זבחים, פרק ז

משנה א

חַטַּאת הָעוֹף שֶׁעֲשָֹאָהּ לְמַטָּה,

כְּמַעֲשֵֹה חַטָּאת לְשֵׁם חַטָּאת -

כְּשֵׁרָה;

כְּמַעֲשֵֹה חַטָּאת לְשֵׁם עוֹלָה, כְּמַעֲשֵֹה עוֹלָה לְשֵׁם חַטָּאת,

כְּמַעֲשֵֹה עוֹלָה לְשֵׁם עוֹלָה -

פְּסוּלָה.

עֲשָֹאָהּ לְמַעְלָה כְּמַעֲשֵֹה כֻלָּם - פְּסוּלָה.

ברטנורא משנה א

חטאת העוף שעשאה למטה. מחוט הסקרא, כהלכתה שהיא נעשית למטה, כדאמרן בפרקין דלעיל.

כמעשה חטאת. בהזאה ומיצוי.

ולשם חטאת. אף על פי ששינה בסדר מליקה כגון שמלק והבדיל, ובחטאת נאמר "ולא יבדיל".

כשרה. הואיל ונעשית למטה ובשאר עבודות כהלכתה.

כמעשה חטאת לשם עולה וכו' פסולה. דחטאת שלא לשמה פסולה.

כמעשה כולם. כלומר כמעשה אחד מכולם האמורים כאן, ואפילו כמעשה חטאת לשם חטאת, הואיל ועשאה למעלה פסולה.

משנה ב

עוֹלַת הָעוֹף שֶׁעֲשָֹאָהּ לְמַעְלָה,

כְּמַעֲשֵֹה עוֹלָה לְשֵׁם עוֹלָה - כְּשֵׁרָה;

כְּמַעֲשֵֹה עוֹלָה לְשֵׁם חַטָּאת - כְּשֵׁרָה,

וּבִלְבַד שֶׁלֹּא עָלְתָה לַבְּעָלִים;

כְּמַעֲשֵֹה חַטָּאת לְשֵׁם עוֹלָה,

כְּמַעֲשֵֹה חַטָּאת לְשֵׁם חַטָּאת -

פְּסוּלָה.

עֲשָֹאָהּ לְמַטָּה כְּמַעֲשֵֹה כֻלָּן - פְּסוּלָה.

ברטנורא משנה ב

עולת העוף שעשאה למעלה. כהלכתה שהיא נעשית למעלה.

כמעשה עולה לשם עולה. אף על פי ששינה במליקתה שלא הבדיל, ומן הדין היה לו להבדיל, אפילו הכי כשרה.

כמעשה עולה לשם חטאת כשרה. דכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, חוץ מן הפסח ומן החטאת.

עשאה למטה כמעשה כולן. כמעשה אחד מכולן, ואפילו כמעשה עולה לשם עולה.

פסולה. הואיל ועשאה למטה פסולה.

משנה ג

וְכֻלָּן אֵינָן מְטַמְּאוֹת בְּבֵית הַבְּלִיעָה, וּמוֹעֲלִין בָּהֶן,

חוּץ מֵחַטַּאת הָעוֹף שֶׁעֲשָֹאָהּ לְמַטָּה,

כְּמַעֲשֵֹה חַטָּאת לְשֵׁם חַטָּאת.

ברטנורא משנה ג

וכולן אינן מטמאות בבית הבליעה. אף על פי שנפסלו, מליקתן מטהרתן מידי נבילה, ואין מטמאין בבית הבליעה כדין נבלת עוף טהור שהאוכלה אף על פי שלא נגע בה כגון שתחבה לו חבירו בבית הבליעה נטמא טומאה חמורה לטמא בגדים שעליו, אבל אלו אף על פי שאין מליקתן מתירתן באכילה מפני הפסול שאירע בהן, מכל מקום מטהרתן ומוציאתן מידי נבילה.

ומועלין בהן. הנהנה מהן בשוה פרוטה מביא קרבן מעילה כדין כל נהנה מן ההקדש. ואפילו חטאת, הואיל ונפסלה ולא היה בה שעת היתר לכהנים, לא יצאה מידי מעילה.

חוץ מחטאת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת. דכשרה היא ויש בה שעת היתר לכהנים, ושוב אין בה מעילה אפילו לזר.

משנה ד

עוֹלַת הָעוֹף שֶׁעֲשָֹאָהּ לְמַטָּה,

כְּמַעֲשֵֹה חַטָּאת לְשֵׁם חַטָּאת -

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מוֹעֲלִין בָּהּ.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אֵין מוֹעֲלִין בָּהּ.

אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר:

מָה אִם חַטָּאת שֶׁאֵין מוֹעֲלִין בָּהּ לִשְׁמָהּ,

כְּשֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ, מוֹעֲלִין בָּהּ -

עוֹלָה שֶׁמּוֹעֲלִין בָּהּ לִשְׁמָהּ,

כְּשֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ, אֵינוֹ דִין שֶׁיִּמְעֲלוּ בָּהּ?

אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: לא,

אִם אָמַרְתָּ בַּחַטָּאת שֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ לְשֵׁם עוֹלָה,

שֶׁכֵּן שִׁנָּה אֶת שְׁמָהּ לְדָבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ מְעִילָה,

תֹּאמַר בְּעוֹלָה שֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ לְשֵׁם חַטָּאת,

שֶׁכֵּן שִׁנָּה אֶת שְׁמָהּ לְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מְעִילָה?

אָמַר לוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר:

וַהֲרֵי קָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן בַּדָּרוֹם,

וּשְׁחָטָן לְשֵׁם קָדָשִׁים קַלִּים יוֹכִיחוּ,

שֶׁכֵּן שִׁנָּה אֶת שְׁמָן לְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מְעִילָה, וּמוֹעֲלִין בָּהֶן;

אַף אַתָּה אַל תִּתְמַהּ עַל הָעוֹלָה,

שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ לְדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ מְעִילָה,

שֶׁיִּמְעֲלוּ בָּהּ.

אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: לא,

אִם אָמַרְתָּ בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים שֶׁשְּׁחָטָן בַּדָּרוֹם,

וּשְׁחָטָן לְשֵׁם קָדָשִׁים קַלִּים,

שֶׁכֵּן שִׁנָּה אֶת שְׁמָן בְּדָבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ אִסּוּר וְהֶתֵּר,

תֹּאמַר בְּעוֹלָה שֶׁשִּׁנָּה אֶת שְׁמָהּ בְּדָבָר שֶׁכֻּלּוֹ הֶתֵּר?

ברטנורא משנה ד

רבי אליעזר אומר מועלים בה. דהא עולה היא ומי הוציאה ממעילתה, והלא שעת היתר לכהנים לא היה לה.

רבי יהושע אומר אין מועלים בה. דכיון דשינה שמה ומעשיה ומקומה לשם חטאת, נעשית חטאת.

ומה חטאת העוף שאין מועלים בה. כששחטה לשמה, שהרי נאכלת לכהנים.

שינה את שמה. נפסלה ולא באה לכלל היתר.

מועלים בה. דהא רבי יהושע גופיה לא פליג עליה.

לדבר שיש בו מעילה. לשם עולה.

ששחטן בדרום. לשם שלמים, יוכיחו.

ששינה שמן ומעשיהן לדבר שאין בו מעילה. שקדשים קלים אין מעילה אלא באימוריהן.

ומועלים בהן. מפני שנפסלו בשינוי מקומן ולא הוציאתן זריקתן מידי מעילה.

איסור והיתר. קדשים קלים יש באימוריהן משום מעילה ואין בבשרן משום מעילה.

בדבר שכולו היתר. בחטאת העוף שאין בו צד מעילה. והלכה כרבי יהושע.

משנה ה

מָלַק בַּשְֹּׂמֹאל, אוֹ בַּלַּיְלָה,

שָׁחַט חֻלִּין בִּפְנִים, וְקָדָשִׁים בַּחוּץ -

אֵינָן מְטַמְּאִין בְּבֵית הַבְּלִיעָה.

מָלַק בְּסַכִּין,

מָלַק חֻלִּין בִּפְנִים וְקָדָשִׁים בַּחוּץ,

תּוֹרִין שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּן, וּבְנֵי יוֹנָה שֶׁעָבַר זְמַנָּן,

שֶׁיָּבַשׁ גַּפָּהּ, וְשֶׁנִּסְמֵית עֵינָהּ, וְשֶׁנִּקְטְעָה רַגְלָהּ -

מְטַמֵּא בְּבֵית הַבְּלִיעָה.

זֶה הַכְּלָל:

כָּל שֶׁהָיָה פְּסוּלָהּ בַּקֹּדֶשׁ - אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּבֵית הַבְּלִיעָה.

לא הָיָה פְּסוּלָהּ בַּקֹּדֶשׁ - מְטַמְּאָה בְּבֵית הַבְּלִיעָה.

וְכָל הַפְּסוּלִים שֶׁמָּלְקוּ -

מְלִיקָתָן פְּסוּלָה, וְאֵינָן מְטַמְּאוֹת בְּבֵית הַבְּלִיעָה.

ברטנורא משנה ה

מלק בשמאל. דמליקתו פסולה. שכל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינו אלא של ימין.

או בלילה. דאין מליקה בלילה, דרחמנא אמר ביום צוותו.

אינן מטמאין. הואיל ופסולן בקודש ואהני מליקה דידהו שאם עלו לא ירדו.

