ידים, פרק ד
משנה א
בּוֹ בַיּוֹם נִמְנוּ וְגָמְרוּ עַל עֲרֵבַת הָרַגְלַיִם,
שֶׁהִיא מִשְּׁנֵי לֻגִּין וְעַד תִּשְׁעָה קַבִּין, שֶׁנִּסְדְּקָה -
שֶׁהִיא טְמֵאָה מִדְרָס;
שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: עֲרֵבַת הָרַגְלַיִם כִּשְׁמָהּ.
ברטנורא משנה א
בו ביום. אפירקין דלעיל קאי אמלתיה דרבי שמעון בן עזאי, דמיירי ביום שהושיבו את רבי אלעזר בן עזריה בישיבה. וכל מקום שנאמר במשנה בו ביום, על אותו היום נאמר.
נמנו. עמדו למנין, לדעת מנין המטמאים ומנין המטהרים, וגמרו הדין על פי הרוב.
עריבת הרגלים. עריבה עשויה לרחיצת הרגלים.
שנסדקה. סמוך לשוליה, ואינה מחזקת מים כדי רחיצת רגלו אחת.
טמאה מדרס. דעריבה קודם שנסדקה נמי היו רגילים לישב בה, והיתה משמשת ישיבה עם מלאכתה.
שרבי עקיבא. היה חולק ואומר עריבת הרגלים כשמה, כלומר כשמה כן היא, שאין שם מדרס עליה. ואין הלכה כרבי עקיבא.
משנה ב
בּוֹ בַיּוֹם אָמְרוּ:
כָּל הַזְּבָחִים שֶׁנִּזְבְּחוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן - כְּשֵׁרִים,
אֶלָּא שֶׁלֹּא עָלוּ לַבְּעָלִים לְשׁוּם חוֹבָה,
חוּץ מִן הַפֶּסַח וּמִן הַחַטָּאת:
הַפֶּסַח בִּזְמַנּוֹ, וְהַחַטָּאת בְּכָל זְמַן.
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַף הָאָשָׁם:
הַפֶּסַח בִּזְמַנּוֹ, וְהַחַטָּאת וְהָאָשָׁם בְּכָל זְמַן.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי:
מְקֻבָּלְנִי מִפִּי שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם זָקֵן,
בְּיוֹם שֶׁהוֹשִׁיבוּ אֶת רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה בַּיְשִׁיבָה,
שֶׁכָּל הַזְּבָחִים הַנֶּאֱכָלִין שֶׁנִּזְבְּחוּ שֶׁלֹּא לִשְׁמָן - כְּשֵׁרִים,
אֶלָּא שֶׁלֹּא עָלוּ לַבְּעָלִים לְשֵׁם חוֹבָה,
חוּץ מִן הַפֶּסַח וּמִן הַחַטָּאת.
לא הוֹסִיף בֶּן עַזַּאי אֶלָּא הָעוֹלָה,
וְלא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים.
ברטנורא משנה ב
כל הזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרים. משנה זו מתחילת מסכת זבחים היא שנויה, ושם פירשנוה.
משנה ג
בּוֹ בַיּוֹם אָמְרוּ:
עַמּוֹן וּמוֹאָב מַה הֵן בַּשְּׁבִיעִית?
גָּזַר רַבִּי טַרְפוֹן: מַעֲשַֹר עָנִי;
וְגָזַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: מַעֲשֵֹר שֵׁנִי.
אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל:
אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה! עָלֶיךָ רְאָיָה לְלַמֵּד,
שֶׁאַתָּה מַחֲמִיר,
שֶׁכָּל הַמַּחֲמִיר עָלָיו רְאָיָה לְלַמֵּד.
אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה:
יִשְׁמָעֵאל אָחִי!
אֲנִי לא שִׁנִּיתִי מִסֵּדֶר הַשָּׁנִים, טַרְפוֹן אָחִי שִׁנָּה,
וְעָלָיו רְאָיָה לְלַמֵּד.
הֵשִׁיב רַבִּי טַרְפוֹן:
מִצְרַיִם חוּצָה לָאָרֶץ, עַמּוֹן וּמוֹאָב חוּצָה לָאָרֶץ;
מַה מִּצְרַיִם מַעֲשַֹר עָנִי בַּשְּׁבִיעִית,
אַף עַמּוֹן וּמוֹאָב מַעֲשַֹר עָנִי בַּשְּׁבִיעִית.
