ר' ברוך בר' יחיאל ממזיבוז

מחבר: אברהם כהנא

ספר החסידות ורשה תרפ"ב
(הודפס ללא ההערות)

תוכן המאמר:
1. על לידתו של ר' ברוך
2. אדם השלם
3. אנשים שרוצים להיות מלאכים
4. צריך להיות שמח בשבת
5. אי אפשר לכתוב חיבור על כל סדר קדשים
6. אין איש מחפש להקב"ה
7. על התגלגלות הסיבות מאדון הסיבות איך שבא ר' צבי זידיטשוב למזיבוז וראה גודל קדושת הרבי ר' ברוך
8. איך ליקח ראיה מהתנהגותם של הצדיקים
9. תענית של אדם גדול ושל אדם בינוני
10. עולם מאיר ועולם מחשיך

תקציר: במאמר מובאת סקירה על חייו של הצדיק ר' ברוך ממזיבוז, אשר היה נכד הבעש"ט, ונולד שלוש שנים לפני פטירתו. המחבר מספר על לידתו, כיצד היה מחשיב את ייחוסו, יחסו לצדיקים אחרים בדורו, דרכו בעבודת ה', השקפותיו והנהגותיו.

מילות מפתח: ר' ברוך ממזיבוז; חסידות; כוצינא דנהורא (ספר); חוזה מלובלין.

ר' ברוך ממזיבוז הוא צדיק טיפוסי מן הצדיקים של החסידות המאוחרת בתקופת ירידתה. הוא נולד לערך שנת תקי"ז, כשלוש שנים קודם פטירת הבעש"ט. הוא לא יכול כבר להכיר את זקנו הגדול ולא יכול להיות נהנה מחינוכו, כמו אחיו הגדול בעל "דגל מחנה אפרים". תורה לא למד הרבה. ספרים לא השאיר אחריו. מספרים, שכשהיה ילד ולמד מסכת "בבא קמא" שאלוהו מה היא משמעות המלים "בבא קמא". על זה החזיר: "המשמעות איני יודע, אבל הראשי תיבות אני יודע. הראשי תיבות הן: ברוך בן אדל קדוש מרחם אמו".

ושוב מספרים עובדה אחרת מחייו המאוחרים: כשירד בערב פסח תקנ"ח מעלייתו אל בית מדרשו לשרוף שם החמץ, כדרכו, נזדמן לפניו הספר "מאור עיניים" של ר' נחום מטשירנובל, שיצא באותה שנה לאור. העיף בו עיניו, ואמר: "רבש"ע, מודה אני לפניך, שלא חברתי ספר, אבל אשרי אמי שילדתני". מזה נראה עד כמה היה מחשיב את יחוסו, שאמו היא בת הבעש"ט. ואין הוא אשם בזה כל כך: חינוכו הוא שקבל מן הסביבה. בני החבריא של תלמידי הבעש"ט והמגיד היו מפנקים אותו הרבה בילדותו בזכותו של זקנו. המגיד היה אומר עליו בעודנו ילד ש"הוא דבר חידוש". מימרא זו עשתה לה כנפיים ועליה היו חוזרים שאר צדיקי הדור. מספרים, שפעם אחת התאכסן ר' ברוך אצל ר' פנחס מקוריץ. בשעה שישן ר' ברוך שנת הצהרים אסף ר' פנחס את תלמידיו סביב למיטתו, ניגש את המזוזה והניח ידו עליה והסתירה, והנה התחיל ר' ברוך מתנועע ומקיץ, וכאשר סילק ר' פנחס את ידו מן המזוזה נרדם ר' ברוך שנית. כך עשה פעמים אחדות. אחר כך פנה אל התלמידים: "הראיתם? אפילו בשנתו אינו נשאר רגע בלא התדבקות בהשי"ת".

ואם לא חינכהו הבעש"ט בחייו, הרי עשתה אותו האגדה למחנכו של ר' ברוך לאחר פטירתו. הבעש"ט - היו מספרים - היה בא לפרקים אל ר' ברוך ומשיא לו עצות בדברים שהיה מתקשה בהם. ופעם אחת היה ר' שלמה מקארלין אצל ר' ברוך וראה שהבעש"ט עומד אצלו ומסלסל בשערו.

