הלכות גירושין פרק ז

הלכה א

שליח שהביא גט ממקום למקום בא"י, אע"פ שלא ראה כתיבת הגט ולא ידע מי הם עדיו, אלא נתן לו הבעל גט ואמר לו: תן גט זה לאשתי הרי זה נותנו לה בפני עדים, ואע"פ שאין עדיו ידועין אצלנו, ותהיה מגורשת ותנשא בו.

הלכה ב

בא הבעל וערער ואמר: לא גרשתי מעולם וגט שהובא לה מזוייף הוא יתקיים בחותמיו, ואם לא נתקיים ולא נודעו עדיו כלל תצא והולד ממזר, שהרי אינה מגורשת, [אבד הגט הרי זו ספק מגורשת]. לפיכך נשים שחזקתן שהן שונאות זו את זו אינן נאמנות להביא גט בא"י זו לזו, שמא מזוייף הוא ותתכוין לקלקל אותה כדי שתנשא ותאסר על בעלה.

הלכה ג

ואלו הן הנשים שחזקתן שונאות זו את זו: חמותה, ובת חמותה, וצרתה, אפילו היתה צרתה נשואה לאחר ויבמתה אפילו היתה אחותה, ובת בעלה, אבל שאר כל הנשים כשרות.

הלכה ד

המביא גט ממקום למקום בא"י וחלה או נאנס משלחו ביד אחר. וכן השני אם חלה משלחו ביד אחר ואפילו מאה, ואין צריך עדים לחזור ולעשות שליח בפניהם. והאחרון שהגיע הגט לידו נותנו לה בפני שנים ותתגרש בו אע"פ שמת הראשון.

הלכה ה

שליח שהביא גט ממקום למקום בחו"ל, או מא"י לחו"ל, או מחו"ל לא"י, אם היה השליח עומד בשעת כתיבת הגט וחתימתו הרי זה אומר בפני שנים, בפני נכתב ובפני נחתם, ואחר כך יתן לה בפניהם ותתגרש בו, ואע"פ שאין עדיו ידועין אצלנו. ואפילו היו שמות עדיו כשמות הגויים אין חוששין להן.

הלכה ו

בא הבעל ועמד וערער אין משגיחין בו. לפיכך אף הנשים ששונאות זו את זו, נאמנות להביא גט זה ולומר: בפני נכתב ובפני נחתם.

הלכה ז

וכן שליח שהביא גט בא"י ואמר: בפני נכתב ובפני נחתם, אע"פ שאינו צריך, אם יבא הבעל ויערער אין משגיחין בו. ואם אין השליח עומד בשעת כתיבה וחתימה לא ינתן לה אלא אם כן נתקיים בחותמיו, ויש לשליח להיות מכלל השלשה שיקיימו אותן בחותמיו, ואם לא נתקיים ונתן לה הרי זה פסול עד שיתקיים. ואם בא הבעל וערער ולא נתקיים אינה מגורשת. אבד הגט הרי זו ספק מגורשת.

הלכה ח

ומפני מה הצריכו לומר: בפני נכתב ובפני נחתם, בחוץ לארץ?

כדי שלא תהיה האשה צריכה לקיימו, אם יבא הבעל ויערער, מפני שאין העדים מצויין לקיימו ממקום למקום בחו"ל.

הלכה ט

בעל שהביא ראיה ברורה, שגט זה שנאמר בו: בפני נכתב ובפני נחתם מזוייף הוא הרי זה בטל שלא האמינו דבריו של אחד שאמר: בפני נכתב ובפני נחתם, אלא לדחות ערעור הבעל שאין עמו ראיה, אבל במקום עדים שמכחישין אותו לא האמינוהו.

הלכה י

הנהרות שבא"י והנסין שבים הגדול שבתוך התחום של א"י הרי הן כא"י, ושחוץ לתחום כחו"ל. ובהלכות תרומות יתבארו תחומי א"י. ובבל כא"י לגיטין.

הלכה יא

גט שכתבו בא"י וחתמו בחו"ל צריך שיאמר: בפני נכתב ובפני נחתם. כתבו בחו"ל וחתמו בא"י אינו צריך לומר: בפני נכתב ובפני נחתם.

[השגת הראב"ד ז"ל]: צריך שיאמר בפני נכתב וכו'

כתב הראב"ד ז"ל (בירושלמי) ואפילו נתנו בארץ. עד כאן לשונו.

הלכה יב

נכתב מקצת הגט בפניו ונחתם כולו בפניו, אם מקצתו הראשון הוא הרי זה אומר: בפני נכתב ובפני נחתם אפילו לא נכתב בו אלא שיטה אחת בפניו, ואפילו שמע קול הקולמוס כותב וחתמו העדים בפניו הרי זה אומר: בפני נכתב ובפני נחתם. וכן אם יצא הסופר לשוק וחזר והשלים את הגט אינו חושש שמא אחר מצאו ואמר לו, ולשם אשה אחרת כתבו, אלא אומר: בפני נכתב ובפני נחתם.

הלכה יג

אמר: בפני נכתב, אבל לא בפני נחתם, בפני נחתם, אבל לא בפני נכתב בפני נכתב, כולו וחתם עד אחד, אבל לא העד השני, אפילו היה הוא העד השני הרי זה יתקיים בחותמיו ואחר כך ינתן לה. ואם העיד הוא ואחר על העד השני שלא חתם בפניו הרי זה כשר וינתן לה. ואין צריך לומר אם העידו שנים אחרים על כתב העד השני שזה כשר.

