על החברות החד-מינית בקבוצה

מחבר: רבקה כהן

אפיקים לחינוך ותרבות, חוברת תשיעית ד' 1955

תקציר: סיכום של דיון שנערך בכתה ט' בקיבוץ של השומר הצעיר בעקבות חברות קרובה שנוצרה בין שתי בנות בקבוצתם. הדיון מלמד על היחס של הנערים ל"קבוצה", והתייחסותם להבדלים בין חברות בעיר וחברות בקיבוץ.

מילות מפתח: קיבוץ, השומר הצעיר

להלן הנני מביאה דבריהם של חניכי (כתה ט') בשיחת-הקבוצה, כפי שנרשמו על-ידם לאחר השיחה (מקצת דברים נכתבו ע"י הילדים לאחר-מכן - אם כי לא נאמרו בשיחה).

ועד שיובאו הדברים מן הראוי שאקדים ואעיר את הערותיי בשולי השיחה ונושאה.

השיחה נתעוררה בקבוצה עקב חברות, שנתרקמה בין אחת מבנות הקבוצה לבין בת-גילה, שנצטרפה לקבוצה לפני זמן-מה. חברות, שלא הניחה את דעתם של רוב ילדי הקבוצה.

תחילה היססתי, האם להעלות את הבעיה לדיון בקבוצה, ושתיים היו חששותיי:

א. שמא לא יביעו את דעתם אלא ילדים מעטים ואף אלה באופן כללי בלבד.

ב. שמא יירתעו הילדים מלהשתתף בפועל בשיחה תוך שיחשדו שבירור זה הוא מעין הסוואה לבירור על חברות דו-מינית (והרי אי-ההצלחה של ברור מעין זה עלולה לגרום מפח-נפש ושכר הבירור יצא בהפסדו).

בשלושה דברים מותנית, על הרוב, הצלחתו של בירור מעין זה בקבוצה:

א. בחיוניותה של הבעיה ובהיותה צומחת מתוך מציאות חיה של הקבוצה

ב. בהכנת הבירור עם ילדים שעליהם לכוונו;

ג. בהבטחה-מראש, שמרבית הילדים ישתתפו בפועל בשיחה.

ואין להגיע לכל אלה בלא דאגה לאווירה נאותה ובלא פניה אישית ישירה אל הילדים לפני השיחה (מצד המחנך או מצד הילדים, שעליהם לנהל את הבירור ולכוונו).

מצבה החברתי התקין של הקבוצה והתרקמות חברות-אמת בתוכה מותנים, במידה לא קטנה, בהעלאת בעיות פרטיות לדיון בשיחות-הקבוצה ובמציאת פתרונות משותפים לבעיות הללו. ע"י כך מתלכדת הקבוצה ליכוד נוסף.

טעות היא לחשוב, שמצב חברתי תקין בקבוצה פוטר מן הצורך בחברות חד-מינית בגיל ההתבגרות, חברות כזאת מצויה, בין שמצבה של הקבוצה תקין ובין שאינו תקין. החברות החד-מינית היא בחינת צורך מיוחד בגיל זה לילד בקבוצה ובמיוחד לילד שעלינו לקלטו. הרגשת הבדידות, הצורך למצוא אוזן קשבת ושותף נאמן ללבטים השונים פוקדים את הילדים, אף את החזקים והפעילים ביותר שביניהם. צורך מיוחד בחברות אינטימית ירגישו החלשים יותר, ילדים מקופחים וכן הסובלים מרגש-נחיתות ואף מיחס של זלזול וחוסר-הבנה מצד הקבוצה. אין החברות החד-מינית עלולה לבודד את היחידים מן הקבוצה, נהפוך הוא: חברות זו עשויה לנטוע בטחון-יתר בלבו של הילד, לתת לו הרגשה של הקלה עם ההשתחררות מן המועקה שבלבו. עשויה היא לסייע להתהוות ערכים חיוביים המעשירים לא בלבד את היחידים, אלא גם את הקבוצה כולה. החברות בין הילדים עשויה להגביר את האמון בזולת, להבטיח עזרה הדדית. ידידות טובה היא יסוד לשותפות יוצרת ולוחמת גם יחד. היא מלמדת את החיוב שבזולת, מלמדת את מידת הסלחנות, מרגילה להקשבה ולביקורת בונה, מעדנת את היחסים ומכשירה את הצעיר לוויתורים ואף להקרבה למען הזולת. וכן יש בה בחברות זו משום הרגשת-התודה המתמדת בלב החבר, העוזר להיחלץ ממצוקה נפשית.

