דמאי, פרק ז

משנה א

הַמַּזְמִין אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁיֹּאכַל אֶצְלוֹ,

וְהוּא אֵינוֹ מַאֲמִינוֹ עַל הַמַּעַשְֹרוֹת -

אוֹמֵר מֵעֶרֶב שַׁבָּת:

מַה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ מָחָר, הֲרֵי הוּא מַעֲשֵֹר,

וּשְׁאָר מַעֲשֵֹר סָמוּךְ לוֹ;

זֶה שֶׁעָשִֹיתִי מַעֲשֵֹר עָשׁוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵֹר עָלָיו;

וּמַעֲשֵֹר שֵׁנִי בִּצְפוֹנוֹ, אוֹ: בִּדְרוֹמוֹ, וּמְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת.

ברטנורא משנה א

המזמין את חבירו.

אומר מערב שבת וכו'. והיכא דהתנה מע"ש מותר להפריש בשבת,אבל לא התנה אסור. דתנן ספק חשיכה מעשרים את הדמאי, הא ודאי חשיכה לא.והכא מיירי בהזמינו חברו, ולא הדירו. דאי הדירו הא אמרינן לעיל פרק ד אוכלעמו בשבת ראשונה אע"פ שאינו מאמינו על המעשרות. א"נ התם בשבת ראשונה שלבחור שנשא בתולה, והכא בשאר שבתות.

הרי הוא מעשר. ותרומה גדולה אינו צריךלהפריש, דלא נחשדו עמי הארץ עליה כדפרשינן בפרק קמא. ועל אחד ממאה שמפרישלמחר אומר הרי הוא מעשר ראשון ושאר מעשר דהיינו תשעה שהוא חייב עדייןכדי שיהו עשרה למאה, מודד לו האחד ואח"כ אומר: זה האחד שעשיתי תחילה מעשרעשוי תרומת מעשר על תשעה הסמוכים לו.

מעשר שני. יהיה בצפונו או בדרומוומחולל יהיה על המעות, ונמצא למחר שאין צריך להפריש כי אם תרומת מעשרבלבד ואוכל ושותה את השאר.

משנה ב

מָזְגוּ לוֹ אֶת הַכּוֹס, אוֹמֵר:

מַה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לְשַׁיֵּר בְּשׁוּלֵי הַכּוֹס הֲרֵי הוּא מַעֲשֵֹר,

וּשְׁאָר מַעֲשֵֹר סָמוּךְ לוֹ;

זֶה שֶׁעָשִֹיתִי מַעֲשֵֹר עָשׁוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵֹר עָלָיו;

וּמַעֲשֵֹר שֵׁנִי בְּפִיו וּמְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת.

ברטנורא משנה ב

מזגו לו את הכוס. ביום השבת.

אומר וכו'.ואין די לו במה שהתנה מערב שבת, אבל צריך לחזור ולומר בשבת כשבא לאכולולשתות: מה שאני עתיד לשייר מן הכוס וכו'. בירושלמי פריך: אם באומר מעכשיותהא תרומה, הרי הכל מתערב יחד ונעשה מדומע; ואם באומר לכשאשתה, הא לא הויתרומה אלא לאחר ששתה, ונמצא שותה טבל? ומשני באומר 'מעכשיו ולכשאשתה תהאתרומה', ונמצא שלא שתה טבל וגם לא היה מדומע.

בפיו. בפי הכוס.

משנה ג

פּוֹעֵל שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין לְבַעַל הַבַּיִת,

נוֹטֵל גְּרוֹגֶרֶת אַחַת וְאוֹמֵר:

זוֹ וְתֵשַׁע הַבָּאוֹת אַחֲרֶיהָ,

עֲשׁוּיוֹת מַעֲשֵֹר עַל תִּשְׁעִים שֶׁאֲנִי אוֹכֵל;

זוֹ עֲשׁוּיָה תְּרוּמַת מַעֲשֵֹר עֲלֵיהֶן;

וּמַעֲשֵֹר שֵׁנִי בָּאַחֲרוֹנָה וּמְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת.

וְחוֹשֵֹךְ גְּרוֹגֶרֶת אַחַת.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לא יַחְשֹׁךְ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמַעֵט מְלַאכְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: לא יַחְשֹׁךְ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא תְּנַאי בֵּית דִּין.

ברטנורא משנה ג

שאינו מאמין לבעל הבית על המעשרות.

וחושך גרוגרת אחת. נמנע מלאכול גרוגרתאחת כנגד אותה של תרומת מעשר שהפריש שלא יהא גוזל את בעל הבית.

