תורכיה, איסטנבול (2)
"אנחנו אנשים מיוחדים"
מחבר: אליהו בירנבוים
מתוך: המדור יהודי עולמי ב"מקור ראשון"
תקציר: בלשון דומה לזו מספרות הסבתות לבני ה'דונמה', או כת ה'מאמינים', על זהותם החמקמקה כאשר הם מגיעים לבגרות. מעמדם הגבוה בחברה הטורקית רק מעצים את העוינות, ועתיד הכת בת מאות השנים לוט בערפל. מסע אל אחרוני השבתאים, חלק שני.
מילות מפתח: תורכיה, טורקיה, איסטנבול, שבתי בן צבי, שבתאים, דונמה
במאמר הקודם סיפרנו על תולדות כת השבתאים, או עדת המאמינים כלשונם, שעדיין קיימת – בעיקר באיסטנבול. דיברנו על מעטה הסודיות ועל הזהות הכפולה ואולי המשולשת ההופכת את חייהם של בני העדה להליכה מתמדת על חבל דק. את מסע ההתוודעות לעדה הנסתרת נשלים כעת, תוך תיאור עוד מאורחות חייהם הדתיים והאזרחיים, אליהם נחשפתי בביקורי האחרון בעיר.
ד"ר אברהם אלקיים, החוקר את כת השבתאים, במאמרו "המאמינים השבתאים בשלהי ימי האימפריה ובתורכיה המודרנית" סבור כי "השבתאות היא דת חדשה, שאינה זהה לא ליהדות ולא לאסלאם ושמייסדה הוא שבתי צבי". על פי עמדתו השבתאים הם בני הדת השבתאית אשר בדו מליבם דת חדשה אשר איננה המשך רציף של היהדות המסורתית. אולם השיחות וההתכתבויות שניהלתי עם 'כת המאמינים' מגלה שלפי נקודת מבטם, הם אינם אלא "היהודים האמיתיים בעלי האמונה היהודית האמיתית".
בעבר היו לשבתאים בעלי תפקידים של הנהגה רוחנית וקהילתית. בין בעלי התפקידים היו חכמים, רבנים, דרשנים, פייטנים וכן נשיא הקהל ובית דין של העדה. כיום יש בעדה רב ראשי ורבנים נוספים. זהותם של הרבנים כיום איננה ידועה מחוץ לעדה אבל הם נחשבים לבקיאים ומלומדים בכתבי הקודש, במסורות העדה והם יודעים כמעט בעל פה את הזוהר ומדברים ג'ודאו ספרדית, כלומר לאדינו. בנוסף על כך הרבנים נחשבים באופן סמלי נשואים לתורה, בדיוק כמו ה'אמירה'- שבתי צבי, למרות שבניגוד אליו הרבנים נישאים לנשים ויולדים ילדים.
הרבנים ומוסדות הקהילה מתפרנסים ממיסים או דמי חבר שבני הקהילה משלמים כל חודש. תהליך איסוף המיסים נקרא "קסה". בכסף שנאסף הם משתמשים עבור הזקנים והנצרכים, להחזקת בית הספר של השבתאים, לשכר הרבנים, לטיפול בבית הקברות ולעיתים הכסף נתרם גם לבתי אבות יהודים ובתי חולים. בעבר היה בית ספר מיוחד לשבתאים בסלוניקי ואח"כ באיסטנבול. כיום יש שני בתי ספר הממומנים על ידי השבתאים - למרות שאין בהם רוב תלמידים מקרבם וגם לא תוכנית לימודים על פי אמונתם.
כפי שהרחבנו בשבוע שעבר, הדת השבתאית עצמה היא עמומה ונסתרת במידה רבה. למרות זאת, האמונות המרכזיות מסוכמות ב-18 העיקרים המיוחסים לשבתי צבי עצמו. אלה אמורים להיות מקבילים לעשרת הדברות התנ"כיות, אך הם מעורפלים במידה רבה וכוללים הוראות לקריאת תהילים בסתר, ומנהגים שונים המקובלים הן על יהודים והן על מוסלמים.
