אהלות, פרק ה

משנה א

תַּנּוּר שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְעֵינוֹ קְמוּרָה לַחוּץ,

וְהֶאֱהִילוּ עָלָיו קוֹבְרֵי הַמֵּת -

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: הַכֹּל טָמֵא;

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: הַתַּנּוּר טָמֵא, וְהַבַּיִת טָהוֹר.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אַף הַתַּנּוּר טָהוֹר.

ברטנורא משנה א

תנור שהוא עומד בתוך הבית ועינו קמורה. נקב העשוי בתנור שהעשן יוצא ממנו מונח חוץ לבית.

והאהילו עליו נושאי המת. כשהיו נושאים את המת לקברו האהיל המת על העין.

בית שמאי אומרים הכל טמא. קסברי טומאה נכנסת לתנור דרך עינו ויוצאה דרך פיה לבית.

התנור טמא והבית טהור. התנור שהאהיל המת על מקצתו טמא, והבית טהור, שאין הטומאה יוצאה דרך פיה.

רבי עקיבא אומר אף התנור טהור. דכיון דלא האהיל על התנור אלא על העין היוצא ממנו, אין התנור טמא. והלכה כבית הלל.

משנה ב

אֲרֻבָּה שֶׁבֵּין הַבַּיִת לָעֲלִיָּה,

וּקְדֵרָה נְתוּנָה עָלֶיהָ וּנְקוּבָה בְּכוֹנֵס מַשְׁקֶה -

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: הַכֹּל טָמֵא;

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: הַקְּדֵרָה טְמֵאָה, וַעֲלִיָּה טְהוֹרָה.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: אַף הַקְּדֵרָה טְהוֹרָה.

ברטנורא משנה ב

ארובה. כמין חלון שבגג הבית שהוא קרקעית העליה.

בכונס משקה. כשמשימים הכלי על המשקים נכנסים המשקין לתוכו דרך אותו הנקב.

הכל טמא. אם יש טומאה בבית, הקדירה וכל מה שבעליה טמא. שאין הקדרה מצלת, וטומאה עולה דרך ארובה שיש לה פותח טפח.

ובית הלל אומרים הקדירה טמאה. חומרא בעלמא היא שמחמירין בית הלל לטמא את הקדירה, דכרבי עקיבא סבירא להו שהקדירה מצלת על הטומאה, וכגון שגב הקדירה פונה למטה אצל הטומאה, שאין כלי חרס מקבל טומאה מגבו. והלכה כבית הלל.

משנה ג

הָיְתָה שְׁלֵמָה -

בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: מַצֶּלֶת עַל הַכֹּל;

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵינָהּ מַצֶּלֶת אֶלָּא עַל הָאֹכָלִים, וְעַל הַמַּשְׁקִים, וְעַל כְּלֵי חֶרֶס.

חָזְרוּ בֵּית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי.

ברטנורא משנה ג

מצלת על הכל. על כל מה שבעליה. שהיא חוצצת בפני הטומאה.

אינה מצלת אלא על האוכלים ועל המשקים ועל כלי חרס. בקדירה של עם הארץ מיירי. וטעמייהו דבית שמאי משום דכליו של עם הארץ טמאין הם אצל חבר, וכל כלי טמא אינו חוצץ בפני הטומאה. ולפי שעם הארץ מחזיק הכלים שלו בטהור, אמרינן ליה שהוא מציל על אוכלים ומשקין וכלי חרס שבעליה, דלנפשיה בלבד הוא דמטהרינן להו, שהרי החברים בדלים מהם וממגעם, ובלאו הכי נמי כל מאכלם טמא. אבל שאר כלים שיש להם טהרה במקוה, אם תטהרם הרי הוא משאילם לחבר וישתמש בהם בטבילה לחודה בלא הזאה שלישי ושביעי.

משנה ד

לָגִין שֶׁהוּא מָלֵא מַשְׁקִין טְהוֹרִין -

הַלָּגִין טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה, וְהַמַּשְׁקִין טְהוֹרִין.

וְאִם פִּנָּן בִּכְלִי אַחֵר - טְמֵאִין.

הָאִשָּׁה שֶׁהִיא לָשָׁה בָּעֲרֵבָה -

הָאִשָּׁה וְהָעֲרֵבָה טְמֵאִים טֻמְאַת שִׁבְעָה,

וְהַבָּצֵק טָהוֹר.

וְאִם פִּנַּתּוּ לִכְלִי אַחֵר - טָמֵא.

חָזְרוּ בֵּית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי.

ברטנורא משנה ד

לגין. של עץ או של מתכת שמונח בעליה זו שהקדירה מונחת על פי ארובה שלה.

הלגין טמא טומאת שבעה. שאין הקדירה מצלת על כלי עץ וכלי מתכות כדאמרן.

והמשקים טהורים. שהקדירה מצלת על אוכלים ומשקים.