קבוצה, המקדמת ערכים חברתיים, תיתן דעתה לכל חברות, אם חד-מינית ואם דו-מינית, ותתבע שמירה על תכנה הרעיוני והחיובי של החברות, העשוי לסייע לליכודה של הקבוצה כולה. כל חברות בתוך הקבוצה היא כשלעצמה תופעה חיובית, לפי שהיא מחזקת את רוחו של הפרט ופותרת בעיות מטרידות. אך על תכנה הבונה והחיובי של החברות יש לשקוד. אין לטפח התגלות "ווידויים" בפני הקבוצה כולה במידה מופרזת. יש לחנך את הצעיר להתגברות על חולשותיו, שיהא משתף את חברו במאמץ להתגבר על קשיים, יש לטפח את רגשי-הנאמנות ויחס של כבוד כלפי הרגשותיו של הזולת - בימים שידידות שרירה וקיימת ואף לימים שהיא נפסקת (כדי שלא תהיה לו לחבר ההרגשה, שרגשותיו ומחשבותיו שהפקידן בידי חברו, ישמשו מחר נושא לשיחה בפי כול).

הידידות בין ילד בן-הקיבוץ לבין חברו, שבא מחוץ לקיבוץ, עשויה לסייע בהרבה להיקלטו של מי שהרגשות של זרות כלפי הקבוצה כולה מכבידות עליו. ידידות מעין זאת עשויה להעלות את קרנו של ילד בן-המקום בעיני הקבוצה. לילד החדש אין משפטים קדומים כלפי הילד בן המקום שאליו הוא מתקרב, גם אם מעמדו בקבוצה נחות. יש ולילד בן-המקום תשמש הופעת ידיד מקרוב בא כקרש הצלה ממש.

אווירה חיובית לגבי חברות טובה תיווצר בקבוצה אם המחנך יכין את חניכיו, שיהיו שוקדים על חיזוק מעמדו החברתי של הילד החדש בקבוצה, כמו-כן חייב המחנך לטפח אווירה, שהילדים שנסתכסכו ביניהם ימצאו דרך לבירור טענותיהם ביניהם לבין עצמם - אך הזדקקות, מועטת ככל האפשר, להתערבותם של המחנך או הקבוצה. במיוחד יש לתת את הדעת על היחסים בין הבנות; שכן הללו, לפי עדות עצמן, נוטות יותר לכסלות, להמעטת דמותו של הזולת ולקנאה בולמת ולא מקדמת.

יש והנך מופתע מגילוי-הלב בשיחה, מן הגילויים האישים תוך כדי ביקורת חופשית, ובמיוחד מן הרוח הטובה, בה מקבלים הילדים את דברי הביקורת, משהצליח בירור מעין זה בקבוצה הריהו מצמיח לך כנפיים. לך, כמחנך, הוא מצמיח כנפיים, מעודדך ונוטע בלבך רגש של סיפוק עמוק; ולילדים הוא מביא תשובה לבעיות שהטרידום.

על המחנך לגלות ערנות ואהבה לתופעות של חברות רב-גונית, העשויה לשמש גורם בונה ומקדם בחיים של הקבוצה וחברה כאחד.

והנה פרטי הברור בקבוצה.

בירור בקבוצת "מעין" על החברות

א, (הפותח): מטרת הבירור היא להבהיר לעצמנו מה הוא החיובי והשלילי בכל תופעה של חברות בקבוצתנו, נתקלנו בזמן האחרון בתופעה של חברות אינטימית בין שתי בנות, זכורני, כי בזמן שקרה מה שקרה עקב אותה חברות, נתעוררה סערה בקבוצה ומיד היו מוכנים להביא את השאלה לבירור. וכאן המקום לדבר על אותה חברות ולהורות את הדרך לבנות. לפי דעתי, אם יש באותה חברות מן החיוב, הרי זה נכס עצום, בעיקר בשביל הפרטים הנ"ל; וגם לקבוצה כולה זה יוסיף, לכן אין לשלול חברות כזאת אלא יש לדרוש כי יהיה בה תוכן יוצר ובונה. אמנם, תוכנה של החברות הנ"ל, כפי שהיה, הוא פסול, אך החברות כשלעצמה היא חיובית ועלינו לעודדה. אפילו אם נניח כי המצב החברתי בקבוצה הוא טוב, הרי לכל חבר בקבוצה יש מחשבות והרהורים משלו, מדוע, איפוא לא יהיה גלוי לב ויספר הכל לקבוצה? אך אני אומר, שאין הפרט צריך להיות "חופשי" מדי ולעמוד כאילו ערום בפני הקבוצה; דבר כזה שלילי הוא, לכן רצויה החברות בין שני ילדים או שתי ילדות; מפני שלחבר שבו אני בוטח, רק לו מסוגל אני לספר את מחשבותיי והרגשותיי בתקופות מסוימות, לכן אפשר להבין שאף לשתי הבנות הייתה החברות כאוויר לנשימה וששתיהן זקוקות היו לחברות ממין זה, המסקנה היא, שאנחנו צריכים לעודד חברויות מסוג זה, אך לתבוע כי תוכנה יהיה יוצר ובונה.

