הלכות נזירות פרק ג

הלכה א

סתם נזירות שלשים יום. כיצד?

מי שאמר: הריני נזיר אין פחות משלשים יום, ואפילו אמר: הריני נזיר נזירות גדולה עד מאד הרבה הרי זה נזיר שלשים יום, שהרי לא פירש זמן.

הלכה ב

פירש זמן פחות משלשים, כגון שאמר: הריני נזיר יום אחד או עשרה ימים או עשרים יום הרי זה נזיר שלשים יום, שאין נזירות פחותה משלשים יום. ודבר זה הלכה מפי הקבלה.

הלכה ג

פירש זמן יותר משלשים יום, כגון שאמר: אחד ושלשים יום או ארבעים או מאה יום או מאה שנה הרי זה נזיר כזמן שפירש לא פחות ולא יותר.

הלכה ד

האומר הריני נזיר שעה אחת הרי זה נזיר שלשים יום. אמר: הריני נזיר שלשים יום ושעה אחת הרי זה נזיר אחד ושלשים יום שאין נוזרין שעות.

הלכה ה

האומר: הריני נזיר מכאן עד מקום פלוני, אם לא החזיק בדרך הרי זה נזיר שלשים יום בלבד, שלא נתכוון זה אלא לנזירות גדולה והרי לא פירש זמן. ואם החזיק בדרך אם היה מהלך פחות משלשים יום הרי זה נזיר שלשים יום, ואם היה יותר משלשים יום הרי זה נזיר נזירות אחת כמנין הימים.

הלכה ו

מי שאמר הריני נזיר שתי נזירות או שלש או ארבע הרי זה נזיר כמנין שאמר: כל נזירות מהן שלשים יום. ובסוף כל שלשים ושלשים מגלח ומביא קרבנותיו ומתחיל למנות נזירות שניה. אפילו אמר: הריני נזיר מאה אלף נזיריות, שאי אפשר שיחיה כזמן הזה הרי זה מונה אחת אחר אחת עד שימות או עד שישלים מנין נזירותיו.

[השגת הראב”ד]: מי שאמר הריני נזיר שתי נזירות וכו' הרי זה מונה אחת אחר אחת עד שימות או עד שישלים מנין נזירותו

אמר אברהם: קצר בכאן שאם אמר הריני נזיר מאת שנה או אלף שנים אין זה נזיר עולם אלא נזיר לעולם

הלכה ז

האומר: הריני נזיר כמנין ימות השנה מונה נזירותיו כמנין ימות השנה. אם פירש שנות החמה מונה שלש מאות וששים וחמש נזירות כל אחד מהן שלשים יום. ואם פירש שנת לבנה מונה שלש מאות ארבע וחמשים. נזירות ואם סתם מונה שלש מאות וארבע וחמשים נזירות. שהרי בארנו שכל הנדרים הולכין אחר לשון בני אדם, ורוב שני החמה שלש מאות וחמשה וששים יום מונין לה, ורוב שני הלבנה שלש מאות וארבע וחמשים יום מונין לה, ואין קורין כל העם שנה סתם אלא לשנת הלבנה.

הלכה ח

האומר: הריני נזיר אחת ומחצה הרי זה נזיר שתי נזירות. אמר: הריני נזיר ויום אחד, או שאמר הריני נזיר ושעה אחת הרי זה נזיר שתי נזירות. אמר: הריני נזיר ואחת הרי זה נזיר שתים. הריני נזיר ואחת ועוד הרי זה נזיר שלש נזירות. הריני נזיר ואחת ועוד ושוב הרי זה נזיר ארבע נזירות. הריני נזיר שלשים יום ויום אחד הרי זה נזיר נזירות אחת של שלשים ואחד יום.

הלכה ט

מי שהיו שתי כתי עדים מעידין אותו: אלו מעידין שנזר שתים ואלו מעידין שנזר חמש הרי זה נזיר שתים, שבכלל חמש שתים והרי כולן מעידים בשתים.

הלכה י

מי שנזר שתי נזירות, בין שנדר שתיהן בבת אחת בין שנדר זו אחר זו, כגון שאמר: הריני נזיר יום, הריני נזיר יום ומנה את הראשונה והפריש קרבן, ואחר כך נשאל על הראשונה והתיר נדרו עלתה לו ראשונה בשניה ומביא זה הקרבן ונפטר. ואפילו הביא כפרתו ואפילו גלח שערו ואח"כ נשאל עליה עלתה לו ראשונה בשניה. שהרי אין השניה חלה אלא לאחר הראשונה, והראשונה כיון שהתירה כאילו אינה מעיקרה.

