כתובות, פרק ח

משנה א

הָאִשָּׁה שֶׁנָּפְלוּ לָהּ נְכָסִים עַד שֶׁלֹּא תִּתְאָרֵס -

מוֹדִים בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל שֶׁמּוֹכֶרֶת וְנוֹתֶנֶת, וְקַיָּם.

נָפְלוּ לָהּ מִשֶּׁנִּתְאָרְסָה -

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: תִּמְכֹּר;

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: לא תִּמְכֹּר.

אֵלּוּ וָאֵלּוּ מוֹדִים, שֶׁאִם מָכְרָה וְנָתְנָה - קַיָּם.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אָמְרוּ לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל:

הוֹאִיל וְזָכָה בָּאִשָּׁה, לא יִזְכֶּה בַּנְּכָסִים?

אָמַר לָהֶן: עַל הַחֲדָשִׁים אָנוּ בּוֹשִׁין,

אֶלָּא שֶׁאַתֶּם מְגַלְגְּלִין עָלֵינוּ אֶת הַיְשָׁנִים.

נָפְלוּ לָהּ מִשֶּׁנִּשֵֹּׂאת,

אֵלּוּ וָאֵלּוּ מוֹדִים, שֶׁאִם מָכְרָה וְנָתְנָה -

שֶׁהַבַּעַל מוֹצִיא מִיַּד הַלָּקוֹחוֹת.

עַד שֶׁלֹּא נִשֵֹּׂאת, וְנִשֵֹּׂאת,

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: אִם מָכְרָה וְנָתְנָה - קַיָּם.

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בֶּן עֲקַבְיָא: אָמְרוּ לִפְנֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל:

הוֹאִיל וְזָכָה בָּאִשָּׁה, לא יִזְכֶּה בַּנְּכָסִים?

אָמַר לָהֶם:

עַל הַחֲדָשִׁים אָנוּ בּוֹשִׁין,

אֶלָּא שֶׁאַתֶּם מְגַלְגְּלִים עָלֵינוּ אֶת הַיְשָׁנִים.

ברטנורא משנה א

האשה. עד שלא תתארס. ונתארסה.

בית שמאי אומרים תמכור. בעודה ארוסה, אבל משנישאת לא.

הואיל וזכה באשה. שהיא ארוסתו.

לא יזכה בנכסים. בתמיה.

על החדשים. שנפלו לה משנישאת אנו בושין, מה ראו חכמים לומר אם מכרה ונתנה הבעל מוציא מיד הלקוחות, אלא שאתם מגלגלים עלינו נכסים שנפלו לה בעודה ארוסה, לומר שאם מכרה מכרה בטל לפי שזכה בהם הבעל.

משנה ב

רַבִּי שִׁמְעוֹן חוֹלֵק בֵּין נְכָסִים לִנְכָסִים:

נְכָסִים הַיְדוּעִים לַבַּעַל - לא תִּמְכֹּר,

וְאִם מָכְרָה וְנָתְנָה - בָּטֵל;

שֶׁאֵינָן יְדוּעִים לַבַּעַל - לא תִּמְכֹּר,

וְאִם מָכְרָה וְנָתְנָה - קַיָּם.

ברטנורא משנה ב

נכסים ידועים לבעל ונכסים שאין ידועים. אית דמפרשים נכסים ידועים - מקרקעי. ושאין ידועים - מטלטלי.

ואית דאמרי, אלו ואלו ידועים הם. ואלו הם שאינם ידועים, כל שהיא יושבת כאן ונפלו לה נכסים במדינת הים.

ופסק ההלכה, בין נכסים שנפלו לה עד שלא תתארס, ובין שנפלו לה משנתארסה, אם מכרה אותם אחר שנישאת, הבעל מוציא מיד הלקוחות פירות בחייה, וגוף הקרקע לאחר מיתתה.

והלכה כרבי שמעון, שחולק בין נכסים הידועים לבעל לנכסים שאינם ידועים.

משנה ג

נָפְלוּ לָהּ כְּסָפִים -

יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת.

פֵּרוֹת הַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע -

יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת.

וְהַמְחֻבָּרִין בַּקַּרְקַע - אָמַר רַבִּי מֵאִיר:

שָׁמִין אוֹתָן כַּמָּה הֵן יָפִין בְּפֵרוֹת, וְכַמָּה הֵן יָפִין בְּלא פֵּרוֹת,

וְהַמּוֹתָר - יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: הַמְחֻבָּרִין לַקַּרְקַע - שֶׁלּוֹ, וְהַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע - שֶׁלָּהּ,

וְיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת.

