מכישירין, פרק ו
משנה א
הַמַּעֲלֶה פֵּרוֹתָיו לַגַּג מִפְּנֵי הַכְּנִימָה,
וְיָרַד עֲלֵיהֶם טַל - אֵינָם בְּכִי יֻתַּן.
אִם נִתְכַּוַּן לְכָךְ - הֲרֵי זֶה בְּכִי יֻתַּן.
הֶעֱלָן חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן,
אַף עַל פִּי שֶׁחִשֵּׁב שֶׁיֵּרֵד עֲלֵיהֶן הַטַּל -
אֵינָן בְּכִי יֻתַּן;
שֶׁיֵּשׁ לָהֶן מַעֲשֶֹה וְאֵין לָהֶן מַחֲשָׁבָה.
ברטנורא משנה א
המעלה פירותיו לגג מפני הכנימה. תולעים הגדלים בפירות. לשון ותהי הכנם (שמות ח').
אם נתכוין לכך. שחשב שירד עליהן טל.
שיש להן מעשה. כגון אם היו שופכין עליהן טל בכוונה, היו מוכשרין.
משנה ב
הַמַּעֲלֶה אֶת הָאֲגֻדּוֹת וְאֶת הַקְּצִיעוֹת וְאֶת הַשּׁוּם לַגַּג,
בִּשְׁבִיל שֶׁיַּמְתִּינוּ - אֵינָן בְּכִי יֻתַּן.
כָּל הָאֲגֻדּוֹת שֶׁל בֵּית הַשְּׁוָקִים - טְמֵאִין.
רַבִּי יְהוּדָה - מְטַהֵר בְּלַחִים.
אָמַר רַבִּי מֵאִיר:
וְכִי מִפְּנֵי מָה טִמְּאוּ?
אֶלָּא מִפְּנֵי מַשְׁקֵה הַפֶּה!
כָּל הַקְּמָחִין וְהַסְּלָתוֹת שֶׁל בֵּית הַשְּׁוָקִים - טְמֵאִים.
הַחִילְקָה, הַטְּרָגִיס וְהַטִּסְנִי -
טְמֵאִים בְּכָל מָקוֹם.
ברטנורא משנה ב
המעלה את האגודות. של ירק.
ואת הקציעות. כותשים התאנים במכתש ועושים אותן כעין ככרות גדולות, והן נקראין קציעות.
שימתינו. לשון לחלוח. ודומה לו בגמרא פרק לא יחפור [בבא בתרא דף י"ח] מיתנא קשה לכותלים.
אינו בכי יותן. אם ירד עליהן טל.
כל האגודות. של ירק.
של בית השוקים טמאין. לפי שהמוכרים רגילים לזלף עליהן מים כדי ללחלחן והן מוכשרין לקבל טומאה, והידים ממשמשים בהן תמיד, הלכך הן בחזקת טומאה.
מפני משקה הפה. אף על פי שאין מזלפין עליהם מים כשהן לחין, מכל מקום רגילים לתת עליהן משקה היוצא מן הפה כדי להסיר האבק שעליהן, ובו הן מוכשרין.
ואיכא בין תנא קמא לרבי מאיר מקום שאין רגילין ללחלחם במשקה הפה, לרבי מאיר טהורים. ולתנא קמא בכל ענין טמאין, דאף בלחין נותנין בהן מים. והלכה כתנא קמא.
הקמחין והסלתות של בית השוקים טמאין. לפי שלותתים החטים שלהם קודם שיטחנו אותן והן מוכשרות, והידים ממשמשים בהן תמיד, לפיכך הן בחזקת טומאה.
החילקה. חטה כתושה ונחלק כל גרעין לשנים.
טרגיס. שנחלק כל גרעין לשלושה.
טסגי. שנחלק כל גרעין לארבעה.
בכל מקום. אפילו שלא בבית השוקים, שהכל מזלפין עליו מים.
משנה ג
כָּל הַבֵּיצִים בְּחֶזְקַת טַהֲרָה,
חוּץ מִשֶּׁל מוֹכְרֵי מַשְׁקֶה.