הלכה יא

מי שאמר: הריני נזיר לעולם או הריני נזיר כל ימי חיי הרי זה נזיר לעולם. ואם אמר הריני נזיר אלף שנה הרי זה נזיר לזמן קצוב, ואף על פי שאי אפשר שיחיה האדם אלף שנה.

[השגת הראב”ד]: מי שאמר הריני נזיר לעולם וכו'

אמר אברהם: זו הגרסא כך מצאתי בתוספתא ובירושלמי אבל בגמרא שלנו אינה כן והיא מבולבלת מאד.

הלכה יב

ומה בין נזיר עולם לנזיר לזמן קצוב?

שהנזיר לזמן אסור לגלח עד סוף ימי נזירו, שנאמר: כל ימי נדר נזרו תער לא יעבור על ראשו עד מלאת הימים, ונזיר עולם אם הכביד שערו מקל בתער משנים עשר חדש עד שנים עשר חדש, ומביא קרבנו שלש בהמות כשיגלח, שנאמר: ויהי מקץ ימים לימים אשר יגלח כי כבד עליו וגלחו, ואבשלום נזיר עולם היה, ודבר זה הלכה היא מפי הקבלה. ונזיר עולם שנטמא הרי זה מביא קרבן טומאה ומגלח תגלחת טומאה כמו נזיר לזמן קצוב.

הלכה יג

שמשון לא היה נזיר גמור, שהרי לא נדר בנזיר, אלא המלאך הפרישו מן הטומאה. וכיצד היה דינו?

היה אסור ביין ואסור בתגלחת ומותר להטמא למתים. ודבר זה הלכה מפי הקבלה.

הלכה יד

לפיכך מי שאמר: הריני נזיר כשמשון הרי זה נזיר מן התגלחת ומן היין לעולם, ואינו מגלח כל שנים עשר חדש כשאר נזירי עולם, ומותר להטמא למתים. ואם אמר לא נתכוונתי אלא לאיש אחר ששמו שמשון אינו נזיר. ומי שנדר נזיר כשמשון אינו יכול להשאל על נדרו, שנזירות שמשון לעולם היתה.

הלכה טו

האומר הריני כשמשון, כבן מנוח, כבעל דלילה, כמי שעקר דלתות עזה, כמי שנקרו פלשתים את עיניו הרי זה נזיר כנזירות שמשון, ואע"פ שאפשר שנעשו מעשים אלו לאיש אחר.

הלכה טז

שמואל הרמתי נזיר עולם היה, לפיכך האומר: הריני כשמואל הרמתי, כבן חנה, כבן אלקנה, כמי ששסף את אגג בגלגל וכיוצא באלו הרי זה נזיר עולם, ואין אומרין שמא לאיש אחר שמעשיו כאלה נתכוון.

הלכה יז

האומר הריני נזיר מלא הבית או מלא הקופה בודקין אותו, אם אמר: לא היה בדעתי שאהיה נזיר כל ימי ולא נתכוונתי אלא להאריך זמן הנזירות זמן מרובה הרי זה נזיר שלשים יום בלבד, ואם אמר סתם נדרתי רואים את הקופה כאילו היא מלאה חרדל ויהיה נזיר כל ימיו. ויש לו לגלח משנים עשר חדש לשנים עשר חדש ויביא קרבנותיו כשאר נזירי עולם.

הלכה יח

האומר: הריני נזיר כשער ראשי, או כעפר הארץ, או כחול הים הרי זה כמי שאמר הרי נזירות עלי כמנין שער ראשי או כמנין עפר הארץ או כמנין חול הים. לפיכך יגלח כל שלשים יום ויתחיל למנות נזירות שניה שלשים יום ויגלח וכן עד שימות. ובכל תגלחת ותגלחת אינו שותה יין ולא מיטמא למתים, ואם שתה או נטמא אפילו ביום התגלחת הרי זה לוקה.

הלכה יט

האומר: הריני נזיר אם אוכל ככר זו, הריני נזיר אם אוכלנה, הריני נזיר אם אוכלנה, ואכלה הרי זה חייב בנזירות כמנין שאמר, ומונה אחת אחר אחת כל אחת מהן שלשים ומגלח בסוף כל שלשים ומביא קרבנו.