יש פרטים בקבוצה, שבאופן מיוחד שותקים ומסתגרים בתוך עצמם. אם נשאל את עצמנו היש דבר המטריד אותם באופן אישי ואינו ידוע לנו - נענה: לא! מפני שאין אדם בגילנו, שהבעיות המעסיקות אותו תהיינה בעלות אופי פרטי בהחלט. אלה הן בעיות המטרידות כל נער והן גורמות לרוב למצב-רוח מסוים, כשהפרט נתון יותר לרגשותיו הפנימיים ואינו מופיע "בין הבריות". לפעמים נראה שהוא בסדר מבחינה חברתית ומבחינת הפעילות, אך הנה השתרר עליו מצב-רוח מסוים ושוב אין לבו נתון לחברה ומתחיל הוא להתרחק מפעילות. במקרים כאלה, כאשר החברה אינה יודעת להעריך ולהבין את המצב בו נמצא אותו ילד, ולעזור לו להיחלץ מן המשבר, מתחילים לבקר את הפרט וכך מגבירים את מצב רוחו הרע. אחת ממטרות הבירור הזה צריכה להיות: להבין להבא באיזה מצב-רוח נמצא פרט מסוים ולעזור לו להתגבר עליו.

לסיכום: כל חבר הקבוצה חייב לתת את דעתו על הבעיות הנ"ל, לדעת להבין בצורה נכונה את מקורם של גילויי החברות, להבין ללב החברים במצבם המסוים ולא למהר לבררם. אך הבנה רבה מדי גם היא עלולה להזיק; והבנת מצבו של הפרט אינה צריכה לבטל את התביעות כלפיו.

נ': ראינו בקבוצתנו את התופעה של חברות בין יהודית ודקלה, אני כשלעצמי חייבתי זאת מיד ואמרתי: "מצא מין את מינו", שתיהן זקוקות היו לחברות זו, שהייתה להן כאוויר לנשימה. מניסיוני הרב בחברות - אם כי לא עם בת המקום - יודעת אני מה ערכה של חבירות בונה, בכיליון עיניים הנני מצפה למכתב שיבוא, לעצות שאקרא בו ולשאלות שאשאל בו. רב ערכה של חברות בשביל כל אדם, אפילו אם קבוצתו נמצאת במצב תקין ביותר מבחינה חברתית. עם כל המצב הטוב בקבוצה אין הפרט יכול לבוא לפני הקבוצה כולה ולהשיח בפניה את כל רגשי לבו, את שאלותיו ואת לבטיו, דבר זה לא יוכל לעשות אלא בשיחה אינטימית עם חבר נאמן ומסור, שהוא יכול לבטוח בו. טענתי בבירור, שאין הילדים מכירים את חבריהם - זוהי עובדה, הנה לפני שגרתי עם דקלה בחדר סיפרו לי "איזה אדם נורא היא" והנה אני רואה את ההיפך מזה ואומרת: כפי שמתנהגים עם אדם כך הוא מחזיר, אין הוא יכול להתנהג יפה בעוד שבקבוצה מתאכזרים אליו, יש ילדים שאינם מוכרים באופן יסודי ומופרחות שמועות עליהם מכל צד, על כן דרושה חברות פרטית ועצם החברות - טובה היא. אם טוענים, כי חסר תוכן בחברות, הרי שאפשר לכוונה ולהעשירה, אני אינני יודעת מה רוצים מילד שמצבו הלימודי והחברתי אינו טוב ונוסף על כך הוא בא מן העיר וצריך להתחנך מחדש בקיבוץ, ברוח חדשה ואף זרה לו.