לא יחשוך ויקנה גרוגרת אחת ויאכל, שאם לא יאכל מרעיב עצמו וממעט מסעודתוונמצא ממעט בכך מלאכתו של בעל הבית, שלא יוכל לעשות מלאכה.

לא יחשוך מפני שהוא תנאי בית דין שתהא תרומת מעשר משל בעל הבית ומעשר שני משל פועל,הלכך חייב בעל הבית ליתן לו הגרוגרת שהפריש לתרומת מעשר.

משנה ד

הַלּוֹקֵחַ יַיִן מִבֵּין הַכּוּתִים, אוֹמֵר:

שְׁנֵי לֻגִּין שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ הֲרֵי הֵן תְּרוּמָה,

וַעֲשָֹרָה - מַעֲשֵֹר, וְתִשְׁעָה - מַעֲשֵֹר שֵׁנִי;

מֵחֵל וְשׁוֹתֶה.

ברטנורא משנה ד

הלוקח יין מבין הכותים. קודם שגזרו על יינן, והיה יינן ודאי טבל. והכא איירי בלוקחערב שבת בין השמשות, או שלקח מבעוד יום ושכח להפריש עד בין השמשות, ואזאסור להפריש, דתנן ספק חשיכה אין מעשרין את הודאי, הלכך אסור לקבוע לומקום דקביעות מקום חשוב כהפרשה ואסור בין השמשות. ומשום הכי לא קתניבסיפא ומעשר שני מחולל על המעות, דכיון דאינו רשאי לקבוע לו מקום בצפונואו בדרומו, אי אפשר לחללו. אבל לקרות שם דאמר שאני עתיד להפריש – שרי, דכוליהאי לא גזור בין השמשות.

שאני עתיד להפריש. הכא לא קתני שאני עתידלהפריש למחר, כדקתני לעיל גבי המזמין את חבירו, דדוקא כשאינו מתקן אלא מהשאוכל ושותה, התירו להפריש למחר ממותר אכילתו ושתייתו הנשאר בשולי הכוס.אבל לתקן את כל הנאד בשבת לא התירו. והכא אינו קורא שם לתרומת מעשר כמובבבא של דמאי, וכדלעיל גבי המזמין את חברו, משום דגבי דמאי דמעשרן והן שלוקורא שם לתרומת מעשר כדי לתקן את המעשר ולאכלו, אבל כאן שהוא טבל ודאי,צריך ליתן המעשר ללוי, והלוי יקרא שם לתרומת מעשר.

ועשרה מעשר ראשון ותשעה מעשר שני. לאו דוקא, שהרי לאחר שהפריש ממאה שני לוגין לתרומה גדולהונשאר תשעים ושמונה,, לא יהיה המעשר אלא עשרה לוגין פחות חומש, ומעשר שני שמונה לוגיןושמונה עשיריות וחומש עשירית.

מיחל ושותה. מתחיל ושותה. פירוש אחר מוזגושותה, מיחל כמו מיהל לשון 'סבאך מהול במים' (ישעיה א). וסתם מתניתין אתיאכרבי מאיר דאמר אף בדאורייתא יש ברירה, וזה שנשאר בשולי הכוס הוי כאילו הופרשמתחלה. ואינה הלכה, אלא קי"ל דבדרבנן יש ברירה, אבל בדאורייתא אין ברירה.הלכך בודאי טבל לא יאכל ולא ישתה עד שיפריש.

משנה ה

הָיוּ לוֹ תְּאֵנִים שֶׁל טֶבֶל בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ,

וְהוּא בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ אוֹ בַּשָֹּׂדֶה, אוֹמֵר:

שְׁתֵּי תְאֵנִים שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ הֲרֵי הֵן תְּרוּמָה,

וְעֶשֶֹר - מַעֲשֵֹר רִאשׁוֹן, וְתֵשַׁע - מַעֲשֵֹר שֵׁנִי.

הָיוּ דְּמַאי, אוֹמֵר:

מַה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לְהַפְרִישׁ לְמָחָר הֲרֵי הוּא מַעֲשֵֹר,

וּשְׁאָר מַעֲשֵֹר סָמוּךְ לוֹ;

זֶה שֶׁעָשִֹיתִי מַעֲשֵֹר עָשׁוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵֹר עָלָיו;

וּמַעֲשֵֹר שֵׁנִי בִּצְפוֹנוֹ, אוֹ: בִּדְרוֹמוֹ, וּמְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת.

ברטנורא משנה ה

והוא בבית המדרש בערבשבת, ומתיירא שמא יקדש עליו היום ולא יוכל לעשר.

