שמיטת כספים

מחבר: יהודה איזנברג

עיון בדברים ט"ו

(א) דברים, ראה, ט"ו 3-1

1. "מקץ שבע שנים תעשה שמיטה.

2. וזה דבר השמיטה: שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו לא יגש את רעהו

ואת אחיו כי קרא שמיטה לה'.

3. את הנכרי תגש ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך."

שאלה 1

עיין בהמשך הפרשה וציין לאיזו מצווה מקשרת התורה דין זה, ומפני מה היא מזהירה.

(ב) רמב"ם, שמיטה ויובל ט', א' - ב'

מצוות עשה להשמיט המלווה בשביעית, שנאמר "שמוט כל בעל משה ידו" והתובע חוב שעברה עליו שביעית עובר על לא תעשה, שנאמר "לא יגש את רעהו ואת אחיו". אין שמיטת כספים נוהגת מן התורה אלא בזמן שהיובל נוהג, שיש שם שמיטת קרקע, שהרי ישוב הקרקע לבעליו בלא כסף. ודבר זה קבלה הוא. אמרו חכמים: בזמן שאתה משמיט קרקע, אתה משמיט כספים בכל מקום, בין בארץ בין בחו"ל. ובזמן שאין שם שמיטת קרקע, אין אתה משמיט כספים בשביעית, אפילו בארץ. ומדברי סופרים שתהא שמיטת כספים נוהגת בזמן הזה בכל מקום, ואע"פ שאין היובל נוהג, שלא תשתכח תורת שמיטת הכספים מישראל.

שאלה 2

מה פירוש "שמיטת קרקע" בדברי רמב"ם?

שאלה 3

מדוע שמיטת כספים, לפי אופייה, נוהגת גם בחו"ל?

(ג) ספרי דברים ראה, פיסקה נ"ח

"מקץ שבע שנים" - יכול מתחילת השנה? הרי אתה דן: נאמר כאן "קץ" ונאמר להלן "קץ" (דברים ל"א 11. מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות - לגבי מצוות הקהל). מה קץ האמור להלן בסופה ולא בתחילתה, אף קץ האמור כאן (שמיטת כספים) בסופה ולא בתחילתה.

(ד) אבן עזרא לדברים ט"ו 1

"מקץ שבע שנים" - בתחילת השנה, כאשר פירשתי. והעד: "הקהל את העם" (וא"ע מפרש את מצוות הקהל לסוכות שבתחילת השמיטה).

שאלה 4

מהו זמן מצוות הקהל לפי חז"ל, ומהו הזמן לפי א"ע? מתי נשמטים החובות בשמיטה?

(ה) רמב"ן, דברים ט"ו 1

"מקץ" - אמר רבי אברהם, בתחילת השנה, וכן אמרו המדקדקים כולם. כי הראש והסוף יקראו קצה, שכל דבר יש לו שתי קצוות, וכעניין שכתוב "מן הקצה אל הקצה". ואין דבריהם נכונים אצלי, כי ראש שבע שנים הוא השנה הראשונה, והוא הקצה שנקרא בהם ראש. ואילו אמר מקצה השנה השביעית היה דבריהם נכון. ועל דרך הפשט יראה לי כי לשון הכתוב כפשטו, הוא ברור ומתוקן. כי "קץ הוא סוף, כן תרגומו. והמספרים, וכל דבר יש להם ראש וסוף, וראשם וסופם - בהם. ותאמר בעשרות, כי האחד - ראש המספר, והעשירי - סופו. אם כן: קץ שבע שנים - שנת השבע, שהוא סוף המספר ההוא, ובשמיטת הארץ הכתוב מדבר. והנה על דרך הזה היה נראה כי פירוש הכתוב האחר (בהקהל), שיהיה בחג הסוכות בראש שנת השמיטה. אבל לא נוכל לומר כן, כי רבותינו קבלו וראו שהיה ההקהל בחג הסוכות של השנה השמינית.

(על כן) כך אני אומר: הקץ והסוף - יאמרו בכתוב על אחרית כל דבר. ופעמים הם בו ופעמים אחריו, חוץ ממנו. "טוב ללכת אל בית אבל. באשר הוא סוף כל האדם" (פירושו אחרי הסוף) שכבר מת. ויהיה פירוש הכתוב: מתכלית שבע שנים, בחשבון שנת השמיטה, בחג הסוכות הבא אחר השבע - תעשה הקהל.