ע': כאשר אנו באים לדון על החברות בחיינו, רבות אפשר לומר על כך, מפני שהחברות הנה מושג מופשט מאוד. רב החיוב בחברות חד-מינית, אך אם אין היא הולכת בכוון הנכון, הרי היא יכולה להיות הרבה מן השלילה. למשל, החברות שאנו עדים לה, החברות בין ילדה חדשה שבאה להתאקלם בתוכנו, לבין בת הקבוצה - היא חיובית. משום שילד חדש נחוץ לו אדם קרוב, שיבין לרוחו ויעזור לו בראשית דרכו ולו גם בדברים הקטנים ביותר. אך חברות זו עלולה להיהפך לגורם שלילי, אם יעסקו ברכילות מבלי להבין יפה את אישיותו של החבר הנקלט וגם לא את חבר הקבוצה. על הקבוצה מוטל, אפוא, לכוון חברות מעין זו לבל תיהפך לחברות בלתי-בונה. אין זה אומר, שהחברות נחוצה רק לילד הנקלט ולא לילד שחי בקבוצה מאז היוולדו, אין גם לומר, שבשעה שמצבו של הילד איתן אין החברות יכולה להועיל לו. לכל ילד יש התלבטויות משלו וכן רגשות משלו, שלא פעם יש לו צורך לשתף בהם חבר וידיד. לכן אנו רואים, מה חשובה יכולה להיות חברות בין שני חברים, בקבוצתנו החברות טובה היא, לא במובן הפרטי, כי אם במובן הכללי; יש באמת חברות טובה ובונה ולפעמים אין להכיר שחיים ומשתתפים בחברות זו גם הבנים וגם הבנות. לעומת זאת החברות שבין הבנות בלבד אינה חברות של אהדה והבנה ורצוי שהדבר יתוקן. אמנם אין לומר שאין כלל חברות בין הבנות; ולפעמים אף נראים גילויי חברות נפלאים, אך חברות זו אינה עמוקה ואינה מקיפה רבות.

ג': ברצוני לעמוד על שני מני חברויות: האחת שאני שוללת והשנייה, שאליה אנו צריכים לשאוף ולקבלה ברצון. דוגמה לחברות מן הסוג הראשון היא בעיני החברות שבין יהודית לדקלה, יש להצטער על כך, שחניכת מוסד וילידת קיבוץ, שחיה ונתחנכה מאז ימיה הראשונים על ברכי ערכים שומריים, לא יכלה לנסוך מהאור הרב שבחיינו גם על יהודית, שבאה מסביבה אחרת לגמרי. בחברותן גבר הנוסח העירוני, שבעיני הנו חסר תוכן לחלוטין. חברות מעין זו אני שוללת. לפי דעתי אין חברות זו רצויה. אך אנא נביט על בעיה זו מצידה השני: האם כל אחד יכול לעמוד קבל עם ועדה ולהכריז כי עתה פוקדים אותו משברים ועל השומעים להתחשב בכך ולעזור לו? קשה הדבר וכמעט אין אחד שמסוגל לכך. אין, אפוא, דבר יקר מאשר ידיד, שלפניו תוכל לגלות את כל המטריד אותך והוא יחזק את רוחך ולפרקים ינחם אותך. החברות היא מעין תרופה למצב רוח ולמצב קשה בכלל. לעתים הרבה יותר נוח לשוחח עם חבר בן גילך מאשר עם המחנך. המחנך, כבודו במקומו מונח, אך כשאתה פורש את בעייתך לפני חבר, הנך מרגיש שגם הוא עובר או עבר בעיות דומות ושיחה מעין זו משכנעת הרבה יותר. לכן יש להתייחס בהערכה חיובית לתופעות של חברות, אך יש גם לדעת להבחין, מהי חברות המועילה ומהי חברות, שאמנם מושכת אולי יותר, אך הנה הרבה יותר שטחית ויש להילחם בה. בזמן האחרון ניכר שינוי לטובה בתוכנה ובצורתה של החברות שבין יהודית ודיקלה ואם כך, הרי שחברות זו תועיל גם להן וגם לקבוצה כולה.

ד': החברות על כל צדדיה הנה נושא רחב ורב גוני, המורכב מכמה צורות. אחת מהן זוהי החברות החד-מינית, הנמצאת בכל מקום שאתה מוצאה. בחיים כמו שלנו, הבנויים על חיי חברה ושיתוף, מצויה חברות זו במידה פחותה (אף כי אינה נעדרת).

