ברכות, פרק א

משנה א

מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּעַרְבִית?

מִשָּׁעָה שֶׁהַכֹּהֲנִים נִכְנָסִים לֶאֱכוֹל בִּתְרוּמָתָן,

עַד סוֹף הָאַשְׁמוּרָה הָרִאשׁוֹנָה;

דִּבְרֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד חֲצוֹת.

רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר:

עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר.

מַעֲשֶֹה שֶׁבָּאוּ בָּנָיו מִבֵּית הַמִּשְׁתֶּה;

אָמְרוּ לוֹ: "לא קָרִינוּ אֶת שְׁמַע"

אָמַר לָהֶם: "אִם לא עָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר חַיָּבִין אַתֶּם לִקְרוֹת."

וְלא זוֹ בִּלְבַד,

אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲכָמִים "עַד חֲצוֹת"

מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר;

הֶקְטֵר חֲלָבִים וְאֵבָרִים

מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר;

וְכָל הַנֶּאֱכָלִין לְיוֹם אֶחָד

מִצְוָתָן עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר.

אִם כֵּן, לָמָּה אָמְרוּ חֲכָמִים "עַד חֲצוֹת"?

כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת הָאָדָם מִן הָעֲבֵירָה.

ברטנורא משנה א

מאימתי קורין.

משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן.  כהנים שנטמאו וטבלו, אין יכולים לאכול בתרומה עד שיעריב שמשן, דהיינו צאת הכוכבים. והא דלא תני משעת צאת הכוכבים, מלתא אגב אורחיה קמ"ל: שאם נטמאו הכהנים בטומאה שטהרתן תלויה בקרבן, כגון זב ומצורע, אין הכפרה מעכבתן מלאכול בתרומה, דכתיב (ויקרא כב) "ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים", ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה, ואין כפרתו מעכבתו מלאכול בתרומה.

עד סוף האשמורה הראשונה.  שליש הראשון של לילה. שהלילה נחלקה לשלשה משמרות. ומשם ואילך לא מקרי תו זמן קריאת שמע דשכיבה, ולא קרינא ביה 'בשכבך'. ומקמי צאת הכוכבים נמי יממא הוא ולאו זמן שכיבה.  והמקדימים וקורים קריאת שמע של ערבית מבעוד יום, סומכים אהא דר' יהודה, דאמר לקמן בפרק תפלת השחר 'תפלת המנחה עד פלג המנחה', שהוא שעה ורביע קודם הלילה.  וקי"ל דעבד כר' יהודה עבד, ומיד כשכלה זמן המנחה מתחיל זמן קריאת שמע של ערבית.

עד שיעלה עמוד השחר.  דכל הלילה מקרי זמן שכיבה. והלכה כרבן גמליאל, שגם חכמים מודים לו, ולא אמרו עד חצות אלא כדי להרחיק את האדם מן העבירה.  ומיהו לכתחילה משהגיע עונת קריאת שמע של ערבית דמתניתין, דהיינו מצאת הכוכבים, אסור לסעוד וכל שכן לישון, עד שיקרא קריאת שמע ויתפלל.

מעשה שבאו בניו מבית המשתה.  בני רבן גמליאל שמעינהו לרבנן דאמרי עד חצות. והכי קאמרי ליה: הא דפליגי רבנן עלך, דוקא קאמרי עד חצות ותו לא, ויחיד ורבים הלכה כרבים; או דלמא רבנן כוותך סבירא להו, והאי דקאמרי עד חצות כדי להרחיק את האדם מן העבירה. ואמר להו: רבנן כוותי סבירא להו, והאי דקאמרי עד חצות, כדי להרחיק את האדם מן העבירה, וחייבים אתם לקרות.

ולא זו בלבד.  כולה מלתא דרבן גמליאל הוא דאמר לבניו.

הקטר חלבים של קרבנות.

ואיברים של עולת תמיד של בין הערבים שנזרק דמו ביום, מצוה להעלות הנתחים כל הלילה, דכתיב (ויקרא ו') "היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר".

וכל הנאכלין ליום אחד. כגון תודה וחטאת ואשם וכיוצא בהם, שהם נאכלים ליום ולילה, זמן אכילתן עד שיעלה עמוד השחר, והוא המביא לידי נותר.

אם כן למה אמרו חכמים עד חצות?  בק"ש ובאכילת קדשים, אבל בהקטר חלבים ואיברים לא אמרו בו חכמים עד חצות כלל, ולא נקט ליה הכא אלא להודיע שכל דבר שמצותו בלילה כשר כל הלילה.

כדי להרחיק את האדם מן העבירה. שלא יבא לאכלן אחר שיעלה עמוד השחר ויתחייב כרת, וכן בק"ש, שלא יאמר 'עדיין יש לי שהות', ותעבור עונתה.

משנה ב

מֵאֵימָתַי קוֹרִין אֶת שְׁמַע בְּשַׁחֲרִית?

מִשֶּׁיַּכִּיר בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן;

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: בֵּין תְּכֵלֶת לְכַרְתִי.

וְגוֹמְרָהּ -

עַד הָנֵץ הַחַמָּה.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: עַד שָׁלשׁ שָׁעוֹת,

שֶׁכֵּן דֶּרֶךְ בְּנֵי מְלָכִים לַעֲמֹד בְּשָׁלשׁ שָׁעוֹת.

הַקּוֹרֵא מִכָּאן וְאֵילָךְ לא הִפְסִיד,

כְּאָדָם הַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה.

ברטנורא משנה ב

בין תכלת ללבן.  בין חוטי תכלת לחוטי לבן שבציצית. פירוש אחר: גיזת צמר שצבעה תכלת ויש בה מקומות שלא נקלט הצבע יפה ונשאר לבן.