ואם פינה. המשקים הללו לכלי אחר שבאותה עליה, הכלי האחר מטמאן, שכל הכלים שבעליה טמאים, חוץ מכלי חרס. אבל הכלי הראשון שהיו המשקין בתוכו אינו מטמאן אף על פי שהוא טמא טומאת שבעה, שאם אמרת כן, אם כן אין הקדירה שבארובה מצלת על המשקין לעולם, ואנן אמרינן שהיא מצלת על אוכלין ומשקין.

האשה והעריבה טמאים. שאין הקדירה של חרס מצלת עליהן.

והבצק טהור. שהקדירה מצלת על האוכלים. ודוקא כל זמן שלא פירשה ממנה, אבל אם הגביהה שתי ידיה ממנה וחזרה ולשה, הרי זו מטמאה את הבצק.

רבי מאיר

משנה ה

הָיוּ כְּלֵי גְלָלִים, כְּלֵי אֲבָנִים, כְּלֵי אֲדָמָה -

הַכֹּל טָהוֹר.

הָיָה כְּלִי טָהוֹר לַקֹּדֶשׁ וְלַחַטָּאת -

הַכֹּל טָהוֹר,

שֶׁהַכֹּל נֶאֱמָנִין עַל הַחַטָּאת,

מִפְּנֵי שֶׁהַכֵּלִים טְהוֹרִין וּכְלֵי חֶרֶס טְהוֹרִין,

וּמַצִּילִין עִם דָּפְנוֹת אֹהָלִים.

ברטנורא משנה ד

לגין. של עץ או של מתכת שמונח בעליה זו שהקדירה מונחת על פי ארובה שלה.

הלגין טמא טומאת שבעה. שאין הקדירה מצלת על כלי עץ וכלי מתכות כדאמרן.

והמשקים טהורים. שהקדירה מצלת על אוכלים ומשקים.

ואם פינה. המשקים הללו לכלי אחר שבאותה עליה, הכלי האחר מטמאן, שכל הכלים שבעליה טמאים, חוץ מכלי חרס. אבל הכלי הראשון שהיו המשקין בתוכו אינו מטמאן אף על פי שהוא טמא טומאת שבעה, שאם אמרת כן, אם כן אין הקדירה שבארובה מצלת על המשקין לעולם, ואנן אמרינן שהיא מצלת על אוכלין ומשקין.

האשה והעריבה טמאים. שאין הקדירה של חרס מצלת עליהן.

והבצק טהור. שהקדירה מצלת על האוכלים. ודוקא כל זמן שלא פירשה ממנה, אבל אם הגביהה שתי ידיה ממנה וחזרה ולשה, הרי זו מטמאה את הבצק.

ברטנורא משנה ה

כלי גללים. של צפיעי בקר.

כלי אבנים וכלי אדמה. כל הנך כלים, אפילו ביד עם הארץ טהורים. ואם מונחים על פי ארובה, מצילין על הכל אפילו על כלי שטף.

היה כלי טהור לקודש ולחטאת. דהמנינהו רבנן לעמי הארצות על הקודש, כדי שלא יהא כל אחד הולך ובונה במה לעצמו, הלכך הכלי הטהור לקודש מציל על הכל אפילו לבית שמאי. וכן הן נאמנין על החטאת של אפר פרה, דכתיב (במדבר י"ט) והיתה לעדת בני ישראל למשמרת, הכל נאמנים על שמירתה.

מפני שהכלים טהורים. כגון כלי גללים וכלי אבנים וכלי אדמה שהן טהורים מלקבל טומאה. וכן כלי חרס שהן טהורין כשהן לקדש ולחטאת. אף על פי שהן של עם הארץ, נאמן, שעם הארץ נאמן לקודש ולחטאת כדאמרן. כל אלו מצילין עם דפנות אוהלים, כלומר חוצצין בפני הטומאה כשהם מונחים במקום שיש דפנות לאוהלים, והאי ארובה שבין בית לעליה כדפנות אהלים חשיבא. אבל במקום שאין דפנות, אין מצילים, כדמפרש ואזיל.

משנה ו

כֵּיצַד?

הַבּוֹר וְהַדּוּת שֶׁבַּבַּיִת וּכְפִישָׁה נְתוּנָה עָלָיו - טָהוֹר.

אִם הָיְתָה בְּאֵר חֲלָקָה, אוֹ כַּוֶּרֶת פְּחוּתָה,

וּכְפִישָׁה נְתוּנָה עָלֶיהָ - טָמֵא.

אִם הָיָה נֶסֶר חָלָק, אוֹ סְרִידָה שֶׁאֵין לָהּ גַּפַּיִם -

טָהוֹר,

שֶׁאֵין הַכֵּלִים מַצִּילִים עִם דָּפְנוֹת אֹהָלִים,

עַד שֶׁיְּהֵא לָהֶן דְּפָנוֹת.