אם נסתכל קצת אחורנית, לכיתות הנמוכות יותר של בית-ספר, ניווכח, שהחברות החד-מינית מפותחת מאוד, מפני שהקבוצה עדין אינה קבוצה, אלא נמצאת בראשית גיבושה והחיים כשלעצמם הנם בעלי אופי שונה לחלוטין. בחברה כמו שלנו, שהחיים בה ערים ותוססים והחברה מגובשת למדי, נמצא פחות מתופעה זו, מפני שכמעט כל חבר בא על סיפוקו בחוג מצומצם זה, שבכל מקרה עומד לצדו. בכל חברה יש ילדים שבאופן חיצוני מתגברים על רגשותיהם ומבליגים, אך בתוך-תוכם מבקשים הם פורקן לעצמם ע"י סמיכת יד על ידיד טוב, שיכול להשיא עצה בכל שעה, או בשעה שאין הילד מוצא את מעמדו בקבוצה. מכאן שעלינו לחייב תמיד חברות חד-מינית, אך במקרים מסוימים מחובתה של הקבוצה לכוון חברות זו לאפיק בונה, שיעזור גם לקידומו של הפרט, ואין כקבוצה היכולה לכוון זאת, ע"י ביקורת בונה וחברית. לכן עלינו לצאת מבירור זה במסקנה ברורה: אנו מחייבים חברות חד-מינית מבוססת על יסודות של הקבוצה והפרט גם יחד, ידידות שתשמש פורקן לרגשותיו ולבטיו של הילד. עם זאת עלינו לשלול חברות בנויה על יסודות של ריקנות.

ש': החברות בעיר, כפי שכולכם יודעים, אינה מושלמת כמו בקיבוץ, אלא היא בנויה על שותפות בלימודים. כאשר יש חברות חד-מינית, אין זו עומדת על רמה, אינה בונה מאומה אלא מתבססת על הרכילות היומיומית, ההליכה בצוותא לקולנוע והכנת השיעורים. חברות כזו אינה מחזיקה זמן רב. כיוון שבמקום שאין חברות אמתית, יש תמיד ריצה מאחת לשנייה ואחר באה הפרידה וה"ברוגז". בחברות בין בנים לבנות, היא מתבססת על ניבול-פה במשותף, קריאה בעיתונים לא מתאימים, ובין הבנים והבנות אף פעם אין הבנה חברתית. בקיבוץ מצב הדברים הוא בדיוק הפוך - בגלל החינוך בצוותא מקטנות ועקב השיחות החברתיות. בעיר באים הילדים ללמוד בבית-ספר אחד כשכל תלמיד בא ממקום אחר, אין הכרה עמוקה ובנקל מופיעה אי-ההבנה. לכל ילדה יש כבר חבר (מגיל צעיר) זהו חבר רק מבחינה חיצונית, תוכנה של חברות מעת זו הוא זלזול בבנות, ההסתודדויות וניבול-פה על כל מה שעשו בחברת הבנות. איני רוצה לומר, שזוהי הצורה של כל החברויות. יש גם חברות אמתית, יפה ובונה. אלא שרוב הלומדים מקיימים חברות קלוקלת יותר.

ש': באווירה זו של דיון על החברות אני מרגיש אפשרות לספר לקבוצה כולה, איזה לבטים עברו עלי במשך שש השנים מאז באתי לקבוצה. לבטים אלה הרחיקו אותי לא פעם מן הקבוצה, אם כי הרגשתי צורך לשתף את מישהו בהם. כוונתי לבעיית ההורים, שהקשיים אתם לא חסרו כשהיו בקיבוץ ועוד יותר מזה כשעזבו. בכל זאת בזמן שהיו בקיבוץ, הייתה זו בשבילי תקופת שקט יחסי; משעזבו את הקיבוץ החלו ללחוץ עלי שאף אני אלך עמהם. "מה טעם יש בחיי שיתוף בקיבוץ - היו אומרים - הכל שייך לכולם ולך באופן פרטי אין דבר". אני מודה, שלא פעם התלבטתי, לעתים כמעט שהצליחו לפתותני, אולי משום שגם בקבוצה לא הרגשתי טוב. אך משחשבתי על חיי הנוער בעיר - נרתעתי. החופש שלי איננו חופש, הנני ממעיט בקריאה, כי עלי לעזור להורים, אח"כ יש לי הרגשת פיגור. ובכל זאת איני יכול לסרב להם. עם שובם של ההורים לקיבוץ אולי ישתוו חיי לחיי ילדי הקיבוץ. איני יוצר לעצמי כל אשליות, בעיות לא תחסרנה גם אז. אך יש לי הרגשה שניצחתי. רציתי לספר כל זאת לקבוצה, כדי לשתפה בלבטים שהיו מנת-חלקי ולא במעט הרחיקו אותי מן הקבוצה. גם הקבוצה לא גילתה התעניינות מיוחדת במצבי ואיני יודע באיזה כוח עמדתי. מה מאוד השתוקקתי אז לחבר, שאוכל להשיח בפניו את קשיי.

