בבא קמא, פרק ה
משנה א
שׁוֹר שֶׁנָּגַח אֶת הַפָּרָה וְנִמְצָא עֻבָּרָהּ בְּצִדָּהּ,
וְאֵין יָדוּעַ אִם עַד שֶׁלֹּא נְגָחָהּ יָלְדָה, אִם מִשֶּׁנְּגָחָהּ יָלְדָה
מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק לַפָּרָה וּרְבִיעַ נֶזֶק לַוָּלָד.
וְכֵן פָּרָה שֶׁנָּגְחָה אֶת הַשּׁוֹר וְנִמְצָא וְלָדָהּ בְּצִדָּהּ,
וְאֵין יָדוּעַ אִם עַד שֶׁלֹּא נָגְחָה יָלְדָה, אִם מִשֶּׁנָּגְחָה יָלְדָה
מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק מִן הַפָּרָה וּרְבִיעַ נֶזֶק מִן הַוָּלָד.
ברטנורא משנה א
שור שנגח את הפרה מעוברת.
ונמצא עוברה בצדה מת.
ואין ידוע אם עד שלא נגחה ילדה, ולא מת מחמת הנגיחה.
אם משנגחה. ומחמת הנגיחה הפילתו.
ורביע נזק לולד. דתם חייב חצי נזק, והאי ולד מוטל בספק הוא, וחולקין.
ומתניתין סומכוס היא, דאמר ממון המוטל בספק חולקין.
אבל חכמים אומרים זה כלל גדול בדין המוציא מחברו עליו הראיה.
והלכה כחכמים. ואפילו ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא, המוציא מחבירו עליו הראיה.
וכן פרה שנגחה את השור וכו' משלם חצי נזק מן הפרה. אם נמצאת הפרה כדין תם שמשלם חצי נזק מגופו. ואם לא נמצאת הפרה, משלם רביע נזק מן הולד. שאם היה ידוע שקודם שילדה נגחה, היה משלם כל חצי נזק מן הולד, שמעוברת שנגחה היא ועוברה נגחו. ואם לאחר שילדה נגחה, לא היה משלם מן הולד כלום, שהרי הולד לא נגח ואין התם משלם אלא מגופו. עכשיו שהוא בספק, חולקים, ומן החצי נזק שיש לו לשלם משלם רביע נזק מן הולד.
משנה ב
הַקַּדָּר שֶׁהִכְנִיס קְדֵרוֹתָיו לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת,
וְשִׁבְּרָתַן בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת פָּטוּר;
וְאִם הֻזְּקָה בָּהֶן בַּעַל הַקְּדֵרוֹת חַיָּב;
וְאִם הִכְנִיס בִּרְשׁוּת בַּעַל הֶחָצֵר חַיָּב.
הִכְנִיס פֵּרוֹתָיו לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת,
וַאֲכָלָתַן בְּהֶמְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת פָּטוּר;
וְאִם הֻזְּקָה בָּהֶן בַּעַל הַפֵּרוֹת חַיָּב;
וְאִם הִכְנִיס בִּרְשׁוּת בַּעַל הֶחָצֵר חַיָּב.
ברטנורא משנה ב
ואם הוזקה בהם בעל הפירות חייב. והני מילי שהוחלקה ונכשלה בהן. אבל אם אכלה מהן עד שמתה, בעל הפירות פטור, דהוה לה שלא תאכל.
משנה ג
הִכְנִיס שׁוֹרוֹ לַחֲצַר בַּעַל הַבַּיִת שֶׁלֹּא בִּרְשׁוּת,
וּנְגָחוֹ שׁוֹרוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת,
אוֹ שֶׁנְּשָׁכוֹ כַּלְבּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת פָּטוּר.
נָגַח הוּא שׁוֹרוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת חַיָּב.
נָפַל לְבוֹרוֹ וְהִבְאִישׁ מֵימָיו חַיָּב;
הָיָה אָבִיו אוֹ בְּנוֹ לְתוֹכוֹ מְשַׁלֵּם אֶת הַכֹּפֶר.
וְאִם הִכְנִיס בִּרְשׁוּת בַּעַל הֶחָצֵר חַיָּב.
רַבִּי אוֹמֵר: בְּכֻלָּן אֵינוֹ חַיָּב, עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו לִשְׁמוֹר.
ברטנורא משנה ג
היה אביו או בנו. של בעל הבית בתוכו. והוא הדין לשאר אנשים, אלא אורחא דמלתא נקט.
משלם את הכופר. וכגון שהיה מועד להפיל עצמו על בני אדם בבורות, והאידנא חזי ירקא בבור והפיל עצמו לבור לאכול ירקא, והרג את האדם, שהשור פטור ממיתה הואיל והרג שלא בכוונה, והבעלים משלמין את הכופר, דאתרבי כופר אפילו שהרג שלא בכונה כדאמרינן לעיל.