הֵשִׁיב רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה:
בָּבֶל חוּצָה לָאָרֶץ, עַמּוֹן וּמוֹאָב חוּצָה לָאָרֶץ;
מַה בָּבֶל מַעֲשֵֹר שֵׁנִי בַּשְּׁבִיעִית,
אַף עַמּוֹן וּמוֹאָב מַעֲשֵֹר שֵׁנִי בַּשְּׁבִיעִית.
אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן:
מִצְרַיִם שֶׁהִיא קְרוֹבָה, עֲשָֹאוּהָ מַעֲשַֹר עָנִי,
שֶׁיִּהְיוּ עֲנִיֵּי יִשְֹרָאֵל נִסְמָכִים עָלֶיהָ בַּשְּׁבִיעִית;
אַף עַמּוֹן וּמוֹאָב שֶׁהֵם קְרוֹבִים, נַעֲשֵֹים מַעֲשַֹר עָנִי,
שֶׁיִּהְיוּ עֲנִיֵּי יִשְֹרָאֵל נִסְמָכִים עֲלֵיהֶם בַּשְּׁבִיעִית.
אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה:
הֲרֵי אַתָּה כְּמַהֲנָן מָמוֹן, וְאֵין אַתָּה אֶלָּא כְּמַפְסִיד נְפָשׁוֹת!
קוֹבֵעַ אַתָּה אֶת הַשָּׁמַיִם מִלְּהוֹרִיד טַל וּמָטָר,
שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג, ח) "הֲיִקְבַּע אָדָם אֱלהִים כִּי אַתֶּם קֹבְעִים אוֹתִי
וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה קְבַעֲנוּךָ, הַמַּעֲשֵֹר וְהַתְּרוּמָה".
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: הֲרֵינִי כְּמֵשִׁיב עַל טַרְפוֹן אָחִי, אֲבָל לא לְעִנְיַן דְּבָרָיו:
מִצְרַיִם מַעֲשֶֹה חָדָשׁ, וּבָבֶל מַעֲשֶֹה יָשָׁן,
וְהַנִּדּוֹן שֶׁלְּפָנֵינוּ מַעֲשֶֹה חָדָשׁ;
יִדּוֹן מַעֲשֶֹה חָדָשׁ מִמַּעֲשֶֹה חָדָשׁ,
וְאַל יִדּוֹן מַעֲשֶֹה חָדָשׁ מִמַּעֲשֶֹה יָשָׁן!
מִצְרַיִם מַעֲשֵֹה זְקֵנִים, וּבָבֶל מַעֲשֵֹה נְבִיאִים,
וְהַנִּדּוֹן שֶׁלְפָנֵינוּ מַעֲשֵֹה זְקֵנִים;
יִדּוֹן מַעֲשֵֹה זְקֵנִים מִמַּעֲשֵֹה זְקֵנִים,
וְאַל יִדּוֹן מַעֲשֵֹה זְקֵנִים מִמַּעֲשֵֹה נְבִיאִים!
נִמְנוּ וְגָמְרוּ:
עַמּוֹן וּמוֹאָב מְעַשְֹּׂרִין מַעֲשַֹר עָנִי בַּשְּׁבִיעִית.
וּכְשֶׁבָּא רַבִּי יוֹסֵי בֶּן דֻּרְמַסְקִית אֵצֶל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּלוּד,
אָמַר לוֹ: מַה חִדּוּשׁ הָיָה לָכֶם בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הַיּוֹם?
אָמַר לוֹ: נִמְנוּ וְגָמְרוּ,
עַמּוֹן וּמוֹאָב מְעַשְֹּׂרִים מַעֲשַֹר עָנִי בַּשְּׁבִיעִית.
בָּכָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְאָמַר:
"סוֹד ה' לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם" (תהלים כה, יד) ,
צֵא וֶאֱמֹר לָהֶם: אַל תָּחוּשׁוּ לְמִנְיַנְכֶם!
מְקֻבָּל אֲנִי מֵרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי,
שֶׁשָּׁמַע מֵרַבּוֹ, וְרַבּוֹ מֵרַבּוֹ עַד הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי,
שֶׁעַמּוֹן וּמוֹאָב מְעַשְֹּׂרִין מַעֲשַֹר עָנִי בַּשְּׁבִיעִית.