ברטנורא משנה ג

שמין אותן. דקסבר מה שגדל ברשותו הוו פירות, ומה שלא גדל ברשותו הוי קרן. ולפיכך מה שדמי הקרקע יקרים עכשיו בשביל תבואה זו, הוי קרן, וצריך ליתן לה דמים וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירותיה.

וחכמים אומרים. אף אלו שלא גדלו ברשותו תורת פירות נתנו בהם, הואיל והקרקע קיימא לה.

והלכה כחכמים.

משנה ד

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: מְקוֹם שֶׁיִּפָּה כֹּחוֹ בִּכְנִיסָתָהּ - הוֹרַע כֹּחוֹ בִּיצִיאָתָהּ;

מְקוֹם שֶׁהוֹרַע כֹּחוֹ בִּכְנִיסָתָהּ - יִפָּה כֹּחוֹ בִּיצִיאָתָהּ:

פֵּרוֹת הַמְחֻבָּרִין לַקַּרְקַע -

בִּכְנִיסָתָהּ שֶׁלּוֹ, וּבִיצִיאָתָהּ שֶׁלָּהּ;

וְהַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע -

בִּכְנִיסָתָהּ שֶׁלָּהּ, וּבִיצִיאָתָהּ שֶׁלּוֹ.

ברטנורא משנה ד

ביציאתה. אם בא לגרשה.

פירות המחוברים לקרקע בכניסתה שלו. כלומר בשעת נפילתן שלו, כדברי חכמים. ואיכא בין חכמים לרבי שמעון פירות המחוברין בשעת יציאה, דלא איירי בהו חכמים, ולית להו הא דאמר רבי שמעון ביציאתה שלה, דקסברי מה שגדל ברשותו שלו.

והלכה כרבי שמעון.

משנה ה

נָפְלוּ לָהּ עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת זְקֵנִים -

יִמָּכְרוּ, וְיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:

לא תִּמְכֹּר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁבָח בֵּית אָבִיהָ.

נָפְלוּ לָהּ זֵיתִים וּגְפָנִים זְקֵנִים -

יִמָּכְרוּ לָעֵצִים, וְיִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לא תִּמְכֹּר, מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁבָח בֵּית אָבִיהָ.

הַמּוֹצִיא הוֹצָאוֹת עַל נִכְסֵי אִשְׁתּוֹ,

הוֹצִיא הַרְבֵּה וְאָכַל קִמְעָא, קִמְעָא וְאָכַל הַרְבֵּה:

מַה שֶּׁהוֹצִיא - הוֹצִיא, וּמַה שֶּׁאָכַל - אָכַל.

הוֹצִיא וְלא אָכַל - יִשָּׁבַע כַּמָּה הוֹצִיא, וְיִטֹּל.

ברטנורא משנה ה

רבן שמעון בן גמליאל אומר לא תמכור. יכולה היא לעכב. והלכתא כוותיה.

רבי יהודה אומר לא תמכור. והלכתא כוותיה.

קימעא. דבר מועט ואפילו כל שהוא.

ישבע כמה הוציא ויטול. ושבועה זו כעין של תורה היא. והני מילי, שהיה השבח כנגד ההוצאה או יותר, אבל אם היתה ההוצאה יתירה על השבח, ישבע שבועת התורה שהוציא כנגד השבח ויטול כנגד השבח בלבד, והשאר יפסיד. וכל זה כשגירשה הבעל, אבל אם מרדה היא, בין אכל הבעל בין לא אכל, ישבע כמה הוציא ויטול כנגד השבח. ובנכסי צאן ברזל, כל השבח של בעל, דאמרינן אם הוסיפו הוסיפו לו.

משנה ו

שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁנָּפְלוּ לָהּ נְכָסִים -

מוֹדִים בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל, שֶׁמּוֹכֶרֶת וְנוֹתֶנֶת, וְקַיָּם.

מֵתָה,

מַה יַּעֲשׁוּ בִּכְתֻבָּתָהּ וּבִנְכָסִים הַנִּכְנָסִין וְהַיּוֹצְאִין עִמָּהּ?

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: יַחֲלקוּ יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל עִם יוֹרְשֵׁי הָאָב.

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: נְכָסִים בְּחֶזְקָתָן,

כְּתֻבָּה בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הַבַּעַל,

נְכָסִים הַנִּכְנָסִים וְהַיּוֹצְאִים עִמָּהּ בְּחֶזְקַת יוֹרְשֵׁי הָאָב.

ברטנורא משנה ו

שנפלו לה נכסים. מבית אביה, בעודה שומרת יבם.

מה יעשו בכתובתה. מנה ומאתים ותוספת ונדוניא שהכניסה לו וקיבל עליו אחריות.

