נורווגיה, אוסלו
משפחה בצפון הרחוק
מחבר: אליהו בירנבוים
המדור יהודי עולמי ב"מקור ראשון"
תקציר: למרות מסורת עשירה של אנטישמיות, נהנים היהודים בנורווגיה של היום משלווה לבנה – ומן השבתות המוזרות ביותר, המסתיימות בקיץ ביום ראשון.
אוסלו מתקשרת אצלנו לפוליטיקה ומדיניות, אך אוסלו היא גם קהילה יהודית מפוארת. הקהילה היהודית בנורווגיה אינה רחבת-יריעה: ההיסטוריה קצרה, ולאורך כל השנים גם מספר היהודים מועט. למרות זאת, מדובר בבסיס קהילתי לדוגמה ובחיים יהודיים ענפים.
כמו בשאר ארצות סקנדינביה, ההתיישבות היהודית הגיעה לנורווגיה מאוחר. קהילות קבועות נוצרו רק בסוף המאה ה-19. העדר יהודים על אדמת נורווגיה מתיישב היטב עם היותה של סקנדינביה מעין פריפריה של אירופה לאורך ההיסטוריה. ברוב ארצות אירופה גופא היו קהילות יהודיות בסוף ימי הביניים, אך לא בסקנדינביה.
היתה, בכל זאת, דריסת רגל יהודית לפני המאה הי"ט. אמנם כבר במאה העשירית אסר מלך נורווגיה, אולב דן הליג, על מי שאינו נוצרי לגור בנורווגיה; אך בתקופת המלך כריסטיאן הרביעי, מלך דנמרק ונורווגיה (1588-1648), אנו מוצאים התייחסות ספציפית ראשונה ליהודים.
המלך כריסטיאן האמין שהיהודים עשויים להועיל למדינתו, אך בשל התנגדות הכמורה היה עליו להסתפק באישור ליהודים לגור בדוכסויות של שלסויג-הולשטיין, הרחק דרומה ביבשת עצמה. אותו מלך הכריז על חופש דת הן בדנמרק והן בנורווגיה, וב-1630 נתן רשות ליהודים לנוע ולקיים מסחר בממלכתו. מדובר היה ביהודים ספרדים, שגורשו מספרד ופורטוגל, התיישבו בהמבורג ובאמסטרדם, וקיבלו מאוחר יותר אישור מיוחד להיכנס לנורווגיה. שלא כמו במדינות רבות אחרות, יהודים לא חויבו לגור בגטאות וברחובות יהודיים מיוחדים או ללבוש בגדים שיבליטו את שונותם. ב-1641 המלך הרחיב את ה"הגנה" הזו גם ליהודים האשכנזים, שבאו ממזרח אירופה וממרכזה.
תחת משטרו של יורשו, המלך פרדריק השלישי (1648-1670), יהודים גרו בתנאים מחמירים יותר. כשנורווגיה אוחדה עם דנמרק תחת שלטונו של המלך כריסטיאן החמישי, ב-1687, האיסור על כניסת יהודים למדינה הושב והיהודים גורשו. סיכומו של דבר הוא שהנוכחות היהודית בנורווגיה במאות ה-17 וה-18 היתה אפיזודה חולפת, שלא הותירה את רישומה. אפשר שחלק מהיהודים הפורטוגזים נשארו בממלכה, שהיתה סובלנית יותר אליהם מאשר אל האשכנזים, אך במידה ועשו כך הוטבלו ככל הנראה מרצונם לנצרות.
החוקה בנורווגיה והתנגדותה ליהודים
ב-1814 זכתה נורווגיה לעצמאות מדנמרק והחוקה הראשונה נכתבה. אופיו של מסמך זה היה ליברלי ומתקדם יחסית, אך הוא ציין שהדת הרשמית היא פרוטסטנטית לותרנית ועל יהודים וישועים נאסרת הכניסה לממלכה. בחוקה היתה פתיחות רבה כלפי ילדים, נשים ומיעוטים אבל לא כלפי יהודים. הדיון על ה"סעיף היהודי" היה ממושך וטעון, ונמשך לא פחות מ-37 שנה. האיסור על כניסת יהודים לנורווגיה הוסר רק בשנת 1851, בעיקר תודות למאבק העיקש והמתמשך של המשורר ולוחם החירות, הנריק וורגלנד (1808-1845) ותמיכתם של חברים משכילים של בית המחוקקים, שהתנגדו ל"סעיף היהודי" בהתבסס על ערך כבוד האדם.