וְאִם הָיוּ מוֹכְרִין עִמָּהֶן פֵּרוֹת יְבֵשִׁים - טְהוֹרוֹת.
כָּל הַדָּגִים בְּחֶזְקַת טֻמְאָה.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: חֲתִיכָה אַיְלָתִית וְדַג הַמִּצְרִי הַבָּא בַּקֻּפָּה,
וְקוּלְיַס הָאִסְפָּנִין - הֲרֵי אֵלּוּ בְּחֶזְקַת טַהֲרָה.
כָּל הַצִּיר בְּחֶזְקַת טֻמְאָה.
וְעַל כֻּלָּם עַם הָאָרֶץ נֶאֱמָן לוֹמַר: טְהוֹרִים הֵן,
חוּץ מִשֶּׁל דָּגָה,
מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַפְקִידִין אוֹתָם אֵצֶל עַם הָאָרֶץ.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר:
צִיר טָהוֹר שֶׁנָּפַל לְתוֹכוֹ מַיִם כָּל שֶׁהֵן - טָמֵא.
ברטנורא משנה ג
חוץ משל מוכרי משקה. מפני שנוגעים בהם בעוד שמשקה טופח על ידיהם, ואין מקפידין על הלכלוך, שקליפתם מגינה עליהן.
ואם היו מוכרים עמהם פירות יבשים. מתוך שמנגבים ידיהם כדי שלא יטנפו את הפירות, מנגבים ידיהם נמי קודם שיגעו בביצים.
כל הדגים בחזקת טומאה. לפי שהם מוכשרים במים, והטמא והטהור ממשמשים בה.
חתיכת האלתות. מין דג שרגילין למכרו חתיכות חתיכות. ומקום יש ששמו אלתות ושם צדין אותו ומוכרין אותו.
ודג המצרי. דג קטן מאוד שמביאין ממנו קופות מלאות במצרים.
וקולים האספנין. מין דג שעורו רך מאד וקורין לו אלשביט.
ושלושה מינים הללו אין המים מכשירין אותם כשאר דגים, לפי שהן חיין זמן מרובה אחר צידתן, ולאחר שהן נעשין אוכל דהיינו לאחר מיתתן אין נותנין עליהם מים, לפי שהמים מפסידין אותן. ואין הלכה כרבי יהודה.
כל הציר בחזקת טומאה. שסתם ציר נתנו בו מים והידים ממשמשים בו.
ועל כולם. בין ביצים בין פירות בין ציר, נאמן עם הארץ לומר לא הוכשרו.
מפני שמפקידים אותן. דכל הפירות מפקידים אותן אצל עם הארץ, ואי לאו דנאמן היאך מפקידים. אבל דגה אין מפקידים בידו, לפיכך אינו נאמן.
ציר טהור. שידוע בו שלא הוכשר על ידי משקה.
שנפל לתוכו מים כל שהוא טמא. דמים כל שהו מכשירים אותו, ומשהוכשר חזקתו טמא, שהידים ממשמשים בו. והלכה כרבי אליעזר בן יעקב.
משנה ד
שִׁבְעָה מַשְׁקִין הֵן:
הַטַּל,
וְהַמַּיִם,
הַיַּיִן,
וְהַשֶּׁמֶן,
וְהַדָּם,
וְהֶחָלָב,
וּדְבַשׁ דְּבוֹרִים.
דְּבַשׁ צְרָעִים - טָהוֹר, וּמֻתָּר בַּאֲכִילָה.
ברטנורא משנה ד
שבעה משקין הן. לפי שנאמר בטומאת אוכלים (ויקרא י"א) מכל האוכל אשר יאכל אשר יבוא עליו מים יטמא. אין לי אלא מים, מנין לרבות היין והשמן והחלב והדבש והדם והטל, תלמוד לומר וכל משקה אשר ישתה. ואי וכל משקה, יכול מי תותים מי רמונים ושאר כל מי פירות, תלמוד לומר מים, מה מים מיוחדים שאין להם שם לווי, אף היין והשמן והחלב והדבש והדם והטל שאין להם שם לווי, יצא מי תותים מי רמונים ושאר כל מי פירות שיש להם שם לווי, ודבש דבורים אין לו שם לווי, דדבש סתם אקרי.