ובנכסים הנכנסין והיוצאין. נכסי מלוג, שכשהיא נכנסת נכנסים עמה וכשיוצאת מבעלה יוצאים עמה.

בית שמאי אומרים יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב. דספק נשואה ליבם היא, וזוכה בחצי ירושתה מספק.

נכסים בחזקתן. נכסי צאן ברזל בחזקתן. ולא אתפרש בחזקת מי, אי בחזקת יורשי הבעל הואיל ואחריותן עליו, אי בחזקת יורשי האשה שהיו שלה. ובפרק ד' מיבמות תמצא המשנה הזאת.

משנה ז

הִנִּיחַ אָחִיו מָעוֹת -

יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת.

פֵּרוֹת הַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע -

יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת.

הַמְחֻבָּרִין בַּקַּרְקַע, אָמַר רַבִּי מֵאִיר:

שָׁמִין אוֹתָן כַּמָּה הֵן יָפִין בְּפֵרוֹת, וְכַמָּה הֵן יָפִין בְּלא פֵּרוֹת,

וְהַמּוֹתָר - יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: פֵּרוֹת הַמְחֻבָּרִים בַּקַּרְקַע - שֶׁלּוֹ;

הַתְּלוּשִׁין מִן הַקַּרְקַע - כָּל הַקּוֹדֵם זָכָה בָּהֶן;

קָדַם הוּא - זָכָה,

קָדְמָה הִיא -

יִלָּקַח בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת.

כְּנָסָהּ - הֲרֵי הִיא כְּאִשְׁתּוֹ לְכָל דָּבָר,

וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא כְּתֻבָּתָהּ עַל נִכְסֵי בַעֲלָהּ הָרִאשׁוֹן.

ברטנורא משנה ז

ילקח בהן קרקע. לפי שכתובתה על נכסי בעלה הראשון, לפיכך נכסי המת אחראין לכתובתה. אלא שהיבם אוכל פירות אם מיבם אותה, וסבר מטלטלי משתעבדי לכתובה.

שמין אותם. דכל מה שגדל ברשות המת אחראין לכתובה.

וחכמים אומרים פירות המחוברים לקרקע שלו. בגמרא פריך, והא כל נכסיו אחראין וערבאין לכתובה, ומשני, תני "שלה".

כל הקודם זכה. קסברי, מטלטלי לכתובה לא משתעבדי אלא אם כן תפסה. ומחיים דבעל בעינן תפיסה. והוא הדין נמי דפליגי אכספים, דמאי שנא כספים מפירות תלושין.

והלכה כחכמים.

הרי היא כאשתו. שמגרשה בגט, ומחזירה. ולא אמרינן "ויבמה" אמר רחמנא, ועדיין יבומין ראשונים עליה ולא תסגי לה בגט. והכי נמי כשגירשה הוה אמינא מצוה דרמיא רחמנא עליה הא קעבדה, ותיקו עליה באיסור אשת אח ולא מצי להחזירה, קמ"ל דאמר רחמנא (דברים כ"ה) "ולקחה לו לאשה", כיון שלקחה הרי היא כאשתו.

משנה ח

לא יֹאמַר לָהּ:

הֲרֵי כְּתֻבָּתִיךְ מֻנַּחַת עַל הַשֻּׁלְחָן,

אֶלָּא כָּל נְכָסָיו אַחֲרָאִין לַכְּתֻבָּה.

וְכֵן לא יֹאמַר אָדָם לְאִשְׁתּוֹ:

הֲרֵי כְּתֻבָּתִיךְ מֻנַּחַת עַל הַשֻּׁלְחָן,

אֶלָּא כָּל נְכָסָיו אַחֲרָאִין לִכְתֻבָּתָהּ.

גֵּרְשָׁהּ - אֵין לָהּ אֶלָּא כְּתֻבָּתָהּ.

הֶחֱזִירָהּ -

הֲרֵי הִיא כְּכָל הַנָּשִׁים,

וְאֵין לָהּ אֶלָּא כְּתֻבָּתָהּ בִּלְבַד.

ברטנורא משנה ח

כל נכסיו. שירש מאחיו, אחראין לכתובתה.

גירשה אין לה אלא כתובה. אבל כל זמן שלא גירש היו כל הנכסים משועבדים לה.

הרי היא ככל הנשים. שהמגרש את אשתו ומחזירה, על מנת כתובה הראשונה החזירה. ואצטריך לאשמועינן הא ביבמה, דלא תימא אשתו היא דאיהו כתב לה כתובה מממונו, אבל יבמתו דלאו איהו כתב לה, אלא נכסי בעלה הראשון הוא דהוו אחראין וערבאין, היכא דגרשה ואהדרה, אימא כתובתה מיניה, קמשמע לן.