חינוך של פינוק זה הראה את פעולתו הגדולה על אופיו של ר' ברוך ודרך התנהגותו בחיים. אוהב היה להיות שליט יחידי, בלי גבול, והכל היה מבטל בתכלית הביטול. ואף על פי שהוא עצמו היה מתפאר גם במידת הענווה שבו: "אם אלף הם הענוים - אני מהם, ואם שנים הם - אני מהם", - מכל מקום לא היה נמנע להבליט על כל צעד עד מה הכל בטלים לעומתו. משוט לשונו לא היה מפלט לשום צדיק שבעולם.

פעם אחת - כך מסופר - ישב אל השולחן ולפניו כמה צדיקים, ופתח פיו לחרף ולבזות את הצדיקים שכבר נסתלקו עוד לפני מאה שנה, והיו תמהים כל השומעים. ועוד מסופר, שפעם אחת אמר: "להוא אנא פקידא בגו צדיקיא". ריבונו של עולם, אהי אנכי נמנה בין הצדיקים. אין אני מתכוון עימהם, אלא אני מתכוון עם הרב הק' ר' פנחס מאוסטרהא ועם הרב הק' מפולנאה. ושוב אמר: "להוא אנא פקידא בנו צדיקיא" - רוצה אני להיות פקיד על כל הצדיקים.

ר' שלום מפוהריבישטש היה אומר: "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה. עמודיו - הבעש"ט והמגיד, השלבים - תלמידיהם הצדיקים, ור' ברוך מטפס לו על השלבים אילך ואילך, עולה ויורד בסולם".

על דברי ריב ורדיפות שיצאו ממנו נגד ר' שניאור זלמן יש לנו גם דברי אגדה גם תעודות היסטוריות, על הרדיפות שהיה רודף את ר' יעקב שמשון משיפיטובקה מעיד מכתבו של הרב אליו. אפילו בן אחותו, ר' נחמן מבראסלב, היה טועם טעם קפדנותו. מספרים שכשנפטר בעל התניא מתפיסת פטרבורג הלך למסעיו אל ר' ברוך לברר את הסכסוך שביניהם וסיבת כעסו של ר' ברוך, כדי להשלים עמו. בדרך סר אל ר' נחמן לבראסלב להתראות עמו. בתוך שאר דברים אמר לו ר' נחמן: "מפיטירבורך כבר נפטר כ"ת, אבל מפיטיר ברוך עדיין לא נפטר". רמז לו בזה שנקל ליפטר ממבצר פטרבורג מאשר ממחלוקת של ר' ברוך.

רק צדיק אחד יש באותה תקופה, שנשארה תעודה היסטורית המעידה כי אליו היה ר' ברוך מרגיש יראת הכבוד. צדיק זה הוא ר' מנחם מנדיל מוויטיבסק, בעל "פרי הארץ", שהיה שוכן בארץ ישראל, אבל מצודתו היתה פרושה ברייסין, וגם בשאר תפוצות החסידים היה שמו מפורסם. תעודה זו הוא מכתב בר' ברוך אליו. מתוך המכתב נראית הכנעתו של ר' ברוך ורוב "דרך ארץ" מפני אותו זקן שבחבורת תלמידי המגיד.

ר' ברוך היה מעיד על עצמו שהוא יודע את הזוהר יותר מאחרים, ושהוא לבדו מכיר בגודל ערכו של ר' שמעון בן יוחאי: "ר' שמעון בן יוחאי, אני מכיר אותך ואתה מכיר אותי". ושוב אמר: "אני מודה לך, רשב"י, בעד ס' הזוהר, כי אלמלא הוא לא הוינא עדיף מחברי". ועוד: "בעד נשמתי ליכא שום סתירא, ונהירין לי כל סתמין דאורייתא". פתגמים כיוצא באלה מעידים, שאף על פי שלא היה מחשיב הרבה את העניין של תלמוד תורה, הנה לידיעת הזוהר היה מיחס ערך מיוחד, אלא שלא היה רוצה לוותר על ידיעה זו לאחרים.

