כישוף, ניחוש ועבודת-אלים
רבים וגדולים וחזקים הם האלים. אך בידי האדם דרכים רבות ושונות להגיע אל סודותיהם להכירם להבין את רצונם, לפייס את דעתם.
שלש הן הדרכים בהן יכול אדם לבוא במגע עם האלים וסודותיהם ורצונם: הכישוף, הניחוש והפולחן.
א. כישוף מהו?
כישוף הוא הדרך להשתמש בכוחות נעלמים ולכפות עליהם את רצונו של האדם או של האל. כי גם האלים הם מכשפים, הם מגלים את הכוחות הנעלמים ומגלים אותם גם לאנשי חסדם מבין בני האדם. הכישוף הוא חכמת האלים.
יותר מכל ארץ אחרת מצטיינת מצרים במכשפיה וכישופיה. אל הכישוף הוא תות, שהוא אל החכמה.
יש כשפים נגד מזיקים, נגד עקרבים, חיות רעות, נגד מחלות.
הנה למשל נשך נחש את האל העליון רע. באה האלה איסיס וריפאה אותו בכשפיה, או תות מרפא אל אחר ,על ידי יריקה בעינו. יש סולם קסמים, אך להשתמש בו יכולים רק האלים היודעים את שמו הנסתר.
אם יוודעו לו לאדם סודות אלה, יהיה למכשף וידע להדביר גם את רצון האלים לרצונו.
בבבל בדרך כלל הכישוף הוא בידי רוחות רעים. האשף (=עושה הכשפים) הבבלי, נעזר בהשבעות בשם אנו ובל ואאה ושמש וסין והאלים האחרים כדי לגרש כשפים, לרפא חולים, כי כל המחלות מעשה כשפים הם. והנה דוגמה של לשון השבעה נגד כישוף:
"מארה רעה נפלה על אדם כמו שד. ראהו מרודך, בא אל אביו אאה לשאול במה ירפא החולה; אוכל לומר לך עוד. לך, בני מרודך, אל בית זאה הקדושה הביאהו, את חרמו התר, את חרמו פתח". כוחו של האשף הוא ברוק שבפיו, רוק זה הוא קבל מהאל אאה.
ישנן שבע רוחות רעות, שהן זרע אנו, אך הן מתנכלות בכל הבריות ואף באנו עצמו.
יש והאלים מחזיקים בפיהם קמיעות מטיט אדום ויוצאים למלחמה על אלים אחרים או רוחות רעים (ממש כמו מכשפים בני אדם...).
מכשירי הכישוף הם "לוחות גורל", "חותם חיים", "לוח חכמה'", "חגורת אבני לידה" (בידי עשתר) האלים גונבים או גוזלים זה מזה את הכלים האלה.
גדול אמצעי הכישוף גם במצרים וגם בבבל הוא השם הנעלם של האל העליון. מי שמצליח להגיע אליו ולהשתמש בו הוא כמעט כל-יכול חרטום גדול ואשף האשפים.
ב. הניחוש
אם בדרכי כישוף אפשר להשפיע על מעשי אלים, הרי בניחוש אפשר להגיע לידיעת רצונם. וזה דבר לא פחות חשוב מהכישוף כי איך ידע אדם להיזהר מפני הצפוי לקדם את פני הרעה, לכפר את פני האל לפני בוא האסון? בקיצור: הנחש הוא מדע הקריאה במאורעות העתיד.
ניחוש ע"פ כבד, הכבד מחולק לריבועים ולחלקות הארץ ורחובות העיר:
צד שמאל ומטה הם אותות לרעה, צד ימין ומעלה אותות לטובה.
הכהן קורא בכבד כמו בספר.
שתי דרכים לנחש את רצון האלים ואת העתיד:
דרך ראשונה דרך חיצונית, מאותות חיצוניים, דרך שנייה מכוח ראייה פנימית, הרגשה בנפש.
