פיצולו של "הכפר הגלובלי": תמורות במציאות הטלוויזיונית בישראל ומשמעותן

מחבר: ד"ר רפאל שנלר

מתפקידיו של החינוך להגיב על שינויים במציאות סביבתית בפעילות פדגוגית מתאימה בהתאם למטרות החברה אותה הוא משרת.

הופעתה של הטלוויזיה בישראל יצרה בשעתה מציאות חדשה, עליה הגיבה המערכת החברתית, כמקובל, באיחור רב. עם זאת פותחו עד היום כבר דפוסים, תכניות ופעילויות חינוכיות בהיקף רב ובמגוון ניכר של גישות, דרכים ואוכלוסיות יעד. אלא תוך כדי התפרסותם במערכת, כבר חלו תמורות נוספות רבות-משמעות במציאות זאת, והן טרם חדרו לתודעת הציבור ורשויות החינוך. תמורות אלו מחייבות שנוי עמדה כלפי תפקודה החברתי-תרבותי של הטלוויזיה בחיינו; בישראל כבעולם כולו. ובהתאם - היערכות חדשה של הפעילות החינוכית הנדרשת:

בראשית עידן הטלוויזיה הישראלית היא היתה חלק מן "הכפר הגלובלי" שהציג בפני צופי כל העמים בעיקר את תוצרתה של האימפריה הטלוויזיונית על רקע התרבות הצפון-אמריקאית או את חיקויים על ידי עמים אחרים. בכפר זה "כולם מכירים את כולם", תוך התקרבות כלל- אנושית ושאיפה לגישור או ביטול של שוני תרבותי. הערוץ הבלבדי כפה את תכניותיו על צופיו: "צפה בי או סגור את המכשיר".

שנות ה- 80 הביאו עמן את שפעת הוידיאו לישראל בקצב שבין הגבוהים בעולם, שלוותה בהתפשטות רשתות כבלים "פירטיות" מקומיות. בכך נשבר המונופול של "הטלוויזיה הישראלית". הבחירה עברה לידי כל צופה: "בחר במה שלבך חפץ - וצפה בו כמה שתרצה". בישראל, ובארצות אחרות, נשבר בכך המונופול האימפריאליסטי האמריקאי, לפחות בחלק ניכר של קשת תחומי תכניות המסך.

עם ראשית שנות ה- 90 כיסתה רשת הכבלים הציבוריים - באיחור רב לעומת ארצות רבות - את מרבית היישובים העירוניים בישראל, כאשר הם ניזונים באמצעות הלווינים, בעיקר מתחנות חוץ על פני תבל. עם התפרסותם, גם "הערוץ השני" תפס את מקומו. מאז ניזון הצופה הישראלי בהיצע של תכניות מעשרים ארצות, בעשר שפות, ממקורות אתניים ולאומיים רבים, שונים בתרבותם ובמדיניות הפקתם. "הכפר הגלובלי" עבר תהליך של "פיצול שכונתי", כאשר כל שכונה מציעה מעתה לכל צופה את סחורתה; אם באמצעות הכבלים או ישירות ע"י קליטת לווינים ביתית. היצע רב זה יצר חברה של "ידעני מעט מאד על הרבה מאד" בעולם מתווך. הוא יצר מציאות טלוויזיונית חדשה בישראל, בתחומי התרבות, החברה, חופש הבחירה, הרחבת אופקים ועיצוב הטעם.

זאת המציאות עבורה נוצרו, גדלו והתבססו דפוסי החינוך התקשורתי. אלא שנראה לעין, בעקבות התפתחויות נוספות, שהמציאות "ברחה" לנו פעם נוספת בין האצבעות; ושוב אנו, לפחות בחלק מעבודתנו, מפגרים אחריה:

התהליך המואץ של הרחבה ופיצול הביא עימו, גם בישראל תופעת לוואי בכוון חדש: "פיצול הפיצולים" (בלשונו של א. טופלר, ב"מהפך העצמה") תוך יצירת מה שנציע לכנות "פרברים" של השכונות החדשות; וזאת בשני ממדים:

א. "הפרברים המקומיים" - בדמותן של תחנות אזוריות ואף מקומיות על פני המדינה, כפי שיוחל בקרוב במשרדי הרדיו בישראל, וכפי שקיים בה כבר גם בטלוויזיה, כגון בקיבוצים ובמגזר המיעוטים בישראל. באלו מופנה המבט פנימה, לסביבה הקרובה ולרלוונטי שבה. בנושאים הנוגעים במוכר ובקרוב, תוך שותפות-תכניות וליכוד חברתי מקומי הולך וגובר. אך מאידך האופקים מצטמצמים, הטעמים האישיים אינם זוכים להרחבה, ורבות מברכות הטלוויזיה שוב אינן בנמצא.

ב. "הפרברים הגלובליים", המוצאים את ביטויים בהיצע של תחנות כבלים "חד-נושאיות" משותפות על פני תבל: ספורט, מוסיקה, מתח, מין, אלימות, כלכלה, חדשות, אפנה, בישול, תזונה וכיוצא באלו.
"התמחותן" של תחנות אלו גוררת ואף מכוונת להתמכרות הצופים בהן, ובהן (כמעט) בלבד. ובכך ערוצים אלו יוצרים חברה גלובלית מפוצלת של כל "פרבר", ו"פרבר" חד-נושאי. וסביר להניח, שבעתיד תפגשנה "חברות" כאלו, אחת לאחת, לא רק דרך המסך אלא גם תוך כדי מפגש ופעילות פנים-אל-פנים; ובכך תתחזק ותתגבש כל אחת בשדה התמכרותה.
שוב אין, למעשה מרצונם החופשי של הצופים - בחירה בין תכניות שונות מתחומים שונים ומגוונים. האופקים מצטמקים; הטעמים מוקפאים; השיח החברתי סובב רובו ככולו על המשותף לחברת הפרבר, אשר חבריה יודעים "הרבה מאד על מעט מאד"; ונמצאת הטלוויזיה בשלב זה מפצלת את חלקי החברה, איש איש ופרברו.

ישראל מתמודדת בכבוד עם החינוך לצפייה נבונה ואחריות במציאות ה"שכונתית". יש חינוך בעקבות מציאות משתנה, אך עדיף עליו החינוך לקראת מציאות צפויה; בין אם רצויה ובמיוחד - אם לאו.

האם תהיה לנו התבונה, ההעזה, הידע ותחושת הדחיפות גם להתכונן עתה לקראת המציאות החדשה של פיצול-הפיצולים הפרברי על משמעויותיו השונות לחברה וליחיד בישראל?

מן ה"כפר" אל ה"פרבר" הגלובלי