ספר התהילים וספר הזוהר משמשים אצלם כספרי אמונה ותפילה וספרי יסוד. ספר התהילים מונח בדרך כלל מתחת לכר וספר הזוהר נלמד על ידי החכמים המלמדים את הציבור. מאידך, אין אצל השבתאים ספר תורה או תלמוד והם גם לא נוהגים להניח תפילין.
לידה, חתונה ומוות
את מצות ברית מילה מקיימים השבתאים לא כמו היהודים – המקפידים על היום השמיני – אך גם לא כמו המוסלמים. זמן המילה נע בין שבוע לאחר לידת התינוק עד לא יאוחר מגיל 3 שנים. הברית נעשית על ידי האב, ובתהליך משתמשים גם בשיניים (אולי לצורך הפריעה?). הם מקיימים גם את מצות המציצה בדם ברית. הם מקפידים על מזון כשר לפי הגדרתם, נמנעים מעבודה בשבת ומקיימים סעודת שבת בליל שבת.
השבתאים התחתנו בעבר ובהווה על ידי רב שלהם בחופה וקידושין. ישנם שני שלבים בתהליך הנישואין. הראשון הוא הקידושין: תקופה זו נמשכת לא יותר משנה. יחסי אישות מותרים רשמית בתקופה זו, אולם מצפים מבני הזוג לחכות עד אחרי השלב השני. בטקס הקידושין מקדשים על היין. השלב השני הוא הנישואין, בו הזוג יכול לעבור לבית משלו. ביום שלפני החתונה בני הזוג צמים, וטקס חינה נערך בבית הכלה בערב שלפני החתונה. שלא כדרך המוסלמים, מקפידים השבתאים על מונוגמיה. כמובן שאסור להתחתן עם אישה מחוץ לכת השבתאים ומי שעובר על כלל זה – גם אם הכלה היא יהודיה - יוצא מתוך הקהל. אם וכאשר הוא מתגרש מהאישה הזרה הוא יכול לשוב למחנה.
כיהודים אנו רגילים לשבירת כוס: אך כיוון שבעיני השבתאים הגאולה כבר התרחשה, עם התגלותו של שבתי צבי, יש כוס מתחת לחופה, אבל הכוס מגיעה שלמה ונשארת כך. גם החתן והכלה הולכים לים ואומרים: "שבתי שבתי אספראמוס א תי" (שבתי צבי, אנו מצפים לך). לאחר מכן, הם זורקים מנעול עם שתי מפתחות עמוק לתוך הים. המנעול מסמל את הנישואין ושתי המפתחות את החתן והכלה. לפי מסורתם, מנהג זה יזכה את החתן והכלה בחיי נישואין ארוכים ומתמשכים, שהם יישארו קשורים זה לזה לעד. כמו כן, זריקת המנעול והמפתחות לים הייתה דרך 'להודיע' למשיח שהנישואין התקיימו.
"יוצאי סלוניקי"
הביקור בבית הקברות של המאמינים היה עבורי חוויה מיוחדת עד כמה שביקור בבית קברות יכול להיות חוויה. מארחיי הסבירו לי שהם עושים עמדי חסד של אמת בכך שלוקחים אותי לביקור בבית הקברות, שכן הכניסה לבית הקברות מותרת רק לשבתאים ולבד לא יכולתי להיכנס למקום. ואכן כאשר הגענו למקום, שומר המקום שאל לזהותי ורק לאחר שמארחיי הסבירו את אשר הסבירו הורשתי להיכנס.
