שליט גדול יצא לכבוש עולם
מאת פרשננו המדיני
כשהגיע תותמוס א' לשלטון, הוא ירש מדינה גדולה – מדינה ששוחררה על ידי אבי-אביו (אמוסה) מידי ההיקסוסים ואשר גבולותיה הורחבו על ידי אותו אמוסה, שרדף את ההיקסוסים עד הקצה הצפוני של ארץ כנען.
פרעה אמנחוטפ גם הוא נהל מלחות בעמי כנען כדי לחזק את בטחונה של מצרים.
ה"כבושים" של תותמוס א'. אפוא, (על כל פנים, בארץ כנען) לא היו אלא חזרות על מסעי קודמיו. פה ושם היה צריך להשקיט מרידות קטנות, אבל בדרך כלל לא נתקל בהתנגדות רצינית.
הכבוש היחידי שאפשר לזקוף לזכות תותמוס בלבד הוא כבוש השטח הצפוני (חלק מנהרינה) עד הפרת.
שונים הדברים היום. תפקידו של תותמוס ג' בהתפשטו צפונה הרבה יותר קשה משהיה תפקידו של אביו. מאז מסעו של תותמוס א' לא דרכה כף רגל פרעה על אדמות אלו, עד שקשה לומר כי הן עדיין שייכות למצרים. נכון הדבר שמספר מלכי כנען (בייחוד בדרום) נשארו נאמנים למצרים. אולם במקומות המרוחקים יותר מהנילוס (מגדו, ינועם, נוגס, קדש, ועוד) חיה האוכלוסייה ברשות עצמה תחת מלכים אשר חדלו מכבר לשלם מסים למצרים. (ברור, דרך אגב, כי מדיניותה של המלכה חטשפסות רודפת השלום, שמלכה על מצרים משך ארבעים השנים האחרונות, עודדה במידה לא קטנה את תנועת העצמאות בארצות הללו).
עכשיו הוטל על תותמוס ג' לכבוש מחדש את כל הערים והארצות הללו. וקשה בהחלט להגדיר מסע כזה ב"השקטת מרידה" בלבד.
הברית הצפון-כנענית, שבראשה עומד מלך קדש, נחשבה עד כה לכוח מניעה רציני למדי, העשויה לחסל, ללא קושי רב, כל ניסיון מצד פרעה להשליט מחדש את מרות מצרים על ערי כנען.
עצם העובדה שתותמוס הצליח לנצח את צבאותיהם המאוחדים של מלכים אלה ראיה לכך שהוא בעל כשרון יוצא מגדר הרגיל.
ואם נתבונן ונראה כיצד עשה את הדבר, נווכח שאכן תותמוס הוא איש מלחמה שלא היה כמוהו בתולדות האומה המצרית. אחרי שנאלץ לבזבז עשרים ושתים שנה כ"מלך" מצרים להלכה, שעה שחטשפסות שלטה בפועל, מתגלה הוא עתה כמנהיג מופלא וכבעל-תכסיס שנון.
מאחר ששם קץ היום, בניצחונו המזהיר במגידו, להתנגדותם של מלכי כנען, פתוחה דרכו עד הפרת – אם כי ספק גדול שיגיע לשם לפני קץ עונת המלחמה.
אבל אם יחליט תותמוס, ביום הגיעו לנהר ההוא, לעבור אותו בכיוון צפון-מזרחה, ייתקל המלך המצרי, ללא כל ספק, בהתנגדות קשה ביותר מצד סאושאתר, מלך מיתני.
מיתני היא המלכות הצעירה ההולכת וגדלה משנה לשנה. היא מהווה כיום כוח יחידי שיש לאל ידה לבלום התפשטותו של תותמוס צפונה.
כי מי הם העמים האחרים הבאים בחשבון? הצידונים ושאר תושבי הערים בחוף הצפוני עיניהם לספנות ולמסחר ולא למלחמה; החתים – יותר מדי חלשים מכדי להתמודד עם הצבא המצרי; ארפכא (מלכות החורים על יד החידקל) כבר שייכת למלכות מיתני; אשור גם היא תחת השפעתו של מלך מיתני; ובבל בכלל ירדה מהפרק, מאז כיבושה על ידי הקסיתים לפני כמאה שנה. ואחרון אחרון אחרוני המלכים והחיילים ההיקסוסים אשר לפני מאה שנה נידחו משלטונם במצרים, אחר כך מכנען, והיום הם מנסים בראשותו של מלך קדש ההיקסוסי להחזיר את עטרתם ליושנה.
מפה