הרבה היו מספרים על דרכו בעבודה, זו תפילה. יבבות מיוחדות היו לו בתפילה ותנועות מיוחדות שהיו עושות רושם על העומד מן הצד. בייחוד היו מפליאים את אמירת שיר השירים שלו.

מושבו היה מתחילה בטולטשין, ואחר כך עבר למזיבוז. בתחילה היה נוסע הרבה בערי פודוליא במרכבות רועשות כשררה והיה מאסף הרבה ממון. היה חי חיים של פזרנות.

את הפתגמים של ר' ברוך והסיפורים על הנהגותיו אסף מפי השמועה ר' נחמן מבאר (פ' פודוליא) והוציאם בקובץ אחד בשם "כוצינא דנהורא" (לבוב תר"מ, מהדורה שניה פטריקוב תרמ"ט).

1. על לידתו של ר' ברוך

פעם אחת בשמחת תורה היו אנשי החבורה הקדושה, תלמידי הבעש"ט, שמחים ומרקדים בעיגול, והשכינה מלהטת סביבותם. בתוך ריקודם נקרע המנעל אצל זעירא דמן חבריא, והוא היה איש עני מאוד והיטב חרה לו עד מאוד על מניעתו מלרקד עם חבריו לשמח בשמחת מצווה. ובתו של הבעש"ט הצדקנית מרת אדל עמדה גם כן בבית מן הצד לראות בשמחת השואבה שלהם. אמרה לאותו תלמיד: "אם תבטיח לי שאלד בן זכר בשנה זו, אתן לך תכף ומיד מנעלים טובים", כי היו לה בחנות מנעלים. הבטיח לה שבוודאי יהיה לה בן זכר.

וכך הווה, שנולד לה הרב ר' ברוך.

2. אדם השלם

פעם אחת ישב בסעודה בחמישה עשר בשבט, והיתה בדוחה דעתו מאוד. סיפר שחלם שישבו מסובין אל השולחן כמה וכמה צדיקים, מהם שהיו עוד בחיים ומקצתם שהיו בעולם האמת, ור' שמעון בן יוחאי ישב בראש השולחן, ואני עמדתי בקצת השולחן נגד רשב"י ורשב"י אמר להם דברי כיבושין ומוסר, ואמר להם בזה הלשון: "כך עובדים לאל גדול ונורא כאשר אתם עובדים?" ומרוב הפחד התחילו פני להתכרכם. עמד רשב"י מכיסאו והלך אלי לקצה השולחן והכה על כתפי בדרך חיבה ואמר לי: "ברוכ'ל מחמדי, לא אליך נתכוונתי, אתה אדם השלם".

3.    אנשים שרוצים להיות מלאכים

פעם אחת בא אצלו הרב ר' אהרן מק"ק מזיבוז לק"ק טולטשין. הרב ר' אהרן היה עוד אצל הבעש"ט, וכשהיה ר' ברוך ילד קטן היה נושא אותו ר' אהרן על ידיו בבית הבעש"ט. מחמת זה כבואו לק"ק טולטשין נסע עם העגלה שלו לבית ר' ברוך, ולקח את תרמילו והניחו בביתו. היה ר' ברוך פוסע לו בשעת מעשה בחדר ואמר: "אתה תירצת לי הקושיא, שהיה קשה לי תמיד בפסוק "וישלח יעקב מלאכים אל עשו אחיו", ופירש רש"י "מלאכים ממש". והיה קשה לי תמיד, האם לא היה ליעקב אנשים לעשותם שליחים אל עשו, שהצטרך לשלוח אליו מלאכים? - ועכשיו תירצת לי: איתא, שהמלאכים שהיו אצל אברהם לא יכלו לעשות למעלה, מחמת שאכלו אצל אברהם. ויש בספרים בנוסח אחר: מחמת שעשו שליחותן שלא כהוגן, לא יכלו לעלות למעלה. ונשארו בזה העולם אצל יעקב. והנה אלו המלאכים היו אצל אברהם בדמות אנשים, כדכתיב "והנה שלושה אנשים נצבים עליו", ובאו אל יעקב בדמות מלאכים. אמר להם יעקב: "אתם בעצמכם הייתם אצל זקני אנשים ואצלי אתם רוצים להיות מלאכים? לכו אל עשו!"