ג': לפי דעתי אין לחברות פרטית מקום בחברתנו. הילדים, שמתחנכים לפי החינוך שלנו אין להם רגשי בדידות ונחיתות, או צורך בחברות פרטית. וכן אין הם נוטים כלל למסור את רגשיהם אפילו לחבר הקרוב ביותר. החברים יכולים להושיט עזרה בלימודים אחד למשנהו, אך כמובן שמחברות זו נהנה רק הילד החלש יותר בלימודים. בקבוצה מגובשת טובה, יכול הילד, הזקוק לכך, לפנות לאחד החברים ולהיענות ואין לו צורך לשם כך בעוזר קבוע. הקבוצה היא המסגרת החברתית וחברות טובה בה עשויה להועיל יותר. בעיר יש מקום לחברות חד-מינית, כי שם הכיתה אינה מסגרת חברתית וידיד חזק בלימודים יכול לעזור לחברו ויכול לבלות וללמוד במשותף. החברות הפרטית בקבוצתנו במקום למלא את תפקידה (כפי שנאמר - להוציא את הילד מבדידותו), עלולה להביא גם אותו וגם את חברו להסתגרות בינם לבין עצמם, עם כל הדברים הכרוכים בכך, כפי שכבר קרה. לכן, לפי כל העניינים שמניתי כאן אין לפי דעתי כל מקום לחברות חד-מינית בחברתנו, משום שאין בה כדי להוסיף ולקדם את החברה או את אחד הפרטים בה.

א': בעיר יש שני סוגי חברות: חברות אמיתית. וחברות לבזבוז זמן ולרכילות. חברות אמתית יכולה להיות גם במקרה של חברות חד-מינית וגם דו-מינית. החברות החד-מינית מצויה בכל התנאים, גם בעיר וגם בקיבוץ, גם בצורה בונה וגם בצורה של בזבוז זמן בלבד. בעיר מתהווה חברות כאשר שני חברים מחליטים, שהם צריכים להשתוות זה עם זה. יש חבר חזק יותר מבחינה לימודית וחבר חלש יותר; והחזק מלמד את החלש יותר. יש מיקרה ששניהם מתרחקים מחיי החברה. בקיבוץ צורה זו של חברות נדירה יותר, היות וכאן כולם נמצאים בחברה מלוכדת אחת. ישנו גם סוג שני של חברות חד-מינית: החברות של שניים, החושבים שהם חכמים יותר משאר חבריהם, הם יוצרים חברות כאילו על רמה גבוהה יותר ובזה הם מפריעים לחיי חברה תקינים ומשמשים גורם הרסני, עד שהחברה מחליטה לסלק אותם מתוכה, או שהיא מתגברת על תופעה שלילית זו. חברות זו מושכת לתוכה, בדרך כלל, עוד חברים; ולאט-לאט נוצר "חוג" קלוקל של חברות, שאץ לקולנוע ולכל מיני עיסוקים אחרים. בקיבוץ לשמחתנו אין תופעה כזו, היות והסביבה הטובה גורמת לסילוקה.

