שביעית, פרק ג

משנה א

מֵאֵימָתַי מוֹצִיאִין זְבָלִים לְאַשְׁפַּתּוֹת?

מִשֶּׁיִּפְסְקוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִשֶּׁיִּיבַשׁ הַמָּתוֹק.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מִשֶּׁיִּקְשׁוֹר.

ברטנורא משנה א

מאימתי מוציאים זבלים לאשפות. דרך עובדי אדמה לכנוס הזבל למקום אחד בשדה, ועושה שם אשפה גדולה, עד שהוא מפזרו בשדה לזבלה.

משיפסקו עוברי עבירה. לעבוד את הארץ בשנה השביעית, וקודם שיפסקו עוברי עבירה אסור, שלא יאמרו מעוברי עבירה הוא ולזבל שדהו הוא מוציא. ויש ספרים שכתוב בהם "עובדי עבודה", והיא היא.

משיבש המתוק. משיהיה יבש הזבל שנותן מתיקה לפירות.

משיקשר. כשמתחיל להתיבש מתעבה ונעשה קשרים, וקרובים דבריהם להיות שוים. ובירושלמי מפרש: משיבש המתוק, סדקין שבבקעה, כשהמטר יורד מתמלאים מים, ואינם מתיבשים אלא לאחר זמן, ונקראים מתוק על שם "מתקו לו רגבי נחל" (איוב כא).

משנה ב

עַד כַּמָּה מְזַבְּלִין?

עַד שָׁלשׁ שָׁלשׁ אַשְׁפַּתּוֹת לְבֵית סְאָה,

שֶׁל עֶשֶֹר עֶשֶֹר מַשְׁפֵּלוֹת שֶׁל לֶתֶךְ לֶתֶךְ.

מוֹסִיפִין עַל הַמַּשְׁפֵּלוֹת, וְאֵין מוֹסִיפִין עַל הָאַשְׁפַּתּוֹת.

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף עַל הָאַשְׁפַּתּוֹת.

ברטנורא משנה ב

משפלות. קופות שמוציאין בהם זבלים. שכל משפל מחזיק לתך שהוא משאוי של חמור, והלתך חצי כור ט"ו סאין.

מוסיפין על המשפלות. נותן באשפה אחת משפלות כמו שהוא רוצה.

ואין מוסיפין על האשפות. לעשות יותר משלוש אשפות בבית סאה שלא יראה כמזבל את השדה.

רבי שמעון אומר אף על האשפות מוסיפין, כיון שיש צבור גדול במקום אחד לא מיחזי כמזבל. ואין הלכה כרבי שמעון.

משנה ג

עוֹשֶֹה אָדָם אֶת שָֹדֵהוּ שָׁלשׁ שָׁלשׁ אַשְׁפַּתּוֹת לְבֵית סְאָה.

יָתֵר מִכֵּן, מַחֲצִיב; דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן.

וַחֲכָמִים אוֹסְרִין,

עַד שֶׁיַּעֲמִיק שְׁלשָׁה, אוֹ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ שְׁלשָׁה.

עוֹשֶֹה אָדָם אֶת זִבְלוֹ אוֹצָר.

רַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר,

עַד שֶׁיַּעֲמִיק שְׁלשָׁה, אוֹ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ שְׁלשָׁה.

הָיָה לוֹ דָּבָר מֻעָט, מוֹסִיף עָלָיו וְהוֹלֵךְ.

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹסֵר,

עַד שֶׁיַּעֲמִיק שְׁלשָׁה, אוֹ עַד שֶׁיַּגְבִּיהַּ שְׁלשָׁה,

אוֹ עַד שֶׁיִּתֵּן עַל הַסֶּלַע.

ברטנורא משנה ג

יתר מכאן. משלוש [אשפות] מותר. והיינו דרבי שמעון דרישא, והשתא אתא לאשמעינן דשרי רבי שמעון אפילו אין עשר משפלות, ובלבד שלא יהיה בה פחות משלוש, דאף על פי שיש מעט זבל באשפה, וסד"א דמודה רבי שמעון דאם מוסיף האשפות נראה כמזבל, קמ"ל דלא מיחזי כמזבל, הואיל ואינו מפזרו.

עד שיעמיק שלושה. שיעמיק מקום האשפה או יגביה משאר הקרקע שלושה טפחים, שיהיה ניכר דלכנוס הזבל למקום אחד הוא עושה, ולא לזבל את השדה.

