הלכות טוען ונטען - פרק טו

הלכה א

מי שערער על שדה זו והביא עדים שהיא ידועה לו, והביא זה שבתוכה שטר שלקחה ממנו והביא עדים שאכלה שני חזקה, אומרים לו בתחלה: קיים שטרך. אם נתקיים הרי טוב וידון בשטר. ואם אי אפשר לו לקיימו, סומכין על עדי חזקה וישבע היסת שלקחה.

הלכה ב

עדי החזקה שהעיד אחד משניהם שאכלה חטים שני חזקה והשני העיד שאכלה שעורים עדותן קיימת, שאין העד מדקדק בזה. העיד האחד שאכלה זה שנה ראשונה שלישית וחמישית והשני מעיד שאכלה שניה ורביעית וששית אין עדותן מצטרפת, שבשנה שמעיד בה זה לא העיד בה זה ותחזור הקרקע והפירות.

הלכה ג

מי שירד לשדה בחזקת שהוא יורש ואכל פירותיה, ונמצא יורש אחר שהוא קרוב ממנו וראוי ליורשה בין שנמצא בעדים בין שהודה לו זה שירד תחלה, חייב להחזיר כל הפירות שאכל.

הלכה ד

שנים שהיו עוררין על השדה: זה אומר שלי וזה אומר שלי ואין לאחד מהן ראיה, או שהביא כל אחד מהם עדים שהיא שלו או של אבותיו, או שהביא כל אחד משניהם עדים שאכלה שני חזקה, והשנים שהעידו בהן אלו הן השנים עצמן שהעידו בהן אלו, מניחין אותה בידיהן וכל המתגבר ירד בה, ויהיה האחר מוציא מידו ועליו הראיה. ואם בא שלישי ותקף עליהן וירד לתוכה מסלקין אותו ממנה.

הלכה ה

הביא האחד עדים שהיא של אבותיו ושאכלה שני חזקה והרי היא תחת ידו, והביא האחר עדים שאכלה שני חזקה והרי היא תחת ידו נמצאת עדות החזקה של שניהם מוכחשת, מעמידין אותה ביד זה שהעידו עליו עדי החזקה שהיא של אבותיו ומורידין אותו לתוכה. חזר השני והביא אף הוא עדים שהיא של אבותיו שהרי נמצאת גם עדות זו מוכחשת, חוזרין בית דין ומסלקין ממנה אף הראשון, ומניחין אותה ביד שניהם וכל המתגבר ירד בה.

הלכה ו

זה אומר: של אבותי וזה אומר של אבותי, זה הביא עדים שהיא של אבותיו וזה הביא עדים שאכלה שני חזקה, תחזור לזה שהביא עדים שהיא של אבותיו ויחזיר הפירות שאכל, שהרי לא טען כלום ואין אכילתו ראיה שכל חזקה שאין עמה טענה על הבעלים אינה כלום. חזר זה המחזיק ואמר: כן של אבותיך היתה ואתה מכרתה לי וזה שטענתי תחלה שהיא של אבותי, כלומר שאני סומך עליה והרי היא שלי כשל אבותי, או שאמר של אבותי שלקחוה מאבותיך, הרי זו טענה נכונה שהרי נתן אמתלא לדבריו הראשונים ומעמידין אותה בידו, ואם טען בתחלה ואמר: של אבותי ולא של אבותיך, אין שומעין לו בטענה זו האחרת. וכן כל כיוצא בזה.

הלכה ז

ראובן שהיה בתוך שדה ובא שמעון וערער עליו ואמר ראובן: שדה זו מלוי קניתיה ואכלתי אותה שני חזקה. אמר לו שמעון: והלא שטר זה מקויים בידי שאני לקחתיה מלוי מהיום ארבע שנים. חזר ראובן ואמר: וכי תעלה על דעתך ששלש שנים בלבד יש לי משקניתיה, שנים רבות יש לי משלקחתיה ואני קדמתיך, הרי טענת ראובן טענה, שאדם קורא לשנים רבות שני חזקה. לפיכך אם הביא ראובן עדים שאכלה שבע שנים שנמצא שאכל שני חזקה קודם שלקחה שמעון, מעמידין אותה בידו, אבל אם אכלה פחות משבע שנים תחזור לשמעון, שאין לך מחאה גדולה מזו שהרי מכרה קודם שהחזיק ראובן.

הלכה ח

זה אומר: של אבותי והביא עדים, וזה אומר: של אבותי ואין לו עדים, תחזור לזה שהביא עדים ומוציאין מזה כל פירות שהודה בהן שאכלן אף על פי שאין עליו עדים שאכל, שהרי הוא אומר שמחמת אבותיו אכל והרי העדים שהיה של אבותיו של זה הטוען. וכן כל כיוצא בזה.

הלכה ט

הביא המערער עדים שזו השדה שלו וזה שבתוכה טוען: ממך לקחתיה והרי שטרי והוציא שטר מקויים. טען המערער שהוא מזוייף והודה בעל השטר ואמר: כן הוא, אבל היה לי שטר כשר ואבד ולקחתי זה שבידי כדי לאיים עליו שיודה שמכר לי באמת. הואיל ואילו רצה היה אומר בשטרו שהרי מקויים הוא, הרי זה נאמן ואין מוציאין את השדה מתחת ידו וישבע היסת.

הלכה י

הביא המערער עדים שזו השדה שלו וזה שבתוכה טוען: ממך לקחתיה ואכלתיה שני חזקה והביא עדים שאכלה שני חזקה. טען המערער ואמר: היאך תטעון שלקחת ממני היום שלש שנים ובאותו הזמן לא הייתי במדינה זו, מצריכין זה שבתוכה להביא ראיה שזה פלוני שמערער היה עמו במדינה בזמן הזה שטוען שמכר לו בו אפילו יום אחד כדי שיהיה אפשר שימכור, ואם לא הביא מסלקין אותו.

הלכה יא

מי שהלך למדינת הים ואבדה דרך שדהו, בין שהיו ארבע השדות המקיפות אותה לארבעה אנשים בין שהיו הארבע שדות קנויות מאחד, הרי כל אחד מהן דוחהו ואומר: שמא דרך שלך על חברי הוא, לפיכך יקנה לו דרך במאה מנה או יפרח באויר. וכן אם היו ארבע השדות לאיש אחד שקנה אותן מארבעה, אין לו עליו דרך, שהרי אומר לו: עתה אם אחזיר לכל אחד שטרו, אין אתה יכול לעבור על אחד מהן ואני קניתי מכל אחד מהן כל זכות שיש לו. אבל אם היה בעל ארבע שדות המקיפו איש אחד והוא בעל המצר שלה מתחלה ועד סוף, הרי זה אומר לו: מכל מקום דרכי עליך וילך לו בקצרה באי זו שדה שירצה בעל השדה, וכן כל כיוצא בזה. ואם החזיק בדרך ואומר: זו היא דרכי אין מסלקין אותו ממנה אלא בראיה ברורה.