ביכורים, פרק ד

משנה א

אַנְדְּרוֹגִינוֹס,

יֶשׁ בּוֹ דְּרָכִים שָׁוֶה לָאֲנָשִׁים;

וְיֶשׁ בּוֹ דְּרָכִים שָׁוֶה לַנָּשִׁים;

וְיֶשׁ בּוֹ דְּרָכִים שָׁוֶה לָאֲנָשִׁים וְלַנָּשִׁים;

וְיֶשׁ בּוֹ דְּרָכִים אֵינוֹ שָׁוֶה לא לָאֲנָשִׁים וְלא לַנָּשִׁים.

משנה ב

כֵּיצַד שָׁוֶה לָאֲנָשִׁים?

מְטַמֵּא בְּלבֶן כָּאֲנָשִׁים, וּמִתְעַטֵּף כָּאֲנָשִׁים,

וְנוֹשֵֹא אֲבָל לא נִשָֹּׂא כָּאֲנָשִׁים,

וְאִמּוֹ יוֹשֶׁבֶת עָלָיו בְּדַם טֹהַר כָּאֲנָשִׁים,

וְאֵינוֹ מִתְיַחֵד עִם הַנָּשִׁים כָּאֲנָשִׁים,

וְאֵינוֹ נִזּוֹן עִם הַבָּנוֹת כָּאֲנָשִׁים,

וְעוֹבֵר עַל בַּל תַּקִּיף וּבַּל תַּשְׁחִית

וּבַּל תִּטַּמֵּא לְמֵתִים כָּאֲנָשִׁים,

וְחַיָּב בְּכָל הַמִּצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה כָּאֲנָשִׁים.

פירוש משנה ב

מטמא בלובן - שהאיש מטמא בלובן כדאיתא בזבים (פ"ב מ"א):

ומתעטף כאנשים - שלא ילבש שמלת אשה:

אבל לא נישא - משום דהבא עליו כבא על הזכר (יבמות פ"ח מ"ו):

ואמו יושבת עליו בדם טוהר כאנשים - כזכר, ולבסוף ארבעים ללידתו דמה טמא:

ואינו ניזון עם הבנות - בנכסים מועטים כדתנן (ב"ב פ"ט) בזמן שהנכסים מועטים הבנות דוחין אותו אצל הבנים:

וחייב בכל המצות כאנשים - אפילו מצות עשה שהזמן גרמא שהנשים פטורות, הוא חייב:

משנה ג

כֵּיצַד שָׁוֶה לַנָּשִׁים?

מְטַמֵּא בְּאֹדֶם כַּנָּשִׁים,

וְאֵינוֹ מִתְיַחֵד עִם הָאֲנָשִׁים כַּנָּשִׁים,

וְאֵינוֹ זוֹקֵק לְיִבּוּם כַּנָּשִׁים,

וְאֵינוֹ חוֹלֵק עִם הַבָּנִים כַּנָּשִׁים,

וְאֵין אוֹכֵל בְּקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ כַּנָּשִׁים,

וְאִמּוֹ יוֹשֶׁבֶת עָלָיו בְּדַם טָמֵא כַּנָּשִׁים,

וּפָסוּל מִן הָעֵדוּת כַּנָּשִׁים,

וְאִם נִבְעַל בַּעֲבֵרָה נִפְסַל מִן הַתְּרוּמָה כַּנָּשִׁים.

פירוש משנה ג

מטמא באודם - דדם כתיב באשה (ויקרא טו) ואשה כי תהיה זבה דם. וחמשה מיני דמים טמאים באשה:

ואינו חולק - בזמן שהנכסים מרובים הבנים דוחים [אותו] אצל הנקבות (ועיין תי"ט ב"ב פ"ט מ"ב):

ואינו אוכל - היינו חטאות ואשמות ומנחות, דבכולהו כתיב (ויקרא ו) כל זכר בבני אהרן יאכלנה:

ואמו יושבת עליו בדם טמא - שבועיים, כיולדת נקבה:

ואם נבעל בעבירה - שבא עליו אחד מקרוביו, או מפסולי כהונה שאם היתה נקבה היתה נפסלת מן התרומה - אף האנדרוגינוס נפסל, אע"פ שהזכר שנבעל לא נפסל כדאיתא בבכורות (פ"ז מ"ז). ויש מפרשים, אפילו נבעל מכל אדם נפסל מתרומה משום דביאתו בעבירה. ויש לגמגם, דהוי תרתי דסתרי, אם אתה מחשבו כזכר אינו נפסל בביאת עבירה אפילו מן הכהונה, ואם אתה מחשבו כנקבה אינה נפסלת כי אם בביאת הפסולים או בביאת אחד מקרובים שהיא ערוה:

משנה ד

כֵּיצַד שָׁוֶה לָאֲנָשִׁים וְלַנָּשִׁים?