עושה אדם את זבלו אוצר. אותם שלוש אשפות של שלושים משפלות, יכול לעשות אותם אשפה אחת ולהוסיף עליהם כמו שירצה, דלא תימא כי היכי דאסור יותר משלוש אשפות לבית סאה, הכי נמי אסור יותר משיעור שלוש אשפות במקום אחד.

רבי מאיר אוסר. בירושלמי מוכח דביותר מכשיעור בלבד אסר רבי מאיר. אבל בכשיעור, השתא בשלושה מקומות מותר, במקום אחד לא כל שכן. ואין הלכה כרבי מאיר.

היה לו דבר מועט. שאין לו להוציא בפעם אחת כשיעור המפורש לעיל, מוציא אותו מעט ומוסיף עליו והולך.

רבי אלעזר בן עזריה אוסר. שמא לא יהיה לו זבל יותר, ונראה כמזבל שדהו, עד שיוציא עשר משפלות כאחת או עד שיעמיק שלושה או יגביה שלושה. שכיון שאותו מקום משונה משאר השדה, לא מיחזי כמזבל. וכן אם נתנו על הסלע שאינו ראוי לזריעה.

משנה ד

הַמְדַיֵּר אֶת שָֹדֵהוּ -

עוֹשֶֹה סַהַר לְבֵית סָאתַיִם,

עוֹקֵר שָׁלשׁ רוּחוֹת וּמַנִּיחַ אֶת הָאֶמְצָעִית,

נִמְצָא מְדַיֵּר בֵּית אַרְבַּעַת סְאִין.

רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בֵּית שְׁמוֹנַת סְאִין.

הָיְתָה כָּל שָֹדֵהוּ בֵּית אַרְבַּעַת סְאִין -

מְשַׁיֵּר מִמֶּנָּה מִקְצָת, מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן,

וּמוֹצִיא מִן הַסַּהַר וְנוֹתֵן לְתוֹךְ שָֹדֵהוּ כְּדֶרֶךְ הַמְזַבְּלִין.

ברטנורא משנה ד

המדייר שדהו. לשון דיר של בהמות, שאין לו מקום פנוי להעמיד בהמותיו אלא שם, ואינו מתכוין לזבל שדהו בענין זה, ודעתו להכניס הזבל לאשפות אחר כך.

סהר. כמו סחר, היקף של מחיצה סביב הצאן.

עוקר שלושה רוחות. כשנתמלאת הסחר זבל, עוקר מן הסחר שלוש רוחות, וזוקפן לצד [אחר] של אמצעית, ומדייר שם כמו כן בית סאתים, ועושה אשפות בתוך שדהו שלוש אשפות לבית סאה כדאמרן.

נמצא מדייר בית ארבעת סאים. סאתים מצד זה של מחיצה אמצעית, וסאתים מצד [אחר]. ואשמעינן מתניתין דשרי לדייר בית ארבע סאין קודם שיעשה ממנה אשפות, אבל טפי לא, שלא יאמרו לדייר שדהו מתכוין.

מפני מראית העין. שלא יהא נראה כמתכוין לזבל שדהו אם עושה את כולה סחר.

כדרך המזבלין. שלוש אשפות לכל בית סאה. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל.

משנה ה

לא יִפְתַּח אָדָם מַחְצֵב בַּתְּחִלָּה לְתוֹךְ שָֹדֵהוּ,

עַד שֶׁיִּהְיוּ בּוֹ שָׁלשׁ מֻרְבִּיּוֹת,

שֶׁהֵן שָׁלשׁ עַל שָׁלשׁ עַל רוּם שָׁלשׁ,

שִׁעוּרָן עֶשְֹרִים וְשֶׁבַע אֲבָנִים.

ברטנורא משנה ה

מחצב. מקום בתוך שדהו שחוצבין ממנו אבנים לבנין. אם היה מכוסה עפר ולא היה נראה, אין פותחין אותו בתחילה בשביעית, שהרואה אומר לתקן שדהו הוא עושה, כדי לזרוע בתוכו ולא להוציא האבנים לבנין.

עד שיהא בו שלוש מורביות. שיהיו נגלים ונראים מאותו מחצב קודם שביעית שלוש שורות של אבנים, שכל שורה מהם שלוש אמות אורך ושלוש אמות רוחב ברום שלוש אמות, שנמצאו שם ט' אבנים, שכל אבן הוא אמה על אמה ברום שלוש, וכן בכל שורה ושורה, הרי כ"ז אבנים לשלוש שורות, ובהכי ניכר שלצורך אבנים לבנין הוא מוציאם ולא לתקן שדהו.

