ברכות, פרק ב
משנה א
הָיָה קוֹרֵא בַּתּוֹרָה, וְהִגִּיעַ זְמַן הַמִּקְרָא:
אִם כִּוֵּן לִבּוֹ יָצָא,
וְאִם לָאו לא יָצָא.
בַּפְּרָקִים שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד וּמֵשִׁיב,
וּבָאֶמְצַע שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה וּמֵשִׁיב;
דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
בָּאֶמְצַע שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַיִּרְאָה וּמֵשִׁיב מִפְּנֵי הַכָּבוֹד;
בַּפְּרָקִים שׁוֹאֵל מִפְּנֵי הַכָּבוֹד וּמֵשִׁיב שָׁלוֹם לְכָל אָדָם.
ברטנורא משנה א
היה קורא בתורה. פרשת קריאת שמע.
והגיע זמן. קריאת שמע.
אם כיון לבו יצא. לדברי האומר מצות צריכות כוונה, צריך לפרש אם כיון לבו, שיהא מתכוין לצאת ידי חובתו. והאומר מצות אין צריכות כונה, מפרש אם כיון לבו לקרות כנקודתן וכהלכתן, לאפוקי קורא להגיה שאינו קורא התיבות כנקודתן אלא קורא ככתיבתן, כדי להבין בחסרות ויתרות. דבקריאה כזו לא יצא. ואנן קיימא לן כמאן דאמר מצות צריכות כונה.
בפרקים. לקמן במתניתין מפרש מה הם הפרקים.
שואל מפני הכבוד. שואל בשלום אדם נכבד שראוי להקדים לו שלום, כגון אביו או רבו או שגדול ממנו בחכמה.
ומשיב. ואין צריך לומר שמשיב להם שלום אם הקדימו לו.
ובאמצע. הפרק.
שואל מפני היראה. אדם שהוא ירא מפניו שמא יהרגהו, ואצ"ל שמשיב לו שלום. אבל מפני הכבוד לא.
רבי יהודה אומר באמצע הפרק, שואל בשלום מי שהוא ירא ממנו, ומשיב שלום למי שמוטל עליו לכבדו.
ומשיב שלום לכל אדם שהקדים לו שלום. והלכה כר"י. ובכל מקום שאסור להפסיק כך אסור לדבר בלשון הקודש כמו בשאר לשונות.
משנה ב
אֵלּוּ הֵן בֵּין הַפְּרָקִים:
בֵּין בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה לִשְׁנִיָּה,
בֵּין שְׁנִיָּה לִ "שְׁמַע" (דברים ו, ד-ט)
וּבֵּין "שְׁמַע" לִ"וְהָיָה אִם-שָׁמֹעַ" (שם יא, יג-כא)
בֵּין "וְהָיָה אִם-שָׁמֹעַ" לְ"וַיֹּאמֶר" (במדבר טו, לז-מא)
בֵּין "וַיֹּאמֶר" לֶ"אֱמֶת וְיַצִּיב".
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בֵּין "וַיֹּאמֶר" לֶ"אֱמֶת וְיַצִּיב" לא יַפְסִיק.
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה:
לָמָּה קָדְמָה "שְׁמַע" לִ"וְהָיָה אִם-שָׁמֹעַ" ?
אֶלָּא כְּדֵי שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם תְּחִלָּה,
וְאַחַר כָּךְ יְקַבֵּל עָלָיו עֹל מִצְוֹת.
"וְהָיָה אִם-שָׁמֹעַ" לְ"וַיֹּאמֶר" ?
שֶׁ"וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ" נוֹהֵג בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה,
"וַיֹּאמֶר" אֵינוֹ נוֹהֵג אֶלָּא בַּיּוֹם.
ברטנורא משנה ב
בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק. דכתיב "וה' אלהים אמת" (ירמיה י), הלכך אין מפסיקין בין אני ה' אלהיכם לאמת. וכן הלכה.
והיה אם שמוע נוהג בין ביום בין בלילה. דכתיב בה (דברים יא) "ולמדתם אותם את בניכם", ותלמוד תורה נוהג בין ביום ובין בלילה.
ויאמר אינו נוהג אלא ביום. דאית ביה פרשת ציצית שאינה נוהגת בלילה, דכתיב (במדבר טו) "וראיתם אותו".
משנה ג
הַקּוֹרֵא אֶת שְׁמַע
וְלא הִשְׁמִיעַ לְאָזְנוֹ - יָצָא.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לא יָצָא.
קָרָא וְלא דִּקְדֵּק בְּאוֹתִיּוֹתֶיהָ
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: יָצָא.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: לא יָצָא.
הַקּוֹרֵא לְמַפְרֵעַ, לא יָצָא.
קָרָא וְטָעָה, יַחֲזֹר לְמָקוֹם שֶׁטָּעָה.
ברטנורא משנה ג
רבי יוסי אומר לא יצא. דכתיב 'שמע' - השמע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך. ותנא קמא סבר 'שמע' - בכל לשון שאתה שומע. והלכתא כת"ק.
ולא דקדק באותיותיה להוציאן בשפתיו יפה, בב' תיבות שהתיבה השניה מתחלת באות שהתיבה הראשונה נגמרת, כגון על לבבך, עשב בשדך, ואבדתם מהרה. אם אינו נותן ריוח ביניהם להפרידם נמצא קורא אותם שתי אותיות כאות אחת.