לקח הרב ר' אהרן את תרמילו ונשא אותו לאכסניה, ושבת בק"ק טולטשין אצל ר' ברוך.

4.    צריך להיות שמח בשבת

פעם אחת נתארח אצלו איש חשוב ונכבד שבא מארץ הקודש. חשיבותו היתה ניכרת בפני ר' ברוך, שהיה מקרבו ביותר. בליל שבת היה יושב אל שולחן הרב. והנה זה האיש היה מאותם המתאבלים תמיד על ציון וירושלים, שדרכם להיות תמיד ביגון ואנחה. כאשר זמר הרב "כל מקדש" כדרכו, בניגון הרגיל, ובא אל התיבות "אוהבי ה' המחכים בבנין אריאל" הביט על האורח וראה אותו דואג ונאנח כדרכו בחול. שבק הרב את הניגון של הזמר, וגער בו: "אוהבי ה' המחכים בבנין אריאל ביום שבת קודש שישו ושמחו!" - ואחר כך חזר לומר בניגון הרגיל.

5.    אי אפשר לכתוב חיבור על כל סדר קדשים

כאשר ספרו לו, שהרב מבראהילוב חיבר ספר "מים קדושים" על סדר קדשים, אמר:

 "תמה אני מאוד איך יכולים לעשות חיבור על כל סדר קדשים. הלא כשאני אומר 'איזהו מקומן של זבחים', היינו איה עתה מקומן של זבחים? הלא נחרב! יתהפכו מעי ולא אוכל לומר יותר".

6.    אין איש מחפש להקב"ה

נכדו ר' יחיאל מיכל כשהיה ילד קטן היה משחק במחבואים עם ילד אחר. התחבא ושהה במחבואו זמן רב והיה סבור שהילד מחפשו ולא יוכל למצוא אותו. בראותו ששהה ביותר יצא ממחבואו ולא מצא את הילד בבית, והרגיש שלא חיפשו מתחילה. רץ לחדר זקנו בבכי וקובלנא על חברו שלא רצה לחפשו. זלגו עיני ר' ברוך קילוח דמעות, ואמר: "הקב"ה אומר גם כן כך: 'אני מסתיר את עצמי במחבואים ואין איש מחפש אותי' ".

7.    על התגלגלות הסיבות מאדון הסיבות איך שבא ר' צבי זידיטשוב למזיבוז וראה גודל קדושת הרבי ר' ברוך

ר' צבי היה מסתופף בצלו של החוזה מלובלין. פעם אחת בימי החורף והקרירות הגדולה בא משולח בדבר מצווה, שהיה נוסע לקבץ מעות לנדבת עניים לפולין, ובא לבית ר' צבי, שהיה בעת ההיא רך בשנים. המשולח הנזכר היה חסיד גדול וירא שמים ומופלג בתורה. כאשר לן שם וראה את האברך ר' צבי הנזכר בהתנהגותו בחצות הלילה, כי הוא עובד ה' על פי דרכי העבודה שגילה הבעש"ט, אז דבר החסיד עמו וסיפר לו מרבו הקדוש ממזיבוז. הרבה חסידות דברו אז. אמר ר' צבי למשולח: "מה לך לכתת רגליך בימי החורף האלה? הלא בשני ירחים תוכל לאסוף בסך הכל כשלושים רובל כסף? שבה איתי פה כל ימי החורף, ואנוכי אסע לסביבותי ובמעט ימים אביא לך שלושים רובל, כי רבים מיודעי ומכירי בסביבות האלה". האיש הסכים לשבת עמו ולמדו יחדיו והגיד לו כל מצפוני לבבו בדרכי העבודה. אהבו איש לרעהו עד למאוד, ודבר המשולח על לב ר' צבי לבוא למזיבוז. סרב ר' צבי ואמר: "לא אוכל לעשות הדבר הזה, לעזוב את הרב הקדוש מלובלין, רבי המובהק זי"ע. אקח רשות ממנו, אולי יסכים ויתנני ליסע למזיבוז פעם אחת".

