ר' משה חיים אפרים ב"ר יחיאל - בעל "דגל מחנה אפרים"
מחבר: אברהם כהנא
תקציר: ר' משה חיים אפרים, נכדו של הבעש"ט, גדל על ברכי סבו וספג את שיטתו ודרכו בחסידות. חיבר את ספר "דגל מחנה אפרים" וע"כ מכונה "הדגל" ע"ש ספרו. ישב על כסא הרבנות בקהילת סודילקוב. היה ענוותן גדול ונפטר קודם שנת תקס"ג.
מילות מפתח: ר' משה חיים אפרים; דגל מחנה אפרים (ספר); חסידות.
ר' משה חיים אפרים - החסידים קורין לו בשם "הדגל" (על שם ספרו "דגל מחנה אפרים") או הרב הסודילקובי - היה בנה הגדול של אדל, בתו של הבעש"ט. אומרים, שנולד כשמונה עשרה שנה קודם פטירתו של זקנו. דבר זה נראה ממה שהספיק היניק לספוג את שיטתו של הבעש"ט, דרכיו ופתגמי חכמתו. גידולו היה על ברכי הבעש"ט, שהיה אוהבו אהבה רבה וענוגה, וחינוכו היה בסביבת החבריא של תלמידי הבעש"ט במזיבוז. במוחו הרך נתרשמו ונקלטו כל הדרכים וכל ההתנהגות של החסידים הראשונים. הדברים נתקבלו אצלו בפשיטות, בתור אמיתיות של מושכלות ראשונים, באופן שלא היה צריך לראיות ולמופתים מתוך דרשות של פסוקים ומראי מקומות של דברי הראשונים.
כשרונות מצוינים ביותר בעמקותם לא היו לו. מקורי לא היה. אבל חינוך מיוסד ברוח החסידות היה לו וטראדיציות היו לו. ר' משה חיים אפרים השאיר אחריו את ספרו "דגל מחנה אפרים". הספר אינו כולל מחשבות מקוריות ועמוקות. על הרוב אינו כולל אלא אסיפת ביאורים ובירורים לחכמתו של הבעש"ט שכמעט אין עמוד פנוי הימנה. הספר מצטיין בסגנון יפה ושוטף. מכל שורה ושורה מבצבצת אהבה עמוקה וענוגה והרהוריות חולמת על אותו העיגול שהיה נתון בתוכו בשנות ילדותו ונעוריו במזיבוז. לפיכך יש ערך מיוחד לספר זה מצדו ההיסטורי. בבחינה זו נשמעים מתוכו דברים, שאין דוגמתם במקום אחר. אחר הספר "תולדות יעקב יוסף" תופס מקומו בספרות החסידות ה"דגל מחנה אפרים" בחומר השופע על הבעש"ט. כאן נראה הבעש"ט באופן יותר ברור ויותר פשוט בחיי ביתו ומשפחתו. בחיבה וגעגועים יתרים מדבר בעל ה"דגל" על אביו זקנו ש"היה מספר מעשיות ודברים חיצונים, ובהם היה עובד ה' בחכמתו הזכה והטהורה שהיה לו". מבין השיטין נראין התפנוקים שהיה הבעש"ט מפנק לנכדו האהוב ההולך וגדל על ברכיו ממש. הרושם של אותן השנים לא נסתלק ממנו כל ימיו. על חשבון הרבית של אותה הקרן היתה כל פרנסתו הרוחנית. בסוף הספר יש ליקוטי רשימות שמצאנו בעיזבונו של ר' משה חיים אפרים. יש כאן גם רשימות של חלומות, שהיה מאמין בהם ונותן להם חשיבות מיוחדת. בשעת קריאת דברים אלו מתבקשת השוואה עם ספר החזיונות של ר' חיים ויטאל. כאן הדברים פשוטים ותמימים לעומת המלאכותיות שבחלומותיו של ויטאל. בין רשימות אלו יש, למשל, קטע כזה:
"אור ליום ב' פרשה פנחס תקמ"א ראיתי את אא"ז זללה"ה, וקרבתי עצמי פנים אל פנים, ממש יחד ידובקו, וחבק אותי בשתי ידיו ואמר לי בזה הלשון: - טבעך וטבעי יצאו בעולם, הבעל שם שלי ושמך הטוב, שאתה תהיה עובד ה' ולומד ואומר תורה לישראל. - ושם היה עומד איש אחד מהאורחים החשובים הרגילים לבוא אל צדיקים לשמוע מהם, והרכין אא"ז זללה"ה את ראשו אליו ונענע בראשו, כלומר - כה יהיה בודאי. - ואני עומד על הספסל ורואה את נענועי ראשו".