בית הקברות השבתאי נמצא ברובע אוסכדאר בחלק האסיאתי של איסטנבול, אולם כדי לא להזדהות כבית קברות יהודי או שבתאי, בית הקברות נקרא בפי כל: בית הקברות של יוצאי סלוניקי. שמו השני של בית הקברות הוא בולבולדרסי באוסקודר שמשמעותו הוא "נהר הזמירים" שכן לפי האגדה השבתאית המשיח ישוב כאשר ישמע את שירת הזמירים.
המאפיין את בית הקברות הוא שאין סימנים או תפילות של מוסלמים על המצבות. הקבורה היא לא לכוון מכה כמקובל בבתי קברות מוסלמים. על חלק מהמצבות יש כיתוב המסמל יותר מכל את אופייה של הדת השבתאית והמגלה שמדובר בבית קברות של מאמינים. אכן לאחר צעידה של מספר דקות מצאתי מצבה שכתוב עליה כך "שמרתי את סודי ונתתי לו לנום". סודם של השבתאים טמון בין אבני המצבות של בית הקברות המיועד לשבתאים בלבד.
לוויות חילוניות לא קיימות בטורקיה כלל וכלל, ולכן כל נפטר צריך לעבור טקס קבורה דתי בדרכו לקבורה. הלכך, הם לוקחים את הגופה למסגד מוסלמי כדי לקיים את טקס הפטירה הדתי. כל בני השבתאים משתמשים במסגד אחד בלבד הנמצא בקרבת מגוריהם לצורך הלוויה. הלוויה היא למעשה הזמן היחיד בחיים בו המאמינים הולכים כיום למסגד...
לאחר הביקור במסגד, הם רוחצים את גופת המת ומלבישים אותו תכריכים לבנים. אסור להיקבר בארון: על הגופה לגעת באדמה ממנה היא באה. אלו המשגיחים על הגופה מרגע המיתה נקראים 'קדברה קדיש'. קוראים קדיש והשכבה בלוויה. בימים עברו היו מדליקים נרות, כיוון שהלהבה מסמלת את הנשמה של המת. אך כיום הפסיקו להשתמש בנרות מכיוון שהנרות משאירים אחריהם שאריות ומפחדים שהם יסגירו את זהותם הלא מוסלמית של הנוכחים, ותחת זאת מדליקים מציתים בלוויה על מנת שתהיה להבה בוערת בזמן הקבורה.
בבוקר שלאחר הלוויה המשפחה המתאבלת אוכלת ביצים לארוחת הבוקר. הביצה מסמלת את התחדשות החיים. אסור לאף אחד מחוץ למשפחה המתאבלת לאכול ביצים. כמו אצלנו, גם אצל השבתאים מתקיימות שלוש תקופות אבל – "שבעה", "שלושים" ושנה, בה אומרים את הקדיש בתדירות האפשרית.
מעגל השנה
מעגל השנה של השבתאים מבוסס על לוח השנה העברי ומועדי ישראל. אולם בנוסף לחגי ישראל, הם צירפו גם חגים ייחודיים משלהם. הלוח שלהם זהה ללוח העברי והם שומרים את אותם מועדים בתאריכים העבריים הרגילים. ראש השנה נחוג בא' תשרי ויום כיפור בעשירי לתשרי; חנוכה בכ"ה כסלו ופורים בי"ד באדר.
החג הייחודי של השבתאים אשר גרם לשאלות וקושיות רבות בקרב היהודים הוא חג הכבש אשר חל בכ"ב אדר.חג זה הוא עבורם מעין "חג הגאולה" שכן הם מצפים ששבתי צבי משיחם ישוב בכ"א אדר שחל בשבת. כשמגיע יום זה המאמינים נוהגים לייחד בביתם חדר שיש בו מיטה ולהדליק נרות ירוקים כדי ש'אמירה' (כינוי לשבתי צבי) יוכל לנוח מדרכו הארוכה.