לאחר ימים רבים עלה על דעת הרב הקדוש מלובלין ליסע למזיבוז לראות התנהגות איש האלוקים נכד הבעש"ט ז"ל. אמר לתלמידו ר' צבי: "אהובי תלמידי, תסע למזיבוז לראות גדולת הרב הקדוש נכד הבעש"ט ז"ל, ואז אדע אם אסע גם אני לשם".

נסע ר' צבי למזיבוז, הוא ומרעהו החסיד הגדול ר' יהודה גרשון מראזדיל. באו למזיבוז בשלום בחד יומא דפגרא והלכו לסעודת מצווה לשולחן הרב הקדוש. כאשר בא שמה ר' צבי וראה אותו הקדוש ממזיבוז והביט בפניו ובצלמו והכירהו בתור אדם המעלה, הראה לו פנים מסבירות, פנים שוחקות. אחרי כן בא החסיד המשולח, שנזכר למעלה, ובידו בקבוק יין ואמר: "לכבוד האורח מזידיטשוב אני מביא את היין הזה!" וישר בעיני הקדוש ממזיבוז דבר זה. ואל ר' צבי אמר: "עלה הנה לשבת קרוב אצלי". היתה לו התקרבות גדולה.

ר' צבי התחקה על שורשי דרכי הרב הקדוש לדעת אותם, התבונן בכל דבר, וראה כי הכל למעלה מן השכל ואי אפשר להבין כמה משיעור אהבה ויראה לבורא, יתברך שמו, יש להרב הקדוש. והנה שמע סיפורי נפלאות מהרב הקדוש ממזיבוז בעת אמרו שיר השירים בערב שבת אחר הטבילה, כי ממש כמלאך אלוקים צבאות הוא, והוא בוער כאש והתלהבותו היא עד למעלה. ידוע לכל, שהיו אומרים עליו, על ר' ברוך, שהיה לו ניצוץ מנשמת שלמה המלך ע"ה. על כן בעת אמרו שיר השירים, שאמר שלמה המלך, היה מתלהב ועולה כלפיד אש בקדושה וטהרה. והנה בשעה שהיה אומר הרב הקדוש שיר השירים לא היו מניחים לשום אדם בחדרו, משני טעמים: אחד - שלא יתבלבל ח"ו, ושני - מחמת רוב התלהבות שהיה הרב בוער לא היה אפשר לשום אדם לעמוד שם, כי היה מוציאו ממחשבתו ורעיונותיו ומפשיטו מהגשמיות, וכל מי שאינו רגיל בדביקות ובהתפשטות הגשמיות קרוב שיחלה וימות, כידוע.

כאשר שמע ר' צבי דבר זה אמר: "יהיה מה שיהיה, אנוכי אתחבא בחדרו, ויעבר עלי מה!" הלך הוא עם החסיד ר' יהודה גרשון והתחבאו תחת בגדים רבים שהיו תלויים על הכותל, ועמדו שם. כאשר התחיל הרב הקדוש לאמר שיר השירים בהתלהבות והשתוקקות אשר אין לשער, תכף אמר ר' יהודה גרשון לר' צבי: "לא אוכל לעמוד כי רעיוני נבוכו מרוב האש וההתלהבות אשר תבער בו". בקשהו ר' צבי לשתוק. אבל כאשר אמר הרב הקדוש "ודגלו עלי אהבה, סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים כי חולת אהבה אני" - וממש נראה כי ליהטה אש תחתיו, ברח ר' יהודה גרשון, כי לא יכול לשאת האש הגדולה והנוראה הזאת.