הלכה יד

שנים שהביאו גט בחו"ל, אע"פ שלא נכתב ונחתם בפניהם, הואיל ונתנו להם הבעל ליתנו לאשתו הרי אלו נותנין לה ותהיה מגורשת. שהרי אין הבעל יכול לערער בגט זה, אע"פ שאינו מקויים, שהרי שלוחיו הם עדיו. שאילו אמרו השנים: בפנינו נתגרשה, הרי זו מגורשת אע"פ שאין שם גט.

הלכה טו

במה דברים אמורים?

בזמן שהגט יוצא מתחת ידי שניהם, אבל אם אין הגט יוצא מתחת ידי שניהם, צריכין לומר: בפנינו נכתב ובפנינו נחתם. לפיכך אם אמר אחד: בפני נכתב והאחר אומר: בפני נחתם, ואפילו שנים אומרים בפנינו נכתב ואחד אומר: בפני נחתם הואיל ואינו יוצא מתחת ידי שניהם, לא ינתן לה עד שיתקיים בחותמיו.

הלכה טז

אמר אחד: בפני נכתב ושנים אומרים: בפנינו נחתם – כשר, אע"פ שאינו יוצא מתחת ידם, שהרי נתקיים בחותמיו.

הלכה יז

שליח שהביא גט בחו"ל ונתנו לה בינו לבינה, או שנתנו לה בפני שנים ולא אמר לה: בפני נכתב ובפני נחתם, אע"פ שנשאת נוטלו ממנה וחוזר ונותנו לה בפני שנים ואומר בפניהם: בפני נכתב ובפני נחתם. ואם לא נטלו ממנה הרי זה פסול עד שיתקיים בחותמיו.

הלכה יח

נתנו לה ולא הספיק לומר: בפני נכתב ובפני נחתם עד שנשתתק, הרי זה יתקיים בחותמיו ואחר כך ינתן לה.

הלכה יט

הסומא אינו יכול להביא גט זה של חו"ל, מפני שאינו יכול לומר: בפני נכתב ובפני נחתם, לפיכך אם נכתב ונחתם בפניו כשהוא פתוח ונסתמא הרי זה אומר בפני שלשה: בפני נכתב ובפני נחתם ונותנו לה. וכן האשה שהביאה גט זה של חו"ל צריכה שלשה לומר בפניהם: בפני נכתב ובפני נחתם. שלא אמרו בפני שנים, אלא בזמן שהשליח כשר לעדות, שהרי הוא מצטרף עם השנים ונמצא מכלל השלישי שקיימו גט זה בדבריו, שהעד נעשה דיין בדבר שהוא מדבריהם.

הלכה כ

חלה השליח או נאנס בא לבית דין ואומר להם: גט זה בפני נכתב ובפני נחתם, והן משלחין אותו ביד שליח אחר. ואין השליח האחרון צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם, אלא אומר: שליח בית דין אני, ונותנו לה בפני עדים.

הלכה כא

חלה השני או נאנס עושה שליח אחר בבית דין, אפילו מאה והאחרון אומר: שליח בית דין אני, ונותנו לה, אע"פ שמת השליח הראשון. ומפני מה צריך בית דין?

מפני שהוא צריך לומר: בפני נכתב ובפני נחתם. אבל אם נתקיים הגט בחותמיו, אע"פ שנתנו שליח לשליח אפילו מאה בינם לבין עצמם עד שהגיע הגט לידה הרי זה כשר. ואע"פ שלא פירש הבעל ולא אמר לו: שלחו ביד אחר אם תאנס אם חלה או נאנס, הרי זה משלחו.

הלכה כב

כל העושה שליח אינו צריך שיהא השליח עמו בבית דין, אלא אומר להם: הרי פלוני שלוחי, ואפילו שלא בפניו, וכן השליח עושה שליח אחר שלא בפניו אפילו הן מאה.

הלכה כג

האיש שנתן גט לאשתו ונכתב ונחתם בפניה, ואמר לה: הרי את שלוחתי להולכה עד בית דין פלוני והם יעמידו שליח ויתנו ליך גט זה ותתגרשי בו הרי זו נאמנת לומר בפניהם: בפני נכתב ובפני נחתם, והם נוטלין אותו ונותנין אותו לשליח ליתנו לה כמאמר הבעל.

הלכה כד

במה דברים אמורים?

כשהתנה עליה הבעל תנאי זה, אבל אם לא התנה עליה, אלא נתן לה גיטה והרי הגט יוצא מתחת ידה אינה צריכה לומר כלום, והרי היא בחזקת מגורשת, הואיל וגט שבידה כתוב כהלכתו והעדים חתומים עליו. ואע"פ שאין אנו מכירין כתב אותן העדים ולא נתקיים אין חוששין לה שמא זייפה אותו, שהרי אינה מקלקלת על עצמה. ועוד, שהעדים החתומים על הגט, הרי הן כמי שנחקרה עדותן בבית דין עד שיהא שם מערער. לפיכך נעמיד הגט בחזקתו ותנשא, ואין חוששין שמא ימצא מזוייף, כמו שנעמיד הגט בחזקת כשר כשיביא אותו השליח, עד שיערער הבעל או עד שיביא ראיה שהוא מזוייף או בטל. שאם נחוש לדברים אלו וכיוצא בהן, כך היה לנו לחוש לגט שיתן הבעל בפנינו שמא בטלו ואחר כך נתנו, או שמא עדים פסולין חתמו בו, והרי הוא כמזוייף מתוכו, או שמא שלא לשמה נכתב. וכשם שאין חוששין לזה וכיוצא בו אלא נעמידו על חזקתו עד שיודע שהוא בטל, כך לא נחוש לא לשליח ולא לאשה עצמה שהגט יוצא מתחת ידה שאין דיני האיסורין כדיני הממונות.