וְכַמָּה תְּהֵא הַדֹּפֶן?

טֶפַח.

הָיָה לָהּ חֲצִי טֶפַח מִכָּאן וַחֲצִי טֶפַח מִכָּאן -

אֵינָהּ דֹּפֶן,

עַד שֶׁיְּהֵא לָהּ טֶפַח מִמָּקוֹם אֶחָד.

ברטנורא משנה ו

הבור והדות שבבית. והמת בבית וכלים בבור ובדות, ויש גובה מחיצות סביבותיהן. בור ודות שניהן בקרקע אלא שבור בחפירה ודות בבנין.

וכפישה. סל גדול שכובשים בו הזיתים לכומרן והוא מחזיק ארבעים סאה או יותר. ואינו מקבל טומאה ונתונה על פי הבור והדות.

טהור. כל מה שבתוכן הואיל ויש שם מחיצות.

באר חלקה. שפי הבאר שוה לקרקע הבית ואין לו מחיצה סביב, דהשתא ליכא דפנות.

או כוורת פחותה. כגון כוורת גדולה שמחזקת ארבעים סאה, שאינה מקבלת טומאה. ופחותה, שאינה פקוקה בקש.

וכפישה נתונה עליה. על פי הבור או על פי הכוורת.

טמא. דאין מצילים אלא עם דפנות אהלים, ובבאר אין דפנות, ודפנות הכוורת לאו דפנות אוהלים הן.

היה נסר חלק. דאין זה כלי.

או סרידה שאין לה גפיים. שאין לה מחיצות, דלא חשיבא כלי.

טהור. אם נתונים על באר חלקה או על גבי כוורת פחותה, מצילים וטהור, דדוקא כפישה שהיא כלי אינה מצלת אלא עם דפנות אוהלים, אבל נסר וסרידה שאין לה גפיים, דלאו כלים נינהו, מצילים בלא דפנות אוהלים.

סרידה, כמין עריבה קטנה של עץ שהנחתום משתמש בה. גפיים, אוגנים ואוזנים.

חצי טפח מכאן וחצי טפח מכאן. הא דאין כלי מציל בבאר חלקה, היינו בכלי שאין לו דפנות טפח, אבל אם יש לכלי דפנות טפח מציל על הבור אף על פי שאין דפנותיו בולטים כלל, והשתא קאמר דחצי טפח דכלי וחצי טפח דדופני הבור אין מצטרפים. וכפישה דאמרן לעיל, שאם היא נתונה על באר חלקה אינה מצלת, מיירי שאין בה דפנות טפח.

משנה ז

כְּשֵׁם שֶׁמַּצִּילִין מִבִּפְנִים - כָּךְ מַצִּילִין מִבַּחוּץ.

כֵּיצַד?

כְּפִישָׁה שֶׁהִיא נְתוּנָה עַל הַיְתֵדוֹת מִבַּחוּץ,

טֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ - כֵּלִים שֶׁבַּכְּפִישָׁה טְהוֹרִים.

אִם הָיָה כֹּתֶל חָצֵר, אוֹ כֹּתֶל גִּנָּה -

אֵינוֹ מַצִּיל.

קוֹרָה שֶׁהָיְתָה נְתוּנָה מִכֹּתֶל לְכֹתֶל, וּקְדֵרָה תְּלוּיָה

בָּהּ,

טֻמְאָה תַּחְתֶּיהָ, כֵּלִים שֶׁבַּקְּדֵרָה -

רַבִּי עֲקִיבָא - מְטַהֵר,

וַחֲכָמִים - מְטַמְּאִין.

ברטנורא משנה ז

כשם שמצילים מבפנים. עם דפנות אוהלים כך מצילים מבחוץ עם דפנות אוהלים כדמפרש ואזיל.

על יתדות מבחוץ. סמוך לכותל שלא תהא משוכה מן הכותל [טפח], ואז חשובה אוהל להפסיק בין טומאה שתחתיה לכלים שעל גבה. ודוקא בכותל בית, שנעשה כותל זה לאוהל, נחשבת הכפישה גם היא אוהל להפסיק, אבל בכותל חצר וגינה שלא נעשה לאוהל, לא תחשב הכפישה אוהל להפסיק.

וקדירה תלויה בה. מוכח בתוספתא שאם שפתי הקדירה משוכים משפת הקורה ולחוץ בפותח טפח כולי עלמא לא פליגי דאינה מצלת, וכלים שבקדרה טמאים, ואי פי הקדרה מודבק בקורה, כולי עלמא לא פליגי דמצלת וטהורים. כי פליגי היכא דמשוכה מן הקורה וליכא פותח טפח. רבי עקיבא אומר מצלת וטהורים, וחכמים אומרים אינה מצלת וטמאים. והלכה כחכמים.