כשמוע הרב הקדוש קול קשקוש בפתח פנה אנה ואנה. ראה והנה איש בביתו, והוא ר' צבי. הראה לו פנים שוחקות, ונשאר ר' צבי עומד בחדר. ראה את הקולות ואת הלפידים, והחדר כולו בוער באש. חיזק את לבו והתאמץ לשמוע קול מלאך ה', עד כי בא את הכתוב "אני לדודי ועלי תשוקתו". אז היה כבד מנשוא, כי כמעט שהוציאו מדעתו. אולם ר' צבי אמר: "יהי מה, הנני מוסר נפשי לה' באהבה, לשמוע דברי אלוקים חיים כנתינתן מסיני. ואם ח"ו תיפרד נפשי מגופי, הנני לעשות רצון הבורא עולם". אז נשפעה עליו רוח חדשה ממרומים וראה אש ה' משמים ליהטה סביבותיו, אין לשער ואין לספר. עמד שם ונפשו מצאה נחת עד כי אמר "כי עזה כמות אהבה... רשפיה רשפי אש שלהבתיה": אז, מפני ההתלהבות הגדולה, חשש כי נתבטל במציאות ח"ו, וה' היה בעזרו עד כלות הרב הקדוש לאמר שיר השירים.

כאשר הלך ר' צבי ליפטר ממנו ליסע לביתו, אמר לו כי רבו הקדוש מלובלין צווה לו לשאול את פיו אם יקרב אותו כשיבוא אליו, כי הרב הקדוש מלובלין ירא שמא יחליש דעתו, מפני שהרב הקדוש ממזיבוז הוא נורא ושרף אש להבה, כידוע. השיב לו: "יבוא הצדיק מלובלין, החוזה מפולין, אלי ואשתעשע עמו". וברכו בשלום ואמר לו שיבוא הוא גם כן למזיבוז עמו וישמח לקראתם.

נסע ר' צבי מזידיטשוב בחזרה אל רבו לק"ק לובלין, ואמר לו כי הרב ממזיבוז הוא אש להבה, נורא מאוד. וסיפר לו כל אשר ראה ואשר שמע, כי לא היה מאמין אם היה שומע באוזניו.

לאחר ימים מספר נסע החוזה מלובלין ותלמידו למזיבוז. כאשר בא כבדוהו, ובערב שבת לקח הרב ממזיבוז את הרב מלובלין עמו במרכבה ונסע לטבול בנהר. בשעת הנסיעה היה הרב הקדוש ממזיבוז מייחד ייחודים נוראים ונפלאים, והיה בוחן את הרב מלובלין אם ירגיש הדבר. כשבא למקום אחד בשדה שאל אותו: "מה ירגיש החוזה מפולין?"

השיב לו: "אוירא דארץ ישראל".

והשיב: "כן".

אח"כ שאל אותו: "מה ירגיש?"

והשיב: "בחינת ירושלים הקדושה - ואח"כ - מקום המקדש".

ובשעת טבילה בנהר שאל אותו: "מה ירגיש?"

והשיב: "בחינת נהרא דאפרסמונא".

שמח הרב ממזיבוז כי ראה שחוזה נאמן הוא וקולע אל השערה ולא יחטיא.

בליל שבת קודש ישב הרב ממזיבוז אל השולחן עם כל בני ביתו, בניו ובנותיו, כי כן היה דרכו תמיד, והיה מדבר דברים שונים במילי דעלמא עם בני ביתו. החוזה מלובלין לא היה רגיל בכמו אלה, והיה בלבו על הרב ממזיבוז שהוא מדבר דברים פשוטים בשבת. הרגיש הרב ממזיבוז ופתח פיו ואמר: "נאמר בזמירות 'טהורים יירשוה ויקדשוה במאמר כל אשר עשה'. הפירוש הוא, כי הטהורים באמת מני רחם הם מקדשים את השבת בכל הדיבורים והמאמרים שבעשייה, שהם ממשיכים קדושה בכל ענייניהם, על דרך שאמרו רז"ל: ועליהו לא יבול - אלו שיחות של תלמידי חכמים. - בסעודה שניה, בשבת בצהרים, עשו המשמשים מושב וכסא להרב מלובלין אצל בת הרב הקדוש. על דבר זה חרה מאוד להרב מלובלין והיה מתרעם בלבו. הרגיש הרב ממזיבוז ופתח שפתיו ואמר: "כתיב 'העבר עיני מראות שווא', שיעביר העיניים מלראות השווא, אבל לא 'העבר השווא מעיני מלראות'." על דברים אלו כעס הרב מלובלין והסב פניו לצד אחר. באותו רגע קמה בתו של הרב מעל השולחן. הרגיש בזה הרב ממזיבוז וקרא: "מה זה בא לתוך ביתי להשבית שולחני בשבת קודש!" אז נפרדו הלבבות של שני הצדיקים האלה.