משמעות אזוטרית מיוחסת לאור הירוק, שעל ידו שבתי צבי יכיר במאמיניו. כאשר ניסיתי להבין ממארחי את המשמעות של הצבע הירוק הם הסבירו לי:
"מנהג זה מקורו בחג האסיף, חג הסוכות. הצבע הירוק מסמל את פרי האתרוג כשהוא עוד לא בשל. לעץ האתרוג יש עלים ירוקים לאורך כל השנה. האתרוג מסמל שאחרי שבני ישראל היו במדבר 40 שנה, וחיו בבתי ארעי, משה הוביל אותם לביתם הקבוע בארץ המובטחת. כשם שמשה הוביל את אבותינו מתוך המדבר לארץ המבוטחת, כך גם שבתי צבי - לו יש את אותה הנפש של משה - יעשה כשישוב. לכן השבתאים מדליקים אורות ירוקים בבתיהם ובבתי ההתכנסות הפרטיים שלהם. זוהי דרכם להביע את תקוותם לשובו המהיר של המשיח ולגאולה הקרובה לעולם כולו".
המאמינים לא אוכלים בשר כבש בין ראש השנה לכ"ב אדר ורק בתאריך זה הם אוכלים בפעם הראשונה בשר טלאים שנולדו באביב. מנהגם היה שעשרה גברים התקבצו בבית הרב וברכו על הטלה. לאחר הברכה, חתכו את הטלה לעשר חתיכות וכל גבר קיבל חלק ולקח אותו לביתו לאוכלו עם אשתו והילדים. הטלה הוא אנלוגי לחג הפסח, המסמל את הגאולה של עם ישראל מעבדות, כך גם שבתי צבי לדעתם מסמל את הגאולה וביאת המשיח.
בלי חילופי זוגות
לדברי השבתאים, השמועות על ניאוף או חילופי זוגות בחג זה אין להם שחר. לפי תיאורם זהו אירוע חגיגי משפחתי המנציח את שבתי צבי המשיח המסומל בבשר הטלה שישוב ביום מן הימים להשלים את משימתו ולבסס את מלכות האל.יש לציין שטקס אכילת בשר הטלה דומה ביסודו לאכילת לחם הקודש בו נוצרים מנציחים את זכרו של ישו ע"י אכילת הלחם המייצג את גופו או על ידי פרי הגפן המייצג את דמו. מכיוון שרבים מן השבתאים הם צאצאי אנוסים, יתכן ומסורת זו מקורה בנצרות והיא שונתה והתמזגה בלוח השנה השבתאי לאחר שהתאסלמו.
למרות הכחשות השבתאים בני זמננו, בעולם היהודי התייחסו אליהם לא פעם כממזרים, כתוצאה מידיעות על מנהגים של הפקרות מינית בעדה, בחג הכבש או באירועים אחרים. ואכן, כאשר ביקשו כמה מהמאמינים לשוב לחיק הקהילות לאחר מותו של שבתאי צבי הרבנים לא הקלו עליהם ודנו אותם לא פעם כממזרים אשר יש להרחיקם מהקהל. כך גם אירע בשנת 1923, כאשר השבתאים היו צריכים לעזוב את סלוניקי בירתם, ביקשו חלקם מרבני סלוניקי לקבלם לחיק הקהילה היהודית, אולם אלו לא קיבלו אותם ודחו אותם בגלל חשש לממזרות במשפחותיהם.
לדברי השבתאים, הטענות העקשניות על פריצות מינית בקרבם נובעות מהשוויון היחסי בין המינים הנהוג ע"י השבתאים (בניגוד למקובל בחברה המוסלמית), וגם מחששם של הרבנים היהודים מקבלת השבתאים בחזרה לחיק הקהילה, תוך שימוש בחשש הממזרות כתואנה למנוע נישואי שבתאים ויהודים. לדברי השבתאים בני זמננו, לא קיימת כל סוג של מתירנות מינית בקרב משפחותיהם.