שאלה 5

לאיזו מצווה מתייחס הביטוי "מקץ" אם הוא מכוון לתחילת השמיטה, ולאיזו מצווה אם הוא מכוון לסופה?

שאלה 6

מה טוען רמב"ן נגד א"ע?

(ו) רא"ש, גטין, פרק השולח, סימן כ'

"מקץ שבע שנים תעשה שמיטה, וזה דבר השמיטה שמוט כל בעל משה ידו." מפשוטו של הכתוב לומדים שאין שביעית משמטת אלא בסופה, ככתוב "מקץ שבע שנים". שאינו אלא בסוף השבע - "שמוט כל בעל משה ידו". אבל מיד כשהתחילה שנת השמיטה, אין בית דין בודקין לגבות שום חוב, וגם המלווה אין לו ליגוש הלווה, שכתוב "לא יגוש את אחיו ואת רעהו כי קרא שמיטה לה'." (2) - מיד כשנכנסה שמיטה לא יגוש. אבל אם יפרע הלווה מעצמו, אין צריך לומר משמט אני.

(ז) רמב"ם, שמיטה ויובל ט', ד'

אין שביעית משמטת כספים אלא בסופה, שנאמר "מקץ שבע שנים תעשה שמיטה וזה דבר השמיטה" ושם הוא אומר "מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה בחג הסוכות". מה שם אחר שבע, אף השמטת כספים אחר שבע. לפיכך הלווה את חברו בשביעית עצמה גובה חובו כל השנה, וכשתשקע חמה בליל ראש השנה של מוצאי שביעית - אבד החוב.

שאלה 7

הרא"ש מבדיל בין "שמוט" לבין "לא יגוש" ומפרש כי אלה שתי מצוות. מה הן?

שאלה 8

מה בין "שמיטה" בפסוק 1 ל"שמיטה" בפסוק 2?

שאלה 9

לגבי איזה עניין מסכים הרא"ש עם א"ע מקור ה'? (בעל התומים, חושן משפט ס"ז, כ"ו, כותב, כי אמנם התכוון א"ע לגישה זו שכתבה הרא"ש).

שאלה 10

מה דעת רמב"ם על הדין שחידש הרא"ש?

(ח) ספרי דברים, ראה, פסקה ס'

את הנכרי תיגוש ואת אחיך לא תיגוש - זו מצוות עשה.

(ט) ספרי דברים, ראה, ט"ו 3

פירוש הספרי: מצוות עשה באחיך. הנכרי תיגוש, ולא אחיך. ולאו שבא מכלל עשה - עשה. ולפי ששנינו שם "לא יגוש", ליתן עליו "לא תעשה" חזרו ושנו "את הנכרי תיגוש" זו מצוות עשה, לומר שעובר עליו בעשה ולא תעשה. והרב רבי משה (רמב"ם) עשאה מצווה ממש, לנגוש את הנכרי. טעה בלשון הזה השנוי בספרי. ושם הוא מורגל במקומות רבים: "כל עוף טהור תאכלו" - מצוות עשה; "זאת הבהמה אשר תאכלו" (דברים י"ד) - מצוות עשה.

שאלה 11

איך מפרש רמב"ן את הספרי, ואיך רמב"ם?

שאלה 12

מה תהיה מחלוקתם בדברים כ"ג 21?

שאלה 13

השווה את דברי רמב"ן כאן לדבריו בויקרא כ"ה 3.

(י) רבי יוסף בכור שור

"את הנכרי תגש" - שהנכרי זורע וקוצר ובוצר ויכול למכרו לשלם ולפרוע. אבל אחיך לא חרש ולא זרע ולא קצר, במה ישלם? "כי קרא" - אחיך "שמיטה לשדותיו לה'" - לשם שמים, ואין לו במה יפרע.

שאלה 14

טעם זה של ריב"ש מתאים לשמיטת כספים בתחילת השביעית (א"ע) או לשמיטה בסוף שביעית. (חז"ל)?

(יא) ספרי, ראה, פסקה ס'

"ואשר יהיה לך את אחיך" - ולא של אחיך בידך. מכאן אתה אומר: המלווה על המשכון אין שמיטה משמטת. "ואת אחיך תשמט ידך" - ולא המוסר שטרותיו לבית דין. מכאן אמרו: הלל התקין פרוזבול מפני תיקון העולם שראה את העם שנמנעו מלהלוות זה את זה, ועברו על מה שכתוב בתורה, עמד והתקין פרוזבול. וזהו גופו של פרוזבול: מוסרני אני לכם פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני, כל חוב שיש לי שאגבנו כל זמן שארצה, והדיינים חותמים למטה, או העדים.