רבי יוסי אומר יצא. והלכה כר' יוסי. מיהו לכתחלה צריך לדקדק באותיותיה, וכן יזהר שלא יניח הנד ולא יניד הנח, ולא ירפה החזק ולא יחזק הרפה, וצריך להתיז זיי"ן של תזכרו שלא יהא נראה כאומר תשכרו בשי"ן כלומר כדי שתרבו שכר, שהרי אין ראוי לשמש את הרב על מנת לקבל פרס.
הקורא למפרע. הקדים פסוק שלישי לשני ושני לראשון וכיוצא בזה.
לא יצא. דכתיב 'והיו הדברים' - בהוייתן יהיו, כלומר כמו שהן סדורין בתורה. ומיהו אם הקדים פרשת ויאמר לפרשת והיה אם שמוע, ופרשת והיה אם שמוע לשמע, נראה דאין זה חשוב למפרע ויצא, שהרי אינן סדורות כן זו לאחר זו בתורה.
יחזור למקום שטעה. אם בין פרק לפרק טעה, שאינו יודע באיזה פרק הפסיק ולראש איזה פרק יחזור - חוזר להפסק ראשון שהוא והיה אם שמוע. והרמב"ם אומר שהוא ואהבת את ה'. ואם באמצע הפרק פסק, שיודע הפרק שפסק בו אבל אינו יודע באיזה מקום מאותו פרק פסק, חוזר לראש אותו הפרק. היה קורא וכתבתם, ואינו יודע אם הוא ב'וכתבתם' של שמע או ב'וכתבתם' של והיה אם שמוע, חוזר ל'וכתבתם' של שמע. ואם נסתפק לאחר שהתחיל 'למען ירבו', אינו חוזר, שעל הרגל לשונו הוא הולך.
משנה ד
הָאֻמָּנִין קוֹרִין בְּרֹאשׁ הָאִילָן אוֹ בְּרֹאשׁ הַנִּדְבָּךְ,
מַה שֶּׁאֵינָן רַשָּׁאִין לַעֲשׁוֹת כֵּן בַּתְּפִלָּה.
ברטנורא משנה ד
נדבך. שורה של בנין אבנים, כמו נדבכין די אבן גלל בעזרא (ו), ואע"ג דמסתפי דלמא נפלי ולא מצו מכווני, לא הצריכום חכמים לרדת, דק"ש לא בעי כוונה אלא פסוק ראשון בלבד.
מה שאינן רשאין לעשות כן בתפלה. דצלותא רחמי היא ובעי כוונה, הלכך יורדין למטה ומתפללין.
משנה ה
חָתָן פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן,
עַד מוֹצָאֵי שַׁבָּת, אִם לא עָשָֹה מַעֲשֶֹה
מַעֲשֶֹה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁקָּרָא בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁנָּשָֹא.
אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו:
לא לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ, שֶׁחָתָן פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן?
אָמַר לָהֶם: אֵינִי שׁוֹמֵעַ לָכֶם לְבַטֵּל מִמֶּנִּי מַלְכוּת שָׁמַיִם, אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת.
ברטנורא משנה ה
חתן שנשא בתולה פטור מקריאת שמע לילה ראשונה, משום דטריד שמא לא ימצאנה בתולה. ואני שמעתי, שמתירא שמא יעשה כרות שפכה בבעילתו, וטרדא דמצוה היא, ורחמנא אמר 'ובלכתך בדרך' - בלכת דידך הוא דמחייבת, הא דמצוה פטירת.
אם לא עשה מעשה. אם לא בעל עד מוצ"ש שהם ד' לילות, טריד. ומשם ואילך לבו גס בה ותו לא טריד, ואעפ"י שלא עשה מעשה חייב בק"ש.
משנה ו
רָחַץ בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ.
אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו:
לא לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ, שֶׁאָבֵל אָסוּר לִרְחוֹץ?
אָמַר לָהֶם: אֵינִי כִּשְׁאָר כָּל אָדָם, אִסְטְנִיס אֲנִי.
ברטנורא משנה ו
רחץ לילה הראשון שמתה אשתו. ואף על פי שאבל אסור ברחיצה.
אסטניס אני. קר ומצונן, לשון צינה. ואיכא צערא אם לא היה רוחץ. ואין אסור בימי אבלו אלא רחיצה של תענוג.
משנה ז
וּכְשֶׁמֵּת טָבִי עַבְדּוֹ קִבֵּל עָלָיו תַּנְחוּמִין.
אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו:
לא לִמַּדְתָּנוּ, רַבֵּנוּ, שֶׁאֵין מְקַבְּלִין תַּנְחוּמִין עַל הָעֲבָדִים?
אָמַר לָהֶם: אֵין טָבִי עַבְדִּי כִּשְׁאָר כָּל הָעֲבָדִים, כָּשֵׁר הָיָה.
משנה ח
חָתָן אִם רָצָה לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע לַיְלָה הָרִאשׁוֹן, קוֹרֵא.
רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לא כָּל הָרוֹצֶה לִטּוֹל אֶת הַשֵּׁם יִטֹּל.
ברטנורא משנה ח
לא כל הרוצה ליטול את השם יטול. אם לא הוחזק חכם ופרוש בשאר דברים אין [זה] אלא גאוה שמראה בעצמו שיכול לכוין לבו, ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. וחזינן לקצת מרבותינו דאמרי דהאידנא כל אדם יקרא קריאת שמע בלילה הראשון, שכיון שבדורות הללו אין מכוונים כל כך בשאר ימים, אם לא יקרא בלילה ראשון מיחזי יותר כיוהרא שמראה עצמו שהוא מכוין בכל שעה, אלא השתא משום דטריד במצוה.