טורקים נכבדים
המאמינים משתייכים כיום ברובם לשכבה הגבוהה של האוכלוסייה בטורקיה, ונהנים מרמה סוציואקונומית גבוהה. לרובם השכלה מהמכללות הטובות ביותר של איסטנבול ושל אירופה, ורמת חייהם גבוהה מהממוצע. רובם גרים גם כיום בשכונות משותפות, כפי שנהגו עוד בסלוניקי.
בני הדונמה הגיעו למשרות רמות דרג באימפריה העות'מנית ובהמשך ברפובליקה הטורקית; הם קיבלו תפקידים מרכזיים בפוליטיקה, בכלכלה ובצבא. אולם עד היום, מאפיין משותף אחד נשאר לכולם, עד כמה שהם יכולים, הם מסתירים את מוצאם וזהותם.
לפי דבריהם, מספר האנשים המשויכים כיום לכת המאמינים באופן חברתי או זהותי, נאמד בכשישים אלף איש ואישה, כפליים ממספר היהודים במדינה. יש לזכור שבתחילת דרכה של התנועה היא מנתה כמה מאות משפחות. בשנת 1774 הם מנו כ-600 משפחות, ולפני מלחמת עולם הראשונה בשנת 1913 הם מנו כ-16,000 נפש.
בשנים האחרונות נעשים מאמצים רבים מצד גורמים שונים בחברה הטורקית לצייר את המאמינים, הלא הם הדונמה בעייני המוסלמים כקבוצה של יהודים הפועלים למען מדינת ישראל והציונות ומנסים לחתור נגד הרפובליקה הטורקית והאסלאם. תיאוריות של "קונספירציה" נכרכו סביב צווארם של השבתאים וגורמות למתח רב, לחששות מצד המאמינים ובעיקר גם לריחוק מהדת הגורמת לתופעות אלו. פחדים אלו משפיעים על כך שיש הורים הבוחרים לא לספר לילדיהם את הרקע המשפחתי וההיסטורי ולא לחנך את ילדיהם בדרך האמונה השבתאית. על פי השערות אלו, הדונמה קשורים ברשת המקשרת אותם ל"יהדות הבינלאומית", איתם הם שולטים בממשלה הטורקית ורבים הגיעו למסקנה שהדונמה הם אבן הנגף העיקרי ליצירת מדינה אסלאמית.
בשנים האחרונות פורסמו ספרים, מאמרים וסרטים על כת הדונמה באור שלילי, ההופך אותם לשעיר לעזאזל לכל הצרות של טורקיה. עד כדי כך הגיעו האשמות כלפי הדונמה שהם הואשמו אפילו ברצח העם הארמני על ידי הטורקים. אפשר שהחשאיות האופפת את הכת תורמת לרוחות הרעות הללו, וכנראה גם החשד הממשיך לקנן, שהתאסלמותם של בני הכת לא היתה אלא מן השפה ולחוץ ולמעשה הם יהודים.
תהליכי חילון
ההתבוללות ונישואי התערובת הקיימים בעם היהודי כולו, לא פוסחים על כת השבתאים וגם אצלם מצוי תהליך של נישואים עם מוסלמים – למרות האיסור שחקק בעניין זה שבתי צבי עצמו. נישואי התערבות החלו בסוף המאה התשע עשרה ובעיקר לקראת סוף המאה העשרים כאשר השבתאים השתלבו לגמרי בחברה הטורקית החילונית והתעלמו מאיסור נישואי תערובת.
כאשר שואלים את המאמינים על מצבם לאורך השנים ועד היום הם משיבים:"אנו בשינה עמוקה, כמו בתרדמת". אולם מצב זה לא יישאר לטענתם לעולמי עד, מיד עם שובו של שבתאי צבי, המאמינים לא ישמרו על זהותם כסוד יותר והם יגלו את יהדותם. הם יהפכו למנהיגי ישראל ועל הכופרים יהיה לציית להם. ה'קיליפס' (לא יהודים) יהפכו למשרתים. בעולם הבא המאמינים יכנסו ראשונים לגן עדן, עם קדימות וזכויות מיוחדות, והכופרים ילכו בעקבותיהם ויצייתו להם. הקיליפס ילכו ישירות לגיהינום...