בין תכלת לכרתי.  צבע התכלת קרוב לגוון של כרתי כרישין שקורין פורוש בלע"ז.

עד שלש שעות.  ביום עד סוף שעה שלישית, שהוא רביע היום בזמן שהימים והלילות שוים. ולעולם זמן קריאת שמע הוא עד רביע היום, בין שהימים ארוכים בין קצרים. וכן הא דתנן לקמן [פ"ד מ"א] תפלת השחר עד ארבע שעות ביום, היינו עד שליש היום, וארבע שעות דנקט לפי ששליש היום הוא ארבע שעות בזמן שהימים והלילות שוין. וכל מקום שנזכר במשנה 'כך וכך שעות ביום', על דרך זה אתה צריך לחשב ולדון. זו הבנתי מפירושי הרמב"ם ונתקבל לי. וטעמא דרבי יהושע דאמר עד שלש שעות ביום, שכן דרך בני מלכים שאין עומדין ממטתן עד סוף שעה שלישית. ורחמנא דאמר 'ובקומך' - עד שעה שכל בני אדם עומדים ממטתם קאמר. והלכה כרבי יהושע. ומיהו לכתחלה צריך לכוין לקרות ק"ש עם הנץ החמה, כמו שהיו הותיקים עושים.

לא הפסיד.  כלומר לא הפסיד מלברך לפניה ולאחריה, אלא אע"פ שעברה עונתה, קורא ומברך לפניה ולאחריה.

כאדם שקורא בתורה.  אע"פ שלא יצא ידי חובת ק"ש בעונתה יש לו קבול שכר כקורא בתורה.

משנה ג

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:

בָּעֶרֶב כָּל אָדָם יַטּוּ וְיִקְרְאוּ, וּבַבֹּקֶר יַעַמְדוּ,

שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו, ז) "וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ".

וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים:

כָּל אָדָם קוֹרֵא כְּדַרְכּוֹ,

שֶׁנֶּאֱמַר (שם) "וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ".

אִם כֵּן, לָמָּה נֶאֱמַר "וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ"?

בְּשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם שׁוֹכְבִים וּבְשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם עוֹמְדִים.

אָמַר רַבִּי טַרְפוֹן: אֲנִי הָיִיתִי בָּא בַּדֶּרֶךְ, וְהִטֵּיתִי לִקְרוֹת, כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי,

וְסִכַּנְתִּי בְּעַצְמִי מִפְּנֵי הַלִּסְטִים.

אָמְרוּ לוֹ: כְּדַי הָיִיתָ לָחוּב בְּעַצְמָךְ, שֶׁעָבַרְתָּ עַל דִּבְרֵי בֵּית הִלֵּל.

ברטנורא משנה ג

יטו.  על צדיהם, דכתיב 'בשכבך' - דרך שכיבה.

יעמדו.  דכתיב 'ובקומך' - דרך קימה.

כדרכו.  בין בקימה בין בישיבה בין בשכיבה בין בהליכה.

כדי היית. ראוי היית ליהרג, ואם היית מת היית מתחייב בנפשך.

משנה ד

בַּשַּׁחַר מְבָרֵךְ שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וְאַחַת לְאַחֲרֶיהָ,

וּבָעֶרֶב שְׁתַּיִם לְפָנֶיהָ וּשְׁתַּיִם לְאַחֲרֶיהָ;

אַחַת אֲרֻכָּה, וְאַחַת קְצָרָה.

מָקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַאֲרִיךְ אֵינוֹ רַשַּׁאי לְקַצֵּר,

לְקַצֵּר אֵינוֹ רַשַּׁאי לְהַאֲרִיךְ.

לַחְתּוֹם אֵינוֹ רַשַּׁאי שֶׁלֹּא לַחְתּוֹם,

וְשֶׁלֹּא לַחְתּוֹם אֵינוֹ רַשַּׁאי לַחְתּוֹם.

ברטנורא משנה ד

שתים לפניה. יוצר אור ואהבה.

ואחת לאחריה.  אמת ויציב.

ובערב.  מברך  שתים לפניה: מעריב ערבים ואהבת עולם.

ושתים לאחריה:  אמת ואמונה והשכיבנו.

אחת ארוכה ואחת קצרה.  א'שתים שלפניה' קאי, יוצר אור ארוכה, שפותחת בברוך וחותמת בברוך. וכן מעריב ערבים. אהבה – קצרה, שחותמת בברוך ואינה פותחת בברוך.

לחתום  בברוך.

שלא לחתום.  כגון ברכת הפירות וברכת המצות.

משנה ה

מַזְכִּירִין יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת.

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה:

הֲרֵי אֲנִי כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה,

וְלא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת,

עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טז, ג)

"לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת-יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ",

"יְמֵי חַיֶּיךָ" הַיָּמִים,

"כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" הַלֵּילוֹת.

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:

"יְמֵי חַיֶּיךָ" הָעוֹלָם הַזֶּה,

"כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" לְהָבִיא לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ.

ברטנורא משנה ה

מזכירין יציאת מצרים בלילות.  פרשת ציצית אומרים אותה בק"ש של ערבית, ואע"פ שאין לילה זמן ציצית, דכתיב 'וראיתם אותו' - פרט לכסות לילה, אומרים אותה בלילה מפני יציאת מצרים שבה.

כבן שבעים שנה.  הייתי נראה זקן. ולא זקן ממש, אלא שהלבינו שערותיו יום שמינו אותו נשיא כדי שיראה זקן וראוי לנשיאות, ואותו היום דרש בן זומא מקרא זה.

ולא זכיתי.  לא נצחתי לחכמים. ודומה לו בש"ס בפ' בנות כותים [לח:] ,בהא זכנהו ר' אלעזר לרבנן, כלומר נצחם.