יבמות, פרק יד

משנה א

חֵרֵשׁ שֶׁנָּשָֹא פִּקַּחַת, וּפִקֵּחַ שֶׁנָּשָֹא חֵרֶשֶׁת,

אִם רָצָה - יוֹצִיא, וְאִם רָצָה - יְקַיֵּם;

כְּשֵׁם שֶׁהוּא כּוֹנֵס בִּרְמִיזָה,

כָּךְ הוּא מוֹצִיא בִּרְמִיזָה.

פִּקֵּחַ שֶׁנָּשָֹא פִּקַּחַת, וְנִתְחָרְשָׁה,

אִם רָצָה - יוֹצִיא,

וְאִם רָצָה - יְקַיֵּם.

נִשְׁתַּטֵּית - לא יוֹצִיא.

נִתְחָרַשׁ הוּא, אוֹ נִשְׁתַּטָּה -

אֵינוֹ מוֹצִיא עוֹלָמִית.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי:

מִפְּנֵי מָה הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְחָרְשָׁה יוֹצְאָה,

וְהָאִישׁ שֶׁנִּתְחָרַשׁ אֵינוֹ מוֹצִיא?

אָמְרוּ לוֹ: אֵינוֹ דוֹמֶה הָאִישׁ הַמְגָרֵשׁ לָאִשָּׁה הַמִּתְגָּרֶשֶׁת,

שֶׁהָאִשָּׁה יוֹצְאָה לִרְצוֹנָהּ וְשֶׁלֹּא לִרְצוֹנָהּ,

וְהָאִישׁ אֵינוֹ מוֹצִיא אֶלָּא לִרְצוֹנוֹ.

ברטנורא משנה א

חרש. כשם שכונס ברמיזה. כלומר: כקידושין כך גרושין. וכן פקח בחרשת ברמיזה כנס שרמז לה עד שנתרצית לו וברמיזה יוציא אם רצה להוציא.

ונתחרשה. אע"פ שקדושין גמורים היו שפקחת היתה באותו זמן.

אם רצה להוציא יוציא. דלא בעינן דעת האשה.

נשתטית לא יוציא. ואע"פ שיודעת לשמור גיטה ומתגרשת מן התורה, תקנו חכמים שלא יגרשנה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר.

נתחרש הוא. לאחר קדושין, הואיל והיו קדושיו קדושין גמורים, לא יוציא עולמית, שאין גרושין שאינן גמורים מפקיעין קדושין גמורים.

משנה ב

הֵעִיד רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן גֻּדְגְּדָה

עַל הַחֵרֶשֶׁת שֶׁהִשִֹּׂיאָהּ אָבִיהָ, שֶׁהִיא יוֹצְאָה בְּגֵט.

אָמְרוּ לוֹ: אַף זוֹ כַּיּוֹצֵא בָהּ.

ברטנורא משנה ב

שהשיאה אביה. בקטנותה וקיבל קידושיה והיו קדושין גמורים, אע"פ שהיא חרשת, שעל דעת אביה נתקדשה ולא על דעתה.

יוצאה בגט. אפילו לאחר שגדלה ופקע כוח אב מקבלת היא את גיטה.

אף זו. פקחת שנתחרשה, כיוצא בה.

משנה ג

שְׁנֵי אַחִים חֵרְשִׁים

נְשׁוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת חֵרְשׁוֹת, אוֹ לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת פִּקְחוֹת,

אוֹ לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, אַחַת חֵרֶשֶׁת וְאַחַר פִּקַּחַת;

אוֹ שְׁתֵּי אֲחָיוֹת חֵרְשׁוֹת,

נְשׁוּאוֹת לִשְׁנֵי אַחִים פִּקְחִים, אוֹ לִשְׁנֵי אַחִים חֵרְשִׁין,

אוֹ לִשְׁנֵי אַחִין, אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּקֵּחַ -

הֲרֵי אֵלּוּ פְּטוּרוֹת מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּבּוּם.

וְאִם הָיוּ נָכְרִיּוֹת - יִכְנֹסוּ,

וְאִם רָצוּ לְהוֹצִיא - יוֹצִיאוּ.

ברטנורא משנה ג

הרי אלו פטורות. דהואיל ושניהן חרשים או שתיהן חרשות, כקדושי זו כך קדושי זו, ואתו קדושין דאשתו אע"פ שאינן גמורים, ומפקעי זיקת יבמתו, שהרי אינה זיקה גמורה.

יכנסו. שאין חליצה בחרש וחרשת, שאינן ב"ואמר" "ואמרה". ואחר כך אם רצו להוציא יוציא בגט, דאתי גט ברמיזה ומפקע נשואין דידיה, וזיקת אחיו, דהואי ברמיזה.