הטיעונים שניתנו בממשל על ידי הדוברים בעד החרם נגד היהודים לא נבעו בעיקרם מטיעונים דתיים, אלא מתפיסה פוליטית ומהסתכלות שלילית על היהודים, טבעם, צורת התנהגותם וחוסר יכולתם לכאורה להתאים עצמם לחברה הכללית. בניגוד לנורווגיה, שסגרה את דלתותיה ליהודים, שוודיה ודנמרק אימצו יחס הפוך כלפיהם.
אולם שנאת היהודים לא נעלמה כליל מהפרלמנט הנורווגי. בשנת 1929 נולד האיסור המפורסם על השחיטה בנורווגיה, איסור שקיים עד היום הזה. שלא כפי שחושבים בדרך כלל, הטיעונים לאיסור השחיטה לא היו מוסריים ולא נגעו לבעלי החיים, אלא דווקא לאוכליהם. בדיונים בפרלמנט דיברו על "הברבריות של היהודים" וקיוו שאיסור השחיטה ישכנע רבים מהם לעזוב את הממלכה.
ראשיתה של הקהילה היהודית
לאחר שינוי החוקה ואישור כניסת היהודים, החלו להגיע יהודים במספרים קטנים, בעיקר מפולין ומליטא. הרישומים מ-1875 מצביעים על 25 יהודים בלבד כתושבים קבועים במדינה. ביוני 1892 הקהילה היהודית הראשונה נוסדה בכריסטיאניה (היום אוסלו). הקהילה נקראה בתחילה 'הקהילה היהודית בכריסטיאניה', אך לאחר שנה שונה השם ל'הקהילה המושאית' (מלשון משה). בזמן זה היו 214 יהודים בנורווגיה, ו-136 מהם גרו בכריסטיאניה. במשך 30 השנים הבאות מספר היהודים בנורווגיה גדל מ-642 נפש ל-1,457 עקב הדיכוי במזרח אירופה וקשיי מלחמת העולם הראשונה.בערך באותו זמן הוקמה קהילה יהודית בטרודהיים, שם התפתח המרכז היהודי השני בנורווגיה.
בית הכנסת של הקהילה נבנה בשנת 1920. בית הכנסת מפורסם בתקרתו המקומרת ובקישוט סביבה בצורת טלית, ובכתובת "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל" בשער הכניסה. אחד המאפיינים של בית הכנסת, שלא ראיתי במקומות רבים בביקוריי בבתי כנסת אלא בעיקר באדריכלות של בתי הכנסת בסקנדינביה, הוא מקומו וגובהו של ארון הקודש. ארון הקודש ומקום הדרשה של הרב ליד הארון נמצאים בגובה רב. עולים לארון הקודש במדרגות רבות, המובילות לגובה של כארבעה עד חמישה מטר מגובה הרצפה. כאשר הרב דורש הוא נמצא יותר קרוב לשמים מאשר לארץ ולמתפללים...
לאחרונה בית הכנסת שופץ, וחודש בניין הקהילה המשמש למוסדות הקהילה השונים.
הקהילה היהודית בטרודהיים נוסדה ב-1905. בתחילת שנות העשרים רכשה הקהילה מבנה תחנת רכבת לשעבר מהעירייה ועיצבה אותו מחדש כבית כנסת וכבית ספר קהילתי. בית הכנסת נחנך בשנת 1925 ומתפאר בהיותו בית הכנסת הצפוני בעולם. בניין זה נוצל על ידי הנאצים במלחמת העולם השנייה כמחסן סחורות וניזוק קשות. הוא חודש ונחנך מחדש ב-1947. למרות שתוכו נהרס, כמה מכלי הקודש ניצלו על ידי הכנסייה המתודיסטית ונשמרו באחסון סודי במשך המלחמה. כיום גרים בעיר כמאה וחמישים יהודים.
תקופת השואה
הגישה השלילית כלפי היהודים לא באה לידי ביטוי בהיסטוריה הרחוקה בלבד, אלא גם בתקופת השואה. נורווגיה לא נהגה כשכנותיה ולא היטיבה עם אזרחיה היהודים.