ממחרת, ביום הראשון, היה ברית מילה במזיבוז. כיבד בעל הברית את הרב ממזיבוז בסנדקאות ואת הרב מלובלין שיהיה מוהל. כשבא הרב ממזיבוז כבר היה שם הרב מלובלין מלובש בבגדי שבת, גם המצנפת של שבת היתה על ראשו. והרב ממזיבוז היה דרכו לבוא בבגדי חול לברית מילה. היה בלבו של הרב ממזיבוז על הרב מלובלין, שהוא מתנהג ברבנות בעירו, כשהוא עמו בבית אחד. נטל סכין של מוהל וכרת בעצמו בשר הערלה, ולא נתן לרב מלובלין לא חיתוך ולא פריעה. נפלו פניו של הרב מלובלין. הלך לאכסניה שלו וצווה לאסור המרכבה ומיד הלך הוא ותלמידו ליפטר מאת הרב. נסעו משם מהרה.

ימים רבים עברו והרושם של קדושת הרב ממזיבוז והתלהבותו היה קיים תדיר בלבו של ר' צבי מזידיטשוב. ובפרט כשהיה זוכר הקולות והלפידים בעת אמרו שיר השירים היה מתעורר בו כליון נפש לעזוב את רבו הקדוש מלובלין וליסע למזיבוז. האמירה של שיר השירים היתה בלב הצדיק מזידיטשוב כלפיד אש, וכידוע לכל היה אומר תמיד, כי בשעה שיקרה לו ח"ו שהוא נופל בעבודתו, יתברך שמו, בנפילת המוחין וכדומה, אז יזכור הרגעים היקרים שהיה שומע שיר השירים מפי הקדוש ממזיבוז ואורו עיניו. לכן היה בלבו לעזוב את החוזה מלובלין וליסע למזיבוז.

מתחילה הסכים בדעתו ליסע תכף למזיבוז, ולא יסע עוד ללובלין. אחר כך אמר בלבו: לא טוב לעשות כן לרב מובהק, לברוח מפניו. לכן אמר ליסע מקודם ללובלין ליפטר ממנו ולבקש מאתו כי ייתן לו רשות ליסע למזיבוז.

כאשר בא הצדיק מזידיטשוב ללובלין, ברגע שדרכה כף רגלו על מפתן בית רבו, אמר הרב מלובלין לתלמידו: "אהובי תלמידי, אתה חפץ לעזבני? חלילה לך לשקר באהבתך אלי. הרי ידעת התנהגותי עמך". אמר הצדיק מזידיטשוב: "ומה אעשה? בלבי בוער הרצון לילך ללמוד עבודת השם, ברוך הוא וברוך שמו, מהרב הקדוש ממזיבוז. לא אוכל לסור מהשתוקקותי זו". בקשהו הקדוש מלובלין כמה פעמים. אחר כך אמר לו, כי כל ההשגות והמדרגות שקיבל אצלו יסלק ממנו אם יעזוב אותו ויסע למזיבוז. לא שמע גם לזאת. לבסוף אמר לו בזעם: אבטיחך כי מדרגות חדשות לא תשיג במזיבוז כלל וכלל, וכל המדרגות וההשגות שהיו לך, שקבלתן אצלי, אסלק מאתך, ותהיה כאדם פשוט.

מדבריו הקדושים נפל פחד על הרב מזידיטשוב וקבל על עצמו שלא ליסע עוד למזיבוז, והיה מסתופף בצלו, צל הקודש, של החוזה מלובלין עד יום הסתלקותו.