אולם, הזמנים משתנים. חלק גדול מהאמונות ודעות שתוארו כאן הם עבור רבים מהמאמינים בגדר שאריות מהעבר הרחוק. רבים מהם משתוקקים כיום להפוך ליהודים "רגילים", ולחזור למצב בו היו אבותיהם לפני שנת 1666, השנה בה שבתי צבי הכריז על עצמו כמשיח.
בעצם, השבתאים מתחלקים כיום לארבע קבוצות שונות: המאמינים הממשיכים בדרך המסורת של שבתי צבי באמונתם ואורח חייהם; אחרים שבחרו לשמור על זיקה חברתית ותרבותית עם השבתאים אבל הם אינם בעלי אמונה דתית; קבוצה שלישית אשר החליטה להתבולל מרצון או מאונס ולמעשה עזבה את העדה השבתאית; וקבוצה רביעית - המבקשת להחזיר עטרה ליושנה ולשוב ליהדות הקלאסית. לא מדובר בתנועה אלא במגמה של יחידים: רוב רובם של השבתאים שמחים בחלקם ואמונתם ומממשיכים לצפות לגואלם אשר יוכיח את צדקתם כבל עם ועדה.
חינוך של הסבתא
אחת הסוגיות המרתקות בקרב השבתאים, היא הדרך למסירת אמונתם מדור לדור. בדרך כלל, קשה להעביר מסורת גלויה מדור אחר למשנהו, אבל עוד יותר קשה להעביר מסורת וזהות אשר צריכות להישמר בסוד כחלק מעקרונותיה.
אכן, כיום לא כל השבתאים מגלים לילדיהם את מוצאם וזהותם של ההורים, מתוך חשש שלא קל להיות יהודי בטורקיה אבל עוד יותר קשה להיות שבתאי. ההורים מנסים בכך לחסוך מילדיהם את ההתמודדות הקשה. ההורים הבוחרים למסור את זהותם לילדים, לא עושים זאת אלא בגיל יחסית מאוחר, בין גיל 10 ל-13, כדי שהילדים התערבו עד גיל זה בחברה וירגישו טורקים.
אחד מבני השבתאים סיפר לי כיצד נמסר לו שהוא שבתאי. ערב אחד הסבתא אמרה לו: "אנחנו אנשים מיוחדים לאלוקים...." לאחר משפט זה הסבתא הסבירה לו מאין הוא בא ולאן הוא צריך ללכת בתחום האמונה. כפי שאירע במשפחות יהודיות בכלל ובמשפחות של אנוסים בפרט, האישה הייתה בדרך כלל הממונה על העברת המסורת והזהות השבתאית מדור לדור. לפי עדויות של המאמינים, האישה אשר הייתה ממונה על החינוך המשפחתי הייתה בדרך כלל הסבתא מצד האימא ולא ההורים. הנוהג הוא שהסבתא מזמינה את הילדים, מלמדת אותם ונותנת להם סוכריות ומגדניות "אם ישמרו בסוד את מה שהיא לימדה אותם".
לפגוש יד אחות
אין ספק שהשבתאים המאמינים בדרכם ואמונתם עושים מאמץ גדול לשמור ולשמר את אמונתם. אין ספק שהעדר חינוך אמוני מסודר, חוסר מוסדות קהילה והקושי לשמר את הזהות בתוך המשפחה מהווה סימן שאלה גדול לגבי המשך דרכם של המאמינים. מחד הם מבקשים להפטיר כדאשתקד, אולם מאידך הזמנים עושים את שלהם. בעולם המודרני קשה לשמר זהות חמקמקה כמו שלהם, והאמונה הופכת במידה רבה לזיכרון נוסטלגי בקרב הדור הצעיר ואפילו דור הביניים.
