"כתוב חזון ובאר על הלוחות..."

שיחות בספר חבקוק

מחבר: יהושע רוזנברג

חבקוק ב

מבחר שיחות ששודרו ב"קול ישראל" במסגרת "פרקי היום בתנ"ך"

לאחר שחבקוק מתלונן על עליית מלכות הרשע של הכשדים ועל הצלחתה, הוא עומד ומצפה לתשובת ה'. הנביא עומד כשומר בעת מצור המצפה לראות מה יקרה. הדימוי של הנביא לצופה העומד על משמרתו נמצא גם ביחזקאל ג' יז, וחוזר על עצמו בפרק ל"ג, ז:

"בן אדם צופה נתתיך לבית ישראל ושמעת מפי דבר, והזהרת אותם ממני."

גם ירמיה הנביא מדמה את הנביאים לצופים:

"והקימותי עליכם צופים, הקשיבו לקול שופר..." (ו', יז)

בדימוי של הצופה משתמש גם ישעיה:

"צופיו עורים כלם לא ידעו, כלם כלבים אלמים, לא יוכלו לנבוח..." (נ"ו, י).

כאשר הולך שאול בן קיש לחפש את האתונות שאבדו לאביו מציע לו נערו ללכת לנביא. הכתוב בשמואל א' ט', ט אומר:

"לפנים בישראל, כה אמר האיש בלכתו לדרוש אלוהים, לכו ונלכה עד הרואה, כי לנביא היום, יקרא לפנים הרואה".

הנביא עומד על משמרתו ומצפה לתשובת ה' על טענותיו:

"על משמרתי אעמודה, ואתיצבה על מצור, ואצפה לראות מה ידבר בי ומה אשיב על תוכחתי".

רש"י בפירושו לכתוב מביא מדרש המדמה את מעשה הנביא למעשה חוני המעגל:

"עג עוגה חבקוק, ועמד בתוכה ואמר: לא אזוז מכאן עד שאשמע מה ידבר בי על שאלתי זאת: למה הוא מביט ורואה בהצלחתו של רשע, ומה אשיב אל הבאים להתווכח לפני".

יש המבארים כי "ומה אשיב על תוכחתי" הוא כינוי. הנביא, מתכוון לומר: מה ישיב על תוכחתי, אך מתוך כבוד כלפי מעלה הוא משנה ואומר "ומה אשיב". ואכן הקב"ה משיב את הנביא דבר ומצווה אותו לכתוב את החזון, ולחקוק אותו על הלוחות:

"כתוב חזון, ובאר על הלוחות, למען ירוץ קורא בו".

את החזון יש לכתוב, שכן הוא לא יתרחש במהרה. הכתיבה תוכיח שהנביא חזה את הדברים מראש. גם ישעיה הנביא קיבל ציווי דומה:

"ויאמר ה' אלי, קח לך גליון גדול, וכתוב עליו בחרט אנוש: למהר שלל חש בז. ואעידה לי עדים נאמנים, את אוריה הכהן, ואת זכריהו בן יברכיהו".

חבקוק מתבשר שהנבואה תתקיים במועד שנקבע לה:

"כי עוד חזון למועד, ויפח לקץ ולא יכזב, אם יתמהמה חכה לו, כי בוא ובוא לא יאחר".

עתה מוסר לנו הנביא את החזון שחזה: הצלחת העריץ לא תמשך, גם הוא ישתה מכוס התרעלה, הכוס שהשקה עמים אחרים. הכתובים הם קצת סתומים ובכל זאת אפשר לשער את כוונת הדברים.

"ואף כי היין בוגד, גבר יהיר ולא ינוה, אשר הרחיב כשאול נפשו, והוא כמות ולא ישבע, ויאסף אליו כל הגויים ויקבץ אליו כל העמים."

שותה היין, השקוע בשכרות ובתענוגות לא ינוה, לא ישקוט בנוהו. תמיד הוא עובר ממקום למקום כדי לכבוש עמים נוספים. תאוותם של אנשי בבל משולה לשאול השואפת לבלוע את כל החיים, ולמות אשר איננו שבע לעולם. גם ישעיה הנביא משתמש בדימוי דומה:

"לכן הרחיבה שאול נפשה, ופערה פיה לבלי-חוק..."

כמו המות שאינו יודע שבעה כך הכשדים היהירים הכובשים עמים רבים ומגלים אותם. אך בעתיד יתהפך הגלגל:

"הלוא פתע יקומו נושכיך, ויקצו מזעזעך, והיית למשיסות למו.
כי אתה שלות גויים רבים, ישלוך כל יתר עמים..."

כל הגויים שהיו נכנעים לבבל ישאו משל על מפלתה. את המשלים פותח הנביא בלשון קינה: "הוי".

"הלוא אלה כלם עליו משל ישאו ומליצה חידות לו,

ויאמר: הוי המרבה לא-לו. עד מתי? ומכביר עליו עבטיט".

כל אחד מן המשלים מדבר על רוע מעללי הכשדים ועל העונש שיבוא עליהם. כך מתוארת דמותו של מלך בבל בקינות:

"הוי בוצע בצע רע לביתו, לשום במרום קינו, להנצל מכף רע".

מלך בבל צובר ממון בעושק, ודואג רק לעצמו. ארמון המלך מדומה לקן הנמצא בגבהים, הוא בונה מבצר כדי להינצל מאויבים. בדימוי דומה משתמש הנביא ירמיה:

"שוכני בחגווי הסלע, תופשי מרום גבעה, כי תגביה כנשר קינך, משם אורידך נאום ה'".

יתכן ולפנינו רמז לבניניהם הרמים של מלכי בבל. הקינה השניה פותחת:

"הוי בונה עיר בדמים, וכונן קריה בעולה".

הקינה הרביעית מתארת את מלך בבל כמי שמשכר את אורחיו כדי לחשוף את ערוותם. חטא הדומה לחטאו של חם בן נח.

"הוי משקה רעהו, מספח חמתך, ואף שכר, למען הביט אל מעוריהם".

הקינה האחרונה מדברת על אליליהם של מלכי בבל:

"הוי אומר לעץ: הקיצה! עורי! לאבן דומם".

ושואל הנביא בלעג:

"הוא יורה? הנה הוא תפוש זהב וכסף, וכל רוח אין בקרבו".

עונשה של בבל יהיה שאותם ארמונות שבנו יעלו באש. כאשר תחלוף מלכות הרשע, יכיר כל בשר במלכות שמים:

"כי תמלא הארץ, לדעת את כבוד ה', כמים יכסו על ים."
"וה' בהיכל קודשו, הס מפניו כל הארץ" .