הנחש החיצוני הוא על פי תנועות בעלי חי, צפרים, שרצים או תנועות ותופעות בשמים: ליקויי חמה ולבנה כוכבי שביט. יש גם שיטה מפותחת של ניחוש על פי הכבד או על פי גביע.
חשיבות רבה יש לימים מסוימים שהם טובים או רעים. יש ימים שהאלים במצב רוח רע ביותר ואז אל ישא אדם אישה, אל יבנה בית, אל יצא למלחמה.
למשל: אוי לו לאדם שבאחד בניסן הקדים נחש לראותו, אדם זה ימות תוך שנה, אם לא ינתק את ראשו של הנחש.
או אוי לו לאדם מצרי אשר בי"ב בחודש ראשון בחורף יראה... עכבר.
העמוקה בחכמות, היא חכמת הקריאה באותות השמים, למשל: "אם תהיה התקדרות השמש באחד הימים מן האחד עד השלושים באדר ב', ישמע האל שמש תפילה."
אם הכוכב נוגה מוקדר בחודש כסלו, האלים יתחברו נגד הארץ". "אם מאדים בשובו נכנס לעקרב, יום רע. אל יצא איש מן השער."
דרכים אחרות להכרת העתיד ורצון האלים הם החלום, הדרישה אל המתים או ההתנבאות, בחלום רומז האל לחולם בדרך חידות את העתיד על החכמים ופותרי החידות לפתור חידות אלה.
המתים באים במגע עם עולם האלים במישרין ועל כן יודעים הם את הכל, ומי שמצליח לבוא בדברים עם מת עלול להציל מפיו ידיעות.
אך החשובה מכל דרכי הניחוש האלה היא ההתנבאות. זה חסר האלים, אשר דבקים באדם המתנבא. צורה זו של מגע עם אלוהים כמעט שאינה ידועה במצרים או בבבל. אך אצלנו ובארץ החתים היא ידועה.
המתנבא נעשה כמו שיכור בהתלהבותו, בשירו ובריקודו, נפשו יוצאת מגופו ומידבקת באל, או נעשית בעצמה אל.
ג. עבודת האלים
הדרך השלישית בה יבוא האדם במגע עם האלים היא העבודה שהוא עובד להם.
עבודת האלים היא - פעולת-גומלין בין האדם ובין האל. בעבדו לאלוהיו על ידי קרבן, תפילה וכדומה, משיג האדם שפע טובה לעצמו הודות לשפע שהוא משפיע לאלים. האלים זקוקים לעבודת האדם. מתנותיו מחזיקים אותם, כי האלים הנאבקים ביניהם, נאבקים עם המוות, נאבקים עם הגורל והם עצמם חומר, זקוקים לעידוד זה, למזון זה, לעזרה זאת.
ומכיוון שהאלים חוגגים חגים רבים, חייב אדם לסייע להם בשעשועיהם. כשאדם מקריב קרבן, האלים מתקהלים סביב כ"זבובים" או כ"כלבים", כפי שהמסופר בספרי בבל עתיקים, כדי להריח מהריח. האדם מסייע גם בשמירה על האלים מרוחות רעים, על ידי העמדת פסלים שומרים בשערי המקדשים.
הכהן הגדול במצרים מסייע בידי האלים להחיות את אוסריס המת בכל לילה. הוא מחבק את פסל האל ומוסיף לו כוח, מעשים אלה אינם אלא חיקוי למעשי האלים עצמם.
גם הקורבן אשר אדם מקריב אינו אלא חיקוי לקורבנות אשר בעולם האלים. כמובן מאמין האדם שבקרבן שהוא מביא אין הוא רק מסייע לאל, על ידי זה שהאל אוכל את בשר הקורבן וזוכה בכוחו, כי אם גם שהאל ישלם לו לאדם כגמולו ויטה אליו חסדו.
וכי מה צריך עוד האדם, אם לא עזרת האלים?