אני רוצה לדבר קודם-כל על חברות בכלל. לפי דעתי צריכה חברות להיות קיימת בנסיבות כמו שלנו. בעיר אין מקום לחברות של ממש; בבית-הספר הבנות מרכלות בלי-הרף אחת על חברתה, הבנים והבנות מתרחקים, בדרך כלל, אחד מן השני. מה נקרא בעיר בשם חברות? חברות בעיר פרושה ששתי בנות מטיילות ביחד, הולכות לקולנוע, מרכלות על אחרים וכו'. זו אינה חברות-אמת, כי בנות אלו מדברות סרה גם אחת על השנייה וחברותן אינה מיוסדת על תוכן עמוק. חברות אמתית צריכה להיות מיוסדת על עזרה- הדדית, על קריאה משותפת בספרים, ויכוחים מועילים, עזרה בלימודים וכו'. חברות כזו תהיה בהחלט רצויה ובכל מקום יראו אותה כדבר חיובי. אני חושבת, שחברות בתוך הקבוצה היא דבר חיובי. אם הקבוצה היא מגובשת ומאוחדת, חברות כזו לא תביא שום נזק. אולם החברים שמקיימים חברות, אינם צריכים להתבודד ולהסתגר, הם צריכים להיות ביחסי-חברות עם כל חברי הקבוצה, צריכים להיות פעילים ומעורבים בכל ענייניה של הקבוצה ואז הקבוצה תראה חברות זו בעין יפה, כגורם בונה. תמיד נחוץ לבן-אדם מישהו, קרוב, שיוכל לעזור לו בשעה שקשה לו, להעיר לו במקרים מסוימים, לעזור לו למצוא את הדרך הנכונה, לעזור לו בלימודים וכו'. כל אחד מרגיש את עצמו יותר חופשי עם חבר, בטוח יותר, יותר נעים לשמוע הערות מפי חבר בן-גילך מאשר מפי המחנך.

ועתה משהו על החברות בין דקלה לביני; בהתחלה, כשרק באתי לקיבוץ היה לי מאוד קשה, מכל הבחינות. ואפשר להבין זאת. מכיוון וקיים הבדל עצום בין חיי העיר לבין החיים הקיבוציים. דרוש זמן מה עד שמסתגלים לחיים החדשים. בהתחלה לא הרגשתי את עצמי בנוח, האווירה נראתה לי מוזרה, וכפי שכבר הזכירו בשיחה, היו צריכים להראות לי כל דבר. כמובן שלא נעים הדבר, כשאינך מכיר את הילדים, לגשת ולשאול על כל פרט, שבעיני ילדים אלה נראה מגוחך. כשבאתי לקיבוץ, הייתה דקלה עוזרת לי מרצונה הטוב: בהכרת החברים, בהכרת העבודה וכן במילוי החובות המוטלים על חברי הקבוצה וכו'. היא הכניסה אותי לחיי הקבוצה ובהתחלה ממש הדריכה אותי. מי שאומר, כי החברות ביני לבין דקלה בנויה על רכילות, אינו אלא טועה: דקלה ואני מכינות הרבה פעמים ביחד את השיעורים; ולכך אי-אפשר לקרוא בזבוז זמן. ואני מדגישה שוב, כי חברות היא בהחלט דבר חיובי ויש לה מקום בחיי קבוצה כשלנו, כל עוד החברים אינם מתבודדים וכל עוד הם חיים ביחסים תקינים עם כל חברי הקבוצה. לפי דעתי, אין חברות גורמת לפרוד בקבוצה להיפך: מאחדת היא את החברים.

ד': רבים הילדים שדיברו בבירור, הזכירו את החברות, שביני לבין יהודית ולכולם היתה אותה טענה - בחלקה מוצדקת ובחלקה בלתי מוצדקת. כולם אמרו, שאנו מבזבזות את הזמן ועוסקות בשטויות, שאין אנו מארגנות את הזמן לדברים מועילים וחשובים, שאנו עוסקות ברכילות יתר מכל ילד אחר בקבוצה. קשה לי לומר, שאנו ארגנו כראוי את הזמן ועשינו מה שהיינו צריכות לעשותו; באמת, זמן יקר בזבזנו. אך לא נכון שהרכילות הייתה המכנה המשותף לשתינו. אין אני מכחישה את כל הדברים שנאמרו להפך, אני שמחה, שכולם חרדים ושמים לב לכל אחד מחברי הקבוצה. אך מעטים ראו גם את הצד השני של המטבע, את הזמן שישבנו יחד בהכנת שיעורים, את הזמן שכתבנו יחד חיבורים וכו'. בכלל, אי אפשר לשלול כל חברות, אפילו חברות שלא תמיד מועילה לקבוצה. עצם הדבר, שזוהי חברות בין שניים - חברות כזאת בונה היא, ואם כי לא תמיד היא לקבוצה - הרי עוזרת היא לילד ונחוצה לו.