משנה ו

גָּדֵר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ עֶשֶֹר אֲבָנִים שֶׁל מַשְֹּׂאוֹי שְׁנַיִם שְׁנַיִם,

הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּטֵלוּ.

שִׁעוּר גָּדֵר עֲשָֹרָה טְפָחִים.

פָּחוֹת מִכֵּן -

מְחַצֵּב (נוסח אחר: מַחְצֵב), וְגוֹמְמוֹ עַד פָּחוֹת מֵהָאָרֶץ טֶפַח.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?

מִתּוֹךְ שֶׁלּוֹ, אֲבָל מִתּוֹךְ שֶׁל חֲבֵרוֹ, מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה יִטֹּל.

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים?

בִּזְמַן שֶׁלֹּא הִתְחִיל בּוֹ מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית,

אֲבָל אִם הִתְחִיל בּוֹ מֵעֶרֶב שְׁבִיעִית, מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה נוֹטֵל.

ברטנורא משנה ו

של משאוי שנים שנים. שיש בכל אחת מהן משאוי שני בני אדם.

הרי אלו ינטלו. כולן, ואפילו הקטנות שבהן, ולא מתחזי כמפנה הגדר לעשות מקומו שדה.

פחות מכאן מחצב. ואינו נוטלו כולו, אלא גוממו ומניח מן הסלע בארץ טפח כדי שלא יהא ראוי לזריעה.

במה דברים אמורים. האי דלא יפתח מחצב והאי דגוממו.

מה שהוא רוצה יטול. דלא מיחזי כמתקן שדה, כיון דלאו דידיה הוא, ואפילו בשלו נמי לא מיחזי כמתקן שדה אם התחיל ליטול מערב שביעית.

משנה ז

אֲבָנִים שֶׁזִּעְזְעָתַן הַמַּחֲרֵשָׁה, אוֹ שֶׁהָיוּ מְכֻסּוֹת וְנִתְגַּלּוּ -

אִם יֵשׁ בָּהֶן שְׁתַּיִם שֶׁל מַשְֹּׂאוֹי שְׁנַיִם שְׁנַיִם,

הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּטֵלוּ.

הַמְסַקֵּל אֶת שָֹדֵהוּ,

נוֹטֵל אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת וּמַנִּיחַ אֶת הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ.

וְכֵן גַּרְגַּר שֶׁל צְרוֹרוֹת אוֹ גַּל שֶׁל אֲבָנִים -

נוֹטֵל אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת וּמַנִּיחַ אֶת הַנּוֹגְעוֹת בָּאָרֶץ.

אִם יֵשׁ תַּחְתֵּיהֶן סֶלַע אוֹ קַשׁ, הֲרֵי אֵלּוּ יִנָּטֵלוּ.

ברטנורא משנה ז

שזעזעתן המחרישה. ואפילו לא זעזעתן, אלא שעתידה לזעזען, הוי כאילו זעזעתן.

הרי אלו ינטלו. כולן אגב אותם שתים.

המסקל שדהו. שמסלק האבנים מן השדה, לשון "סקלו מאבן" (ישעיה סב).

ומניח את התחתונות הנוגעות בארץ. דבכה"ג לא מחזי כמתקן שדה.

גרגיר של צרורות. גל של אבנים קטנות.

אם יש תחתיהן סלע או קש. לא מחזי כמתקן, כיון דאין המקום ראוי לזריעה.

משנה ח

אֵין בּוֹנִין מַדְרֵגוֹת עַל פִּי הַגֵּאָיוֹת

עֶרֶב שְׁבִיעִית מִשֶּׁפָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְתַקְּנָן לַשְּׁבִיעִית;

אֲבָל בּוֹנֶה הוּא בַּשְּׁבִיעִית מִשֶּׁפָּסְקוּ הַגְּשָׁמִים,

מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְתַקְּנָן לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית.

וְלא יִסְמֹךְ בֶּעָפָר, אֲבָל עוֹשֶֹה הוּא חַיִץ.

כָּל אֶבֶן שֶׁהוּא יָכוֹל לִפְשׁוֹט אֶת יָדוֹ וְלִטְּלָהּ,

הֲרֵי זוֹ תִּנָּטֵל.

ברטנורא משנה ח

אין בונין מדרגות. מעלות על פני הגאיות, שלא יחליקו בירידתן לקחת המים שנתקבצו בעמק באותן הגומות, דנראה כמתקנן להשקות בהן שדותיו בשביעית.

