המגיד הגדול ממזריץ' ורופא המלך
מחבר: אהרון הלוי פיצ'ניק
שנה בשנה, 1980
תוכן המאמר:
המלאך רפאל בכבודו ובעצמו מלווה את רופא המלך
רופא המלך הציל את חייו
רפואת הגוף ורפואת הנפש
רופא המחוז של העיר אוסטרהא
המגיד הגדול רבי דובער ממיז'ריץ זצ"ל, יורשו הרוחני של הבעש"ט וממלא מקומו אחרי פטירתו, היה כידוע, איש יודע חולי, נכה ברגלו ותשוש-כוח. חסידים מספרים שחולשתו היתה נובעת מסיגופיו הקשים ומתעניותיו הרבים, אך כשבא לפני הבעש"ט ונעשה לתלמידו המובהק, אסר עליו את התעניות והסיגופים ועודד אותו לעבוד את הבורא מתוך שמחה וטוב לבב, אך חולשתו נשארה לו במשך כל ימיו והיה צריך מזמן לזמן לדרוש ברופאים. כשגברה המחלוקת והריב נגד "כת החסידים" החדשה בזמן המגיד, ומטעם ה"מתנגדים" הופיעו איסורים וחרמות נגד החסידים, נמצאו אנשים בערי ליטא שרצו להכיר את המגיד הגדול ממיז'ריץ כדי לתהות על קנקנו ולהיווכח אם הדבר באמת ה"כצעקתה", שהכת החדשה הזו יכולה להיות מכשול ליהדות התמימה כמתכונתה של הכת הידועה לשימצה של הש"צ והפרנקיסטים ימ"ש.
מספרים שאחיו של הגאון מווילנא בעצמו, החליף את מלבושיו והופיע כאיש חסיד אצל המגיד והכיר אותו כאיש קדוש וטהור בעל רוח הקודש ומאז פעל להחליש את המאבק הקשה והחרמות נגד החסידים. המגיד ממיז'ריץ ישב אז בעיר המחוז רובנה שנתקבל שם בתור מגיד מישרים והיו עשירים רבים תלמיד חכמים מליטא שהיו להם אחוזות ויערות בסביבות רובנה ונסעו לשם כמה פעמים בשנה לרגל עסקיהם, ואחדים מהם החליטו לבוא אל המגיד ולהכיר אותו ולראות בעיניהם את מעשי החסידים.
המלאך רפאל בכבודו ובעצמו מלווה את רופא המלך
ובכן, קרה פעם שאיש עשיר אחד, תלמיד חכם גדול, מנכבדי העיר ווילנא, בא לרגלי עסקיו לעיר המחוז רובנה והחליט להיכנס ולראות את המגיד הגדול, ראש החסידים. המגיד קיבל אותו בסבר פנים יפות וניהלו שיחה של תלמידי חכמים במשך שעה קלה והאיש התרשם מאוד באישיותו של המגיד. כאשר עמד האיש להיפרד מאת המגיד, אמר לו המגיד את הדברים האלה: "תדע לך שמלאך מלווה כל רופא מובהק, אבל את רופא המלך מלווה המלאך רפאל בכבודו ובעצמו"..
כשיצא האיש מאת המגיד היה תוהה על הדברים שאמר לו פתאום המגיד בשעת פרידתו ולא היה יכול למצוא ולפענח את פתרונם. אולם מפאת עסקיו הגדולים שכח במהרה את הדברים וחזר לעירו לווילנא ולא נזכר בהם כלל. אחרי שבועות אחדים חלה פתאום האיש הזה במחלה נדירה וכל הרופאים לא יכלו למצוא תרופה למחלתו. מצבו הורע מיום ליום עד שכל הרופאים כבר התיאשו מלעזור לו.
אז נזכר פתאום האיש בדבריו של המגיד והתחיל לדרוש שיביאו בשבילו את רופאו של המלך. משפחתו וידידיו התפלאו מאוד איפה ואיך יש להשיג את רופא המלך? אך הוא בשלו שלא יחסכו כל כסף וימכרו את כל נכסיו וישתדלו בכל הדרכים להשיג את רופא המלך שיבוא לבקר אותו, אולי ימצא הוא תרופה למחלתו. ומפני שהאיש היה נכבד בעמו וגם עשיר גדול, החליטו ידידיו לכנס אסיפה של טובי העיר אולי ימצאו עצה או ישלחו שליח מיוחד לפטרבורג להשתדל אצל אחד הרופאים של קיסר רוסיה שיבוא במיוחד לוולינא.