ועוד שנינו בתוספתא דשבת פרק ט', מנין לדם שהוא משקה, שנאמר (במדבר כ"ג) ודם חללים ישתה. מנין ליין שהוא משקה, שנאמר (דברים ל"ב) ודם ענב תשתה חמר. מנין לדבש שהוא משקה, שנאמר (שם) ויניקהו דבש מסלע. מנין לשמן שהוא משקה, שנאמר (ישעיה כ"ה) משתה שמנים. מנין לחלב שהוא משקה, שנאמר (שופטים ד') ותפתח את נוד החלב ותשקהו. מנין לטל שהוא משקה, שנאמר (שם ז') וימץ טל מן הגזה מלוא הספל מים. מנין לדמעות העין שהוא משקה, שנאמר (תהלים פ') ותשקמו בדמעות שליש. מנין למי האף שהוא משקה, שנאמר (ירמיה ט') ועפעפינו יזלו מים.
דבש צרעה טהור. דלא חשיב משקה, ואינו מטמא ואינו מכשיר.
ומותר באכילה. דלא תימא הואיל והצרעה שרץ העוף הוא וטמא, הדבש היוצא ממנו נמי יהא טמא, דסלקא דעתך אמינא דדוקא דבש דבורים רבייה קרא להתירא שאין לו שם לווי, אבל דבש צרעים שיש לו שם לווי לא יהא מותר, קמ"ל דבש צרעה טהור ומותר. דמפני מה אמרו דבש דבורים מותר, מפני שמכניסות אותן לגופן ואינן ממצות אותו מגופן, דבש צרעים נמי מכניסות אותו לגופן ואין ממצות אותו מגופן.
משנה ה
תּוֹלָדוֹת לַמַּיִם:
הַיּוֹצְאִין מִן הָעַיִן, מִן הָאֹזֶן, מִן הַחֹטֶם, מִן הַפֶּה,
מֵי רַגְלַיִם בֵּין גְּדוֹלִים בֵּין קְטַנִּים,
לְדַעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ.
תּוֹלָדוֹת לַדָּם:
דַּם שְׁחִיטָה בַּבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבָעוֹפוֹת הַטְּהוֹרִים,
וְדַם הַקָּזָה לִשְׁתִיָּה.
מֵי חָלָב - כְּחָלָב,
וְהַמֹּחַל - כַּשֶּׁמֶן,
שֶׁאֵין הַמֹּחַל יוֹצֵא מִידֵי שֶׁמֶן; דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עִמּוֹ שֶׁמֶן.
דַּם הַשֶּׁרֶץ - כִּבְשָֹרוֹ, מְטַמֵּא וְאֵינוֹ מַכְשִׁיר;
וְאֵין לָנוּ כַּיּוֹצֵא בוֹ.
ברטנורא משנה ה
בין גדולים. משקין היוצאין מפי טבעת.
בין קטנים. מי רגלים.
ודם הקזה לשתיה. דם ההקזה שנתכוין עליו להשקותו לבהמה ולחיה או לכנענים.
מי החלב. הוא הקום הנפרש מן הגבינה כשמעמידים החלב ומקפיאין אותו בקיבה, מכשיר את הזרעים.
והמוחל כשמן. מים שחורים היוצאים מן הזיתים.
שאין מוחל יוצא מידי שמן. ומוחל עצמו, לרבי שמעון מי פירות הוא ואינו חשוב משקה, אבל מכשיר מפני שיורי שמן שבו.
רבי מאיר אומר אף על פי שאין בו שמן, מוחל עצמו חשוב משקה ומכשיר ומטמא. והלכה כרבי מאיר.
דם השרץ כבשרו. ומצטרפין לכעדשה. דכתיב בשמונה שרצים (ויקרא י"א) וזה לכם הטמא, להביא דמו שמטמא כבשרו. יכול יכשיר את הזרעים, ת"ל לכם הטמא, טמא הוא ואינו מכשיר את הזרעים.