לא יסמוך בעפר. אם בא להיות סוכר מקום יציאת המים באבנים, לא יתן עפר וטיט בין האבנים משום דמיחזי טפי שהוא מתכוין להשקות מהן שדותיו.

אבל עושה הוא חייץ. אבנים סדורות זו על זו כעין גדר בלא עפר וטיט.

כל אבן. שבשדהו אפילו קטנה, אם כשהוא בונה הגדר או הבנין יכול לפשוט ידו וליטלה ולבנות בה.

הרי זו תנטל. שהגדר מוכחת עליו דלבנות גדרו הוא נוטלה ולא לתקן השדה לזריעה.

משנה ט

אַבְנֵי כָתֵף בָּאוֹת מִכָּל מָקוֹם.

וְהַקַּבְּלָן מֵבִיא מִכָּל מָקוֹם.

וְאֵלּוּ הֵן אַבְנֵי כָתֵף?

כָּל שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהִנָּטֵל בְּאַחַת יָד; דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אַבְנֵי כָתֵף כִּשְׁמָן,

כָּל שֶׁהֵן נִטָּלוֹת שְׁתַּיִם שָׁלשׁ עַל הַכָּתֵף.

ברטנורא משנה ט

באות מכל מקום. אפילו מתוך שלו, דמידע ידיע דלבנין קבעי להו ולא לתקן את השדה.

והקבלן. שקבל שדה באריסות מביא מכל מקום, ואפילו מאותה שדה שהוא אריס בה, אפילו אבנים קטנות, שאין [שדה זו חשובה כשלו. ויש מפרשים: והקבלן שדרכו לבנות בנינים בקבולת שאין] כוונתו אלא לקבץ אבנים מביא [מכל מקום ואפילו משדה] שלו.

רבי יוסי אומר כו'. והלכה כרבי יוסי.

משנה י

הַבּוֹנֶה גָּדֵר בֵּינוֹ וּבֵין רְשׁוּת הָרַבִּים,

מֻתָּר לְהַעֲמִיק עַד הַסֶּלַע.

מַה יַּעֲשֶֹה בֶּעָפָר?

צוֹבְרוֹ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וּמְתַקְּנוֹ; דִּבְרֵי רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ.

רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: כְּדֶרֶךְ שֶׁאֵין מְקַלְקְלִין בִּרְשׁוּת הָרַבִּים, כָּךְ לא יְתַקֵּנוּ.

מַה יַּעֲשֶֹה בֶּעָפָר?

צוֹבְרוֹ בְּתוֹךְ שָֹדֵהוּ כְּדֶרֶךְ הַמְזַבְּלִין.

וְכֵן הַחוֹפֵר בּוֹר וְשִׁיחַ וּמְעָרָה.

ברטנורא משנה י

להעמיק עד הסלע. ולא חיישינן דלמא ממלך וזרע ליה, שאין דרך בני אדם לזרוע סמוך לרשות הרבים. אבל בינו לבין חבירו חיישינן, דילמא ממלך וזרע ליה ואסור.

צוברו ברשות הרבים. ואחר כך נוטלו משם ומתקן את רשות הרבים כמו שהיה.

כשם שאין מקלקלים רשות הרבים כך לא יתקן. כלומר לא מבעיא לצבור עפרו לרשות הרבים שהוא אסור, אע"פ שיסירנו אחר כך, שהרי מקלקל הוא לשעה; אלא אפילו לתקן אסור, כגון אם היו אבנים או עפר מפוזרים ברשות הרבים, לא יצברם במקום אחד, אלא יסלקם לגמרי מרשות הרבים. והיינו דקאמר כשם שאין מקלקלין רשות הרבים לצבור עפרו לרשות הרבים אע"פ שדעתו לסלקו מיד, כך לא יתקן לצבור אבנים או עפר המפוזרים ברשות הרבים ולשום אותם בצדי רשות הרבים לפי שעה, אלא יסלקם מיד לגמרי מכל רשות הרבים, ויוציאם לים או לנהר.

מה יעשה בעפר. אליבא דרבי עקיבא.

צוברו בתוך שדהו כדרך המזבלים. שלוש אשפות לבית סאה.

וכן החופר בור שיח מערה. בשאר ימות השנה פליגי בה רבי יהושע ורבי עקיבא, לרבי יהושע צוברו ברשות הרבים, ובלבד שיסלקנו אחר כך ויתקן רשות הרבים כמו שהיה, ולרבי עקיבא אע"פ שדעתו לתקן, אסור, אלא צוברו ברשותו. והלכה כרבי עקיבא.