רופא המלך הציל את חייו
כאשר נתכנסה האסיפה הגיע אחד המוזמנים ובפיו ידיעה חשובה מאוד, קרובו של האיש הוא בעל המלון הכי גדול בעיר והוא הודיע לו רק לפני כמה דקות שקיבל מברק דחוף שמלך פרייסן יבוא הערב למלונו ללינת לילה בדרכו למטרה חשובה בארץ אחרת. הנאספים ראו בזה אות מן השמים והוחלט להשתדל בכל המאמצים ולשלם כל סכום שיידרש, בכדי שהרופא שבוודאי מלווה את מלך פרייסן יבקר אצל החולה.
כשהגיע המלך למלון באה שמה משלחת של נכבדי ווילנא ומצאה את הרופא והציעה לפניו את בקשתם. הוא מתפלא מאד על הדבר והיסס מלבקר את החולה כי הוא צריך להיות כל הזמן אצל המלך, אבל אחרי שסיפרו לו את דחיפות הנידון שכל הרופאים התייאשו ממנו נעתר לבקשתם ובא לבקר את החולה. הוא ראה שמצב החולה הוא ברע מאד, ממש ברגעיו האחרונים, בכל זאת רשם איזו תרופה ושליח מיוחד רץ לבית המרקחת לקבלה. בעוד שהרופא עמד כבר לצאת לדרכו, בדק שוב את החולה ולתמהונו מצא בו שיפור מסויים. אז ציווה לשלוח שליח להחזיר את השליח הראשון כי החולה צריך כעת לתרופה אחרת שרשם אותה, אולם עד שהשליח חזר ראה שיש שיפור נוסף במצב החולה ויש צורך בתרופה אחרת לגמרי, וכזאת קרה בכל רגע ורגע עד שכעבור חצי שעה ישב החולה והודיע שמרגיש טוב מאד...
לתמהונו ולתדהמתו של רופא המלך הזה לא היה גבול. הוא לא יכול היה להבין מה שקרה פה, החולה כמעט שהחלים לגמרי וכאשר החולה התחיל לדבר באופן חופשי כאחד האדם, התחיל הרופא לשאול אותו אולי הוא יודע פשר דבר ומדוע דווקא דרש להביא לו את רופא המלך. החולה סיפר לו את כל הקורות אתו בביקורו אצל המגיד ברובנה ומה שאמר לו לבסוף על רופא המלך. הרופא התלהב מאוד מסיפורו של החולה ואמר שמוכרח לנסוע ולבקר את איש האלקים הזה והוא ישב עוד אצל החולה עד שיכול היה לרדת מן המטה ואז הוא נפרד ממנו בחיבה.
רפואת הגוף ורפואת הנפש
הרופא הזה, ד"ר ארנסט (אהרן) גארדיא, היה יהודי מתבולל שכבר שכח לגמרי את מוצאו היהודי, אבל המקרה הזה עם החולה שדרש רק את רופא המלך ושהבריא באופן כה פתאומי ופלאי, הדליק בו את הניצוץ היהודי. אחרי שחזר מנסיעתו עם מלך פרייסן, גמר בדעתו לנסוע אל המגיד ממיז'ריץ ולראות בעיניו את האיש הנפלא הזה שראה דברים מרחוק. בקרוב מצא עילה לבקש חופשה מאת המלך ובהזדמנות הראשונה נסע לעיר רובנה להיפגש עם המגיד. המגיד קיבל את ד"ר גארדיא בסבר פנים יפות ואמר לו שהוא שמח להיפגש אתו באשר שהוא המגיד צריך לרפואת הגוף והוא הד"ר גארדיא צריך לרפואת הנפש וזה מזמן שחיכה לבואו. הד"ר גארדיא בילה עם המגיד זמן מסויים ואחר כך נסע למקומו שם הוא חיסל את כל ענייניו ועסקיו, גם התפטר ממשרתו אצל המלך וחזר לרובנה ונעשה לתלמידו ומשרתו של המגיד. חסידים מספרים ותלמידי המגיד העידו שבמשך הזמן נעשה ד"ר גארדיא כאחד התלמידים המובהקים של המגיד ולא הכירו בו את סימני העבר שלו, כן גם סיפרו כי בכל ערב שבת לפני קבלת השבת, כאשר המגיד היה אומר את מזמור קז שבתהלים "הודו לה' כי טוב", בהתלהבות גדולה, היה עומד ד"ר גארדיא אצלו, וכשהגיע המגיד אל הפסוק: "כל אוכל תתעב נפשם" היה הד"ר גארדיא מקיא מהמאכלות האסורות שאכל בחייו והיו צריכים להוציאו משם לפני שהמגיד יגמור את הפסוק "ויגיעו עד שערי מוות", כדי שלא לסכן את חייו...
