מעשה במלך עניו
סיפורי מעשיות רבי נחמן מברסלב
ההדיר: יהודה איזנברג
מעשה במלך אחד, שהיה לו חכם.
אמר המלך לחכם: יש מלך שחותם עצמו שהוא גיבור גדול ואיש אמת וענו.
והנה גיבור - אני יודע שהוא גיבור, מחמת שסביב מדינתו הולך הים, ועל הים עומדים חילים על ספינות עם תותחים, ואינם מניחים להתקרב. ולפנים מן הים יש ביצה טובענית גדולה סביב המדינה, שאין שם כי אם שביל קטן, שאינו יכול לילך שם כי אם אדם אחד, וגם שם עומדים תותחים, וכשיבוא אחד להילחם, יורים בתותחים, ואי-אפשר להתקרב לשם.
אך מה שחותם עצמו איש אמת וענו - זה איני יודע. ואני רוצה שתביא אלי הפורטרט [צילום] של אותו המלך. כי יש למלך כל הפורטרטים של כל המלכים, והפורטרט שלו לא נמצא אצל שום מלך, כי הוא נסתר מבני-אדם, כי הוא יושב תחת כילה, והוא רחוק מבני מדינתו.
הלך החכם אל המדינה. אמר החכם בדעתו, שצריך לו לידע מהות המדינה. ועל ידי מה ידע המהות של המדינה? על-ידי הקאטאויש של המדינה (עניני צחוק), כי כשצריכים לידע דבר, צריכים לידע הקאטאויש של אותו הדבר.
כי יש כמה מיני קאטאויש: יש אחד שמכון באמת להזיק לחברו בדבריו, וכשחברו מקפיד עליו, אומר לו: אני מצחק, כמו שכתוב: [משלי כו] "כמתלהלה" וכו' ואמר: הלא מצחק אני! וכן יש אחד שמתכון בדרך צחוק, ואף-על-פי-כן חברו ניזוק על-ידי דבריו. וכן יש כמה מיני קאטאויש.
ויש בכל המדינות מדינה שכוללת כל המדינות, ובאותה המדינה יש עיר אחת שכוללת כל העירות של כל המדינה שכוללת כל המדינות, ובאותה העיר יש בית אחד שכוללת כל הבתים של כל העיר שכוללת כל העירות של המדינה שכוללת כל המדינות, ושם יש אדם שכלול מכל הבית וכו', ושם יש אחד שעושה כל הליצנות והקאטאוויש של המדינה.
ולקח החכם עמו ממון רב, והלך לשם, וראה שעושים כמה מיני ליצנות וצחוק, והבין בהקאטאויש שהמדינה כולה מלאה שקרים מתחלה ועד סוף, כי ראה שעושין צחוק איך מרמים ומטעים בני-אדם במשא ומתן, ואיך הוא בא לדון בבית משפט נמוך, ושם כולו שקר, ומקבלים שוחד. והולך לבית משפט מחוזי, וגם שם כולו שקר. והיו עושים בדרך צחוק כעין הצגה מכל הדברים הללו.
והבין החכם באותו הצחוק שהמדינה כולה מלאה שקרים ורמאות, ואין בה שום אמת, והלך ונשא ונתן במדינה, והניח עצמו להונות אותו במשא ומתן. והלך לדון לפני הערכאות, והם כולם מלאים שקר ושחדים, וביום זה נתן להם שוחד.
למחר לא הכירוהו, והלך לערכאות גבוה יותר, וגם שם כולו שקר, עד שבא לפני הסנאט, וגם הם מלאים שקר ושחדים, עד שבא אל המלך בעצמו.
וכשבא אל המלך ענה ואמר: על מי אתה מולך? שהמדינה מלאה שקרים כולה, מתחילה ועד סוף, ואין בה שום אמת. והתחיל לספר כל השקרים של המדינה.
וכשהמלך שמע דבריו, הרכין אוזניו אצל הכילה לשמוע דבריו, כי היה תמוה למלך שיימצא איש שיודע מכל השקרים של המדינה. ושרי המלוכה ששמעו דבריו כעסו עליו מאוד, והוא היה מספר והולך השקרים של המדינה.
ענה ואמר החכם: והיה ראוי לומר שגם המלך כמותם, שהוא אוהב שקר כמו המדינה, אך מזה אני רואה איך אתה איש אמת, ובשביל זה אתה רחוק מהם, מחמת שאין אתה יכול לסבול השקר של המדינה. והתחיל לשבח המלך מאוד מאוד.
והמלך, מחמת שהיה עניו מאוד, ובמקום גדולתו שם ענוותנותו, כי כן דרך העניו, שבכל מה שמשבחים ומגדלים אותו יותר, נעשה קטן ועניו יותר, ומחמת גודל השבח של החכם, ששיבח וגידל את המלך, בא המלך בעניוות וקטנות מאוד, עד שנעשה אין ממש.
ולא היה יכול להתאפק, והשליך את הכילה לראות את אותו החכם, מי הוא זה שהוא יודע ומבין כל זאת. ונתגלה פניו, וראה אותו החכם, והביא הפורטרט שלו אל המלך.