מעשה במלך שגזר שמד
סיפורי מעשיות רבי נחמן מברסלב
ההדיר: יהודה איזנברג
פעם אחת היה מלך, וגזר על המדינה גירוש בגזרות שמד, שמי שירצה להישאר במדינה ימיר דתו, ואם לאו - יהיה נתגרש מהמדינה.
והיו קצת מהם שהפקירו כל רכושם ועשירות שלהם, ויצאו משם בדלות כדי להישאר באמונה שיהיו ישראלים, וקצת מהם חסו על רכושם ועשירותם, ונשארו שם והיו אנוסים: בצנעה היו נוהגים דת יהודית, ובפרהסיא לא היו רשאים.
מת המלך, ונעשה בנו מלך, והתחיל לנהוג המדינה ביד רמה וכבש כמה מדינות, והיה חכם גדול.
מחמת שהיה מחזיק בתוקף ידו את השרי מלוכה, יעצו עליו ונתקשרו ליפול עליו ולהכרית אותו ואת זרעו. והיה בין השרים אחד מהאנוסים ויישב עצמו: הלא מפני מה אני אנוס? מחמת שהייתי חס על הוני ורכושי. עכשיו שיהיה המדינה בלא מלך, יהיה איש את רעהו חיים בלעו, כי אי אפשר שיהיה מדינה בלא מלך. על כן יעץ בעצמו לילך ולהגיד למלך בלי ידיעתם. והלך והגיד למלך, שנתקשרו עליו כנ"ל. והלך המלך וניסה אם אמת הדבר, וראה שהוא אמת, והעמיד שומרים באותו לילה שנפלו עליו. תפסו אותם, ודן אותם כל אחד כפי משפטו.
ענה המלך ואמר להשר האנוס הנ"ל: איזה כבוד אתן לך בשביל זה שהצלתני ואת זרעי? אם אומר לעשות אותך שר, הרי אתה בלא זה שר; ואם ליתן לך מעות, יש לך. אמור איזה כבוד אתה רוצה, ואעשה לך.
ענה האנוס ואמר: אבל תעשה לי מה שאומר?
אמר המלך: הן.
אמר: השבע לי בכתרך ומלכותך.
ונשבע לו.
ענה ואמר: עיקר כבודי שאהיה רשאי להיות יהודי בפרהסיא, להניח טלית ותפילין בפרהסיא. וחרה למלך מאוד, מחמת שבכל מדינתו אינם רשאים להיות יהודים, אבל לא היה לו ברירה מחמת השבועה. בבוקר הלך האנוס והניח טלית ותפילין בפרהסיא.
אחר-כך מת המלך ונעשה בנו מלך, והוא התחיל להנהיג מדינתו ברכות, מחמת שראה שרצו להכרית את אביו כנ"ל. וכבש מדינות רבות, והיה חכם גדול מאוד. וצווה לקבץ ולקרות את כל החוזי כוכבים שיגידו מאיזה דבר יוכל להיות נכרת זרעו, כדי שישמר מזה. ואמרו לו שזרעו לא ייכרת, רק שישמר משור ושה. וכתבו זאת בספר הזיכרונות. וצווה לבניו שינהגו גם-כן כמותו בדרך רכה, ומת.
ונעשה בנו מלך, והתחיל לנהג ביד רמה ובחוזק כמו זקנו. וכבש מדינות רבות ונפל על חכמה, וצווה להכריז שלא ימצא במדינתו שור ושה, כדי שלא יהיה נכרת זרעו. על כן אין לו מורא משום דבר. ונהג מדינתו ברמה, ונעשה חכם גדול מאוד.
ונפל על חכמה לכבוש את כל העולם בלא מלחמה. כי יש שבעה חלקי עולם: שהעולם נתחלק לשבעה חלקים, ויש שבע כוכבי לכת, שכל כוכב מאיר בחלק מחלקי העולם, ויש שבעה מיני מתכות, שכל אחת משבע כוכבי לכת מאיר במין מתכת אחד. והלך וקיבץ כל השבעה מיני מתכות, וצווה להביא כל הפורטרטים [=צילום] של כל המלכים שהם של זהב שתולין בפלטרין [ארמון] שלהם, ועשה מזה אדם, ראשו של זהב וגופו של כסף, וכן שאר האיברים ממיני מתכות האחרים. והיה באותו האדם כל השבע מיני מתכות, והעמיד אותו על הר גבוה, והיו כל השבעה כוכבי לכת מאירים באותו האדם, וכשהיה אדם צריך לאיזה עצה או איזה משא ומתן אם לעשותו אם לאו, היה עומד נגד אותו האיבר של המין מתכת השייך לחלק העולם שהוא משם, והיה חושב בדעתו אם לעשות אם לאו. וכשהיה צריך לעשות, היה מאיר ומזריח אותו האיבר, ואם לאו - היה נחשך האבר. (כל זה עשה המלך הנ"ל). ועל-ידי זה היה כובש כל העולם ואסף ממון רב.