משנה ו

הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי כַלְכָּלוֹת שֶׁל טֶבֶל, וְאָמַר:

מַעַשְֹרוֹת זוֹ בָּזוֹ -

הָרִאשׁוֹנָה מְעֻשֶֹּׂרֶת;

שֶׁל זוֹ בָּזוֹ וְשֶׁל זוֹ בָּזוֹ -

הָרִאשׁוֹנָה מְעֻשֶֹּׂרֶת,

מַעַשְֹרוֹתֵיהֶן מַעַשְֹרוֹת כַּלְכָּלָה בַּחֲבֶרְתָּהּ -

קָרָא שֵׁם.

ברטנורא משנה ו

כלכלות. סלים.

מעשרות זו בזו. מעשרות שאני צריך להפריש מכלכלה זו יהיו מונחים בחברתה.

הראשונה מעושרת. ומפריש מן השניה המעשרות של שתיהן.

של זו בזו ושל זו בזו הראשונה מעושרת. אבל השניה אינה מעושרת, דמיד כשאמר שלזו בזו נתקנה הראשונה ונפטרה מן המעשרות וכי הדר ואמר של זו בזו נמצאמפריש מזו שכבר נפטרת על זו שהיא חייבת ואין מפרישין מן הפטור על החיובולא אמר כלום, ונוטל מן השניה המעשרות של שתיהן.

מעשרותיהן מעשרות כלכלה בחברתה. המעשרות המחוייבות לשתי כלכלות הללו יהיו של כלכלה בחברתה, הריקרא שם מעשרות שתיהן כאחת ומפריש מזו על זו ומזו על זו, דבכל אחת שיירטבל כדי מעשרות חברתה. אבל אינו מפריש עליהן ממקום אחר, שהרי קרא שם וקבעמעשרות כל אחת מהן בחברתה. פירוש אחר ועיקר, מעשרותיהן מעשרות כלכלהבחברתה קרא שם ומפריש מאיזו מהן שירצה, דהכי מפרשינן למלתיה: מעשרותיהןמאיזה מהן שארצה יהיו מעשרות כלכלה בחברתה.

משנה ז

מֵאָה טֶבֶל, מֵאָה חֻלִּין -

נוֹטֵל מֵאָה וְאֶחָד.

מֵאָה טֶבֶל, מֵאָה מַעֲשֵֹר -

נוֹטֵל מֵאָה וְאֶחָד.

מֵאָה חֻלִּין מְתֻקָּנִים, מֵאָה מַעֲשֵֹר -

נוֹטֵל מֵאָה וְעֶשֶֹר.

מֵאָה טֶבֶל, תִּשְׁעִים מַעֲשֵֹר;

תִּשְׁעִים טֶבֶל וּשְׁמוֹנִים מַעֲשֵֹר -

לא הִפְסִיד כְּלוּם.

זֶה הַכְּלָל:

כָּל זְמַן שֶׁהַטֶּבֶל מְרֻבֶּה לא הִפְסִיד כְּלוּם.

ברטנורא משנה ז

מאה טבל ומאה חוליןשנתערבו.

נוטל מאה ואחד. נוטל מאה להפריש מהן מעשר ראשון ומעשר שניכדין כל טבל, ואחד נוטל מן המאה (דלשם) [צ"ל של] חולין לתרומת מעשרכאילו היו טבל, שהחולין נעשים כטבל עצמו לענין תרומת מעשר בלבד, אבל לאלענין מעשר ראשון ומעשר שני. ונמצא זה מפסיד ע"י תערובת זו אחת בלבדשמפריש מן החולין. וטבל דאיירי ביה הכא, הוא שהורמה ממנו תרומה גדולה, אבללא הורמו ממנו מעשרות ולא תרומת מעשר.

מאה טבל ומאה מעשר. שלא הורמה מןהמעשר הזה תרומת מעשר ונתערבו, נוטל מאה של טבל להפריש מהן המעשרותכדפרישית לעיל, ונוטל אחת מן המאה של מעשר שהם נעשים כטבל עצמו להתחייבבתרומת מעשר, ונשארו צ"ט, מפריש מהן תרומת מעשר לפי חשבון, שהם עשר פחותעשירית של אחד. ואם לא נתערב המעשר בטבל לא היה מפריש אלא עשרה לתרומתמעשר שבהן. השתא מפני שנתערבו בטבל, מפריש י"א פחות עשירית, נמצא מפסיד אחדפחות עשירית.