ברטנורא משנה ג
עמון ומואב מה הן בשביעית. אין זה עמון ומואב שטהרו בסיחון שהיא נחלת ראובן וגד, דההיא ארץ ישראל היא, אפילו אם תמצא לומר שלא כבשוה עולי בבל על כרחך שביעית נוהגת בה, דהא תנן במסכת שביעית פרק הפיגם, שלוש ארצות לביעור, יהודה ועבר הירדן והגליל. ועבר הירדן היא ארץ סיחון. אלא בשאר ארץ עמון ומואב שלא טהרו בסיחון ולא כבשו מעולם איירי. תדע, מדמייתי עלה מבבל וממצרים.
לא שיניתי מסדר השנים של עולם. אחר השנה של מעשר עני מביאין מעשר שני, והרי בששית מעשר עני, לפיכך ראוי בשביעית מעשר שני.
המעשר והתרומה. ועל כרחך המעשר האמור כאן מעשר שני הוא, דומיא דתרומה שהיא קודש, ולא מעשר עני שהוא חול גמור, ואין לדחות מעשר שני מפני עניים.
כמשיב על דברי טרפון. לסייע לו.
אבל לא לענין דבריו. כלומר ולא מטעמיה.
מצרים מעשה חדש. שהזקנים שהיו אחר עזרא תיקנו להפריש מעשר במצרים.
ובכל מעשה ישן. תקנת נביאים שהיו קודם חרבן הבית, ונשכח הדבר, דשמא לא היה צורך עניים באותה שעה.
עשה נביאים. ועל פי נבואה עשו הוראת שעה, ואין למדים ממנה.
הלכה למשה מסיני. לאו דוקא. דאין זה מן התורה, אלא כאילו היא הלכה למשה מסיני. מיהו בתוספתא משמע דהלכה למשה מסיני ממש קאמר.
משנה ד
בּוֹ בַיּוֹם בָּא יְהוּדָה גֵּר עַמּוֹנִי, וְעָמַד לִפְנֵיהֶן בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ,
אָמַר לָהֶם: מָה אֲנִי לָבֹא בַּקָּהָל?
אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: אָסוּר אַתָּה.
אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: מֻתָּר אַתָּה.
אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: הַכָּתוּב אוֹמֵר (דברים כג, ד) :
"לא-יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִֹירִי" וְגוֹמֵר.
אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: וְכִי עַמּוֹנִים וּמוֹאָבִים בִּמְקוֹמָן הֵן?
כְּבָר עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר וּבִלְבֵּל אֶת כָּל הָאֻמּוֹת,
שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה י, יג*) : "וְאָסִיר גְּבוּלת עַמִּים וַעֲתוּדֹתֵיהֶם שׁוֹשֵֹתִי
וְאוֹרִיד כַּאבִּיר יוֹשְׁבִים".
אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל: הַכָּתוּב אוֹמֵר (ירמיה מט, ו) :
"וְאַחֲרֵי-כֵן אָשִׁיב אֶת-שְׁבוּת בְּנֵי-עַמּוֹן", וּכְבָר חָזְרוּ.
אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: הַכָּתוּב אוֹמֵר (עמוס ט, יד) :
"וְשַׁבְתִּי אֶת-שְׁבוּת עַמִּי יִשְֹרָאֵל", וַעֲדַיִן לא שָׁבוּ.
הִתִּירוּהוּ לָבֹא בַּקָּהָל.
ברטנורא משנה ד
שנאמר ואסיר גבולות עמים. שהיה מגלה בני עיר זו ומושיבן בעיר אחרת, ומגלה בני עיר אחרת ומושיבן בעיר זו.
ושבתי את שבות עמי ישראל ועדיין לא שבו. וכשם שאלו לא שבו כך אלו לא שבו.
והתירו לבוא בקהל. דכיון דמשבעים האומות אין אסור לבוא בקהל אלא עמוני ומואבי עד עולם, ומצרי ואדומי דור ראשון ושני.
השתא שאין אלו האומות ידועים שכבר נתבלבלו ונתערבו בין שאר האומות, אמרינן כל דפריש מרובא פריש, וכל המתגייר מותר לבוא בקהל מיד.
משנה ה
תַּרְגּוּם שֶׁבְּעֶזְרָא וְשֶׁבְּדָנִיֵּאל -
מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם.
