הלכות שחיטה פרק ה

הלכה א

כבר ביארנו בהלכות איסורי מאכלות שהטרפה האמורה בתורה היא הנוטה למות. ולא נאמר טריפה אלא שדבר הכתוב בהווה, כגון שטרפה ארי וכיוצא בו ושברה ועדיין לא מתה.

הלכה ב

ויש שם חלאים אחרים אם יארעו לה תחשב טריפה והן הלכה למשה מסיני. ושמונה מיני טרפות נאמרו לו למשה בסיני, ואלו הן. דרוסה, נקובה, חסרה, נטולה, פסוקה, קרועה, נפולה, ושבורה.

הלכה ג

אף על פי שכולן הלכה למשה מסיני הן, הואיל ואין לך בפירוש בתורה אלא דרוסה, החמירו בה. וכל ספק שיסתפק בדרוסה – אסור, ושאר שבעה מיני טרפות יש בהן ספקין מותרים, כמו שיתבאר.

הלכה ד

הדרוסה הוא שיטרוף הארי וכיוצא בו הבהמה וידרוס עליה בידו, או ידרוס הנץ והנשר וכיוצא בהן על העוף. ואין דריסה בבהמה גסה ובחיה גסה אלא לארי בלבד, ובבהמה דקה מן הזאב ולמעלה. ובגדיים וטלאים אפילו חתול ושועל ונמייה וכיוצא בהן, יש להן דריסה וכל שכן בעופות.

הלכה ה

והנץ יש לו דריסה ואפילו בעוף גדול ממנו. אבל שאר עופות הדורסים יש להן דריסה בעוף שכמותן ואין להן דריסה בעוף שהוא גדול מהן.

הלכה ו

ויש לחולדה דריסה בעופות. וכלב אין לו דריסה כל עיקר לא בעוף ולא בבהמה וחיה. והנץ יש לו דריסה בגדיים וטלאים והוא שיקוב בצפרניו לבית החלל.

הלכה ז

אין דריסה אלא ביד הטורף אבל ברגליו אין חוששין לה. ואין דריסה אלא בצפורן, אבל בשן אין חוששין לה אלא אם כן נקב עד בית החלל בודקין שמא נקב אחד מן האיברים שנטרפת בנקיבתן. ואין דריסה אלא בכוונת הטורף, אבל אם נפל הדורס ונשתקעו צפרניו בנטרף אין זו דריסה. ואין דריסה אלא מחיים, אבל אם דרס ונהרג ועדיין ידו בדרוסה ולא שמט צפרניו ממנה אלא אחר מותו אין חוששין לה.

הלכה ח

וכיצד דין הדרוסה?

כל מקום שאמרנו חוששין לה שוחטין את הנטרף ובודקין כל החלל שלו מכף הירך עד הקדקד אם נמצאת כולה שלימה מכל מיני טרפות ולא נמצא בה רושם הדריסה הרי זו מותרת, ואם נמצא בה רושם הדריסה הרי זו טריפה ואסורה מן התורה.

הלכה ט

אי זה הוא רושם הדריסה?

שיאדים הבשר כנגד בני מעים. ואם נמוק הבשר כנגד בני מעים עד שנעשה כבשר שהרופא גוררו מן החבורה רואין אותו הבשר כאילו חסר וטרפה.

הלכה י

ואם דרס בסימנין משיאדימו טריפה, ודריסתן במשהו, כיון שהאדים בהן כל שהוא מחמת דריסה טריפה.

הלכה יא

ספק דרוסה אסורה עד שתבדק כדרוסה ודאית. כיצד? ארי שנכנס לבין שוורים ונמצא צפורן בגבו של אחד מהן חוששין שמא ארי דרסו, ואין אומרים שמא בכותל נתחכך. וכן שועל או נמייה שנכנס לבין העופות והוא שותק והן מקרקרין חוששין שמא דרס, אבל אם היה הוא נוהם והם מקרקרין מיראתו ומנהימתו הן מקרקרין, וכן אם קטע ראש אחד מהן הנה נח רגזו. וכן אם שתק הוא והם אין חוששין, שאילו הזיק היו מקרקרין.

הלכה יב

ספק שנכנס לכאן טורף או לא נכנס, או שראינו ולא נודע אם זה מן הטורפין או אינו מן הטורפין אין חוששין. וכן עוף שנכנס לבין העצים או לבין הקנים ויצא, וראשו מנטף דם או צוארו אין חוששין לו שמא נטרף, אלא אומרים: שמא בעצים ניזק.