאה מקיימת. לפי האגדה נסע הבעש"ט בכוון לא"י, הגיע עד קושטא וכאן הזהירו אותו בחלום ואומרים לו לשוב או שהוא מפליג באניה עם בני לויתו, והנה פרצה סערה גדולה שעיכבה אותו (מ. בובר "בין עם לארצו" עמ' 94).
יש להזכיר את העליות המרובות של החסידים לארץ, עלית ר' מנדל מפרימישלין (תקכ"ד). ר' מנדל מויטבסק וייסוד כולל החסידים בצפת וטבריה ופקיעין (תקל"ז) התישבות חסידי חב"ד בחברון, עליית ר' נחמן מברסלב (תקנ"ט), עליית ר' אברהם דב מאוורוטש בצפת והפעולות לעידוד ההתיישבות בארץ של ר' ישראל מפילוב ור' אברהם מסוכטשוב בזמן האחרון (ספר החסידות ליצחק ורפל, דפים צ"ח וצ"ט).
תמיכה ביושבי האה"ק
עיקר גדול בחסידות הוא התמיכה ביושבי האה"ק. ואם הצדקה בכלל חשובה ביהדות הרי
"יש חילוק בן חו"ל לא"י, מפני היות חוץ לארץ נתונה ע"י שרים, וא"י עיני ה' אלהים בה תמיד שהיא השכינה הקדושה בעצמה... וכל פני השכינה בעצמה הם דרך דלות ושפלות, לכן ישראל שפלים מכל האומות, וישראל שבא"י שפלים מישראל שבחו"ל".
ע"י התמיכה ביהודי א"י מקימים את השכינה מהעפר ומתעלים עמה למעלה למעלה עד אין סוף ב"ה" (מתוך אגרת ר' מנדל מויטבסק). גדולי התומכים בישוב הא"י היו ר' שניאור זלמן מלאדי שהשקיע הרבה מרץ לביסוס הישוב הישן, ולדעתו "צדקת א"י היא צדקת ה' ממש" (אגה"ק פרק ד'), בנו ר' דוב בר, האדמו"ר האמצעי, מבסס ישובה של חברון, ועוד. תמיכה זו הגדילה את הישוב בארץ וביססה אותו מבחינה כלכלית.
יסורי עליה וקליטה
כלל גדול בחסידות שאי אפשר לעלות בלי יסורי עליה וקליטה. "מי שרוצה להיות איש ישראל באמת יסע לא"י ואף על פי שיש לו מניעות רבות על זה ישבור כל המניעות וילך לשם" (ליקוטי עצות ערך ארץ ישראל): לפני נסיעתו לארץ, על שאלת אשתו של ר' נחמן מברסלב, מי יפרנס אותה, בזמן שהותו בארץ, השיב:
"את תסעי למחותנך, את אחותך הגדולה יקח אחד שתהיה משרתת בביתו, את אחותך הקטנה יקח אחד לביתו מתוך רחמנות, אמך תהי' משרתת וכל מה שבביתי, אמכור להוצאות הדרך" (שבחי הר"ן, סדר הנסיעה לא"י, סי' ו'). "כל זמן שהנשמה בקרבי - אמר ר' נחמן - כל זמן שיהיה לי רוח חיים באפי אמסור נפשי ואסע בכל כוחי לשם וכל עוד נפשי בי אסע לשם" (שם).
דברים מעניינים כותב רבי אברהם מקאליסק מראשי עלית החסידים על יסורי ההסתגלות והקליטה בארץ:
"כמה היפוכים וגלגולים ומאורעות עידן ועידנים יחלפו על כל אחד מבאי הארץ... ולא לקלים המרוץ לא יום ולא יומים, לא חודש ולא שנה, כי אם ברבות השנים עד יעברו ימי הקליטה... כל הבא אל הקודש צריך מחדש עיבור ויניקה וקטנות וכו' עד פנים בפנים יראה פני הארץ ובהתחלה "ממש דעתו מטורפת עליו ויטרף באין פנות אל המנוחה והנחלה, ועלה שמים וירד תהומות באניה המטרפת בים" (במכתבו "פרי הארץ" דף ל"ה).
אולם למרות כל היסורים שמחו בישיבת א"י, ובעלית החסידים הראשונה הם מודיעים בבואם ארצה
"זה היום שקוינו לו נגילה ונשמחה בארץ חמדתנו חמדת הלבבות משוש הרעיונות, הקדוש בכל מיני קדושות וכל מיני פירות ושאר תענוגי בני אדם" (ר' ישראל מפולוצק במכתבו שנדפס ב"ירושלים" של לונץ, תרנ"ח, ע"י 164).