כאשר הגרמנים פלשו למדינה ב-1940, גרו בה 1,800 יהודים. הצבא נכנע וממשלת שיתוף הפעולה בראשותו של וידקון קויזלינג קיבלה ויישמה במהירות את הדרישות הנאציות לחקיקה אנטי יהודית. ב-1942, כשהגרמנים ביקשו שיהודי נורווגיה יישלחו למחנות ריכוז, נענתה הממשלה ושלחה 770 יהודים. רובם הושמדו במחנות ההשמדה. גם הרב יצחק יוליוס סמואל, שהיה רב הקהילה היהודית, גורש ונרצח על ידי הנאצים. חשוב לציין שאף שהוצע לרב להימלט עם משפחתו לשוודיה, הרב סירב לעזוב את קהילתו. אשתו וילדיו עלו לארץ לאחר השואה ואשתו העידה נגד אדולף אייכמן במשפטו בירושלים. ב-1996, לאחר גילויים בעיתונות ולחץ ציבורי, משרד המשפטים מינה ועדה לבחון את נושא החזרת הרכוש היהודי שהוחרם על ידי משטר קויזלינג. נורווגיה, אגב, היא אחת משתי המדינות היחידות בעולם שאין אפשרות להעמיד בה לדין פושעי מלחמה נאצים, כיון שכבר חל על פשעים אלו "חוק ההתיישנות". (נמסר על ידי ד"ר אפרים זורוף, מרכז ויזנטל).
אך לא זו כל התמונה הנורווגית: לצד הממשלה ששיתפה פעולה עם הנאצים, פעלה בנורווגיה גם מחתרת. זו הצליחה להבריח כשני שליש מיהודי המדינה, 930 במספר, אל מעבר לגבול השוודי ולהצילם.
חידוש הקהילה
לאחר סיום המלחמה, נוסדה הקהילה היהודית באוסלו מחדש על ידי פליטים חוזרים. למרבה הפלא, בית הכנסת באוסלו לא ניזוק. השתמשו בו כמחסן לספרות נאצית ורכוש יהודי מוחרם, ואפילו ספרי התורה נותרו שלמים. בית הכנסת חזר במהירה לתפקודו בניהולו של הרב זלמן ארונזון, אך הקהילה הצטמצמה מאוד. ב-1947 אפשרה הממשלה הנורווגית את הגירתם של כמה מאות פליטים יהודים, רובם מהונגריה. ב-1969 נבנה מרכז קהילתי ליד בית הכנסת.
לקראת סוף שנות ה-70 של המאה העשרים התחילה התחדשות משמעותית של הקהילה. עד היום יש בקהילה פעילות ענפה, גן ילדים, סניף בני עקיבא, שיעורים והרצאות למבוגרים, תפילות בימי חול ושבת, בית ספר בימי ראשון, שבתונים ומחנות לילדים וצעירים, מושב זקנים, מקווה, אספקת אוכל כשר וכל הנדרש לחיים יהודיים. בשבת רגילה יש כ-150-עד 200 מתפללים, גברים נשים וילדים בבית הכנסת. תפילת שבת בבוקר נחשבת לאירוע הדתי והחברתי המרכזי של השבוע, ויהודים רבים נוטלים בה חלק פעיל למרות שאינם דתיים. כיום יש כ-1,500 יהודים בנורווגיה.
אחת התופעות הייחודיות בקהילה היהודית באוסלו היא השלשלת המשפחתית הרבנית. הרב מיכאל מלכיאור שימש במשך שנים רבה של הקהילה היהודית באוסלו ותרם רבות לחידושה וחיזוקה, כאשר הוא ממשיך שושלת משפחתית של רבנים בכלל ובארצות סקנדינביה בפרט החל מהמאה ה-18. כעת, בנו הרב יואב מלכיאור (בוגר שטראוס-עמיאל) משרת כרב הקהילה וממשיך את המסורת המשפחתית. הרב מיכאל מלכיאור קיבל מהקהילה את תואר הכבוד "הרב הראשי לנורווגיה" בעקבות פעילותו הברוכה למען הקהילה במשך שנות עבודתו.