רבי אומר וכו'. והלכה כרבי. הלכך אם הכניס שורו ברשות בעל הבית סתם, ולא קבל עליו לשמור, בעל הבית פטור, דהא לא קבל עליה נטירותא. והמכניס נמי פטור, לפי שהכניס ברשות.
משנה ד
שׁוֹר שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּן לַחֲבֵרוֹ,
וְהִכָּה אֶת הָאִשָּׁה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ
פָּטוּר מִדְּמֵי וְלָדוֹת.
וְאָדָם שֶׁהָיָה מִתְכַּוֵּן לַחֲבֵרוֹ,
וְהִכָּה אֶת הָאִשָּׁה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ
מְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת.
כֵּיצַד מְשַׁלֵּם דְּמֵי וְלָדוֹת?
שָׁמִין אֶת הָאִשָּׁה,
כַּמָּה הִיא יָפָה עַד שֶׁלֹּא יָלְדָה וְכַמָּה הִיא יָפָה מִשֶּׁיָּלְדָה.
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל:
אִם כֵּן, מִשֶּׁהָאִשָּׁה יוֹלֶדֶת מַשְׁבַּחַת!
אֶלָּא שָׁמִין אֶת הַוְּלָדוֹת כַּמָּה הֵן יָפִין, וְנוֹתֵן לַבַּעַל;
וְאִם אֵין לָהּ בַּעַל נוֹתֵן לְיוֹרְשָׁיו.
הָיְתָה שִׁפְחָה וְנִשְׁתַּחְרְרָה, אוֹ גִּיּוֹרֶת פָּטוּר.
ברטנורא משנה ד
שור שהיה מתכוין לחבירו וכו'. איידי דבעי למיתני סיפא אדם שהיה מתכוין לחבירו, תנא רישא נמי שור שהיה מתכוין לחבירו. דאפילו היה מתכוין לאשה. פטור השור מדמי ולדות, שאין חייב בדמי ולדות אלא אדם בלבד.
לא אם כן משהאשה יולדת משבחת. אם כן דכך שמין כדקאמרת, אשתכח דלא יהיב ליה מידי, שהרי משהאשה יולדת משבחת, שדמיה פחותין לימכר קודם שתלד, שמסוכנת היא למות בצער הלידה.
היתה שפחה ונשתחררה. כלומר היתה משוחררת נשואה לגר או לעבד משוחרר, או גיורת נשואה לאחד מהן, ומת הבעל, פטור. דהמחזיק בנכסי הגר שמת ואין לו יורשים, זכה, וזה קודם לזכות במה שבידו. והוא הדין נמי לישראלית הנשואה לגר ומת הגר, דפטור, דהא דמי ולדות לבעל. אלא משום דסתם משוחררת וגיורת נשואות לגר ולמשוחרר, להכי נקט שפחה וגיורת.
משנה ה
הַחוֹפֵר בּוֹר בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּפְתָחוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים,
אוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּפְתָחוֹ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד,
בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וּפְתָחוֹ לִרְשׁוּת הַיָּחִיד אַחֵר חַיָּב.
הַחוֹפֵר בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים,
וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וָמֵת חַיָּב.
אֶחָד הַחוֹפֵר בּוֹר, שִׁיחַ וּמְעָרָה, חֲרִיצִין וּנְעִיצִין
חַיָּב;
אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר (שמות כא, לג) "בּוֹר" ?
מַה בּוֹר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית עֲשָֹרָה טְפָחִים,
אַף כָּל שֶׁיֶּשׁ בּוֹ כְּדֵי לְהָמִית עֲשָֹרָה טְפָחִים.
הָיוּ פְּחוּתִין מֵעֲשָֹרָה טְפָחִים,
וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וָמֵת פָּטוּר;
וְאִם הֻזַּק בּוֹ חַיָּב.
ברטנורא משנה ה
ברשות היחיד ופתחו לרשות היחיד אחרת. אף על גב דאין כאן צד רשות הרבים, חייב. ובלבד אם הפקיר רשותו אותה שפי הבור לתוכה.
אחד החופר בור. הוא עשוי עגול.
שיח. ארוך וקצר.
מערה. מרובעת ומכוסה בקירוי, אלא שיש לה פה.
חריצין. רחבים ומרובעים כמערה, אלא שאינן מקורין.
נעיצין. קצרין מלמטה ורחבים מלמעלה.
מה בור שיש בו כדי להמית עשרה טפחים. דסתם בור הוא גבוה עשרה טפחים.
משנה ו
בּוֹר שֶׁל שְׁנֵי שֻׁתָּפִין,
עָבַר עָלָיו הָרִאשׁוֹן וְלא כִּסָּהוּ וְהַשֵּׁנִי וְלא כִּסָּהוּ
הַשֵּׁנִי חַיָּב.
כִּסָּהוּ הָרִאשׁוֹן, וּבָא הַשֵּׁנִי וּמְצָאוֹ מְגֻלֶּה וְלא כִּסָּהוּ
הַשֵּׁנִי חַיָּב.
כִּסָּהוּ כָּרָאוּי,
וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וָמֵת פָּטוּר.
