ערכין, פרק ג
משנה א
יֵשׁ בָּעֲרָכִין לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר,
בִּשְֹדֵה אֲחֻזָּה לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר,
בְּשׁוֹר הַמּוּעָד שֶׁהֵמִית אֶת הָעֶבֶד לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר,
בָּאוֹנֵס וּבַמְפַתֶּה וּבַמּוֹצִיא שֵׁם רַע לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר.
יֵשׁ בָּעֲרָכִין לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר,
כֵּיצַד?
אֶחָד שֶׁהֱעֱרִיךְ אֶת הַנָּאֶה שֶׁבְּיִשְֹרָאֵל,
וְאֶת הַכָּעוּר שֶׁבְּיִשְֹרָאֵל -
נוֹתֵן חֲמִשִּׁים סֶלַע.
וְאִם אָמַר: הֲרֵי דָּמָיו עָלַי -
נוֹתֵן אֶת שָׁוְיוֹ.
ברטנורא משנה א
יש בערכין להקל ולהחמיר וכו'. כולהו מפרש להו ואזיל לקמן בפרקין.
את הנאה שבישראל. אפילו שוה מאה מנה אינו נותן אלא חמשים סלע, והיינו להקל. ולהחמיר, שהמעריך את הכעור שבישראל אפילו אין שוה אלא חמש סלעים. נותן חמשים סלעים אם הנערך מבן עשרים ועד בן ששים.
משנה ב
בִּשְֹדֵה אֲחֻזָּה לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר,
כֵּיצַד?
אֶחָד הַמַּקְדִּישׁ בְּחוֹלַת הַמָּחוֹז,
וְאֶחָד הַמַּקְדִּישׁ בְּפַרְדְּסוֹת סְבַסְטִי -
נוֹתֵן בְּזֶרַע חֹמֶר שְֹעוֹרִים חֲמִשִּׁים שֶׁקֶל כֶּסֶף;
וּבִשְֹדֵה מִקְנָה - נוֹתֵן אֶת שָׁוְיוֹ.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֶחָד שְֹדֵה אֲחֻזָּה וְאֶחָד שְֹדֵה מִקְנָה.
מַה בֵּין שְֹדֵה אֲחֻזָּה לִשְֹדֵה מִקְנָה?
אֶלָּא שֶׁבִּשְֹדֵה אֲחֻזָּה נוֹתֵן חֹמֶשׁ,
וּבִשְֹדֵה מִקְנָה אֵינוֹ נוֹתֵן חֹמֶשׁ.
ברטנורא משנה ב
בחולת המחוז. סביבות העיר. שאינה משבחת כל כך מפני מדרס הרגלים.
חולות. סביבות. כמו מחול הכרך [כלאים פ"ד].
מחוז. עיר. פירוש אחר מחוז, שם מקום שלא היו שדותיהן חשובים.
פרדסאות. מקום שיש בו הרבה אילנות נטועים.
סבסטי. שם מקום. והאילנות שם מעולים מאד.
נותן. מי שפודה אותן מן ההקדש בין בעלים בין איש אחר.
בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף. אם תחלת היובל היא. ואם לאו, מגרע משנים שעברו סלע ופונדיון לשנה. בית זרע חומר שעורים, מקום ראוי לזריעת כור, דהיינו שלושים סאה של שעורים. והוא גדול ממקום זריעת כור של חטין.
והמקדיש שדה אחוזה מלאה אילנות, כשהוא פודן פודה האילנות בשווין, וחוזר ופודה את הקרקע בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף.
ובשדה מקנה נותן את שויו. דבשדה מקנה כתיב (ויקרא כ"ז) "וחשב לו הכהן את מכסת הערכך", ואין מכסת אלא מנין דמים, דהיינו כפי מה שהוא שוה, וכן הוא אומר (במדבר ל"א) "והרמות מכס".
אחד שדה אחוזה ואחד שדה מקנה. שהרי נאמר בשדה אחוזה וחשב, ונאמר בשדה מקנה וחשב, מה בשדה אחוזה דבר קצוב, אף שדה המקנה דבר קצוב, דהיינו זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף.
ובשדה מקנה אינו נותן חומש. דבשדה מקנה כתיב מכסת הערכך, הקישו הכתוב לערכין, מה ערכין אין מוסיף חומש אף שדה מקנה אין מוסיף חומש. ואין הלכה כרבי אליעזר.
משנה ג
בְּשׁוֹר הַמּוּעָד שֶׁהֵמִית אֶת הָעֶבֶד לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר,
כֵּיצַד?
אֶחָד שֶׁהֵמִית אֶת הַנָּאֶה שֶׁבָּעֲבָדִים וְאֶת הַכָּעוּר שֶׁבָּעֲבָדִים -
נוֹתֵן שְׁלשִׁים סֶלַע.
הֵמִית בֶּן חוֹרִין - נוֹתֵן אֶת שָׁוְיוֹ.
חָבַל בָּזֶה וּבָזֶה - מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם.
ברטנורא משנה ג
המית בן חורין נותן את שוויו. דכתיב (שמות כ"א) "אם כופר יושת עליו ונתן פדיון נפשו", דמי ניזק.
חבל בזה ובזה. בין בעבד בין בבן חורין, ולא המיתו. משלם נזק שלם.
משנה ד
בָּאוֹנֵס וּבַמְפַתֶּה לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר,
כֵּיצַד?
אֶחָד שֶׁאָנַס וּפִתָּה אֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּכְּהֻנָּה,
וְאֶת הַקְּטַנָּה שֶׁבְּיִשְֹרָאֵל -
נוֹתֵן חֲמִשִּׁים סֶלַע.
וְהַבֹּשֶׁת וְהַפְּגָם -
הַכֹּל לְפִי הַמְבַיֵּשׁ וְהַמִּתְבַּיֵּשׁ.
ברטנורא משנה ד
פגם. שמין כמה אדם רוצה ליתן בין שפחה בתולה לשפחה בעולה להשיאה לעבדו שיש לו קורת רוח הימנו.
לפי המבייש והמתבייש. אדם נקלה שבייש, בשתו מרובה. והמתבייש, לפי חשיבותו בשתו.
משנה ה
בַּמּוֹצִיא שֵׁם רַע לְהָקֵל וּלְהַחֲמִיר,
כֵּיצַד?
אֶחָד שֶׁהוֹצִיא שֵׁם רַע עַל הַגְּדוֹלָה שֶׁבַּכְּהֻנָּה,
וְעַל הַקְּטַנָּה שֶׁבְּיִשְֹרָאֵל -
נוֹתֵן מֵאָה סֶלַע.
נִמְצָא, הָאוֹמֵר בְּפִיו יָתֵר מִן הָעוֹשֶֹה מַעֲשֶֹה.
שֶׁכֵּן מָצִינוּ, שֶׁלֹּא נֶחְתַּם גְּזַר דִּין עַל אֲבוֹתֵינוּ בַּמִּדְבָּר,
אֶלָּא עַל לָשׁוֹן הָרַע, שֶׁנֱּאֱמַר (במדבר יד, כב)
"וַיְנַסּוּ אֹתִי זֶה עֶשֶֹר פְּעָמִים וְלא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי".
ברטנורא משנה ה
נמצא האומר בפיו יתר מן העושה מעשה. שהאומר לא מצאתי בתולים נותן מאה, והאונס דמוציא בתולים על ידי מעשה נותן חמשים.
גזר דין. שלא ליכנס לארץ.
זה עשר פעמים. גבי מרגלים כתיב, דמשמע על זה נתחתם גזר דין.