גיאוגרפיה והלכה
בדרך כלל, הגורמים המשפיעים על אופיה של קהילה יהודית בתפוצות הם גורמים של היסטוריה וגיאוגרפיה. במקרה של נורווגיה, יש למיקום הגיאוגרפי משמעות מרובה גם מבחינת שמירת המצוות על פי ההלכה. מעניין לעיין בשאלות הלכה האופייניות לאזור זה של כדור הארץ.
בארצות הצפוניות באירופה מתעוררות בעיות הלכתיות ומעשיות שונות באמצע הקיץ ובאמצע החורף עקב התארכות הימים והלילות. היממה אינה מתחילה ואינה מסתיימת בצורה שאנו מכירים, והדבר מעורר שאלות אינספור לגבי שבת, ספירת העומר, טבילה בזמנה ועוד.
ישנן בנורווגיה שבתות הנכנסות בחורף בחצות היום ביום שישי (בערך בשעה 14.00) ויוצאת בחצות היום של יום שבת (בערך בשעה 15.00), ובקיץ שבת נכנסת בחצות הלילה של יום שישי (בערך בשעה 12.00 בלילה), ויוצאת בחצות הלילה של שבת – ובעצם לפנות בוקר של יום ראשון, לאחר השעה 1.30....
למרות שיש דעות שונות בהלכה ומנהגים שונות בקהילות האזור הצפוני, חברי הקהילה היהודית באוסלו נוהגים בימי הקיץ להתפלל תפילת ערבית של מוצאי שבת לאחר פלג המנחה, כאשר עוד יום בחוץ, להבדיל על הכוס ללא בשמים ואש, ולהודיע קבל עם ועדה ששבת עדיין לא יצאה ושאסור לעשות מלאכה. במקומות אחרים, הולכים לישון במוצאי שבת ומבדילים ביום ראשון בבוקר הבדלה מלאה.
קיימות גם שאלות לגבי זמן הנחת תפילין ואמירת קריאת שמע, טבילת אישה במקווה כאשר עוד לא החשיך, בזמן ששלושת הכוכבים מואילים בטובם לצאת רק לקראת שתיים לפנות בוקר...
באשר למקום שבו השמש כלל אינה זורחת (או אינה שוקעת) בשיא החורף (או הקיץ), ישנן שתי שיטות עיקריות בהלכה. יש הסוברים שיממה נקבעת על-פי המהלך האסטרונומי, כלומר השלמת הקפה אחת של כדור הארץ סביב עצמו תוגדר כיממה ללא תלות בזריחה ושקיעה (ראה רמב"ם, "מורה נבוכים", ח"ב פרק ל, ואבן-עזרא בראשית א, ה "וטעם יום אחד הוא תנועת הגלגל").
הרב שלמה גורן זצ"ל היה סבור אחרת. הוא טען שבקיץ הצפוני חצות הלילה (היינו שעה 24:00 בקירוב) היא זמן השקיעה, ומיד לאחר מכן מגיע זמן עלות השחר. העיקרון המנחה הוא שכאשר ישנו לילה קצר, ואפילו של כמה דקות בלבד, ודאי שתחילת הלילה היא השקיעה וסופו - עלות השחר; על בסיס זה, גם כאשר כבר לא יהיה עוד לילה כלל, נקודת חצות נשארת שלב המעבר מן היום שעבר ליום הבא. והוא הדין לגבי החורף הצפוני, שבו השמש כלל לא זורחת. חצות היום (שעה 12:00 בקירוב) היא שלב המעבר מיממה ליממה (ראה תורת השבת והמועד: השבת בארצות הצפוניות ובמזרח הרחוק). על פי דבריו, בקיץ השבת תיכנס בחצות הלילה של יום שישי ותצא בחצות הלילה של שבת, ובחורף תיכנס בחצות היום של יום שישי ותצא בחצות יום השבת.
כאשר שאלתי את הרב מיכאל מלכיאור ואת בנו הרב יואב מלכיאור מה מייחד את הקהילה היהודית באוסלו, השיבו פה אחד:
"הקהילה היהודית באוסלו היא כמו משפחה. יש בה מקום לכל יהודי והיא דואגת לצרכים הרוחניים והתרבותיים של כל חברי הקהילה. למרות שהיו תחזיות קודרות באשר להמשך קיומה של קהילה קטנה ייחודית וצפונית זו, הקהילה ממשיכה להתקיים ואף מחדשת את פניה ומתחזקת. לא אלמן ישראל".
rabanim@ots.org.il