שחט חולין בפנים וקדשים בחוץ אין מטמאין בבית הבליעה. ואף על פי שאסורים באכילה.

מלק בסכין. לאו מליקה היא ולאו שחיטה היא, דהא מליקה בצפורן היא בעצמו של כהן.

מלק חולין בפנים. דלא שייך מליקה בחולין אלא בקדשים בפנים, והמולק חולין בכל מקום או קדשים בחוץ הוי כאילו נוחר או מעקר, ואין אותה מליקה מוציאה מידי נבילה.

תורין שלא הגיע זמנן. תורים גדולים, כשרים, קטנים פסולים. בני יונה, קטנים כשרים, גדולים פסולים.

ושיבש גפה. דמחוסר אבר פסול אף בעופות. דהא דקיי"ל אין תמות וזכרות בעופות, הני מילי כגון דוקין שבעין שאין מומן ניכר, אבל מחוסר אבר, הקריבהו נא לפחתך.

מטמא בבית הבליעה. דלא מהני מליקה דידהו למידי, שאפילו עלו ירדו.

כל שאין פסולן בקודש. שנפסלו קודם שבאו לעזרה. וכל שאין פסולן בקודש אמרינן לקמן בפרק המזבח מקדש, דאם עלה ירד. אבל אותן שפסולן בקודש כגון הקדשים הראויין אלא שנפסלו בעבודותיהן, אין מטמאין, דהא אהני להו מליקה דאם עלו לא ירדו.

כל הפסולים. כגון זר, ואונן וטבול יום ומחוסר כפורים וכל אותן השנויין בריש פרק ב'.

ואינן מטמאות בבית הבליעה. שאף על פי שאין מליקתן מתרת קדשים באכילה. מכל מקום מוציאתן מידי נבלה.

משנה ו

מָלַק וְנִמְצָא טְרֵפָה -

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּבֵית הַבְּלִיעָה.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מְטַמְּאָה בְּבֵית הַבְּלִיעָה.

אָמַר רַבִּי מֵאִיר:

מָה אִם נִבְלַת בְּהֵמָה, שֶׁהִיא מְטַמְּאָה בְּמַגָּע וּבְמַשָֹּׂא,

שְׁחִיטָתָהּ מְטַהֶרֶת אֶת טְרֵפָתָהּ מִטֻּמְאָתָהּ -

נִבְלַת הָעוֹף שֶׁאֵינָהּ מְטַמְּאָה בְּמַגָּע וּבְמַשָֹּׂא,

אֵינוֹ דִין שֶׁתְּהֵא שְׁחִיטָתָהּ מְטַהֶרֶת אֶת טְרֵפָתָהּ מִטֻּמְאָתָהּ?

מַה מָּצִינוּ בִּשְׁחִיטָתָהּ שֶׁהִיא מַכְשַׁרְתָּהּ בַּאֲכִילָה,

וּמְטַהֶרֶת אֶת טְרֵפָתָהּ מִטֻּמְאָתָהּ,

אַף מְלִיקָתָהּ שֶׁהִיא מַכְשַׁרְתָּהּ בַּאֲכִילָה,

תְּטַהֵר אֶת טְרֵפָתָהּ מִטֻּמְאָתָהּ.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: דַּיָּהּ כְּנִבְלַת בְּהֵמָה -

שְׁחִיטָתָהּ מְטַהַרְתָּהּ, אֲבָל לא מְלִיקָתָהּ.

ברטנורא משנה ו

אינה מטמאה בבית הבליעה. דמליקתה מטהרתה מידי נבלה.

רבי יהודה אומר מטמאה בבית הבליעה. דסבירא ליה לרבי יהודה דלא אהני שחיטה בעוף של חולין ולא מליקה בקדשים בטריפה בעוף להוציאה מידי נבילה.

אינו דין שתהא שחיטה כו'. וכיון דילפת ששחיטה מטהר את הטריפה בעוף בחולין מק"ו, ילפינן מליקת קדשים מינה בבנין אב, מה מצינו בשחיטה כו', אף מליקה המכשרת באכילה תטהר טריפתה מטומאתה.

רבי יוסי אומר דיה כו'. כיון דלא אשכחן בהדיא דשחיטה מוציאה מידי נבליה בעוף, אלא מק"ו מנבלת בהמה אתה בא ללמוד, דיה שתהא כנבלת בהמה ששחיטתה מטהרתה מידי נבילה ולא מליקתה, דדיו לבא מן הדין להיות כנדון. ושלוש מחלוקות בדבר, רבי מאיר סבר, אחד שחיטה ואחד מליקה מוציאה בעוף מידי נבלה. ורבי יהודה סבר, בין שחיטה בין מליקה לא מהנו בטריפה בעוף להוציאה מידי נבלה. ורבי יוסי סבר, שחיטה מהניא, מליקה לא מהניא. והלכה כרבי יוסי.