הלכות ביאת המקדש פרק ו
לחץ כאן לתצוגת הדפסה

הלכות ביאת המקדש פרק ו

הלכות ביאת המקדש פרק ו

הלכה א

כל כהן שיש בו מום בין מום קבוע בין מום עובר, לא יכנס למקדש מן המזבח ולפנים, שנאמר: אל הפרוכת לא יבוא ואל המזבח לא יגש. ואם עבר ונכנס לוקה אף ע"פ שלא עבד, ואם עבד במקדש, פסל וחילל עבודה ולוקה אף על העבודה, שנאמר: אשר יהיה בו מום לא יקרב, מפי השמועה למדו, שאזהרה זו שלא יקרב לעבודה.

 

הלכה ב

וכן בעל מום עובר שעבד פסל ולוקה, שנאמר: כל איש אשר בו מום לא יקרב מפי השמועה למדו, שזו אזהרה לבעל מום עובר, ואין בעלי מומין שעבדו במיתה אלא במלקות בלבד.

 

הלכה ג

כל המומין כולן אחד שהיו בו מתחלת ברייתו ואחד שנולדו בו אחר כן בין עוברין בין שאינן עוברין, הרי זה פסול עד שיעבורו.

 

הלכה ד

מום קבוע כגון שבר רגל או שבר יד, ומום עובר כגון גרב או ילפת והיא החזזית. ולא המומין הכתובין בתורה בלבד הן שפסולין בכהנים אלא כל המומין הנראין בגוף, שנאמר: כל אשר בו מום מכל מקום, ואלו הכתובים בתורה דוגמא הן.

 

הלכה ה

שלשה מיני מומין הם: יש מומין שהן פוסלין הכהן מלעבוד והבהמה מליקרב, [איש מומין שפוסלין באדם בלבד מלעבוד], ויש מומין שאין פוסלין אבל מפני מראית העין אמרו שכל כהן שיש בו אחד מהן אינו עובד.

 

הלכה ו

כל מי שיש בו מום שפוסל באדם ובבהמה ועבד בין בשוגג בין במזיד עבודתו פסולה, ואם היה מזיד לוקה, וכל מי שיש בו מום מן המומין המיוחדין לאדם ועבד, אף ע"פ שהוא לוקה לא חילל עבודתו, ואם היה בו דבר מדברים שהם מפני מראית העין, אינו לוקה ועבודתו כשירה.

 

הלכה ז

אין פוסל באדם אלא מומין שבגלוי, אבל מומין שבחלל הגוף כגון שניטל כולייתו של אדם או טחול שלו או שניקבו מעיו, אע"פ שנעשה טרפה, עבודתו כשירה, שנאמר: שבר רגל או שבר יד מה אלו בגלוי אף כל בגלוי.

 

הלכה ח

הערל הרי הוא כבן נכר, שנאמר: כל בן נכר ערל לב וערל בשר, לפיכך ערל שעבד, חילל עבודתו ולוקה כזר שעבד, אבל אינו חייב מיתה.

 

הלכה ט

כהן שהיה נושא נשים בעבירה, אינו עובד עד שידירוהו בית דין על דעת רבים כדי שלא יהיה לו הפרה שלא יוסיף לחטוא ועובד ויורד ומגרש. וכן אם היה מטמא למתים פסול עד שיקבל עליו בבית דין שלא יטמא, ואם עבר ועבד קודם שידיר או שיקבל אף על פי שהוא נשוי בעבירה, לא חילל עבודה.

 

הלכה י

כהן שעבד ונבדק ונמצא חלל, עבודתו כשירה לשעבר ואינו עובד להבא, ואם עבד לא חילל, שנאמר: ברך י"י חילו ופועל ידיו תרצה, אף חולין שבו תרצה.

 

הלכה יא

בית דין הגדול היו יושבין בלשכת הגזית ועיקר מעשיהם התדיר שהיו יושבין ודנין את הכהונה ובודקין הכהנים ביוחסין ובמומין. כל כהן שנמצא פסול בייחוסו, לובש שחורים ומתעטף שחורים ויוצא מן העזרה, וכל מי שנמצא שלם וכשר, לובש לבנים ונכנס ומשמש עם אחיו הכהנים.

 

הלכה יב

 

מי שנמצא כשר בייחוסו ונמצא בו מום, יושב בלשכת העצים ומתלע עצים למערכה וחולק בקדשים עם אנשי בית אב שלו ואוכל, שנאמר: לחם אלהיו מקדש הקדשים ומן הקדשים יאכל.