חַיָּבִים עַל מַכָּתוֹ וְקִלְלָתוֹ כָּאֲנָשִׁים וְכַנָּשִׁים,

וְהַהוֹרְגוֹ שׁוֹגֵג גּוֹלֶה, וּמֵזִיד נֶהֱרָג,

כָּאֲנָשִׁים וְכַנָּשִׁים,

וְאִמּוֹ מְבִיאָה עָלָיו קָרְבָּן כָּאֲנָשִׁים וְכַנָּשִׁים,

וְאוֹכֵל בְּקָדְשֵׁי הַגְּבוּל כָּאֲנָשִׁים וְכַנָּשִׁים,

וְנוֹחֵל לְכָל הַנְּחָלוֹת כָּאֲנָשִׁים וְכַנָּשִׁים.

פירוש משנה ד

ונוחל לכל הנחלות - אם אין שם יורש אלא הוא, יורש הכל, דלא תימא בריה בפני עצמו הוא ולאו בר ירושה הוא, קא משמע לן (ב"ב שם):

משנה ה

כֵּיצַד אֵינוֹ שָׁוֶה לא לָאֲנָשִׁים וְלא לַנָּשִׁים?

אֵין שׁוֹרְפִין תְּרוּמָה עַל טֻמְאַת זִיבָתוֹ,

וְאֵין חַיָּבִין עָלָיו עַל בִּיאַת מִקְדָּשׁ,

לא כָּאֲנָשִׁים וְלא כַּנָּשִׁים,

וְאֵין נִמְכָּר בְּעֶבֶד עִבְרִי לא כָּאֲנָשִׁים וְלא כַּנָּשִׁים,

וְאֵינוֹ נֶעֱרָךְ לא כָּאֲנָשִׁים וְלא כַּנָּשִׁים,

וְאִם אָמַר "הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה לא אִישׁ וְלא אִשָּׁה" -

הֲרֵי זֶה נָזִיר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַנְדְּרוֹגִינוֹס בְּרִיָּה בִּפְנֵי עַצְמָהּ הוּא,

וְלא יָכְלוּ חֲכָמִים לְהַכְרִיעַ עָלָיו אִם הוּא אִישׁ אוֹ אִשָּׁה.

אֲבָל טֻמְטוּם אֵינוֹ כֵן,

פְּעָמִים שֶׁהוּא אִישׁ, פְּעָמִים שֶׁהוּא אִשָּׁה.

פירוש משנה ה

אין שורפין תרומה וכו' - אם ראה לובן לבד או אודם לבד, משום דהוי ספק, כדתנן במסכת זבים (פ"ב מ"א). אבל אם ראה לובן ואודם כאחת, שורפין, שהוא טמא ממה נפשך. עיין בנדה (דף כח):

ואין חייבין עליו על ביאת מקדש - אפילו ראה לובן ואודם כאחת, משום דכתיב 'מזכר ועד נקבה', זכר ודאי ונקבה ודאית:

ואינו נמכר בעבד עברי וכו' - משום דהוי ספק נקבה וכתיב (שמות כב) 'ונמכר בגניבתו', ולא בגניבתה (סוטה פ"ג מ"ח):

ולא כנשים - שאב מוכר את בתו הקטנה לאמה, והאנדרוגינוס ספק זכר, ואין אב מוכר את בנו לעבד:

ואינו נערך - דזכר ונקבה אמורים בפרשת ערכים, שיהא זכר ודאי או נקבה ודאית:

אבל טומטום וכו' - ובתוספתא הגרסא 'אבל טומטום אינו כן אלא או ספק איש או ספק אשה':

סליק מסכת בכורים, ופרק אנדרוגינוס

הדרן עלך סדר זרעים