לא כִּסָּהוּ כָּרָאוּי,
וְנָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר וָמֵת חַיָּב.
נָפַל לְפָנָיו מִקּוֹל הַכְּרִיָּה חַיָּב;
לְאַחֲרָיו מִקּוֹל הַכְּרִיָּה פָּטוּר.
נָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר וְכֵלָיו וְנִשְׁתַּבְּרוּ, חֲמוֹר וְכֵלָיו וְנִתְקָרְעוּ
חַיָּב עַל הַבְּהֵמָה וּפָטוּר עַל הַכֵּלִים.
נָפַל לְתוֹכוֹ שׁוֹר חֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה וְקָטָן חַיָּב.
בֵּן אוֹ בַּת, עֶבֶד אוֹ אָמָה פָּטוּר.
ברטנורא משנה ו
השני חייב. והוא שמסר לו ראשון לשני כשהלך כסוי הבור לכסותו ולא כסהו השני.
כסהו כראוי ונפל לתוכו. כגון שהתליע הכסוי.
נפל לפניו מקול הכריה חייב. שהיה חופר בבור ושמע השור קול פטיש ונבעת ונפל בבור ומת, חייב. ואף על גב דכיון דמשום גרמא דקול הכריה נפל, הוה לן למימר דאסתלק חיובא דבור מיניה ורמיא אפשיעותא דקול הכריה, וההוא גרמא בעלמא ופטור, אפילו הכי חייב, הואיל ובתוך הבור נמצא הנזק.
לאחריו מקול הכריה פטור. אם נכשל השור מקול הכריה על שפת הבור, ונפל לאחריו חוץ לבור ומת, פטור. שהרי לא נמצא הנזק בבור, וקול הכרייה גרמא בעלמא הוא ופטור.
ונשתברו, ונתקרעו. בכלי שור שייך שבירה, העול והמחרישה. בכלי חמור שייך קריעה, חבילת בגדים ומרדעת שעל גביו.
ופטור על הכלים. דכתיב (שמות כ"א) "ונפל שמה שור או חמור", שור ולא אדם, חמור ולא כלים.
שור חרש שוטה וקטן חייב. שור שהוא חרש ושהוא שוטה ושהוא קטן, חייב עליו אם נפל לבור. אבל שור שהוא פקח אינו חייב עליו, דאיבעי ליה לעיוני ומיזל.
משנה ז
אֶחָד שׁוֹר וְאֶחָד כָּל בְּהֵמָה
לִנְפִילַת הַבּוֹר, וּלְהַפְרָשַׁת הַר סִינַי,
וּלְתַשְׁלוּמֵי כֶפֶל, וְלַהֲשָׁבַת אֲבֵדָה,
לִפְרִיקָה, לַחֲסִימָה, לַכִּלְאַיִם וְלַשַּׁבָּת.
וְכֵן חַיָּה וָעוֹף כַּיּוֹצֵא בָהֶן.
אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר שׁוֹר אוֹ חֲמוֹר?
אֶלָּא שֶׁדִּבֶּר הַכָּתוּב בַּהוֹוֶה.
ברטנורא משנה ז
אחד שור ואחד כל בהמה לנפילת הבור. דכתיב (שמות כ"א) "כסף ישיב לבעליו", לכל מידי דאית ליה בעלים.
ולהפרשת הר סיני. דכתיב (שם י"ט) "אם בהמה אם איש לא יחיה", וחיה בכלל בהמה. "אם", לרבות את העופות.
ולתשלומי כפל. דכתיב (שם כ"ב) "על כל דבר פשע", כל מידי דבר פשיעה הוא.
להשבת אבידה. "לכל אבדת אחיך" (דברים כ"ב).
לפריקה. "עזוב תעזוב עמו" (שמות כ"ג). אף על גב דכתיב (שם) חמור שונאך, כל בהמה בכלל, דילפינן חמור חמור משבת שנאמר בו (דברים ה') "שורך וחמורך וכל בהמתך".
לחסימה. "לא תחסום שור בדישו" (שם כ"ה) ילפינן שור שור משבת.
לכלאים. דהרבעה, אף על גב דכתיב (ויקרא י"ט) "בהמתך לא תרביע כלאים", הוי נמי חיה ועוף בכלל, דילפינן בהמה בהמה משבת. וכן לענין כלאים דהנהגה ד"לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו" (דברים כ"ב) ילפינן שור שור משבת, דהוא הדין לכל שני מינים של בהמה חיה ועוף.
ומיהו לענין פסק ההלכה מן התורה אינו חייב אלא כשחורש ומנהיג בשני מינים, שאחד טמא ואחד טהור דומיא דשור וחמור, אלא שאסרו חכמים כל שני מינים, בין ששניהם טמאים בין ששניהם טהורים.
ולשבת. דכתיב "שורך וחמורך וכל בהמתך", וחיה בכלל בהמה. ו"כל", רבויא הוא לרבות עופות.
שדיבר הכתוב בהווה. בדבר הרגיל להיות.