או מעין דברים אלו:
"בחג הסוכות ראיתי את אא"ז זללה"ה ובירך אותי, ואחר כך שאלתי אותו ללמוד עמי תורה. והשיב לי, שיהיה עוד זמן, כי אי"ה אאריך ימים ושנים".
ועוד:
"ראיתי בחלום שאא"ז זללה"ה קירב אותי למאוד וחיבק ונישק אותי".
ויש שהיה מחליף אפילו אגרות עם הבעש"ט מעולם האמת, ונותן המחאות אליו לסלק מה שקבל בעולם השפל.
"ראיתי את הרב ר' יהודה ליב מוכיח מפולנאה, שבא מן העולם העליון, גדול ומהולל מאוד. ואני הייתי בביתי מפזז ומכרכר בכל עוז. ובקשתי אותו לברכני, ואמרתי לו: - יודע אני שהוא בא מהעולם העליון. - ולקחתי שתי ידיו ונתתי אותם על ראשי ובירך אותי. ואמרתי לו, שאתן לו קוויט אל אא"ז לעולם העליון, שיברך אותו שם בעד הברכה שבירך אותי בכאן".
בזקנו הגדול היה מאמין באמונה שלימה, שהוא שליט בכל העולמות ושהטבע משועבד לו, ושהדברים שהוא מספר הם אמיתיות פשוטות.
ויש שהיה חושב שאין בכוחו להסביר כהוגן מחשבות הבעש"ט, והוא כותב: - קבלתי ממורי זקני זללה"ה, אך עדיין לא זכיתי להלביש הדברים איך שאוכל לדבר ולכתבם. - בדחילה הוא מזכיר את "הספרים הקדושים של הכהן הגדול", או "הרב הקדוש מו"ה יעקב יוסף הכהן ז"ל". לתואר של קדושה זכה אצלו רק בעל התולדות. אפילו על המגיד ממיזריטש אינו מדבר בלשון כזה. הוא מתאר אותו: "הרב המגיד" סתם, או "התייר הגדול הרב המגיד מו"ה דוב בער זללה"ה". אין ספק שבהתייחסות זו משתקפת ההתייחסות הכללית שהיתה שוררת במזיבוז לשני גדולים אלה. אנו למדים מכאן שבעל התולדות היה תופס במזיבוז מקום של ראש וראשון בחבריא של הבעש"ט.
למדן גדול לא היה ר' משה חיים אפרים. מתוך ספרו אינה נראית בקיאות גדולה בספרות העברית, כמו שאנו רואים זאת במידה יתרה אצל בעל התולדות. כשאנו קורין, למשל, דיבור כזה: "שמעתי מהרב הגאון מפולנאה זללה"ה בשם הרמב"ם ז"ל, כי הרמב"ם מקשה על הא דאיתא..." או כשהוא מביא דברים שסיפר לו הבעש"ט מתוך כתבי הרמב"ם, אנו עומדים תמהים: וכי לא חשב חובה לעצמו לטרוח ולעיין בדברי הרמב"ם? או לא עלה בדעתו אפילו לשאול את זקנו, הבעש"ט, המספר לו דברים על הרמב"ם, שיוציא מתוך הארון את הספר ויראה לו הדברים במקורן?
אבל אחת ממעלות הגדולות היא תמימותו הפשוטה ואמונתו במה ששמעו אוזניו ושראו עיניו בלי שום התחכמות. בכוח מעלתו זו היה מגיד מה שבלבו, והיה מוכיח את הצדיקים המזויפים, הצבועים, שבדורו, ואפילו אותם ש"מקבלים איזה דבר מרבם, ואחר כך בועטים ברבם, ונראה להם שהם חכמו ביותר".