נ': השאלה היא: אם יש מקום בקבוצה לחברות חד-מינית בכלל, ואם כן, איזה אופי צריך להיות לחברות זו? הכול מודים, שחברות כזאת חשובה היא ואף דרושה, בעיקר לילדים בגיל מסוים. יש דברים המפריעים לו לילד והיה רוצה להקל על עצמו ולשתף עוד את מישהו במחשבותיו ולבטיו. חברות חד-מינית יכולה גם לעזור לילד אם הוא חלש יותר מחברו. החבר עוזר לו עד שהוא עולה לאט לאט על הדרך הישרה. אולם, אם אין לך חבר ואתה מספר לילד משהו אישי, הנוגע רק לך - אין אתה יכול להיות בטוח שלא יעביר את הדבר הלאה; ואתה מתהלך במין רושם כזה, כאילו מחר ייוודע עניינך לכול. אני יודעת מניסיוני, כמה חשובה חברה בזמן מסוים וכמה יש לך דברים, שהיית רוצה לספר עליהם, ואז יהיה לך יתר קל. היו לי בזמן האחרון משברים קשים, כמו לילדים רבים אחרים, התרחקתי קצת מקבוצתי. חיפשתי לי בקבוצה חברה, שאוכל לשפוך את לבי לפניה ולספר לה כל שאני רוצה. ובאמת יום אחד פניתי לבת קבוצתנו ואמרתי לה: "אני רוצה לומר לך משהו אישי, שנוגע לי בלבד" - וכבר עמדו לי דברי על קצה לשוני, אך הססתי בשל חוסר ביטחון אם למחרת לא יסופרו דברי לעוד מישהו, ולא סיפרתי לה כלום. זהו רק מקרה מניסיוני אני ובטוחה אני, שכמוני התלבטו ילדים רבים בבעיות דומות והיו זקוקים לחברות של אמת. לסיכום: חברות היא תמיד דבר מועיל, אך יש לכוון אותה, החברות שבקבוצתנו עד כה היה בה מן החיוב, אך גם מן השלילה, מפני שלא כיונו חברות זו ולא הראו שאפשר לשבת ולקרוא משהו ביחד, לשוחח על עניין הנוגע לקבוצה ועוד ועוד. הנני מקווה, שאם יכוונו את החברות, תצמח ממנה תועלת רבה, לקבוצה ולפרטים ובה.

ל': אפשר להגיד, שבקבוצה שלנו החברות בכללה הנה טובה, בעיקר היחס בין הבנים והבנות, שהנו יחס של שווים ואין שום בושה מיוחדת של אחד בפני השני.

ילד שהנו מסוגר בתוך עצמו, אפילו ישפוך את כל לבו לפני הקבוצה - לא יועיל לו הדבר למצוא חבר אינטימי. אך אם יהיה לו צורך בחבר, הרי ימצא אותו גם בלי אותה השתפכות. דבר שני הוא, שהקבוצה צריכה להכיר את הילד על לבטיו ובעיקר כשהמדובר הוא בילדי-חוץ, שאולי לא טוב לו בבית ואף הקבוצה מתייחסת אליו לא יפה. אני חושבת שאצלנו מכירים יפה את כל הילדים. אני יודעת שאני אינני שומרת שום דבר בסוד וכולם מכירים כבר את העבר שלי. לי אין טינות כלפי הקבוצה. אני יודעת, שהקבוצה רוצה לפתח את כישרונות הילד בפעילות, בלימודים וכי הרבה פעמים תלוי הדבר גם בילד עצמו. אבל לפעמים אין לי הרגשה נוחה, כי כאשר בוחרים אותי לאיזה שהוא תפקיד, הריני מרגישה, שכולם חושבים שזה נעשה כאילו סתם-ככה, מתוך רחמנות על הילד הזה שלא פעל וכאילו מובן מאליו, שהוא גם לא יפעל, איני יודעת, אם נכון הדבר, אבל יש לי הרגשה כזאת.

עוד על היחס כלפי הילד החדש. אם ילד כזה עושה רושם טוב - הרי הכל בסדר. אבל אם אין לו פרצוף כל-כך יפה, הוא מסכן מאוד. אני משתדלת לא להרגיז את הילד החדש, אבל לא תמיד הנני מצליחה בכך. הנני מחייבת מאוד חברות פרטית, היכולה להוציא את הילד מהסתגרותו. את החברות שבקבוצה, צריך לחזק ואת השלילה שבה יש לעקור.