(יב) מסכת גטין דף ל"ו

ומי איכא מידי דמאורייתא משמטא שביעית, והתקין הלל דלא משמטא? (הייתכן שמהתורה שביעית משמטת, והלל תיקן שלא תשמט?). אמר אביי: בשביעית בזמן הזה, ורבי היא. דתניא: רבי אומר "וזה דבר השמיטה שמוט" - בשתי שמיטות הכתוב מדבר: אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים. בזמן שאתה משמט קרקע - אתה משמט כספים. והתקינו רבנן דתשמט, זכר לשביעית. (תוספות: ולא תקנו זכר ליובל, כי רוב הצבור לא יכול לעמדו בה ליאסר בעבודת קרקע שנתיים רצופות). ראה הלל שנמנעו העם מלהלוות זה את זה, עמד והתקין פרוזבול. - ומי איכא מידיד מדאורייתא לא משמטא שביעית, ותקנו רבנן שתשמט? (הייתכן שמהתורה אין שביעית משמטת, וחכמים תקנו שתשמט, והרי הלווה גוזל?)

- אמר אביי: שב ואל תעשה הוא.

רבא אמר: הפקר בית דין הפקר. (תשובה לשתי השאלות: בין אם שביעית דאורייתא וחכמים תקנו פרוזבול, בין אם אינה דאורייתא וחכמים תקנוה זכר לשביעית - יכולים חכמים לתקן תקנות הנוגעות לכספים - רש"י).

שאלה 15

באילו מקרים אין שביעית משמטת מדין תורה?

שאלה 16

איזה ממקרים אלה שימש בסיס לפרוזבול?

שאלה 17

איך הסביר אביי את רשותו של הלל לתקן תקנה "נגד" חוק התורה?

שאלה 18

איך הסביר זאת רבא?

(יג) רמב"ם, שמיטה ויובל ט', ט"ז

... ואין הפרוזבול מועיל אלא בשמיטת כספים בזמן הזה, שהיא מדברי סופרים. אבל שמיטה של תורה אין הפרוזבול מועיל בה.

שאלה 19

רמב"ם פסק כאביי או כרבא?

סיום:

שונה היא מצוות שמיטת כספים מכל מצוות שבתורה בכך שסכנה טמונה במצווה זו שמטרתה - עזרה לעני - תגרום לו לסבל נוסף. משום כך הזהירה התורה במיוחד שלא יעלה על לב "דבר בליעל" שלא להלוות לעני לקראת השמיטה. בזמן בית שני נוצר מצב שדין שמיטת כספים דרבנן גרם ביטול מצווה מן התורה: הלוואה לעני. משום כך תיקן הלל פרוזבול, על יסוד העקרונות שקבעה תורה ביחס לשמיטת כספים. התורה קבעה שיש לשמט חוב של רעהו: "לא יגוש את רעהו" ועל פי דין זה תיקן הלל את הפרוזבול, ונתן אפשרות לכל אדם להפוך את חובו לחוב שאינו של "רעהו" - מסירת שטרותיו לבית דין.

בארץ ישראל הקפידו תמיד במצוות ההשמטה ונהגו לערוך פרוזבול. גם בחו"ל המריצו גדולי ישראל את העם לערוך פרוזבול. החתם סופר הטיל קנס סמלי על מי שלא כתב פרוזבול כדת, ומנע עליה לתורה בפרשת שמיטת כספים ("שישי" של פרשת ראה). בין יקירי ירושלים קיים המנהג להלוות לעני בשנת השבע, במחשבה לקיים בהלוואה מצוות השמטה. הרב ח"ז גרוסברג מזכיר מנהג של חותנו אשר הוסיף בנוסח הפרוזבול "חוץ מחוב שיש לי על פלוני" וכך קיים בפועל את מצוות השמטת כספים כלפי אחד מלוויו.

ולבסוף, נזכור: בעשותנו את הפרוזבול נזכור את מטרת הנהגתו, והיא שנמשיך במתן הלוואה לנצרכים, ונערוך חשבון נפשנו אם לא הגזמנו בניצול ממוננו למטרות חומריות ואנוכיות. נפתח את הדלת לרווחה בפני הלווים, ונמצינו מצדיקים את סידור הפרוזבול.