אולם מי יודע? מצינו בהיסטוריה היהודית תופעות שונות בהן הזיכרון הקולקטיבי נשמר דווקא במצב של הסתר והמודעות והזהות עברו ונשמור מדור לדור אף על פי כן ולמרות הכל. דווקא בעולם פוסט מודרני אנו עדים להתעוררות רוחנית של יחידים וקבוצות שונות, ואין לדעת האם גם על השבתאים יחלוף גל של התעוררות בתקופה הקרובה. אולם עד אז, חייבים לעשות מאמץ מרוכז על ידי השבתאים או על ידי קבוצות אחרות לשמר את כל המנהגים הקיימים בעדה שמא קהילה זו תעלם לתוך השכחה ההיסטורית.
כאשר העזתי לשאול בעדינות רבה את מארחיי השבתאים מה הם חושבים על עתידם הם השיבו בכנות רבה:
"אני מאמין שהגיע הזמן להפסיק את הנידוי והניכור בפניהם עמדנו כבר 350 שנה. אני מאמין שעל היהודים הנורמטיביים להתחיל לקרב את האחים והאחיות המרוחקים שלהם ולפתוח את הדלתות בפני אלה שרוצים לחזור הביתה. ניסינו להיות מוכרים כיהודים כל כך הרבה פעמים, אך נדחינו בכל הזדמנות."
"זה מייאש לראות שבו בזמן שקבוצות שונות של נדחים מתקבלות כיהודים – אנחנו לא. אני מודע לגמרי שיתכן שיש קשיים פוליטיים בקבלתנו כיהודים בהיותנו במדינה מוסלמית, אך למה עלינו לסבול ממשהו שאין לנו שליטה עליו? יהדות היא צדק, עשיית מה שנכון, לא בריחה בזמנים קשים. לפי דעתי, עם קהילה קטנה יותר, יש למאמינים עתיד משלהם. אולי לא עתיד מזהיר, אך אנו נחושים. אולם הבעיה הראשונה שלנו היא נשואי תערובת גבוהים וצמצום המאגר הגנטי".
האם אנו עומדים בפני אחד הדורות האחרונים המשמרים את המסורת והזיכרון של הכת או שמא הם ימשיכו לשרוד כמאמינים בדוקטרינה של שבתי צבי? כוח הנבואה לא ניתן בידינו.
אם ניתן ללמוד שיעור מההיסטוריה היהודית, ניתן לתאר את מצב השבתאים, כמו קבוצות יהודיות רבות בעבר, כמי שיצטרכו להכריע בקרוב בין התבוללות מלאה ומוחלטת עם סביבתם הטורקית לבין חזרתם המלאה לחיק העם היהודי, או שמירה על זהותם הייחודית כקבוצה "חיצונית" לעם היהודי. אפשר שמלאך ההיסטוריה ישמור אותם בתחום הדמדומים ועל גבול שני עולמות כפי שהם חיים כיום. אולם עד ששאלה זו תוכרע, נדמה שהביטוי המתאר יותר מכל את מצבם של השבתאים הוא בדידות. קבוצות אחרות של נידחי ישראל שמרו על זיקה עם יהודים וקהילות יהודיות ברמות שונות, אולם השבתאים נעקרו מעם ישראל מימי שבתי צבי ועד ימנו ללא תהליך של חזרה והשבה ליהדותם. ולמרות שבמשך השנים עם שמרו בעוז ובגאווה על דתם, איננו יודעים מה יעלה בגורלם לעתיד לבוא.
ואולי חובתנו היא לא לתת לקבוצה זו שהיא נצר למשפחת עם ישראל לשקוע ולרדת מעל במת ההיסטוריה, אלא להושיט יד לאותם יחידים המבקשים להגשים את חלומם ולשוב למצב שהיו לפני שנת 1666?
rabanim@ots.org.il