כלאים, פרק ח
משנה א
כִּלְאֵי הַכֶּרֶם אֲסוּרִין מִלִּזְרוֹעַ וּמִלְּקַיֵּם, וַאֲסוּרִין בַּהֲנָאָה.
כִּלְאֵי זְרָעִים אֲסוּרִים מִלִּזְרוֹעַ וּמִלְּקַיֵּם, וּמֻתָּרִין בַּאֲכִילָה,
וְכָל שֶׁכֵּן בַּהֲנָאָה.
כִּלְאֵי בְגָדִים מֻתָּרִין בְּכָל דָּבָר,
וְאֵינָן אֲסוּרִין אֶלָּא מִלִּלְבּוֹשׁ.
כִּלְאֵי בְהֵמָה מֻתָּרִים לְגַדֵּל וּלְקַיֵּם,
וְאֵינָם אֲסוּרִים אֶלָּא מִלְּהַרְבִּיעַ.
כִּלְאֵי בְהֵמָה אֲסוּרִים זֶה בָּזֶה.
ברטנורא משנה א
כלאי הכרם אסורים מלזרוע. אבל אינו לוקה משום כלאי הכרם עד שיזרע שני מיני זרע שהן כלאים זה בזה, ויזרעם בכרם. דהכי משמע קרא (דברים כב) לא תזרע כרמך כלאים, לא תזרע שני מיני זרעים שהן כלאים בתוך כרמך. ואם זרעו בכרם לוקה שתים: משום כלאי זרעים וכלאי הכרם.
ומלקיים. אם רואה אותם ומתייאש מלעקרם אסור, אלא שאינו לוקה אלא אם כן עושה מעשה.
ואסורים בהנאה. דכתיב (שם) 'פן תקדש', תוקד אש, מלמד שהן טעונים שריפה ואסורים בהנאה.
אלא ללבוש. והוא הדין להעלות עליו דכתיב (ויקרא יט) "לא יעלה עליך".
אלא להרביע. להכניס כמכחול בשפופרת, אבל מותר להכניס לדיר ולהעמיד זה אצל זה שני מינים זכר ממין זה ונקבה ממין אחר.
כלאי בהמה אסורים זה עם זה. כגון הנולדים מן הסוס שאביהן חמור עם הנולדים מן החמור שאביהן סוס. ומתניתין אתיא כמ"ד אין חוששין לזרע האב, דלמ"ד חוששין כל מיני פרדות אחד הן ומותרים זה בזה. ובירושלמי רצו להוכיח שאסור לרכוב על פרדה מק"ו, ומה אם בבגדים שאתה מותר ללבוש זה על גבי זה, אתה אסור בתערובתן, בהמה שאתה אסור להנהיג זו עם זו, לא כ"ש שאתה אסור בתערובתה. ומקשינן והכתיב (שמואל ב יג) וירכבו איש על פרדו וינוסו, אצל בני דוד כשנהרג אמנון, ומשנינן אין למדין מן המלכות. תו מקשינן והא כתיב (מלכים א א) והרכבתם את שלמה בני על הפרדה אשר לי, ומשנינן ההיא בריה מששת ימי בראשית הויא. ומיהו חזינא להו לרבנן קשישי קמאי דקמן שרוכבין לפניהם על פרדות ואין מוחה בדבר, אלא שמזהירים שלא להנהיג יחד שתי פרדות, דשמא אחת מהן נולדה מחמור ואביה סוס, והאחרת מסוס ואביה חמור:
משנה ב
בְּהֵמָה עִם בְּהֵמָה, וְחַיָּה עִם חַיָּה,
בְּהֵמָה עִם חַיָּה, וְחַיָּה עִם בְּהֵמָה,
טְמֵאָה עִם טְמֵאָה, וּטְהוֹרָה עִם טְהוֹרָה,
טְמֵאָה עִם טְהוֹרָה, וּטְהוֹרָה עִם טְמֵאָה -
אֲסוּרִין לַחֲרוֹשׁ וְלִמְשׁוֹךְ וּלְהַנְהִיג.
ברטנורא משנה ב
בהמה עם בהמה וחיה עם חיה וכו'. אע"ג דלא תחרוש בשור וחמור (דברים כב) אמר רחמנא, ילפינן שור שור משבת דהוא הדין לכל בהמה חיה ועוף.
ולמשוך ולהנהיג. למשוך את שדרכו למשוך ולהנהיג את שדרכו להנהיג, גמל ארחיה במשיכה וחמור ארחיה בהנהגה. ומיהו בין בגמל בין בחמור חייב בין מושך בין מנהיג.
משנה ג
הַמַּנְהִיג סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים.
וְהַיּוֹשֵׁב בַּקָּרוֹן סוֹפֵג אֶת הָאַרְבָּעִים;
רַבִּי מֵאִיר פּוֹטֵר.
וְהַשְּׁלִישִׁית שֶׁהִיא קְשׁוּרָה לָרְצוּעוֹת, אֲסוּרָה.
ברטנורא משנה ג
והיושב בקרון. חייב הואיל ואזלי מחמתיה חשיב כאילו מנהיגן.
רבי מאיר פוטר. היושב בקרון דלאו מידי קעביד. ואין הלכה כרבי מאיר.
והשלישית שהיא קשורה לרצועות. אם שני סוסים קשורים בקרון וקשר שם חמור אע"ג דבלא חמור קאזלי אסור, ולא חזינן לחמור כמאן דליתיה.
משנה ד
אֵין קוֹשְׁרִין אֶת הַסּוּס,
לא לְצִדְדֵי הַקָּרוֹן וְלא לְאַחַר הַקָּרוֹן,
וְלא אֶת הַלֻּבְדְּקִים לַגְּמַלִּים.
רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כָּל הַנּוֹלָדִים מִן הַסּוּס, אַף עַל פִּי שֶׁאֲבִיהֶן חֲמוֹר -
מֻתָּרִין זֶה עִם זֶה.
וְכֵן הַנּוֹלָדִים מִן הַחֲמוֹר, אַף עַל פִּי שֶׁאֲבִיהֶם סוּס -
מֻתָּרִין זֶה עִם זֶה;
אֲבָל הַנּוֹלָדִים מִן הַסּוּס עִם הַנּוֹלָדִים מֵחֲמוֹר,
אֲסוּרִים זֶה עִם זֶה.
ברטנורא משנה ד
אין קושרין סוס בצדי הקרון. כשהבקר מושכות בקרון, אין קושרין סוס בצדו או אחריו של קרון כדי שילמוד למשוך, לפי שפעמים הסוס שאחר הקרון דוחף את הקרון ומנהיגו בגופו.
לובדקס. חמור של לוד והוא גדול ועריץ משאר חמורים ודומה לגמל.
אע"פ שאביהן חמור מותרין זה עם זה. שאביו של זה חמור ואביו של זה חמור.
וקמ"ל דלא אמרינן אתי צד סוס ומשתמש בצד חמור וצד חמור משתמש בצד סוס, דכיון דאמותיהן שוות אין חוששין לזרע האב.
אבל הנולדים מן החמור עם הנולדים מן הסוס אסורים זה עם זה. כיון שאמו של זה ממין החמורים ואמו של זה ממין הסוסים דבתר זרע האם אזלינן והרי הן שני מינים. והלכה כר' יהודה.
משנה ה
הַפְּרוּטִיּוֹת אֲסוּרוֹת, וְהָרַמָּךְ מֻתָּר.
וְאַדְנֵי הַשָֹּׂדֶה - חַיָּה;
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מְטַמְּאוֹת בָּאֹהֶל כְּאָדָם.
הַקֻּפָּד וְחֻלְדַּת הַסְּנָיִים - חַיָּה.
חֻלְדַּת הַסְּנָיִים -
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים:
מְטַמָּא כַּזַּיִת בְּמַשָֹּׂא וְכָעֲדָשָׁה בְּמַגָּע.
ברטנורא משנה ה
פרוטיות. מין פרדות שאין אדם יכול לעמוד [עליהן] ולברר ע"י סימנים איזה מהם אמו חמור ואיזה מהם אמו סוס, הלכך אסורין זה עם זה.
והרמך מותר. שכולם מין אחד ואמם סוס, ובלשון ערבי קורין לסוסיא נקבה רמ"ך, ודומה לו בני הרמכים.
אדני השדה. חיה הגדלה בשדות, וכמין חבל גדול יוצא מן הארץ שגדלה בו אותה חיה, ושמה "ידוע", והוא ידעוני הכתוב בתורה, ומחובר בטבורו באותו חבל היוצא מן הארץ, וצורתו צורת אדם בפרצוף וידים ורגלים, ואין כל בריה רשאה לקרב אליו כי הוא הורג וטורף כל הקרב אליו. וכשרוצים לצוד אותו מורים בחצים בחבל עד שנפסק, וצועק בקול מר ומת מיד, ואליו רמז באיוב (ה) כי עם אבני השדה בריתך.
מטמא באהל כאדם. דכתיב (במדבר יט) "וכל אשר יגע על פני השדה", באדם שגדל בשדה.
הקופד. שרץ שגופו מלא קוצים, וכשאדם נוגע בו כופל עצמו ומכניס ידיו ורגליו בבטנו ונעשה ככדור, וקורין לו בלע"ז אריצ"ו.
חולדת הסניים. חולדה הגדלה בסנה.
כזית במשא. דמספקא להו אם מין חיה ומטמאה נבלתו בכזית ומטמאה נמי טומאה חמורה במשא, לטמא אדם לטמא בגדים כנבלת בהמה טמאה, או מין שרץ הוא ומטמא בכעדשה אבל אינו מטמא במשא כנבלת בהמה אלא במגע כשרץ. ואין הלכה כר' יוסי לא באדני השדה ולא בחולדת הסנאים.
משנה ו
שׁוֹר בָּר - מִין בְּהֵמָה.
וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מִין חַיָּה.
כֶּלֶב - מִין חַיָּה.
רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מִין בְּהֵמָה.
חֲזִיר - מִין בְּהֵמָה.
עָרוֹד - מִין חַיָּה.
הַפִּיל וְהַקּוֹף - מִין חַיָּה.
וְאָדָם מֻתָּר עִם כֻּלָּם לִמְשׁוֹךְ וְלַחֲרוֹשׁ וּלְהַנְהִיג.
ברטנורא משנה ו
שור הבר. שור הגדל במדבר.
מין בהמה. וחלבו אסור ואינו טעון כסוי, דסברי רבנן עקרו מן הישוב היה, אלא שברח למדבר ונעשה שור בר.
מין חיה. וטעון כסוי וחלבו מותר, קסבר עקרו מן המדבר היה. וסימנים שמנו חכמים להכיר בין בהמה לחיה בשאר חיות נאמרו חוץ משור הבר. ואין הלכה כרבי יוסי.
כלב מין חיה. נפקא מינה לכותב כל חיה שברשותו לאחר, או למקדיש כל חיה שברשותו.
ר' מאיר אומר מין בהמה. ואין הלכה כרבי מאיר.
ערוד. חמור הבר.
ואדם מותר עם כולם. דכתיב (דברים כב) "לא תחרוש בשור ובחמור", אבל אתה חורש באדם ושור, באדם וחמור.