ר' מנדל מויטבסק מעיד על ר' ישראל מפולוצק ש"אם היו נותנים לו עשרת אלפים בחודש תמורת יציאת ארץ ישראל הקדושה היה בז לכל דבר" (גנזי נסתרות ע"מ כ"ח)
הצדיק וארץ ישראל
גדול ערכו של הצדיק בגעגועים על ארץ ישראל והשפעה על חסידיו.
"א"א לאדם לזכות לקדושת א"י... כ"א ע"י הצדיקים האמתיים "(ליקוטי עצות א"י).
מספרים שרבי אלימלך מליזנסק
"היתה לו עליית נשמה ועלה למעלה והראו לו שבנה בקדושתו את המזבח בבית המקדש של מעלה, ובזכות תורה לשמה יבנו גם הארץ וההיכל בקודש הקדשים" (ר' אייזיק מקומרנא "היכל הברכה" פ' תבוא).
גדול כוחו של הצדיק בא"י מבחוץ לארץ. משם הוא דואג לעניני העם ותפוצות הגולה
"וידוע להוי לאהובי חביבי - כותב ר' מנדלי מויטבסק לחסידיו ברוסיה - שאני באה"ק כמו משולח משרי המדינה לפלטרין של מלך, שלא נעלם ממני שום דבר לתיקון המדינה בכל הענינים הן בגוף והן ברוח" (באגרת).
הצדיק בא"י מתרומם למדרגה רוחנית גבוהה מאד. ר"נ מברסלב אמר:
"כל התורה שגילה קודם שהיה בא"י אינו רוצה כלל שתהיה כתובה בספריו, רק מה שחידש אחר שהיה בארץ צריכים לכתוב הכל אפי' כל שיחה ושיחה" (שבחי מהר"ן סי' י"ג).
א"י בספרות החסידות שבתקופת חיבת ציון לובשת צורה מעשית. תנועת חיבת ציון מיסודו של רב צבי הירש קלישר ולאחריה, קניית הקרקעות ויסוד הכפרים החקלאיים הראשונים בארץ, השפיעו על אחדים מגדולי החסידות בכיוון נסיון התישבות ועליה המונית לארץ. ככה, למשל, כותב רבי שלמה הכהן מראדומסק: (מת תרכ"ו)
"צריך כל איש להשתוקק בכל לבבו לא"י וקדושתה.. והתשוקה מועילה בעצמה על הגאולה העתידה במהרה בימינו והיינו "כשישים האדם אל לבו דברי הכתוב "לא תסוב נחלה ממטה אל מטה" (במדבר לו) אעפ"י שכולם שנים עשר שבטי ישראל... מכל שכן בזמן הזה בעונותינו הרבים כל הארץ הקדושה היא תחת ידי השמעאלים ויבלעוה זרים ויירשוה... שצריך לקרוע לבב איש לצעוק על זה אל הקב"ה לעורר רחמים על הארץ ועל קיבוץ גלויות לתוכה בשמחה במהרה... כי הדור ההוא אשר יתנו עיניהם ולבבם ... על חורבן הארץ וירושלים... הם יהיו הדור האחרון קודם הגאולה" ("תפארת שלמה" פ' מסעי).
הגאון והצדיק ר' צדוק הכהן מלובלין כותב שצריך לעלות לארץ
ולא עוד אלא שדווקא בזמן דור המדבר לא הצליחו בני ישראל כשהעפילו לעלות "והיא לא תצלח" אבל "יש זמן אחר שמצליח והוא זמננו זה שהוא עקבתיה דמשיחא" (צדקת הצדיק דף ז'). הגאון הצדיק רבי אברהם בורנשטיין מסוכוטשוב הוכיח שעיקר מצוות ישוב א"י הוא "לקנות שדות בא"י כדי שיוכלו להתפרנס מריוח שירויחו בארץ ישראל". הוא גם קנה אדמות כדי לישב כפר של חסידים בארץ. האדמה נקנתה וההתיישבות לא יצאה לפועל. ר' ישראל מפילוב. לבית קוצק פרסם ספר מיוחד "שלום ירושלים" על חשיבות עבודת ההתישבות החקלאית בארץ.
החסידות השפיעה בזיקתה לארץ לא רק לחיזוק הישוב הישן אלא גם חלק גדול לה בעיצוב דמות של תנועות חיבת ציון והציונות. רבבות חסידים נצטרפו לתנועה והביאו אתם את האהבה לא"י וההתלהבות לעליה והתישבות וקבלת יסורי הקליטה באהבה.