מאה חולין מתוקנין ומאה מעשר. ראשון שלא נטלה תרומתושנתערבו, נוטל מאה לשם מעשר ראשון כדי להפריש מהן עשרה לתרומת מעשר שבהן,ועשר נוטל מן המאה חולין מתוקנין כאילו היו הם מעשר ראשון, דעשרה מהםלתרומת מעשר, ונמצא מפסיד עשרה. והא דלא מחמירינן הכי כשנתערב עם טבל,להזקיק הטבל להפריש ממנו עשרה לתרומת מעשר כמאה של מעשר, משום שכך הואהדין שכל דבר המתערב חוזר להיות כתחילתו, הילכך המעשר חוזר להיות כטבל,ואין הטבל חוזר להיות כמעשר.

מאה טבל ותשעים מעשר וכו' לא הפסיד כלום.דכיון דאיכא בטבל עשרה יתירים דיינינן ליה כאילו יש לו פרנסה ממקוםאחר. וכל טבל שנתערב בחולין אם יש לו טבלים אחרים שיכול להפריש על זההתערובת ממקום אחר אינו מפריש אלא לפי חשבון של הטבל בלבד, והכא שהטבליתר עשר על [המעשר] חשבינן כאילו הם ממקום אחר ומפריש מהן לפי חשבון שלטבל בלבד ואינו מפסיד כלום.

כל זמן שהטבל מרובה. והוא שיהיה מרובה עשר,והכי איתא בירושלמי.

משנה ח

מִי שֶׁהָיוּ לוֹ עֶשֶֹר שׁוּרוֹת שֶׁל עֶשֶֹר עֶשֶֹר כַּדֵּי יַיִן, וְאָמַר:

שׁוּרָה הַחִיצוֹנָה אַחַת מַעֲשֵֹר, וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ הִיא -

נוֹטֵל שְׁתֵּי חָבִיּוֹת לוֹכְסָן;

חֲצִי שׁוּרָה הַחִיצוֹנָה אַחַת מַעֲשֵֹר, וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ הִיא -

נוֹטֵל אַרְבַּע חָבִיּוֹת מֵאַרְבַּע זָוִיּוֹת;

שׁוּרָה אַחַת מַעֲשֵֹר, וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ הִיא -

נוֹטֵל שׁוּרָה אַחַת לוֹכְסָן;

חֲצִי שׁוּרָה אַחַת מַעֲשֵֹר, וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ הִיא -

נוֹטֵל שְׁתֵּי שׁוּרוֹת לוֹכְסָן;

חָבִית אַחַת מַעֲשֵֹר, וְאֵין יָדוּעַ אֵיזוֹ הִיא -

נוֹטֵל מִכָּל חָבִית וְחָבִית.

ברטנורא משנה ח

עשר שורות של עשר עשר כדי יין מסודרים בארץ,שבכל ענין שתמנה בין ממזרח למערב בין מצפון לדרום תמצא עשר שורות של עשרעשר, שהן מאה כדות.

שורה החיצונה אחת מעשר. חבית אחת שבשורה החיצונהקבעתי מעשר על כדות אחרות שיש לי.

ואין ידוע איזו. חיצונה, שהרי יש כאןארבע שורות חיצונות לארבע רוחות.

נוטל שתי חביות באלכסון. אחת למקצועדרומית מזרחית ושנייה לה במקצוע מערבית צפונית, שכל חבית שבמקצוע נמניתלשתי רוחות, וימלא משתיהן חבית אחת ותהיה מעשר.

חצי שורה החיצונה אחת מעשר. ואם אמר חבית אחת שבחצי שורה החיצונה בה קבעתי מעשר על כדות אחרותשיש לי.

ואין ידוע איזו. חצי שורה מארבע שורות החיצונות.

נוטל ארבע חביות מד' זויות. מפני שיש בכל זוית משתי חצאים שבשתי שורות החיצונותהסמוכות לה וממלא מארבעתן חבית אחת ותהיה מעשר.

שורה אחת מעשר וכו'. ואםאמר חבית אחת שבשורה אחת מאלו עשר שורות בה קבעתי מעשר ואין ידוע באיזושורה היא.

נוטל שורה אחת באלכסון. כלומר נוטל עשר כדות משורה אחת ממקצועדרומית מזרחית עד מקצוע מערבית צפונית, או ממקצוע דרומית מערבית עדמקצוע מזרחית צפונית וממלא מכל העשר חביות חבית אחת ותהיה מעשר. ומפנימה נוטל באלכסון ואינו נוטל שורה אחת כולה ביושר ממזרח למערב או מצפוןלדרום, דכשהוא נוטל באלכסון בין שתמנה השורות כולן ממזרח למערב ביןשתמנה אותן מצפון לדרום נמצא נוטל חבית אחת מכל שורה ושורה, מה שאין כןאם היה נוטל שורה אחת באורך ממזרח למערב או מצפון לדרום.

סליק מסכת דמאי