משנה ד

שְׁנֵי אַחִים, אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּקֵּחַ,

נְשׁוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת פִּקְחוֹת;

מֵת חֵרֵשׁ בַּעַל הַפִּקַּחַת, מַה יַּעֲשֶֹה פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּקַּחַת?

תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה.

מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּקַּחַת, מַה יַּעֲשֶֹה חֵרֵשׁ בַּעַל הַפִּקַּחַת?

מוֹצִיא אִשְׁתּוֹ בְּגֵט, וְאֵשֶׁת אָחִיו אֲסוּרָה לְעוֹלָם.

ברטנורא משנה ד

מוציא את אשתו בגט. דזיקת אחותה הבא מכח קדושין גמורים אוסרתה עליו, ואין כוח בקדושין דידיה לדחות היבמה משום אחות אשתו.

ואשת אחיו אסורה לעולם. דחרש לא חליץ. ולכנוס אי אפשר, משום אחות אשה.

כונס ואינו מוציא לעולם. דלא אתי גט דידיה ומפקע זיקת יבומי אחיו הראשון.

משנה ה

שְׁנֵי אַחִים פִּקְחִים,

נְשׁוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, אַחַת חֵרֶשֶׁת וְאַחַת פִּקַּחַת;

מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת, מַה יַּעֲשֶֹה פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּקַּחַת?

תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה.

מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּקַּחַת, מַה יַּעֲשֶֹה פִּקֵּחַ בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת?

מוֹצִיא אֶת אִשְׁתּוֹ בְּגֵט, וְאֶת אֵשֶׁת אָחִיו בַּחֲלִיצָה.

משנה ו

שְׁנֵי אַחִים, אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּקֵּחַ,

נְשׁוּאִים לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת, אַחַת חֵרֶשֶׁת וְאַחַת פִּקַּחַת;

מֵת חֵרֵשׁ בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת, מַה יַּעֲשֶֹה פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּקַּחַת?

תֵּצֵא מִשּׁוּם אֲחוֹת אִשָּׁה.

מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּקַּחַת, מַה יַּעֲשֶֹה חֵרֵשׁ בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת?

מוֹצִיא אִשְׁתּוֹ בְּגֵט, וְאֵשֶׁת אָחִיו אֲסוּרָה לְעוֹלָם.

משנה ז

שְׁנֵי אַחִים, אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּקֵּחַ,

נְשׁוּאִים לִשְׁתֵּי נָכְרִיּוֹת פִּקְחוֹת;

מֵת חֵרֵשׁ בַּעַל הַפִּקַּחַת, מַה יַּעֲשֶֹה פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּקַּחַת?

אוֹ חוֹלֵץ אוֹ מְיַבֵּם.

מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּקַּחַת, מַה יַּעֲשֶֹה חֵרֵשׁ בַּעַל הַפִּקַּחַת?

כּוֹנֵס, וְאֵינוֹ מוֹצִיא לְעוֹלָם.

משנה ח

שְׁנֵי אַחִים פִּקְחִים,

נְשׁוּאִים לִשְׁתֵּי נָכְרִיּוֹת, אַחַת פִּקַּחַת וְאַחַת חֵרֶשֶׁת;

מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת, מַה יַּעֲשֶֹה פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּקַּחַת?

כּוֹנֵס, וְאִם רָצָה לְהוֹצִיא - יוֹצִיא.

מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּקַּחַת, מַה יַּעֲשֶֹה פִּקֵּחַ בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת?

אוֹ חוֹלֵץ אוֹ מְיַבֵּם.

משנה ט

שְׁנֵי אַחִים, אֶחָד חֵרֵשׁ וְאֶחָד פִּקֵּחַ,

נְשׁוּאִים לִשְׁתֵּי נָכְרִיּוֹת, אַחַת חֵרֶשֶׁת וְאַחַת פִּקַּחַת;

מֵת חֵרֵשׁ בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת, מַה יַּעֲשֶֹה פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּקַּחַת?

כּוֹנֵס, וְאִם רָצָה לְהוֹצִיא - יוֹצִיא.

מֵת פִּקֵּחַ בַּעַל הַפִּקַּחַת, מַה יַּעֲשֶֹה חֵרֵשׁ בַּעַל הַחֵרֶשֶׁת?

כּוֹנֵס, וְאֵינוֹ מוֹצִיא לְעוֹלָם.