רופא המחוז של העיר אוסטרהא
אחרי פטירת המגיד הגדול ממיז'ריץ עבר הד"ר אהרן גארדיא לעיר אוסטרהא (עיר המהרש"א), עיר שהיתה מלאכה חכמים וסופרים ורבים מתלמידי המגיד שהו שם. עד נאמן מפעולותיו של הד"ר גארדיא יש לנו בהרב ר' מנחם-מנדל ביבר מאוסטרהא שבספרו הגדול והנכבד: "מזכרת לגדולי אוסטרהא" (ברדיטשוב, תרס"ז) כותב, על הד"ר אהרן גארדיא (בסימן רד), כדברים האלה:
"ד"ר אהרן גארדיא, עזב את ארצו ומולדתו והלך לשמש את המגיד ממיז'ריץ ז"ל. הוא נתקבל לרופא המחוז בעירנו, אבל הוכרח קודם לעמוד למבחן לפני שלטון חכמי הרופאים מרוסיא. הרבה נפלאות מספרים ממנו בעירנו. לעת זקנתו קראו אותו בשם "רבי", כי אמרו אשר ברוח א-להין קדישין הוא מרפא את החולים ולא עפ"י חכמת הרפואה. הוא האריך ימים ונפטר בכ"ו אדר שני לשנת תק"ע".
הד"ר גארדיא הלך תמיד לבקר את החולים העניים ולא רצה לקבל שום תמורה או שכר. הוא אמר תמיד שהרופא אין לו שום יכולת לרפא עפ"י חכמת הרפואה ורק ה' בכבודו ובעצמו הוא הוא רופא חולים, ובזה היו לו וויכוחים רבים עם הצדיק רבי פנחס מקוריץ, מתלמידיו המובהקים של הבעש"ט והמגיד ממיז'ריץ, שגר באוסטרהא. רבי פנחס טען שהרי חכמינו אמרו על הפסוק "ורפא ירפא" מכאן שניתן רשות לרופא לרפא, והד"ר גארדיא טען שהכל תלוי ברצון הבורא.
כותב הטורים שהוא יליד העיר אוסטרהא, שמע מזקני וחכמי העיר סיפורים שונים על הד"ר גארדיא ורוצה אני למסור כאן בהקשר להנ"ל מעשה נורא בחולה עני, הקשור עם הד"ר גארדיא. קראו לו פעם לבקר חולה עני, מטופל בעשרה ילדים, והוא בא וראה שהוא חולה רציני מאוד הנוטה למות. האשה בכתה מאוד והציעה לפני הד"ר גארדיא את מר גורלה עם עשרה ילדיה ובקשתה שטוחה לפני הרופא למצוא מרפא לבעלה.
הדברים נגעו ללבו של הד"ר גארדיא אבל לא ראה שום יכולת להציל את חייו. לפי דעתו אין לו יותר מיום אחד לחיות עוד. בכדי שלא להפחיד את האשה לאמר לה שנתייאש ממנו, רשם תרופה רק כדי לצאת ואמר לה לתת לו כף גדולה כל שלש שעות והוא איחל לו רפואה שלמה מאת ה' ויצא בפחי נפש... כל הלילה לא נתן הד"ר גארדיא מרגוע לנפשו מפאת המצב הנורא של החולה ומשפחתו האומללה ועלו בדעתו דרכים שונות איך לעזור למשפחה ענייה זו אחרי פטירת הבעל והאב.
הוא קם בבוקר השכם, אחרי שלא ישן כמעט כל הלילה, והלך למקום החולה. לפי חשבונו חשב שבוודאי ישמע מרחוק יללות ובכי ממקום זה, אך כשהתקרב היה הכל שקט ושלווה. הוא עמד כמה דקות לפני הבית אולי ישמע דבר מה ולא שמע כלום. הוא נכנס לבית והאשה באה לקראתו במאור פנים והיתה מלאה תודה להרופא שהציל את חיי בעלה. הוא בדק את החולה וראה שיש הטבה ניכרת במצבו ושאל על התרופה שרשם אתמול בשביל החולה. האשה הביאה לפניו סיר מלא מים והנייר שרשם את התרופה היה בפנים והיא אמרה: עשיתי כאשר ציווה עלי הרופא: בישלתי את התרופה ונתתי לחולה כף אחת כל שלש שעות והוטב לו...
הד"ר גארדיא לקח את הסיר עם נייר התרופה בפנים ורץ חיש מהר אל הצדיק רבי פנחס והעמיד לפניו את הסיר וקרא בקול: יראה כבודו אם יהודים צריכים לרופא או רק השי"ת מרפא אותם?!
(כותב הטורים הוא דור שביעי של המגיד ממיז'ריץ)