הוא היה חולני, ולא תמיד היה יכול, כנראה, לקרוא או לכתוב בחפצו. "אי"ה כשיזכה ה' אותי ואהיה ברי עדיף אפרש".
ר' משה חיים היה יושב כל ימיו על כסא הרבנות בקהילת סודילקוב (עיירה קטנה, במרחק ג' ווירסטאות משיפיטובקה). אבל לא היה באפשרותו להסיח דעתו זמן רב ממזיבוז, והיה נוסע שמה לפעמים קרובות. אפילו החלומות וביקורי הנפטרים מעולם העליון היה מקומם במזיבוז.
ענותן היה ולא היה חי חיי "צדיק" מעשי, כמו אחיו ר' ברוך, שהיה מורה כי "לפיכך נתן ה' בלבבם של הצדיקים יתאוו למעות שיתנו להם העולם, כי בזה הם מקשרים את עצמם לכללות בני ישראל ומעלים תפילתם". (בוצינא דנהורא). על כן היה ר' משה חיים אפרים עני מדוכא כל ימיו. ואם היו פונים אליו במכתבים לקבל ברכתו או בבקשות שיהא מעורר רחמים בעולם העליון, לא היה בכך אלא זכות אבות שהיתה מסייעתו. ואף על פי שהיה אדם לא מעולם הזה, והיה מרחף תדיר בעולם האידיאלי, מכל מקום לא טפלה בו כלל האגדה החסידית. זו אוהבת גיבורים מעולם העשייה, שמשאירים רושם ניכר בחיים. על כן לא נמצא שום זכר לשמו של ר' משה חיים אפרים בתוך הקובצים של המעשיות העממיות על גדולי החסידות.
הוא נפטר קודם שנת תקס"ג, כי מתוך הסכמות אחדות על הס' דגל מחנה אפרים, שנכתבו באותה שנה, נראה שאז לא היה כבר בחיים.
הסכמה על הספר דגל מחנה אפרים
הסכמה על הס' "דגל מחנה אפרים" מאת ר' יעקב יצחק הורוויץ, החוזה מלובלין, שרצו מתנגדי הרב מלאדי להעמידו בראש חסידי רייסין בתור ממלא מקומו של ר' מנחם מנדיל מוויטיבסק.
הנה ידוע עניני לכל יודעי ומכירי שדרכי תמיד לטמון ידי מליתן הסכמה על שום ספר כי איני מתנהג בגדולות ובנפלאות ממני אך עתה מפני לעשות רצון צדיק אהבה מקלקלת השורה הוא ניהו כבוד הרב הצדיק בוצינא קדישא מ"ו יעקב יחיאל נ"י בהרב הגאון החסיד והקדוש איש האלוקים המנוח מ"ו משה חיים אפרים זצ"ל האב"ד דק"ק סדיקלוב נין ונכד של איש האלוקים קדוש רבן של כל בני הגולה אשר ודאי עיר וקדיש מן שמיא נחית והאיר לארץ ולדרים עליה הוא הרב בעש"ט ז"ל וראיתי מגלה עפה אשר מעט מהרבה ביד הרב מוה' יעקב יחיאל הנ"ל וטעמתי מהם שנים ושלושה גרגרים הוא מתוק לחיך וערב מאוד אשר כמעט לא נראה כמוהו ע"כ נ"ל שטוב וראוי ונכון להביאו לבית הדפוס לזכות הרבים באור נערב ומתוק הלז ודאי זכות הרב הגאון איש האלוקים אשר יצאו מפיו הדברים הנחמדים הללו יעזור להמעיין בהם ויאמרו בשם אומרו להיות שפתותיו דובבות בקבר. [שע"י זה ימליץ עורינו] כי גדולים צדיקים וכו'. הנה ודאי ראוי ונכון שלא להשיג גבול ח"ו לדפוס עוד לא פחות מעשרה שנים בלא רשות המדפיס הראשון הזה בשום מדינה כדי שלא ליקום בארור ולטותא דרבנן אשר גזרו על זה ולראי' באתי על החתום היום יום א' נצבים א' דסליחות תקס"ג לפ"ק. נאום יעקב יצחק במו' אברהם אליעזר הלוי הורוויץ.