הגולם לא היה ולא נברא

תגובה ל"העיר שבוית החלום", מאת אליהו בירנבוים, גיליון פרשת תצווה

מחבר: שמואל גלברד

מתוך: מוסף שבת, עיתון "מקור ראשון"

בכתבה על פראג נאמר שטעם המנהג בבית הכנסת "אלטנוי" בפראג לומר בליל שבת פעמיים את הפרק "מזמור שיר ליום השבת", הוא עקב מעשה שהיה עם הגולם, שהשתולל ברחובות העיר עם כניסת השבת, והמהר"ל יוצרו (לפי האגדה) יצא והחזירו, לפיכך ציווה שיאמרו שנית המזמור "כדי ללמד על כך, שבין יציאתו וכניסתו השבת כמו נעצרה מלכת".

אך מאחר שהגולם לא היה ולא נברא, וכל כולו בדותא שהמציא הסופר האידי י"י רוזנברג בספרו "נפלאות מהר"ל" (תרס"ט), ברור שאין זה הטעם למנהג הקיים עד היום בבית הכנסת.

הטעם למנהג זה אחר. מקובל היה בבית הכנסת המדובר לקבל את השבת בכלי זמר (ראה שו"ת מלמד להועיל לר' ד"צ הופמן, ח"א או"ח סי' טז), וגם את אמירת מזמור שיר ליום השבת ליוותה תזמורת; והואיל שאמירת המזמור הזה, לדעת המחבר בשו"ע (סי' רס"ג סע"י), נחשבת לקבלת שבת, ונגינה בכלי זמר אסורה, הנהיגו לומר פעמיים את המזמור, פעם ראשונה בליווי התזמורת והשנייה בלעדיה.

כך כותב ר' אהרן אפשטיין, דיין ומורה צדק בפראג בתחילת המאה הקודמת, בתשובה לשאלה על מזמור שיר ליום השבת הנאמר פעמיים:

פעם ראשונה שלא לשם קבלת שבת, רק כמזמור שיר בעלמא, להלהיב לבבות בני ישראל לקבלת השבת בהתעוררות שמחה לקראת כלה ומלכתא. אחר כך אמרו מזמור שיר ליום השבת לשם קבלת שבת בלא כלי שיר, ומאז, אף על גב שבטלו כלי השיר ובטל הטעם, מכל מקום המנהג לומר שתי פעמים המזמור בבית כנסת זה נשאר" (שו"ת כפי אהרן, פראג תרצ"ג, סי' כ).

חזור ל"צ'כיה פראג / העיר שבויית החלום"