משנה ו
אֵלּוּ מְטַמְּאִין וּמַכְשִׁירִין:
זוֹבוֹ שֶׁל זָב, וְרֻקּוֹ, וְשִׁכְבַת זַרְעוֹ, וּמֵימֵי רַגְלָיו,
וּרְבִיעִית מִן הַמֵּת, וְדַם הַנִּדָּה.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: שִׁכְבַת זֶרַע אֵינָהּ מַכְשֶׁרֶת.
רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר: דַּם הַנִּדָּה אֵינוֹ מַכְשִׁיר.
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: דַּם הַמֵּת אֵינוֹ מַכְשִׁיר.
וְאִם נָפַל עַל הַדְּלַעַת - גּוֹרְדָהּ, וְהִיא טְהוֹרָה.
ברטנורא משנה ו
ואלו מטמאים ומכשירים. שהן עצמן משקין טמאים, ומטמאים ומכשירים כאחד.
זובו של זב. דכתיב (שם ט"ו) זובו טמא הוא.
ורוקו. וכי ירוק וגו'.
ומימי רגליו. וזאת תהיה טומאתו, וזאת, לרבות מימי רגליו.
ורביעית דם מן המת. דכתיב (במדבר י"ט) כל הנוגע במת בנפש האדם, ונפש האדם היינו רביעית דם, דכתיב (ויקרא י"ז) כי הדם הוא הנפש.
ודם הנדה. דכתיב (שם ט"ו) והדוה בנדתה, מה שזב ממנה טמא כמותה.
שכבת זרע אינה מכשרת. שאינה חשובה משקה, דיש לה שם לווי.
דם הנדה אינו מכשיר. מידי דהוה אדם של התחתוניות שגם הוא אינו מכשיר.
דם המת אינו מכשיר. דכיון שמת יצא דמו מתורת משקה.
ולית הלכה כחד מהנך תנאי, אלא כולהו מטמאים ומכשירין כתנא קמא.
משנה ז
אֵלּוּ לא מְטַמְּאִין וְלא מַכְשִׁירִין:
הַזֵּעָה, וְהַלֵּחָה סְרוּחָה, וְהָרֶאִי,
וְהַדָּם הַיּוֹצֵא עִמָּהֶם, וּמַשְׁקֵה בֶּן שְׁמוֹנָה.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: חוּץ מִדָּמוֹ.
וְהַשּׁוֹתֶה מֵי טְבֶרְיָה,
אַף עַל פִּי שֶׁיּוֹצְאִין נְקִיִּים.
דַּם שְׁחִיטָה בַּבְּהֵמָה בַּחַיָּה וּבָעוֹפוֹת הַטְּמֵאִים,
וְדַם הַקָּזָה לִרְפוּאָה.
רַבִּי אֶלְעָזָר - מְטַמֵּא בָּאֵלּוּ.
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: חֲלֵב הַזָּכָר - טָהוֹר.
ברטנורא משנה ז
ואלו לא מטמאים. אפילו יצאו מן הטמא, כגון מן הזב וכיוצא בו. דכתיב בזובו טמא הוא, הוא וזובו טמא ואין זיעה וליחה סרוחה ורעי שלו טמאים.
והליחה סרוחה. היוצאת מן המורסא. והוא הדין ברוקק ליחה סרוחה.
והראי. צואה. כמו והרעי.
ודם היוצא עמהם. עם הליחה והרעי.
ומשקה בן שמונה. כל משקה שיצא מנפל שנולד בן שמונה חדשים, כגון דמו ורוקו ומימי רגליו. לפי שבן שמונה חי הרי הוא כאבן.
חוץ מדמו. שמטמא כדם של בן קיימא. ואין הלכה כרבי יוסי.
אף על פי שיוצאין נקיים. שמוציא אותן דרך בית הרעי צלולים כמו שהיו כששתאן, אפילו הכי אין מכשירין, הואיל ויצאו דרך בית הרעי.
רבי אלעזר מטמא באלו. דמשקין הן חשובין, ומטמאין ומכשירין. ואין הלכה כרבי אלעזר.
חלב הזכר טהור. דלא חשיב משקה. וכן הלכה.
משנה ח
חֲלֵב הָאִשָּׁה מְטַמֵּא לְרָצוֹן וְשֶׁלֹּא לְרָצוֹן,
וַחֲלֵב הַבְּהֵמָה אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶלָּא לְרָצוֹן.
אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא: קַל וָחֹמֶר הַדְּבָרִים:
מָה אִם חֲלֵב הָאִשָּׁה שֶׁאֵינוֹ מְיֻחָד אֶלָּא לַקְּטַנִּים,
מְטַמֵּא לְרָצוֹן וְשֶׁלֹּא לְרָצוֹן -
חֲלֵב הַבְּהֵמָה שֶׁהוּא מְיֻחָד לַקְּטַנִּים וְלַגְּדוֹלִים,
אֵינוֹ דִין שֶׁיְּטַמֵּא לְרָצוֹן וְשֶׁלֹּא לְרָצוֹן?
אָמְרוּ לוֹ: לא,
אִם טִמֵּא חֲלֵב הָאִשָּׁה שֶׁלֹּא לְרָצוֹן,
שֶׁדַּם מַגֵּפָתָהּ טָמֵא;
יְטַמֵּא חֲלֵב הַבְּהֵמָה שֶׁלֹּא לְרָצוֹן,
שֶׁדַּם מַגֵּפָתָהּ טָהוֹר?
אָמַר לָהֶם: מַחֲמִיר אֲנִי בֶּחָלָב מִבַּדָּם,
שֶׁהַחוֹלֵב לִרְפוּאָה - טָמֵא, וְהַמַּקִּיז לִרְפוּאָה - טָהוֹר.
אָמְרוּ לוֹ: סַלֵּי זֵיתִים וַעֲנָבִים יוֹכִיחוּ,
שֶׁהַמַּשְׁקִים הַיּוֹצְאִין מֵהֶן לְרָצוֹן - טְמֵאִים,
וְשֶׁלֹּא לְרָצוֹן - טְהוֹרִים.
אָמַר לָהֶן: לא,
אִם אֲמַרְתֶּם בְּסַלֵּי זֵיתִים וַעֲנָבִים,
שֶׁתְּחִלָּתָן אֹכֶל וְסוֹפָן מַשְׁקֶה,
תֹּאמְרוּ בֶּחָלָב שֶׁתְּחִלָּתוֹ וְסוֹפוֹ מַשְׁקֶה?
עַד כָּאן הָיְתָה תְּשׁוּבָה.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: מִכָּאן וְאֵילָךְ הָיִינוּ מְשִׁיבִין לְפָנָיו:
מֵי גְשָׁמִים יוֹכִיחוּ, שֶׁתְּחִלָּתָן וְסוֹפָן מַשְׁקֶה,
וְאֵינָן מְטַמְּאִין אֶלָּא לְרָצוֹן.
אָמַר לָנוּ: לא,
אִם אֲמַרְתֶּם בְּמֵי גְשָׁמִים שֶׁאֵין רֻבָּן לָאָדָם,
אֶלָּא לָאֲרָצוֹת וְלָאִילָנוֹת,
וְרֹב הֶחָלָב לָאָדָם.
ברטנורא משנה ח
חלב האשה מטמא. מכשיר לקבל טומאה. ואם נטמא או שהאשה טמאה מטמא כדין משקין טמאים, דתורת משקה יש בו.
לרצון. הנחלב בכונה.
ושלא לרצון. כגון חלב הנוטף מדדיה.
שאינו מיוחד אלא לקטנים. וסתמיה לא חשיב כולי האי.
שדם מגיפתה טמא. דם היוצא ממכתה טמא, דדמי לדם חללים שקרוי משקה, דמה לי קטלה כולה מה לי קטלה פלגא.
שדם מגיפתה טהור. דדם בהמה לא אקרי דם חללים, דגבי אדם כתיב.
סלי זיתים וענבים יוכיחו. שהסוחטן לרפואה טמא, ואעפ"כ לרצון טמאים, שלא לרצון טהורים. אף החלב, אף על פי שהחולב לרפואה טמא, כשנחלב שלא לרצון דין הוא שיהיה טהור.
ושלא לרצון טהורים. שאין היוצא מן הזיתים וענבים חשוב משקה עד שיצא לרצון.
סליק מסכת מכשירין