הלכות פסולי המוקדשין פרק יז

הלכה א

כל הדמים הניתנין על מזבח החיצון שנתן מהם מתנה ראשונה במחשבה נכונה, ונתן ממתנה שניה ואילך במחשבת שינוי השם או במחשבת המקום או מחשבת הזמן, הרי זה כיפר והורצה הקרבן. ואם נתן את הראשונה במחשבת הזמן והשלים המתנות במחשבת המקום, הרי זה פגול, שמתנה ראשונה היא העיקר. אבל כל הדמים הניתנין על מזבח הפנימי, הואיל וכולן מעכבין זה את זה, כמו שביארנו, אם נתן אחת מהן שלא כתקנה אלא הפסיד בה המחשבה, אף על פי שנתן כל השאר כתקנן, הזבח פסול.

הלכה ב

חשב בראשונה מחשבת הזמן ושתק בשאר, או שנתן כולן כתקנן חוץ מן האחרונה שנתן במחשבת הזמן, הרי זה פסול ואינו פגול עד שיזה במחשבת הזמן שהרי כלם במתנה אחת הן.

הלכה ג

טבילת אצבע בדם החטאות הפנימיות מפגלת. כיצד?

חשב בשעת טבילת אצבע בדם מחשבת הזמן, הרי זה כמחשב בשעת הזייה.

הלכה ד

היה עומד בעזרה וחשב מחשבת הזמן בחטאות הנעשות בפנים בדבר הנעשה בפנים, אינו פגול, חשב בדבר הנעשה בחוץ, הרי זה פגול.

הלכה ה

כיצד?

היה עומד בעזרה ואמר: הריני שוחט להזות דמו למחר אינו פגול, שההזיה לפנים בהיכל.

הלכה ו

היה עומד בהיכל ואמר: הרי אני מזה לשפוך שירים למחר אינו פגול, שהרי חשב בפנים בדבר הנעשה בחוץ. אבל אם היה עומד בעזרה ושחט והוא מחשב לשפוך שירים למחר או להקטיר אימורין למחר, הרי זה פגול, שהרי חשב בחוץ בדבר הנעשה בחוץ.

הלכה ז

התודה מפגלת את הלחם והלחם אינו מפגל את התודה. כיצד?

השוחט את התודה והוא מחשב שיאכל מבשרה או יזרוק דמה, או שיקטיר אימוריה למחר, הזבח עם הלחם פגול, אבל אם חשב לאכול מן הלחם למחר, הלחם לבדו פגול וזבח התודה אינו פגול.

הלכה ח

וכן הדין בשני כבשי עצרת עם שתי לחם הבאות עמהן, שאם חשב מחשבת זמן בכבשים, נתפגלו שתי הלחם, חשב שיאכל משתי הלחם למחר, שתי הלחם פגול והכבשים אינן פגול. חשב באחת מארבע העבודות לאכול כזית מבשר הזבח עם הלחם למחר, הלחם לבדו פגול והתודה או הכבשים אינן פגול.

הלכה ט

המקטיר שני בזיכי לבונה שעם לחם הפנים וחשב בשעת הקטרתן שיאכל לחם הפנים למחר, הרי הלחם פגול.

הלכה י

השוחט שני כבשי עצרת וחשב לאכול אחת משתי החלות למחר, שתיהם פגול.

הלכה יא

הקטיר שני הבזיכים והוא מחשב לאכול אחד משני הסדרים למחר, שני הסדרים פגול.

הלכה יב

וכן אם חשב מחשבת הזמן באחת מחלות התודה, או באחת מחלות מנחת מאפה התנור הרי כל החלות פגול.

הלכה יג

אבל אם נטמאת אחת משתי החלות, או אחד משני הסדרים, או אחת מחלות התודה, בין לפני זריקה בין לאחר זריקה, אותה החלה ואותו הסדר אסור, והטהור בטהרתו יאכל.

הלכה יד

חשב בעבודת אחד משני הכבשים שיאכל כזית משתי הלחם למחר, וכן אם חשב בהקטרת אחד משני הבזיכין שיאכל כזית מלחם הפנים למחר, הרי הלחם פסול, ואינו פגול עד שיחשב בכל המתיר שהוא עבודת שני הכבשים והקטרת שני הבזיכין.

הלכה טו

שחט אחד וחשב לאכול חצי זית מחלה זו למחר ושחט השני וחשב לאכול חצי זית מחלה שנייה למחר, הרי אלו מצטרפין לפגול. והוא הדין בשני הבזיכין עם שני הסדרים.

הלכה טז

חשב באחד משני הכבשים מחשבת הזמן, ועשה השני במחשבה נכונה, זה שעשאוהו במחשבת הזמן פגול, והשני כשר.

הלכה יז

שחט אחד מהן וחשב בשעת שחיטתו שיאכל מבשר השני למחר, שניהן כשירים, שאין מחשבין מזה על זה.

הלכה יח

שני כבשי עצרת אין מקדשין את הלחם אלא בשחיטה. כיצד?

שחטם וזרק דמם במחשבת שינוי השם, לא קדש הלחם. שחטן לשמן וזרק דמם שלא לשמן, הלחם קדוש ואינו קדוש. שחטן שלא לשמן אע"פ שזרק לשמן לא קדש הלחם.

הלכה יט

שתי הלחם שיצאו בין שחיטה לזריקה, וזרק דם הכבשים במחשבת הזמן נתפגלו שתי הלחם אף על פי שהן בחוץ, שהזריקה מועלת ליוצא אע"פ שעדיין הוא בחוץ.

הלכה כ

כבשי עצרת ששחטן לשמן ואבד הלחם, אם זרק דמן לשמן הרי אלו פסולין. זרק דמן במחשבת הזמן אחר שאבד הלחם, הרי אלו ספק אם הותרו באכילה או לא הותרו.