על ערכו וחשיבותו של החוזה מלובלין בעיני ר' ברוך יש שתי אגדות קטנות: אחת מהן מסופרת במזיבוז והשנית - בין חסדי פולוניא. כדאי לעמוד מתוך שתי דוגמאות אלו עד כמה משפיע המקום והסביבה על תוכנם וטיבם של דברי אגדה.

במזיבוז מספרים: בעת שהיה החוזה מלובלין אצל ר' ברוך במזיבוז היה שם גם כן אחד מקרוביו של ר' ברוך, אדם חשוב ואיש חסיד, ר' יוסף שמו. והיה מחזר הרבה סביב החוזה. הקפיד ר' ברוך: "מה רעש? למה אתה מכרכר כל כך מסביב לו?" - "האיך? והלא הוא החוזה?" - "דבר גדול?! שב אצלי לחצי שעה ואעשך גם אותך לחוזה!" היתה תשובת ר' ברוך.

בפולוניא מספרים: בעת שהיה הרבי מלובלין במזיבוז אצל ר' ברוך, ביום שבת קודש היה ביניהם פירוד לבבות, עד שבסעודה השלישית לא הלך אצל ר' ברוך. וכל העיר הלכו אל הרבי מלובלין. שלח ר' ברוך אל הרבי מלובלין על ידי השמש שלו, שיש לו תורה גנוזה בלבבו יותר משלושים שנה, והיא מסוגלת רק לנשמתו של הרבי מלובלין בעת רצון. לזאת יבוא אליו אל שולחנו.

השיבו הרבי מלובלין: "מעולם לא השגתי מה שטוב לנשמה, רק מה שהוא לרצון השם יתברך, ורצוני להיות עתה בביתי".

8.    איך ליקח ראיה מהתנהגותם של הצדיקים

ר' ברוך אמר: מעשה הצדיקים קדושי עליון, שמתנהגים בדרך כל הארץ, אוכלים ושותים וישנים, ומתפללים מעט, ורוב דיבוריהם בענייני עסקי העולם, ובמדות הללו הם עובדים את ה', אין לבן אדם ליקח ראיה מהם, מחמת שהצדיק מחשבותיו הן רק להשם יתברך, ואינו צריך כל כך למלחמה עם היצר הרע, ומפני זה אפילו בעבודה קלה כזאת הוא מדבק ומקשר מחשבתו הטהורה בהשם יתברך. אבל בן אדם, הצריך לתקן מעשיו, אם יראה מהצדיק וירצה גם כן לעבוד את ה' בעבודה כזאת, ידחה אותו היצר הרע, כי צריך להתחזקות גדולה לדחות מעשה הרע שלו.

9.    תענית של אדם גדול ושל אדם בינוני

פעם אחת שאלו להבעש"ט מהו עיקר העבודה: "הלא אנו יודעים ואבותינו ספרו לנו שבימים הקדמונים היו אנשי מעשה מתענין משבת לשבת ומעלתו בטל את הדבר הזה, שאמר שכל אדם שהוא מתענה עתיד ליתן את הדין שנקרא חוטא, שמענה את נפשו. על כן יגיד לנו מה עיקר העבודה". השיב להם הבעש"ט: "דעתי בזה שיראה אדם להמשיך על עצמו שלושה דברים הללו, היינו אהבת ה' ואהבת ישראל ואהבת התורה, ואין צריך לעשות סיגופים".

אמר ר' ברוך על זה, שזה מדרגה גדולה, והוא לאדם גדול במעלה. אבל אדם הבינוני צריך מקודם לראות שבכל הדברים הגשמיים והגופניים יש בהם חיות קדושה, והכוונה תהיה רצויה לשם ה' בלבד ולשבר היצר הרע ולהפשיט את עצמו מכל התאוות, שהוא משכא דחויא, כנודע.

10.   עולם מאיר ועולם מחשיך

אמר: "מה טוב העולם ומה מאיר העולם כשאין האדם משקע עצמו בו, ומה מחשיך העולם כשהאדם משקע עצמו בו!"