תַּרְגּוּם שֶׁכְּתָבוֹ עִבְרִית, וְעִבְרִית שֶׁכְּתָבוֹ תַּרְגּוּם,
וּכְתָב עִבְרִי - אֵינוֹ מְטַמֵּא אֶת הַיָּדַיִם.
לְעוֹלָם אֵינוֹ מְטַמֵּא -
עַד שֶׁיִּכְתְּבֶנּוּ אַשּׁוּרִית, עַל הָעוֹר וּבַדְּיוֹ.
ברטנורא משנה ה
תרגום שכתבו עברית. תרגום שבדניאל ועזרא וכגון כדנא תימרון להון שבירמיה (י'), אם כתבו בלשון הקודש, וכן דברי הנביא הנאמרים בלשון הקודש שכתבן תרגום, אין מטמאים את הידים.
כתב עברי. הכתב שבא מעבר הנהר. והכותיים כותבים בו עד היום, וישראל היו משתמשין באותו כתב בדברי חול.
ובמטבעות של כתב הנמצאים בידינו היום שהיו מזמן מלכי ישראל, מפותחות באותו כתב. אבל הכתב שאנו כותבים בו ספרים היום, כתב אשורי הוא נקרא, והוא הכתב שהיה בלוחות. ונקרא אשורי, שהוא המאושר שבכתיבות, לשון באשרי כי אשרוני בנות (בראשית ל').
משנה ו
אוֹמְרִים צַדּוּקִים:
קוֹבְלִין אָנוּ עֲלֵיכֶם פְּרוּשִׁים!
שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים: כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם,
וְסִפְרֵי הֳמֵירָס אֵינָם מְטַמְּאִים אֶת הַיָּדַיִם.
אָמַר רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי:
וְכִי אֵין לָנוּ עַל הַפְּרוּשִׁים אֶלָּא זוֹ בִּלְבַד?
הֲרֵי הֵם אוֹמְרִים:
עַצְמוֹת חֲמוֹר טְהוֹרִים, וְעַצְמוֹת יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל טְמֵאִים.
אָמְרוּ לוֹ: לְפִי חִבָּתָן הִיא טֻמְאָתָן,
שֶׁלֹּא יַעֲשֶֹה אָדָם עַצְמוֹת אָבִיו וְאִמּוֹ תַּרְוָדוֹת.
אָמַר לָהֶם: אַף כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ לְפִי חִבָּתָן הִיא טֻמְאָתָן;
וְסִפְרֵי הֳמֵירָס שֶׁאֵינָן חֲבִיבִין - אֵינָן מְטַמְּאִין אֶת הַיָּדַיִם.
ברטנורא משנה ו
אומרין צדוקין. המכחישין תורה שבעל פה נקראים צדוקים, על שם צדוק וביתוס תלמידיו של אנטיגנוס איש סוכו שהתחילו בקלקלה זו תחילה. לפי ששמעו מאנטיגנוס רבן אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס. אמרו, אפשר פועל טורח ועושה מלאכה כל היום כולו ולערב אינו מקבל שכר, ופירשו מדברי חכמים, ונתחברו עמהם כתות מישראל.
ועד היום הזה נשארו מהם פליטים במצרים בדמשק ובקוסטאנטינ"א, והם לשכים בעינינו ולצנינים בצדנו, ואנו קורים להם קראים, לפי שאין להם אלא המקרא בלבד.
קובלין אנו עליכם. מתרעמים אנו על מדותיכם.
פרושים. לחכמי ישראל היו קורין פרושים, לפי שאוכלין חוליהן בטהרה ופרושים ממגע עם הארץ, דתנן בגדי עם הארץ מדרס כו'.
תרוודות. כפות שאוכלים בהן. לשון מלא תרווד רקב.
אף ספרי הקודש לפי חיבתן היא טומאתן. שלא יעשם אדם שטיחין על גבי בהמה. ולפי דבריהם היה משיב להם, ולא לפי האמת. דטעמא דספרי הקודש מטמאין את הידים, כדי שלא יביאו הספרים לידי פסידא, שהעכברים המצויין אצל האוכלים היו מפסידים את הספרים, כדפרשינן בסוף זבים.
משנה ז
אוֹמְרִים צַדּוּקִין: קוֹבְלִין אָנוּ עֲלֵיכֶם פְּרוּשִׁים!
