יפו נפלה בתחבולה

 יפו – תדהמה עצומה נפלה כאן על יושבי העיר חייליה–מגיניה וקציניה וכל בית המלך, כאשר לפתע פתאום צצו בתוך העיר מתוך מאתיים סלים "תמימים", מאתיים חיילים מצרים חמושים והשתלטו בבת אחת על העיר.

המעשה הוא מלאכת מחשבת של המצביא המצרי תות, אשר הוטל עליו לצור על העיר ולכבוש אותה, בשעה שפרעה תותמוס עבר עם עיקר צבאו צפונה לכיוון מגידו, להתמודדות המכרעת על כל מלכי כנען ומלך קדש.

וזה המעשה:

המצביא תות נפגש עם מלך יפו מחוץ לחומות העיר וגם מחוץ למחנה המצרי לכאורה באופן סודי ללא ידיעת המטה המצרי. בשיחה "סודית" זו הצליח תות לשכנע את מלך יפו שהמצור נמאס עליו והוא מוכן להגיע לידי הסכם שלום עמו ואף להצטרף למורדים בשלטון "העריצות" של מלך מצרים.

השיחה הייתה טבולה ביין. כשמלך יפו שתה לשכרה ביקש מאת תות להראות לו את שרביט הזהב הגדול שקיבלו כאות הצטיינות מאת פרעה. אך מכיוון שהשרביט שמור היה באוהלו של תות במחנה הסכים מלך יפו להיכנס למחנה.

באהל הוציא תות את השרביט מארגז הכסף המפואר והראהו לאורח, אך בשעת מעשה אחז בכנף בגדו ואמר:

"הביטה בפני, אויבנו מיפו! זכור את פרעה מן-כפר-רע, תותמוס השלישי הגדול מכל מלכי ארץ, שהניצחון לצדו!" וכנראה ליתר הבטחת זכרונו של מלך יפו, הלם אותו תות במצחו, הפילו וכבלו.

אחרי זה ציוה המפקד המצרי להסתיר מאתיים חיילים על נשקם בתוך סלים גדולים אשר נשאו על ידי חמש מאות חיילים מצריים בלי מדים.

בראש שיירה זו יצא שלישו של מלך יפו שהנהיג את כלי רכבו. הוא נצטווה למסור לאשתו של מלך יפו את בשורת הניצחון אשר נצח את תות והנה גם ראשית המחנה והשלל.

השליש שראה את מלכו ואת תות במשתה הידידות האמין לדבר, ומסר את הבשורה באזני עם יפו והמלכה. היא ציוותה לפתוח את שערי העיר.

בהיותם בעיר התירו המצרים ה"אזרחיים" את הסלים ומתוכם קפצו מאתיים החיילים החמושים אשר כמובן ללא כל קושי וללא קרבן אחד פרקו את הנשק ממגני העיר.

אכן מאז היות מלחמות בעולם לא היה עוד כיבוש מחוכם כל כך.