ואותו הדמות אדם לא היה מסוגל להנ"ל, רק (בתנאי) שיהיה המלך משפיל גאים ומגביה שפלים. והלך ושלח פקודות עבור כל קציני הצבא הבכירים ושאר השרים שיש להם התמנות ואותות הצטיינות. ובאו כולם, והשפיל אותם, ולקח מהם ההתמנות שלהם. אפילו אותן שהיו להם התמנות, שעבדו אצל אבי אבי זקנו לקח מהם. והגביה שפלים והעמיד אותם תחתיהם. בתוכם היה השר האנוס הנ"ל (היינו שהוא היה בתוך השרים שהמלך היה עוסק להשפילם).
שאל אותו המלך: מהו השררות וההתמנות שלך?
השיב לו: השררות שלי הוא שאהיה רשאי להיות יהודי בפרהסיא בשביל אותה הטובה שעשיתי לזקנך. ולקח מאתו זאת, וחזר ונעשה אנוס.
פעם אחת שכב המלך לישון וראה בחלום שהשמים זכים, וראה כל השנים-עשר מזלות, וראה ששור ושה שיש בין המזלות הם משחקים ממנו. והקיץ בכעס גדול ונפחד מאוד, וציווה להביא את ספר הזיכרונות, וראה כתוב בו שעל ידי שור ושה יהיה נכרת זרעו. ונפל עליו פחד גדול, וסיפר להמלכה, ונפל עליה ועל בניה גם-כן פחד גדול. ותיפעם רוחו מאוד, וקרא לכל פותרי החלומות, וכל אחד היה פותר לעצמו, ולא היה קולן נכנס באוזניו. ונפל עליו פחד גדול מאוד. ובא אליו חכם אחד ואמר לו, שיש לו קבלה מאביו, היות שיש שלוש מאות וששים וחמשה מיני תהלוכות השמש, ויש מקום שכל השלוש מאות וששים וחמשה מיני תהלוכות השמש מזריחים לשם, ושם גדל שבט ברזל, ומי שיש לו פחד, כשבא להשבט הנ"ל, ניצול מהפחד.
הוטב למלך, והלך עם אשתו ובניו וכל זרעו למקום הנ"ל עם החכם הנ"ל, ובאמצע הדרך עומד מלאך שהוא ממונה על כעס, כי על-ידי כעס בוראים מלאך המשחית, ואותו מלאך הנ"ל הוא ממונה על כל המשחיתים. ושואלין אותו הדרך, כי יש דרך ישר לפני איש, ויש דרך שהוא מלא טיט, ויש דרך שהוא מלא פחתים ובורות, וכן שאר דרכים. ויש דרך אחד שיש שם אש, שארבע פרסאות מאותו האש נשרפים. (ושאלו לו הדרך, ואמר להם אותו הדרך שיש שם האש).
היו הולכים, והיה החכם מסתכל לפניו בכל פעם אם יש שם אותו האש, כי היה לו קבלה מאביו שיש שם אש כנ"ל. בתוך כך ראה האש, וראה שהיו הולכים דרך האש מלכים ויהודים מעוטפים בטלית ותפילין. וזה היה מחמת שהיו אצל אותן המלכים יושבים יהודים במדינתם, על כן היו יכולים לילך דרך האש.
אמר החכם למלך: באשר שיש קבלה בידי שארבע פרסאות רחוק מן האש נשרפים, על כן אין אני רוצה לילך עוד.
והמלך חשב: מאחר שרואה ששאר מלכים הולכים שם דרך האש, על כן אמר שגם הוא ילך.
ענה החכם: אני יש לי קבלה מאבי כנ"ל, על כן איני רוצה לילך. אתה, אם רצונך לילך, לך. והלך המלך וזרעו, ושלט בהם האש, ונשרף הוא וזרעו ונכרתו כולם.
כשבא החכם לביתו, היה תמוה בעיני השרים: הלא היה נשמר משור ושה, ואיך בא שיהיה נכרת הוא וזרעו?
ענה האנוס ואמר: על-ידי נכרת, כי החוזי כוכבים ראו, ולא ידעו מה ראו, כי שור - עושין מעורו תפילין, ושה - עושין מצמרו ציצית לטלית. ועל-ידיהם נכרת הוא וזרעו. כי אותן המלכים שהיו יהודים דרים במדינתם, שמלבשין בטלית ותפילין, היו הולכים דרך האש ולא היו ניזוקים כלל. והוא נכרת על-ידי שלא היו רשאים יהודים שלובשין טלית ותפילין לישב במדינתו. ועל כן היו השור ושה שבמזלות שוחקים ממנו, כי החוזי כוכבים ראו ולא ידעו מה ראו, ונכרת הוא וזרעו.