שֶׁאַתֶּם מְטַהֲרִים אֶת הַנִּצּוֹק.
אוֹמְרִים פְּרוּשִׁים: קוֹבְלִין אָנוּ עֲלֵיכֶם צַדּוּקִים!
שֶׁאַתֶּם מְטַהֲרִים אֶת אַמַּת הַמַּיִם הַבָּאָה מִבֵּית הַקְּבָרוֹת.
אוֹמְרִים צַדּוּקִין: קוֹבְלִין אָנוּ עֲלֵיכֶם פְּרוּשִׁים!
שֶׁאַתֶּם אוֹמְרִים: שׁוֹרִי וַחֲמוֹרִי שֶׁהִזִּיקוּ - חַיָּבִין,
וְעַבְדִּי וַאֲמָתִי שֶׁהִזִּיקוּ - פְּטוּרִין.
מָה אִם שׁוֹרִי וַחֲמוֹרִי שֶׁאֵינִי חַיָּב בָּהֶם מִצְוֹת,
הֲרֵי אֲנִי חַיָּב בְּנִזְקָן -
עַבְדִּי וַאֲמָתִי שֶׁאֲנִי חַיָּב בָּהֶן מִצְוֹת,
אֵינוֹ דִין שֶׁאֱהֵא חַיָּב בְּנִזְקָן?
אָמְרוּ לָהֶם: לא,
אִם אֲמַרְתֶּם בְּשׁוֹרִי וַחֲמוֹרִי, שֶׁאֵין בָּהֶם דַּעַת,
תֹּאמְרוּ בְּעַבְדִּי וּבַאֲמָתִי, שֶׁיֶּשׁ בָּהֶם דַּעַת?
שֶׁאִם אַקְנִיטֵם,
יֵלֵךְ וְיַדְלִיק גְּדִישׁוֹ שֶׁל אַחֵר וֶאֱהֵא חַיָּב לְשַׁלֵּם.
ברטנורא משנה ז
מטהרים את הניצוק. דתנן במסכת מכשירין, כל הניצוק, טהור. אם מערה מכלי טהור לכלי טמא, מה שנשאר בכלי העליון, טהור, דניצוק אינו חיבור.
אמת המים הבאה מן הקברות. מודו בה צדוקים דטהורה, דכתיב (ויקרא י"א) מקוה מים יהיה טהור.
שהרי אין בהם דעת. שיכוונו להפסיד ממון לבעליהן.
ילך וידליק גדישו של אחר. ונמצא מפסיד את רבו מאה מנה בכל יום.
משנה ח
אָמַר צַדּוּקִי גְּלִילִי: קוֹבֵל אֲנִי עֲלֵיכֶם פְּרוּשִׁים!
שֶׁאַתֶּם כּוֹתְבִין אֶת הַמּוֹשֵׁל עִם מֹשֶׁה בַּגֵּט.
אוֹמְרִים פְּרוּשִׁים: קוֹבְלִין אָנוּ עָלֶיךָ צַדּוּקִי גְּלִילִי!
שֶׁאַתֶּם כּוֹתְבִים אֶת הַמּוֹשֵׁל עִם הַשֵּׁם בַּדַּף;
וְלא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאַתֶּם כּוֹתְבִין אֶת הַמּוֹשֵׁל מִלְמַעְלָן,
וְאֶת הַשֵּׁם מִלְּמַטָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ה, ב) : "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה,
מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת-יִשְֹרָאֵל".
וּכְשֶׁלָּקָה מַהוּ אוֹמֵר?
"ה' הַצַּדִּיק" (שם ט, כז).
ברטנורא משנה ח
צדוקי גלילי. צדוקי שהיה מארץ הגליל.
המושל עם משה בגט. שהיו מונים לשנות המלכים וכותבים בכך וכך למלך פלוני, ובסוף הגט כותבין כדת משה וישראל, וגנאי הדבר למשה.
את המושל מלמעלן ואת השם מלמטן. שמקדימין שם פרעה לשם השם, דכתיב ויאמר פרעה מי ה'.
וכלשקה פרעה מה הוא אומר ה' הצדיק. כדי שלא להשלים המסכתא במי ה' אשר אשמע בקולו, משום אל תעמוד בדבר רע, השלים בה' הצדיק.
סליק מסכת ידים